10-04-2006, 00:20
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.04
הודעות: 10,871
|
|
הנה הסיפור מועתק מהמצגת :)
אמא יש רק אחת
לאמא שלי הייתה רק עין אחת,
שנאתי אותה, היא הייתה כזאת מבוכה עבורי.
היא בישלה עבור תלמידים ומורים כדי לתמוך במשפחה כלכלית.
היה יום אחד, במהלך בית ספר, שבו אמא שלי באה לבקר אותי.
הייתי כל כך מובך.
איך היא עשתה לי אתזה??
התעלמתי ממנה, זרקתי לה מבט שנוא וברחתי משם.
יום למחרת,
אחד מחברי הכיתה צחק:
"אאאא, לאמא שלך יש רק עין אחת!!"
רציתי לקבור את עצמי,
רציתי גם שאמא שלי תעלם.
כשבאתי הביתה,
התעמתי איתה ואמרתי:
"אם את רוצה שאני אהפוך לבדיחה מהלכת, למה שפשוט תמותי וזהו?!"
אמא שלי לא הגיבה.
לא עצרתי לשנייה לחשוב מה אמרתי כי הייתי מלא זעם.
הייתי עיוור לרגשות שלה.
כל מה שרציתי היה לצאת מהבית הזה ושלא יהיה לי שום קשר איתה.
אז למדתי מאוד קשה וקבלתי הזדמנות ללמוד בסינגפור.
הייתי מאושר עם החיים שלי ועם הילדים שלי.
יום אחד, אמא שלי באה לבקר אותי.
היא לא ראתה אותי שנים ולא פגשה כלל את הנכדים שלה.
היא עמדה ליד הדלת והילדים שלי צחקו עליה. אני צעקתי עליה על שבאה בלי הזמנה.
צרחתי עליה:
"איך את מעזה לבוא לבית שלי ולהפחיד את הילדים???
לכי מכאן! עכשיו!!"
לנוכח מה שאמרתי,
אמא שלי הגיבה: " אוי, אני מצטערת,
בטח קיבלתי כתובת שגויה."
אמרה ונעלמה.
אחרי תקופה הגיעה לבית שלי בסינגפור מכתב בנוגע לנשף מחזור
אז שיקרתי לאשתי ואמרתי לה שאני נוסע לרגל עסקים.
אחרי הנשף, הלכתי לבית של אמא שלי, מתוך סקרנות.
השכנה אמרה לי שהיא מתה.
לא הזלתי ולו דמעה.
נתנו לי מכתב שהיא רצתה שאקבל לאחר מותה.
"בני היקר,
אני חושבת עליך כל הזמן. אני מצטערת שבאתי לסינגפור והפחדתי את הילדים.
שמחתי ששמעתי שאתה מגיע לנשף .
אבל כנראה שאני לא אוכל לראות אותך.
אני מצטערת שהייתי עבורך מבוכה מתמדת בילדות.
תבין... כשהיית קטן, היית מעורב בתאונת דרכים ואיבדת עין אחת,
בתור אמא, לא יכולתי לסבול את המחשבה שתצטרך לגדול עם עין אחת, אז...
נתתי לך אחת משלי.
כל כך הייתי גאה בבן שלי שיכול היה לראות עולם שלם, במקומי, עם העין הזאת.
_____________________________________
"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"
|