קופסאות החיים-

עם היוולדו של האדם הפקידבידיו האלוקים שתי קופסאות מרובעות אפורות ופשוטות מראה.שאל האדם אתהאלוקים לשם מה שתי הקופסאות?

אמר אלוקים לאדם: "בקופסא אחת תניח את כל החוויותהטובות של חייך, את רגעי הנחת והשמחה, את שעות האושר והצחוק, כל דבר שגורם לך עונג,שממלא אותך באהבה תניח בקופסא הראשונה".

"ומה אשים בקופסא השניה?"

שאל האדם.את כל רגעי הכאב והצער" אמר לו האלוקים. "את כל אותם רגעים של בדידות, אתהרגעים שמשאירים בך הרגשה של אי נוחות, תניח בקופסא את המועקה והכאבים, את הבכיוהייסורים, את כל החוויות הלא נעימות של חייך".


"ואיך אדע להבחין ביןהקופסאות? שאל האדם. "

שתיהן אפורות ופשוטות".
"ברגע שתתחיל למלא אותן בתוכןתדע להבחין ביניהן" הבטיח לו האלוקים.החל האדם את חייו. את כל רגעי השמחהוהאושר הניח בקופסא אחת, ובשניה הכניס את רגעי הכאב והצער. במהלך השנים החלה קופסתהאושר להשתנות, היא לא הייתה עוד אפורה אלא צבעונית, ועם כל חוויה שמחה נוסף בה עודצבע ועוד דוגמא עליזה... אך קופסת הצער לא השתנתה מעולם, צבעה נותר אפור רגיל ומשעמם.הגיע יומו של האדם לעמוד בפני בורא עולם. כשהגיע לשערי שמים התבקש האדםלהציג בפני האלוקים את קופסאותיו. הרים האדם את קופסת האושר הצבעונית, והנה היאכבדה, אבל משקלה לא הכביד עליו והוא יכול היה לשאת אותה אל לפני כיסא הכבוד ולהניחאותה לרגלי האלוקים. גם קופסת הצער לא הייתה כבדה, משקלה כאילו לא השתנה במשך השנים.פתח אלוקים את קופסת האושר והחל מפזר רגעי שמחה בהיכל. פיזזו רגעי האושרסביב האדם, והזכירו לו כמה מאושרים וטובים היו חייו...... שמח האדם בזיכרונותיו החיובייםוהודה לאלוקים שגרם לו לאסוף אותם כל חייו.הגיע רגע פתיחת קופסת הצער.......התכווץ האדם במקומו, הוא לא רצה שאלוקים יפזר בהיכל את שעות הכאב של חייו, הוא לארצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים.


"פתח את הקופסא" הורה לוהאלוקים. פתח האדם את הקופסא והביט לתוכה והנה היא ריקה. בתחתיתה פעור חור גדול.
"אני מצטער" אמר האדם לאלוקים. "כנראה פגמתי בקופסא במהלך השנים. יש בה חורודרכו כנראה ברחו כל רגעי הצער, אין לי שום רגע עצוב להציג בפניך".חייךהאלוקים אל האדם. "הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה - עם החור".האדםלא הבין. "קופסא עם חור? לשם מה?"אמר האלוקים. "לאדם קשה להתנתק מהרגעים שלחייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב. מאחר ולא רציתי שתאגור את רגעיהצער, נתתי לך קופסא עם חור שדרכה יכלו רגעי הצער לצאת ולהעלם מחייך. לא רציתישתשא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשובלחוות אותו בשנית".


"אם כך לשם מה בכלל נתת לי את הקופסא?" שאל האדם."איןהאדם יכול להימנע מהזיכרונות", אמר האלוקים, "הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעודשאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור כל פרט ופרט של הכאב -לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב".אכן - זהמה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים, ולשכוח את הרעים - אין טעםלהתמקד בכאב - הוא מכביד ומגביל, בעוד האושר והשמחה מצעידים את האדם קדימה ומקליםעליו את החיים.

וכדאי לזכור אותו

חתימתכם הוסרה כיוון שהיא מגניבה מדי בשבילנו.