קשה (אבל משתלם) לנהל עובדים עצמאים



רבים מהמצליחנים שיצאו לעצמאות עסקית היו בתחילת דרכם עובדים עם 'ראש גדול', שזכו לממונה שלא השכיל לנהל אותם באופן שיועיל להם ולארגון


יום העצמאות המשחר לפיתחנו מאפשר לנו לשחרר את ההצהרה הבאה: רבים מהעצמאים ובעלי העסקים המצליחים חייבים את הצלחתם ואת עובדת היותם עצמאים (חופש הוא לא דבר של מה בכך) למנהל שלא היה ראוי להיות מנהל.



במקרים רבים המצליחנים הם אלה שהיו בתחילת דרכם עובדים עם 'ראש גדול'. עובדים שבאו לעבודה לא רק כדי לבצע הוראות, אלא גם כדי לפתח ולקדם את

התחום עליו הופקדו. על גלי התלהבותם וכישוריהם יכול היה להינשא המנהל הראוי. הדבר לגיטימי – מנהל אחראי להצלחות של עובדיו, כמו גם לכישלונותיהם, ולכן גם הוא ראוי להנות מהקרדיט.

אך זהו המקרה בו נדרשת גם תעוזה ומידה לא מבוטלת של ביטחון. מנהל הממונה על עובדים מוכשרים ועצמאיים, המצפים לחופש פעולה, לוקח לא מעט סיכונים: ברמה הביצועית, עובד המקבל חופש פעולה מפחית את יכולת הפיקוח של הממונה עליו ואת יכולתו של הממונה לצמצם נזקים בזמן אמת, אם יידרש הדבר; ובכל זאת האחריות עדיין תהיה שלו, של המנהל.



ברמה האישית, עובד מוכשר והישגי מבליט ביתר שאת את בינוניותו של מנהל מוכשר פחות, והוא גם יכול להיתפס כמחליפו הטבעי בהמשך.



אחת הבעיות הרווחות בארגונים היא אי נכונותם של מנהלים לקבל ליחידתם עובד מוכשר במיוחד. עובד כזה עשוי לעורר בקרבם תחושת איום והם יעדיפו שלא ליטול סיכונים מיותרים מבחינתם. הבעיה מחריפה הרבה יותר כאשר עובדים כאלה כבר נמצאים ביחידתם ועליהם להתמודד עם המורכבות של משימת ניהולם.



מאבק עיקש ומתמיד נטוש בין מנהל בינוני ובין עובד מוכשר המבקש לתת ביטוי לכישרונותיו. זהו מאבק שהכל ניזוקים ממנו - העובד והמנהל המתוסכלים וגם הארגון שאינו ממצה את הפוטנציאל הגלום בעובדיו המוכשרים.

רבים מעובדים אלו יוצאים בסופו של דבר מהארגון לחיים של עצמאות, ובמקרים רבים מצליחים בהם. הם חבים את ההצלחה הזאת, כאמור, למנהלם הבינוני.



הוא אחראי לכך משום ששיכנע אותם באופן סופי כי חייהם לא יהיו חיים אם ימשיכו לבוא כל יום לעבודה כמי שכפאם שד. עם תחושה זו היו מגיעים לעבודה משום שידעו כי הממונה עליהם, זה שלמשמעתו הם אמורים לסור, לא באמת יעריך את מאמציהם. משום שידעו כי אם יטעו יזכו לנזיפה קבל עם ועדה. משום שידעו כי רב הסיכוי כי טעות זו נעשתה משום שאותו ממונה לא הבהיר להם את כוונתו כאשר הורה להם לבצעה.



הם החליטו כי יותר לא יעמוד מעל ראשם ממונה שעיקר מעייניו יהיו נתונים לדרך בה מצמצמים את עלויות העסקתם. הם חשו כי הם מוכנים ליטול סיכון ולצאת לחיים עצמאיים שלא מבטיחים הכנסה חודשית קבועה אך צופנים בחובם, לצד סיכוי להכנסה כוללת גבוהה יותר, גם אפשרות לחופש אמיתי.

חלקם לא האמין שהוא בכלל מסוגל לחיות חיים של עצמאי, פרנסה קבועה הייתה תמיד שם המשחק בסביבתם הקרובה. אם היו סרים למשמעתו של ממונה אנושי ואיכותי, אפשר שמסלול חייהם היה שונה לחלוטין. הם היו נותרים ספונים לבטח במערכת ארגונית ראויה ותומכת - יש גם ארגונים כאלה ויש לא מעט שכירים מרוצים.

אך עדיין ארגונים רבים, רבים מדי, ממנים לתפקיד של מנהל אנשים שלא ראויים להחזיק בתואר כזה. לא כל אדם מסוגל לנהל אנשים. למנהל יש השפעה מכרעת על איכות חייהם של עובדיו. נדרשות מספר תכונות בסיסיות כדי שמנהל יוכל לשמש בתור שכזה.



אינטליגנציה גבוהה, ידע מקצועי נרחב ויכולות אישיות גבוהות בתחום בו עוסק פונקציונר בכיר בארגון הם מאפיינים חשובים, ואף ראוי לתגמל עליהם ביד רחבה, אבל אלו לא הופכים מישהו הנושא בתואר 'מנהל' למנהל ראוי.



ארגון הממנה אדם לתפקיד מנהל המופקד על עובדים מבלי לבחון באמת אם יש לו כישורים אישיים מתאימים כדי לנהל בני אדם חוטא לעובדיו, חוטא למטרות הארגון וחוטא גם לאותו מנהל עצמו, ששובץ לביצוע משימה מורכבת ועדינה שאינה לפי כוחותיו - ניהול אנשים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3246300,00.html

מאמר כל כך נכון , היו לי מנהלים משני הסוגים והתוצאות בהתאם

It's Never Lupus