קציני צה"ל מביעים זעם על התנצלותו של אהוד אולמרט בפני המצרים.
כידוע, ירה והרג צה"ל שוטרים שחדרו מגבול מצריים לתוך שטח ישראל.
אבל מדוע ,למען השם אולמרט צריך להתנצל?

על זה יאמר:" ...תקוות חנף תאבד" (איוב, ח,י'ג)
ועל זה עוד יאמר":...כי מה תקוות חנף כי יבצע כי ישל אלוקה נפשו" (שם,כ'ז,ח)!!!

בושה וחרפה.




http://www.inn.co.il/news.php?id=151073

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"

looopy

דובר צה"ל: קצינים עלומי שם הביעו את דעתם הפרטית ולא את עמדת צה"ל
09:57, 5 יוני 2006 / ט' בסיון תשס"ו

בתגובה לפרסומים בערוץ 7 בדבר זעם בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל על התנצלות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בפני נשיא מצרים, חוסני מובארק, בדבר תקרית הירי בגבול ישראל-מצרים בה נהרגו שלושה חיילים מצריים אומרים אנשי דובר צה"ל כי צה"ל אינו נוהג להעיר הערות ולבקר את התבטאויות הדרג המדיני.

"צר לנו שקצינים עלומי שם שמפחדים להזדהות בשמם ובתפקידם בוחרים לדבר מהגיגי ליבם ולהציג את עמדותיהם האישיות. צה"ל אינו נוהג להעיר הערות ולבקר התבטאויות של הדרג המדיני. האמירות המצוטטות אינן מייצגות את עמדת צה"ל", אמרו.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm

כאשר עולים לרגל ללקק בעכוז המצרי גם מתרפסים ומתנצלים על
כל מה שאפשר ועל כל מה שזז.

ראש ממשלה שאיננו אפס חסר חוליות היה מוציא הודעת גינוי חריפה
על הפעילות הטרוריסטית בגבול מצרים ישראל, לכל היותר היה
שותק או מחנטרש הודעת צער על ידי דובר זוטר.

אבל מאז שנותקה, במפתיע, מעכוזו של שרון לא מצאה הלשון מנוח עד שאיתרה את מובארק.
כבוד לאומי אולי לא מצוי בלקסיקונו. אבל למה על חשבוננו?

" סליחה שירינו על מחבלים שפתחו באש על חיילי צה"ל, היינו צריכים לכבד את העובדה שלבשו מדי שוטרים מצריים ולאפשר להם לרצוח את חיילי צה"ל כי השלום עם מצריים שווה הכל"

נגד ישראל גם על ידי חימוש ואימון צבאה בקצה מואץ, גם על ידי הסתת הציבור, גם
בזירה המדינית וגם על ידי הפעלת טרור.

הירוק בכל זאת עולה

למצרים 3 שכנות: סודאן, לוב וישראל.
סודאן מחזיקה צבא מיושן ומתפורר שעסוק רובו ככולו ברצח עם בדארפור, אחרי שעסק במלאכה דומה
בדרום סודאן במשך שנים. הוא לא כשיר לעמידה במלחמה עם צבא שהוא בסד"כ של רבע מצבא
מצרים.
לוב מונה בערך 7 אחוז מאוכלוסיית מצרים, וצבאה זעיר בהתאם. בנוסף, למצרים אין סיבה להתחיל
במלחמה עם לוב, שתביא ללא ספק לגירוש מליון פלוס פועלים מצריים מלוב שהם מקור קריטי למט"ח.

השכנה השלישית היא ישראל. לישראל הצבא היחיד שהכנות ללחימה בו מצדיקה את הוצאות הענק של
המצרים על בניית צבא.
מצרים מכשירה צבא ענק ומודרני, ולפחות שני תרגילים שלהם, נערכו באופן כמעט מפורש כתרחישי
לחימה "בצפון מזרח" (יש רק מדינה אחת ששוכנת צפונית מזרחית למצרים...). תרחיש אחד מאלה
כלל "חציית מכשול מים בדרך לפריסת כוחות" (מזכיר במעט את תעלת סואץ...), והוא כונה בשם "בדר
96') (מלחמת יוה"כ כונתה ע"י המצרים בשם מבצע בדר, על שם הנצחון של מחמד ב624 על בני מכה).

הצבא המצרי כולל מערכות כמו טנקי אברמס (למעלה מ600), מטוסי אף 16 (למעלה מ200) ועוד היד
נטוייה.

אין שום הסבר להתחמשות כ"כ משמעותית, למעט התכוננות למלחמה עתידית עימנו. אין זה אומר
שמחר בבוקר הם יתקפו, שכן מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעשות כן, כמו גם תלותם הגמורה
בסיוע חוץ מארה"ב - אבל אם אנחנו נותקף בחזית אחרת, ותיווצר עבורם הזדמנות לתקוף, שתיראה
להם משתלמת מספיק, בכדי לספוג את הנזק הכלכלי שבאובדן סיוע אמריקני - הם לא יהססו, ולשם
כך נועד הנשק הזה.
אין שלום עם מצרים. יש כרגע אינטרס שלהם לשמור על השקט (בדיוק כפי שיש ברמה"ג, מבלי
שנאלצנו לשלם מחיר מדיני כלשהו מול הסורים...).

מצ"ב הערכת מכון יפה ללימודים אסטרטגיים לגבי מצבת הכוחות המצרית:
http://www.tau.ac.il/jcss/balance/Egypt.pdf

זאת בהתאם למצב הלא יציב במזה"ת והרצון של מצרים להוות גורם חזק ומשמעותי בסכסוך ובכלל בסביבה הערבית.
עוד בשנות ה50 וה-60, לאחר שחתמה מצרים על עסקת הנשק הגדולה עם צ'כוסלובקיה, שאפה מצרים להתקרב לגוש המזרחי ומירוץ החימוש עם ישראל הלך וגדל.
לכן, קשה לי לראות בהמשך ההתחמשות המצרית עילה ספציפית למלחמה עתידית (או תכנון מלחמה). שכן "תפוחים" דיבר גם על הסתת הציבור ועל דברים נוספים.
דווקא המקרה עם ה"שוטרים" המצרים שנהרגו בגבול, המחיש את השינוי בגישה המצרית. התקשורת לא קראה לנקום בישראל או כינתה את ההורגים כ"קדושים שחרפו נפשם למען מצרים", כפי שהיה נהוג בעבר בתקרית מול ישראל. הביטויים היו מתונים בהרבה מהביטויים שהיינו רגילים אליהם. (כך לפחות לפי הפרשן הפוליטי של ערוץ 10)
תוסיף לכך את ביקורו האחרון של אולמרט, ותגלה שהיחסים של ישראל ומצרים הרבה יותר טובים מיחסי ישראל לשאר מדינות האיסלאם, להוציא את ירדן אולי. (שגם עם ירדן האהבה אינה פורחת)
בוודאי שהשלום עם מצרים הוא שלום על הנייר בלבד, אך אינני חושב שהחימוש המצרי מצביע על "תכנון מלחמה".

הירוק בכל זאת עולה

אין מה להשוות בין היחסים עם מצרים, לבין אלו שעם ירדן (למעלה מ40 שנות קשר חשאי יותר
ופחות).
התחמשות בהיקפים כאלה מעידה על שימור אופצייה צבאית - כשיש רק אוייב פונציאלי אחד
מבחינתם - אנחנו.

ההתבטלות בפני מה שהוא מצרי, היא מחלה אנושה שנפוצה בכל המערב: זה אפילו לא ממש קשור בתסמין הדומה של ההתרשמות הילדותית מכמה חברה עם ג'אלביות צחורות ושבריות מזהב (ציטוט חפשי מדברי אהוד ברק). משום מה, ולמרות ששכנתינו מדרום היא מהפרימיטיביות והנחשלות שבמידינות באיזור, גם אנחנו בוחרים לתמוך בכתר שהמצרים מתעקשים להחזיק, של "המעצמה האזורית, תרבותית, מדינית". זה חבל מאוד, העיקר משום שאין לישראל שום אינטרס פרקטי לחזק את המעמד הזה של המדינה האפריקאית, ובעיקר משום שאין בתמיכה כזו שום חיזוק ליציבות המשטר החילונוסלמי שם.

ראוי היה שרה"מ לא יבזבז את זמנו על פגישות סרק עם נמר הנייר הפוליטי המכונה מצריים ולא יהווה ניצב בפארסה הזו שאפילו הערבים לא מאמינים בה.

.