|
01-06-2006, 08:42
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
גאה בצריח
פרסמתי את זה גם במו"ס, נראה לי שגם פה זה מתאים ואפשר לפתוח על זה דיון מעניין.
לתגובתכם אודה!
לכולם היה ברור שהוא לא יתגייס, או שיהיה ג'ובניק, כי הוא הומו, אבל דניאל הודיע שהוא הולך לקרבי. "היו לי המון פחדים: שיצחקו עלי במקלחת, שאהיה נשי מדי, שיעשו לי זובור- אבל בצבא הבנתי את המשמעות של חבר'ה, של אחים לנשק. אנשים זורקים פה ושם בדיחות, אבל אני לא נותן שיירדו עלי יותר מדי, אני לא פראייר. אני מרגיש שאני שליח, ששובר סטיגמות".
ענת מידן, מוסף החג, ידיעות אחרונות
כשהוא יוצא לחופשה, הוא מצמיד עגיל כסוף לאזנו השמאלית, ועם המדים מתייצב בסטודיו לשיעור בלט קלאסי. זה לא הכי מתחבר לטנקיסט מדיף ריח שמן טנקים, אבל לסמל דניאל, 20, ממש לא אכפת. נוח לו עם הקצוות אך הוא בכל זאת מבקש לא לפרסם את שמו האמיתי.
בגדוד השריון של דניאל התרגלו לראות אותו עושה מתיחות על הצריח, שפגטים במגורים ובעיקר מדברים על אהבתו לגברים. "בתקופת התיכון היה לי ברור שאני לא מתגייס. חשבתי שלא מגייסים הומואים, ובכלל, רציתי להשקיע במחול ולא בא לי לבזבז שלוש שנים. חברה זרקה לי בצחוק "למה שלא תלך לקרבי", ומצאתי את עצמי עונה לה שדווקא יש מצב. רוב הבנים בשכבה שלי ג'ובניקים ורק מעטים קרביים, והאפשרות שאני אהיה ביניהם הדליקה אותי.
"חששתי שלא אסתדר בצבא, היו לי המון פחדים: מה יהיה אם לא יהיו לי חברים, אם יתרחקו ממני, יצחקו עלי? ואם אהיה נשי מדי? ואם כולם יידעו, איך אסתיר? ואיזו פדיחה תהיה במקלחת, ואיך אלבש מדים ירוקים מזעזעים ולא פרווה ורודה? עלו שאלות על המקום שלי בין גברים מאצ'ואיסטים, הרי יש המון סיפורים על זובורים שעושים להומואים. ועוד מליון שאלות רצו לי בראש בלי הפסקה.
"ניסיתי להגיד לעצמי שכל בן 18 שמתגייס מת מפחד, ושלכל אחד יש המון שאלות, אבל לי היו פי שניים בגלל מה שאני. ובכל זאת, יחד עם החששות היתה בי סקרנות גדולה".
דניאל גלגל בראשו את הרעיון והתבשל בתוכו בלי לספר לאף אחד. בי"ב הסתובבה מד"נית בין הכיתות, וסיפרה על האפשרויות השונות שיש לבנים בצבא. כששאלו אותו, בנימה מבודחת, איפה הוא הולך להעביר שלוש שנים, הודיע להם בהחלטיות שבקרבי. אחרי הדממה וההלם נשמעו תגובות בנוסח: אתה תותח, תיזהר שלא יפתחו לך. דניאל מודה שהתשובה הנחרצת שלו הפתיעה גם אותו.
וואלה, זה נכון
הוא נולד וגדל במרכז הארץ. בתיכון נודע כפריק יוצא דופן. כשהיה בן 16 שם לב שהוא נמשך לגברים. "בהתחלה זה היכה בי. היה לי קשה עם זה. אבל ראיתי שזה חזק ממני והשלמתי. לא ניסיתי להסתיר והודעתי שאני הומו, למרות שכולם ידעו את זה לפני.
תמיד הריצו סביבי בדיחות והערות על הומואים, ואני אפילו לא מצמצתי, חשבתי שהם טועים בגדול. אמנם לא התחלתי עם בנות, לא רציתי להוכיח משהו למישהו, אבל גם לא היו לי סטוצים פרועים עם גברים. עד שבשלב מסוים אמרתי וואלה, זה נכון, ואז התחלתי לצאת למסיבות של הומואים בתל אביב.
"הייתי נער מוחצן, שרוצה לנסות דברים חדשים, לזעזע את כולם, והוצאתי את זה בהופעה פרובוקטיבית. הגעתי לבית ספר בשיער מקורזל צבוע באדום או פלטינה, עם חולצת התלבושת האחידה קרועה ומכנסיים קרועים. אמרו עלי, שכשאני נכנס גם עיוור רואה אותי."
"הייתי בעניין של לבדוק גבולות. אם מורה היתה מעירה לי כשפתחתי כפתור במכנסיים, הייתי פותח עוד אחד. אני לא יודע אם רציתי לעשות דווקא או לבדוק את עצמי, ויכול להיות ששניהם. היו שאמרו שרציתי תשומת לב, אבל אני יודע שזה לא רק זה, הייתה כאן גם אמירה פוליטית על חופש, שבעצם לאדם מותר להתנהג איך שהוא רוצה, בלי לפגוע באחרים.
מכל הכיוונים אמרו לי 'דניאל תרגיע', אבל לא יכולתי. הייתי חייב. יחד עם זה השקעתי בלימודים, הייתי חרשן, רציתי להיות ילד טוב, הרי ההורים הטיפו לי שלימודים זה חשוב.
-סיפרת להם?
"סיפרתי לאבא שאני אוהב בחורים. הוא ניסה לשכנע אותי להיות דו מיני, וסיפר על חבר כזה שלו. עם אמא היה יותר קשה, אבל לא רציתי לסחוב על הגב שלי את הסוד הזה. היום אני יודע שאני לא הומו עם סימן קריאה, אלא הומו ושלוש נקודות... זה מה שאני עכשיו, אבל אולי בגיל 40 ארצה להתחתן עם אישה ולגדל ילדים. אני לא סוגר אופציות"
הוא גם לא סגר את אופציית השירות הקרבי, והחליט ללכת עד הסוף, אבל אמר לעצמו שאחרי חצי שנה של קריעה ואחרי שיוכיח לעצמו שעשה את זה, הוא יוצא מהסיפור ומשקיע בטיפוח עצמו כרקדן.
בהתחלה הוא הלך לגיבוש התובעני של הפלס"ר, אבל לא עמד בתחרות מול אלה שמכיתה י' מתאמנים לקראת הגיוס, והסתפק בלהיות לוחם שריון. לא חיפשתי מבחן לגבריות שלי, מתעקש סמל דניאל, ולא רציתי להוכיח לאף אחד שום דבר, אלא לבדוק את היכולות שלי.
הרעות
מחולצות גזורות ומכנסיים בגזרה הכי נמוכה שיש הוא נכנס למדים מדוגמים ושיער מגולח, וחטף שוק של טירונים, כמו כולם. "לקח לי שנה לקלוט לאן נכנסתי. אף פעם לא הייתי חלק מחבר'ה, ופתאום אני צריך להיות עם אנשים 24 שעות ביממה ולהסתדר איתם. זה היה מוזר. רק בצבא הבנתי את המשמעות של חבר'ה- במחלקה, בפלוגה, אחים לנשק. פתאום הייתי אחד מכולם, וכולנו שווים. נראינו אותו דבר במדים, ורק הפנימיות של כל אחד מאיתנו קובעת.
"תמיד התייחסו לאיך שאני נראה ולא למהות הפנימית שלי. סיקרן אותי איך יתייחסו למה שאני עכשיו. ופתאום אמרו לי מה לעשות, והייתי צריך לעמוד בלוחות זמנים. זה לא פשוט למי שבא מחופש כמעט מוחלט. בטירונות, כשהמפקדים צעקו עלי, אמרתי לעצמי שבחרתי להיות כאן, אבל ברגע שלא יתאים לי פשוט אשתחרר. היה לי ברור שככה מתנהלים הדברים."
- והלכת לקב"ן כדי להשתחרר.
"היו לי כמה פגישות, שבהן אמרתי: 'די, מספיק לי. אני הומו ולא מתאים לי השירות הזה'. אבל זה לא עבד. והוא הסביר שפעם התייחסו בצבא להומוסקסואליות כאל סטייה. היום זה מוגדר כתופעה חברתית. בקיצור, הוא הבהיר לי שאני נשאר. רבתי איתו, אבל הוא ממש לא התרשם ממני, להפך, אמר שדווקא בגלל שאני כזה עקשן אסתדר מצויין ביחידה שלי. והאמת, הוא צדק".
- איך מספרים לחבר'ה בטירונות שאתה הומו?
"בטירונות כל אחד עסוק בלסחוב את עצמו ולהסתדר. כולם בסוג של שוק. סיפרתי לאחד, וכולם מייד ידעו, אבל לא חטפו הלם. היו צחוקים ובדיחות, אבל אף אחד לא נידה אותי.
"אני מודה שהפתיחות של החבר'ה הפתיעה אותי. הם היו נורא סקרנים, וכיוון שהיינו אחד עם השני כל הזמן, גם לא היתה בעיה לשאול שאלות כמו עם מי היית ואיך עשו לך ומה אתה עשית.
"לא היתה לי בעיה לשתף. היו אפילו מצבים שהרגשתי שאני סוג של שליח ששובר סטיגמות. הגעתי למצב שחבר מהמחלקה נתן לי טיפים על יחסי מין, ואני נתתי לו. הבנתי שכשחברים שלך הם חברים אמיתיים, לא מעניין אותם אם אתה הומו או סטרייט. הם מתחקרים איך זה ומה עושים במיטה וכאלה, אבל יש עוד דברים מעבר לזה. תופסים אותך בתור בן אדם, חבר, ולא רק הומו.
"דווקא בשירות הקרבי אני מגלה את הדבר הזה- שתמיד מדברים עליו ולא כ"כ נתקלתי בו באזרחות- רעות ואחוות לוחמים. אני חושב שזאת חוויה שיש לך רק באינטנסיביות של שירות קרבי".
-לא התבלבלת מכך שמתרוצצים סביבך כל כך הרבה הורמונים גבריים?
"אומרים לי: 'איזה סבבה, יש לו עכשיו מלא גברים', אבל האמת שזה בדיוק ההפך. נורא קשה לראות כל כך הרבה סטרייטים, ולדעת שאין סיכוי שייצא לך משהו. אבל נוצרת חברות.
"קורה שנתפסו לאחד החבר'ה השרירים מיום שלם בטנק, והוא יושב בתחתונים ואני עושה לו מסאז'- כי אני טוב בזה, לא בגלל שאני הומו- ובטוח שאני נהנה טיפה יותר, בעיקר אם לבחור יש גוף פצצה.
"יש גם בדיחות, ולא תמיד יש לי כוח לזה, אבל בגדול זו הפעם הראשונה שאני מרשה לעצמי להשתייך. לא להיות שונה, אלא חלק מקבוצה, ולא לבחון כל הזמן איפה אני נמצא לעומת האחרים".
- נתקלת בכאלה שפוחדים להתקרב אליך?
"אך אחד לא אמר: 'דניאל הומו, תתרחקו ממנו!' אני מניח שיש כאלה שתפסו את המרחק שלהם, כי לא התאים להם, אבל אני לא נותן שיירדו עלי יותר מדי, אני לא פראייר. יש אחד בפלוגה שצוחק שאני הומו, ואני צוחק עליו שהוא שמן. אף אחד לא הודיע שאיתי הוא לא מתקלח, אולי בגלל שגם אני יודע את הגבולות שלי. יחד עם זה אף טנקיסט לא ביקש שאסבן לו את הגב".
- למה החלטת להתראיין?
" הרבה הומואים ג'ובניקים אומרים לי שהם מקנאים בי שאני קרבי. כששאלתי למה הם לא הלכו לקרבי, הם ענו שזה לא מתאים להם. חשוב לי להגיד שזה שאתה הומו לא אומר שאתה לא יכול להיות קרבי. אם זה חשוב בעיניך ויש לזה משמעות, אז למה לברוח, למה לפחד. אני התגברתי על הפחדים, ואני רוצה להגיד לחברים שלי ששוה לפחות לנסות".
איכזבתי את אבא
בבית קשה לו יותר. בחופשות הוא לא מגיע לבית הוריו אלא לחדר בקיבוץ שצה"ל ארגן עבורו. לצד הפתיחות הגדולה בכל הקשור להעדפותיו המיניות, על הוריו הוא מדבר בקמצנות ובזהירות. בגללם בחר להסתתר מאחורי שם בדוי. הוא מודע לקשיי ההתמודדות שלהם, ומקווה שמתישהו יחזור הביתה.
"כשהתגייסתי לקרבי הוריי הופתעו. אמא נורא פחדה שיקרה לי משהו. אבא היה בעד, רק הציע שלא אחשוף את הבטן הרכה שלי.
"אני מאמין שבסוף הם יקבלו אותי. כשהייתי בתיכון הודעתי להם שזה המצב, אבל אני מרגיש שאיכזבתי את אבא שלי. שאני לא הבן שהוא רצה. ובכל זאת, אני חושב שהוא אוהב אותי ולא יוותר עלי.
"כשחזרתי לחופשות מהצבא היו לי ויכוחים קשים איתם. לא הרגשתי שאני מחובר לעולם שלהם. הם ציפו שאענה על הציפיות שלהם, והרגשתי כלוא. רציתי להתלבש ולהתנהג כמו שבא לי, ולא לחשוב אם הוריי יאהבו או ייעלבו ויחשבו על מה יגידו השכנים.
"נמאס לי לרצות אותם. לא יכולתי לחזור עם בגדי המסיבות שלי, להביא בנים הביתה ולהכנס איתם לחדר שלי- אז החלטתי שעדיף לי להיות מחוץ לבית עד שנסגור את הפערים בינינו".
בעוד כשנה הוא משתחרר, וברור לו שהאנרגיות יושקעובמחול. כמו שברור לו ששילם ביוקר על הקרביות, כי שלוש שנים בשריון לא תורמות לגמישות השרירים ולאיכות הפירואטים. אבל הוא לא שוכח שאת השפגט המרהיב הראשון שלו עשה אחרי מסע כומתה בטירונות.
פעם הלכו על זה לכלא
דרך ארוכה עבר צבא ההגנה לישראל מאז הקמתו ועד היום בנושא ההומוסקסואליות. כל כך ארוכה, עד שדובר צה"ל אישר בלי היסוס לדניאל להתראיין לכתבה.
הרחק אחורה, ב-1956, הורשעו בבית דין צבא שני חיילים בקיום "משכב שלא כדרך הטבע". הם נשלחו לשנת מאסר, אך בערעור נטען כי הומוסקסואליות אינה פשע אלא מחלה, ועונשם הופחת. האחד נידון ליום מאסר, וחברו, שעל פי השופט יזם את המגע, קיבל 70 ימי מחבוש.
באמצע שנות השמונים, כשיותר ויותר גברים יצאו מהארון, עלתה לדיון פרשת ד"ר דורון מייזל, קצין בחיל הרפואה, שאמור היה להתמנות לקצין רפואה ראשי של חיל הים. מינויו נפסל בשל היותו הומוסקסואל, ולאחר מאבק הוא מונה לסגן הרופא הפיקודי של פיקוד דרום.
ב- 1993 סיפר פרופ' עוזי אבן על שלילת סיווגו הבטחוני בשל היותו הומוסקסואל. הדבר הביא את יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הבטחון, להקים וועדה, שנסחה הוראות חדשות באשר לשירותם הצבאי של הומוסקסואלים. בין ההנחיות החדשות- אין פסילה אוטומטית מגיוס בשל נטייה מינית וביטול חובתו של מפקד לדווח למרכז לבריאות הנפש על חייל הומוסקסואל. כעבור חמש שנים נוסחו ההוראות מחדש, במסגרת החוק למניעת הטרדה מינית, ונאמר כי התייחסות מבזה כלפי אדם ביחס לנטייתו המינית היא עבירה.
למרות הגישה הליברלית יחסית, ב-99' שוחרר משירותו קצין חיל האוויר, כיוון שקיים יחסים עם חייל, וב-2001 נסגר לזמן מה עיתון "במחנה" בגלל פרסום ראיון עם קצין שהיה פעיל בקהילה ההומו לסבית.
מאגף משאבי אנוש נמסר, כי צה"ל אינו מייחס חשיבות לנטייתם המינית של חייליו, וכל היחידות פתוחות בפני כל מועמד. לדברי הגורמים הצבאיים, בשלוש השנים האחרונות לא נתקבלה אף תלונה של חייל על הפליה על רקע מיני.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י chatulim בתאריך 01-06-2006 בשעה 08:48.
|
|