פיצוץ מלון המלך דוד הוא פעולה שערך האצ"ל כנגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי1946. בפעולה זו פוצץ האצ"ל את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שאיכלס אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. הפיצוץ גרם ל- 91 הרוגים ו-476 פצועים.

הרקע לפעולה

מלון המלך דוד נפתח כמלון פאר ירושלמי בשנת 1931, וב-1938 העביר מנהל השלטון המנדטורי את מושבו לאגף הדרומי של המלון, מפאת התקדמותו של רומל בצפון אפריקה. במלון ישבו בכירים צבאיים ואזרחיים רבים של שלטון המנדט, ובעיני רבים הוא היווה סמל לשלטון זה. אירועי "השבת השחורה" גרמו לרצון בנקמה, והמלון נבחר על ידי מפקדת "ההגנה" בראשותו של משה סנה כמטרה עבור האצ"ל.

ב 1 ביולי1946, כתב משה סנה אל מנחם בגין :

א. עליכם לבצע בהקדם האפשרי את הצ'יק (הכוונה ל"מלונצ'יק" - מלון המלך דוד) ואת הבית של "עבדך משיחך" (הכוונה לבניין "האחים דוד" שנבחר כמטרה ללח"י). הודיעני על המועד. מוטב בבת אחת. אין לפרסם זהות הגוף המבצע - לא בפרסום מפורש ואף לא ברמיזה.מכון ז'בוטינסקי כ-1/11/45

חיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית, שלח את מאיר וייסגל כשליחו לסנה, להפציר בו להפסיק את המאבק המזויין בבריטים. הוא איים שאם לא ייענה הוא יתפטר מתפקידו ויפרסם את סיבת ההתפטרות. סנה הודיע לוייסגל כי אינו יכול להכריע בעניין לבדו, והוא יביא את ההחלטה בפני "ועדת X". בוועדה התעורר ויכוח לגבי סמכויותיו של ויצמן, אך הוחלט להענות לבקשתו, ובעקבות כך התפטר סנה מתפקיד ראש המפקדה הארצית של ההגנה. עם זאת, הוא נותר איש הקשר לארגוני האצ"ל והלח"י ובפגישתו עמם לא סיפר על החלטת ועדת X, אלא ביקש מהם לדחות את ההתקפות ולא לבטלן.

סנה החליט לנסוע לפריז בעצמו, ולהשתתף בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בה יידון המשך המאבק במנדט. לפני צאתו את הארץ, ב 19 ביולי, הוא העביר לבגין בקשה לדחיית הפעולה, וזו נקבעה ל-22 ביולי. התוכנית של הלח"י לפוצץ את בניין "האחים דוד" בוטלה בשל קשיי התיאום.



בצוע הפעולה

ב-22 ביולי 1946, לאחר שהשתלטו על שומרי שער השירות במלון, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים סודניים, למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה של האגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח, והציבו שבעה כדי חלב גדולים מלאים בכ-350 ק"ג חומר נפץ בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. לאחר מכן נסוגו הלוחמים, תוך הזהרה לעובדים שיעזבו כעבור 10 דקות על מנת שלא להפגע בפיצוץ. בעת היציאה מהמלון פגשו בשני קצינים בריטים ועוררו את חשדם, הלוחמים הרגו את אחד הקצינים ופצעו את השני. ביציאתם מהבניין הטילו הלוחמים פצצות עשן על מנת לעורר בהלה שתבריח את יושבי המלון. חיילי הלגיון הערבי שראו את הלוחמים יוצאים ומטילים פצצות עשן פתחו עליהם באש, ממנה נפגעו שני לוחמים. אחד מהם, אהרון אברמוביץ', מת מאוחר יותר מפצעיו.

בשעה 12:10 הודיע האצ"ל על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "פלסטיין פוסט" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. המזכיר הבריטי הראשי, שקיבל את ההודעה הצהיר שכל מי שיעזוב את הבניין יאבד את עבודתו ואמר ש"כאן אני הוא הנותן פקודות, ולא הטירוריסטים". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות. בשעה 12:37 הרס פיצוץ אדיר את כל האגף הדרומי של מלון המלך דוד, על כל קומותיו.



ההשלכות

במשך עשרה ימים חולצו מההריסות 91 הרוגים. מהם 28 בריטים, 41 ערבים, 17 יהודים ו 5 אורחים אחרים במלון. 476 איש נפצעו כתוצאה מהפיצוץ. בתחילה ניסתה ממשלת המנדט להכחיש את קבלת שיחת האזהרה של האצ"ל, אך בעקבות עדויות רבות קבע שופט חוקר בריטי כי האצ"ל אכן הזהיר את מרכזיית המלון וזו העבירה את ההודעה למזכירות הממשלה במלון. קצין בריטי אחד סיפר לאחר המלחמה כי באותו יום עבר ליד חדרו של המפקד ושמע את השיחה של המפקד עם המרכזנית, לדבריו, שמע את המפקד אומר בבוז למרכזנית "אנחנו לא מקבלים הוראות מהיהודים" ומנתק. הקצין, שחשש לחייו, עזב את המלון וניצל. מספר הקורבנות הרב נבע מהעובדה כי איש לא הורה לעובדים ולאורחים לעזוב את המלון.

מחיר הדמים הכבד עורר הסתייגות מהפעולה: העיתונות העברית והאנגלית גינו אותה, "ההגנה" הודיעה על ניתוק גמור מהאצ"ל ודוד בן גוריון גינה גם הוא את הפעולה באומרו "האצ"ל הוא אויב העם היהודי". כשנה לאחר הפיצוץ פרסם האצ"ל כרוז המבהיר את האחריות המשותפת של כל ארגוני המחתרת לפיצוץ במסגרת תנועת המרי העברי.

לאחר הפיצוץ הוחרם המלון כולו בידי הבריטים ונותר בידיהם עד סיום המנדט ב-1948. לאחר עבר אל האו"ם והצלב האדום. עם שוך קרבות מלחמת העצמאות הוחזר לבעליו המקוריים. כיום משמש המלון כמלון יוקרה וכאכסנייה לאורחיה הרשמיים של מדינת ישראל.

הקולונל גריי, מפקדה האחרון של המשטרה הבריטית בא"י אמר כי לפעולה הייתה השפעה גדולה על החלטת הבריטים לפנות את הארץ.


ויקיפדיה




אתר האצ"ל



הזמנה לכנס- "מעריב" יום ו'

פה עובר הגבול הדק בין טרוריסט ללוחם חרות.
תקיפה של מתקנים צבאיים ומוסדות שלטון היא לא אקט טרוריסטי. בטח ובטח לאחר שאנחנו הזהרנו זמן מראש שעל כולם להתפנות מהבניין. מהבניין עצמו ומבניינים סמוכים.

ההקבלה בין הפעולה במלון המלך דוד לבין הפיגועים של החמאס, שהם פעולות לוחמניות נגד מטרות אזרחיות לא חמושות מובהקות, היא הקבלה שאיננה במקום בכלל.
ופה בדיוק עובר הגבול בין טרוריסט ללוחם חופש. ואני מציע לכולם לשמוע את ההרצאה של ח"כ נתניהו בנושא הזה בדיוק.

אתה עוד קורא לעצמך freedom fighter?

שאינה מבדילה בין ארועי טרור לפעולות מלחמתיות.

שיגידו תודה שאנחנו לא מפרסמים את כל העוולות שהם עשו פה.
חשוב להדגיש שהאצ"ל התריע לפני הפיצוץ אך הבריטים לא חשבו שזה אמיתי.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .