http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0
ניסוי הטילים הבליסטיים שעשתה צפון קוריאה בשבוע שעבר הוא חדשות רעות לא רק לארצות הברית, הנמצאת בטווח פגיעה של אחד הטילים שנוסו, אלא גם לישראל. לא מפני שישראל נמצאת ברשימת המטרות של צפון קוריאה, אלא כי התנהגותו של קים ז'ונג-איל עלולה לשמש מודל לחיקוי לאיאתוללה עלי חמינאי ועמיתיו להנהגה באיראן.

בהתעלמו מהאזהרות ומהאיומים של ארה"ב, יפאן, רוסיה, ואפילו מאלה של בעלת בריתה סין, לבל ינסה את טיליו, הציב שליטה של צפון קוריאה אתגר לנשיא בוש וסימן את הדרך לשליטים אחרים המבקשים להצטייד בנשק להשמדה המונית. ההימור של קים הצליח בינתיים. הוא חשף את מי שמנסים לבלום את תוכנית הגרעין שלו, ובראשם ארה"ב, ככלי ריק והוכיח, כי מי שמחזיק בנשק גרעיני נהפך לחסין מפני מתקפה צבאית עליו.

שיגור הטילים מבטא כישלון של המדיניות האמריקאית ב-12 השנים האחרונות. ב-1994 גיבש ממשל קלינטון הסכם, ולפיו תקפיא צפון קוריאה את תוכנית הגרעין שלה, ובתמורה תקבל סיוע בשווי 5 מיליארד דולר, שיכלול שני כורי כוח גרעיניים של מים קלים ו-500 אלף טונות נפט בכל שנה - וקים הפר אותו שוב ושוב.

הממשל הסתפק בהצהרות מאיימות, אך חסרות תכלית. הכללת צפון קוריאה ב"ציר הרשע" נשארה הצהרת כוונות שלא מומשה. הניסיון של ממשל בוש לעצור את תוכנית הגרעין של צפון קוריאה באמצעים דיפלומטיים במסגרת "שיחות ששת הצדדים" נכשל גם הוא כשקים החליט להפסיקן לפני כמה חודשים ולנתק מגע.

מאז 1994 המשיכה צפון קוריאה בפיתוח הנשק הגרעיני. בתחילת 2003 היא הוציאה משימוש את המצלמות שהציבה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) במתקני הגרעין שלה ושברה את החותמות והמנעולים שאטמו את הבריכה במתקן ביונגביון, שנמצאו בה 8,000 מוטות של דלק גרעיני. צעדים אלה היו חמורים במיוחד כי הם היו הפרה של תנאי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT), שצפון קוריאה היתה מחויבת לה. שבירת המצלמות היתה קריאת תיגר על הממשל האמריקאי. אף שמומחים בממשל הביעו חשש, כי על ידי עיבוד מוטות הדלק המשומשים לפלוטוניום עלולה צפון קוריאה לייצר חמש או שש פצצות גרעין בתוך חודשים ספורים - החליט בוש להימנע מפעולה ושוב הסתפק בהצהרות ובאיומים.

מאז חצה קים עוד כמה קווים אדומים שהגדיר הממשל. הוא גירש מארצו את פקחי סבא"א והודיע על פרישה מ-NPT. נראה, כי צפון קוריאה ניצלה את עיסוקה של ארה"ב בהכנות למלחמה בעיראק, ואחר כך את הסתבכותה שם. קים העריך, ובצדק, כי סביר להניח שהממשל לא ינקוט צעדים צבאיים מולו כל עוד המערכה בעיראק לא הסתיימה. בינתיים הוא השלים את פיתוח הפצצה. על פי הערכות המודיעין האמריקאי, בידי קים שש או שבע פצצות גרעין.

מהרגע שצפון קוריאה הכריזה על הצטיידותה בנשק גרעיני השתנו כללי המשחק, גם אם האמריקאים לא הודו בכך. ממשל בוש נאלץ להצטרף בחוסר רצון ל"שיחות ששת הצדדים" (להן שותפות גם סין, רוסיה, דרום קוריאה ויפאן) ולהבליג על התרסותיו של קים. לפני כשמונה חודשים הושג הסכם עקרוני, שקרא לפירוק הנשק הגרעיני של צפון קוריאה בתמורה לערבויות ביטחון וסיוע. מטח הטילים ששיגרה צפון קוריאה בשבוע שעבר הבהיר, כי אין בכוונתה למלא את סעיפי ההסכם שהושג בשיחות שהתקיימו בסין.

אמנם ניסוי הטיל הבין יבשתי טאהפודונג 2, אחד מתוך השבעה שנוסו, נכשל והוא נפל לים לאחר 40 שניות בלבד, אך החשש הוא מפני טילים קצרי טווח, המסוגלים לפגוע בדרום קוריאה וביפאן. אם יצליחו לציידם בראשים גרעיניים, הדבר יוביל לשינוי מהותי במאזן האסטרטגי במזרח אסיה.

התמקדות הממשל האמריקאי בפיתוח מערכות הגנה נגד טילים היא עוד טעות. זה יעלה כסף רב, אך לא יהיה תשובה של ממש מול הטילים הקוריאניים.

על קובעי המדיניות בוואשינגטון ובירושלים להיות מודאגים מכך, שבאיראן יפנימו את הלקח מאירועי השבוע שעבר במזרח אסיה ויאיצו את פיתוח הנשק הגרעיני. גם בטהראן מבינים, כי אם תהיה פצצה בידי איראן, יקטנו מאוד הסיכויים שארה"ב תתקוף אותם. עד עתה ניהלה איראן משחק גרעיני דומה לזה שניהלה צפון קוריאה מול הקהילה הבינלאומית. הליכה על הסף, ויתורים חלקיים, הצהרות פייסניות, הבטחות והפרתן השיטתית, פעולות חשאיות בניגוד להסכמים ולאמנות, ובעיקר - משיכת זמן מוצלחת.

אם ארה"ב לא תפיק את לקחי המקרה של צפון קוריאה, עלולה גם איראן להשלים פיתוח של נשק גרעיני. על ישראל לקוות, כי בוש לא ירצה לעזוב את הבית הלבן, בעוד כשנתיים, כשהוא משאיר אחריו לא רק את הגרעין הצפון קוריאני, אלא גם איראן גרעינית.