01-04-2006, 18:15
|
|
|
חבר מתאריך: 09.11.05
הודעות: 121
|
|
סתם משו שרשמתי פעם. לא אמיתי.
יצאתי לשחק כדורגל עם חברי ילדות.. זה היה יום שישי אחרי שבוע ארוך במיוחד.
השירות לאחר הטירונות התחיל לא מזמן וטוחנים אותנו ברמות שלא ייאמנו.
אני מגיע לכדורגל נותן חיבוק ארוך ואמיתי לכל חבר וחבר, הם שמחים לראות אותי.
שבוע שלם הם נפגשים כל יום בערב, ואני לא מגיע.
פעם היינו יותר קרובים. היינו חבורה של שישה.
כל השבוע היינו נפגשים.
היום נפגשנו, היה קצת שונה...
התחלנו לשחק כדור רגל.
תמיד הייתי הכי טוב, שיחקנו 5על5 עם עוד ארבעה חבר'ה,
עשיתי את המשחק לקבוצה שלי.
עברה חצי שעה ואדם, חבר שלי, התעייף. הוא נשכב על הרצפה
כשרק התחיל המשחק ואמר דיי אני גמור, הוציא סיגריה והלך לשבת בספסל.
5 דקות אחרי זה, חברה של שלומי התקשרה, הוא יצא לדבר איתה..
לאט לאט כולם כבר רצו לסיים את המשחק, הם גמורים,
הם לא מבינים איך אני רץ כל כך הרבה.
הם יושבים בבית רוב היום, חלק מהם קופצים לצבא מידי פעם להדליק ממטרות או לסדר מסמכים למלש"בים,
חלק לא באים בכלל..
הם בכלל לא מבינים מזה לסגור 28 ולדבר בקושי עם המשפחה.
אדם סיפר לי עכשיו על המשחק שהוא ראה עם אבא שלו, ושבארסה נתנו בראש לצ'לסי ואיך שאבא שלו התעצבן.
רבאק אני כבר לא יודע מי משחק בבארסה.
מתי פעם אחרונה ישבתי עם אבא שלי לראות משחק..
שלומי ומזרחי סיפרו לי על החברות שלהם, איך שוואלה הם התאהבו אחרי כל השטויות וכמה
שהם נפגשים עם החברות ומפנקים אותן.
הם שאלו אותי על דנה, אמרתי שרבנו לפני חודשיים.
וואלה הם לא מבינים בכלל כמה בא לי עכשיו איזה בחורה על ידי, כמה שכל השבוע אני רק חולם שביום שישי יהיה לי איזה מלכה לחזור אליה.
הם אומרים לי כל היום על כמה שהם מפרקים בערימות.
התחלתי לספר להם על השירות בנח"ל, כמה שאני גאה ביחידה שלי וכמה שהחבר'ה שם בסדר.
כל אחד דואג לחברים שלו והגאוות יחידה שמה שולטת. אני יכול להשבע שאף אחד מהם לא הקשיב לי. שלומי הפסיק אותי באמצע ואמר לי : 'עזובתך אחי, חופשי זה 21'.. אם לא היה את האיסור הצה"לי הזה מזמן הייתי מזיין לו את הצורה.
הם הכריחו אותי להיפגש איתה, עם דנה. החלטתי לקפוץ אליה בהפתעה,
סיפרתי לה מה עובר עליי. אמרתי לה שאני עדיין חושב עליה הרבה, שאני אשמח אם ננסה שוב.
היא אמרה שלא יכול להיות מצב כזה, היא לא מוכנה לראות את חבר שלה פעם בשבועיים,
היא מעדיפה לחפש משהו אחר, לא לבזבז את הזמן שלה על חייל קרבי.
"את יודעת מה? תזדייני. " בגלל בנות כמוך יש גברים שלא הולכים לשרת בקרבי ".
סתם אמרתי את זה, הרי אין אחד כזה.
חברים שלי נשארו החברים הכי קרובים, לי יש חברים חדשים, עם עקרונות,
עם ראש על הכתפיים. אנשים שמוכנים למות בשבילי וגם הוכיחו לי את זה.
יש לי את הגאווה לשרת את המדינה שלי, יש בי את הרצון למות על האדמה
הזאת אם המלחמה תבקש את זה, ההורים שלי, למרות שלא רצו שאני אהיה קרבי,
גאים בי על ההחלטות שלי.
מעולם לא תרמתי לקהילה, אבל וואלה, אנשים הקדישו את החיים שלהם
בשביל שתהיה לי מדינה, אני יכול לתת את ה3 שנים האלה.
אז נכון, לא תהיה לי חברה, וההורים שלי יאבדו קשר חזק איתי,
והחברים שלי ימשיכו להיות קשורים בעצמם ולצאת עם אפס מהתקופה
הכל כך משמעותית הזאת אבל אני ירגיש שעשיתי משהו.
אני הולך עכשיו עם אף מורם ברחוב, עם חזה מתוח וגאה, עם חולצה
של סיום טירונות ומי יכול לדבר אליי בכלל? כי המדבקה שלי על האוטו תגיד את זה הכי טוב-
"קרבי זה הכי- אחי"
|