בפרשתנו כתוב "ועשית אותה קטורת רוקח מעשה רוקח",ונביא מעשה על חשיבות וגדולת קריאת פיטום הקטורת:
מעשה היה בחכם אחד ושמו רב אחא, שהלך לעיר אחת שנקראה טרשא ונתארח אצל בעל בית אחד. . ובעיר זו פשטה מגפה קשה שבעה ימים רצופים. וכשראו בני העיר את ר’ אחא כשהוא בא, אמרו זה לזה: נלך אצל החכם הזה שבא מחוץ לעיר ונראה אם יש לו תקנה לצרה זו.
הלכו אצלו ואמרו לו,דע רבנו שיש בעיר מגפה זו שבעה ימים והיא הולכת ומתגברת.שמא יעשה רבנו שום עצה לפורענות זו. אמר להם: נלך לבית הכנסת ונתפלל לפני השי"ת שיעצור בעד המגפה הזאת.

בעודם הולכים לבית הכנסת באו אנשים וסיפרו שהמגפה הולכת ומתגברת ופלוני ופלוני מתו ופלוני ופלוני גוססים. אמר להם רב אחא מאחר שהפורענות קשה והזמן דוחק, לא נלך להתפלל, אלא תעשו כפי שאני אצווה אתכם. בחרו מביניכם ארבעים אנשים, מן המובחרים שבכם, שאתם מכירים בהם שהם יראי שמים ואני ביניהם, ונלך לארבע רוחות העיר, עשרה אנשים לכל צד. ותאמרו מלב ונפש פטום הקטורת ופרשת הקורבנות, ובע"ה תוסר המגפה.

והם הלכו ועשו כן בארבע רוחות העיר, עשרה אנשים לכל צד, ואמרו פטום הקטורת ג’ פעמים. ואחרי שעשו כן אמר להם ר’ אחא, הבדילו כמה אנשים מבינכם וילכו לבתים ששם שוכבים חולים וגם שם יאמרו, וכשיגמרו יאמר ג’ פעמים שלושה פסוקים אלו והם: "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה’ החל הנגף. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים והחיים ותעצר המגפה".

והם הלכו ועשו כדבריו, ובטלה המגפה באותו מקום ואף נתרפאו אותם שהיו קרובים למיתה ואז שמעו בת קול האומרת למזיקים כדברים האלה: העצרו למעלה ואל תרדו למטה לעשות שום נזק בעיר הזאת, לפי שדין של מעלה אינו שולט בעיר הזאת, כיון שהם ראויים שיבטל.
ואחרי כל זה נרדם ר’ אחא מרוב חולשה, ושמע שאומרים לו בחלומו, כשם ביטלת מן העיר את המגפה, כן תעשה להחזירם בתשובה, שזה בלי זה אינו מועיל כלום, שבהיותם אנשים רעים נגזרה עליהם גזרת המגפה.

הלך רב אחא וסיפר הדברים לאנשי העיר והחזיר את כל אנשי העיר בתשובה שלמה, ואז שינה רב אחא שם העיר שהייתה נקראת טרשא וקרא לה "מתא מחסיא" . דהיינו "עיר הרחמים", שריחם הקב"ה על העיר הזאת וביטל ממנה הגזרה הרעה. וזה ששינה שם העיר, כדי שהאנשים יזכרו כל שעה אותה גזרה רעה שנגזרה עליהם על מעשיהם הרעים.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

"זה יתנו...מחצית השקל..... העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט" (ל,יג-טו)

רש"י : "הראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש..ואמר לו: זה יתנו" .

* ללמדנו, שצדקה כמוה כאש. כמה שתיקח ממנה, אין הדבר גורע ממנה כהוא זה. אין מחסרים אותה. כך גם הנותן צדקה, אינו מחסר מממונו כלום, כיוון שהקב"ה ממלא את חסרונו בכפל כפליים.

* התורה חייבה את כולם לתרום באופן שווה, ללא הבדל מעמדו של התורם, זאת כי מטרת המפקד הייתה לאחד את העם. לו חויבו לתת כל אחד עפ"י מעמדו ועושרו, הדבר היה גורם לקינאה ולפירוד, וכל אחד היה מחפש כמה תרם חברו, העשיר ממנו, על-מנת שהוא יצטרך לתרום פחות. (עפ"י הרב משה חפץ).

* רבי אייזל חריף, רבה של סלונים, נשאל פעם: מדוע לא נאמר בתורה במפורש, ש "המבזבז – אל יבזבז יותר מחומש", כשם שנאמר במחצית השקל : "העשיר לא ירבה" ?
השיב רבי אייזל, כדרכו , בשנינות לשון: בצדקה הניתנת בציבור בריש גלי – כפי שהיה בתרומת "מחצית השקל" – טבעי הדבר, שכמה מן העשירים מתאווים להפגין קבל הרבים את מידת הפזרנות ולתת יותר ממחצית השקל.לכן ראתה התורה צורך להזהיר: "העשיר לא ירבה".לעומת זאת בצדקה רגילה הניתנת בצנעה,כעין מתן בסתר,לא היה צורך להזהיר יתר על המידה ולכתוב על כך במפורש בתורה.שכן אפשר לסמוך כאן על בעלי הממון,שבעניין זה לא ימהרו לעבור גם על איסור מדרבנן...

''ראה קראתי בשם בצלאל ..למטה יהודה..נתתי אתו את אליאב ..למטה דן''

על שום מה נבחרו דווקא בצלאל ואהליאב כראשי העושים במלאכת המשכן?
לפי שמות רבה נבחר בצלאל משבט יהודה -החשוב בשבטים- יחד עם אהליאב משבט דן -הירוד שבשבטים- כדי ללמדנו שלא יתגאה אדם בייחוסו המשפחתי לפי שהגדול והקטן שווים לפני המקום. (מתוך פרפראות לתורה).

''אך את שבתותי תשמרו'' (לא, יג)
מדוע כתוב "שבתותי" בלשון רבים ולא "שבתי" ביחיד?
בכך מורה התורה לכל אדם: לא די בכך, שאתה תשמור את השבת; אלא עליך לפעול ולהשפיע בעניין זה גם על סביבתך. שאם השבת מתחללת בקרבת ביתך, הדבר פוגם בקדושת השבת שבתוך ביתך..

"וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו,לוחת כתובים משני עבריהם"(לב)

סוחר נודע השכים פעם פתחו של רבי חיים אלעזר וקס, רבה של קליש, ושטח לפני בקשה מיוחדת במינה.

מורנו ורבנו! – קרא האיש בעיניים דומעות, הנני ידוע בציבור כאיש עתיר-נכסים; אך באחרונה הורע מצבי הכלכלי, וחרף עסקי המסועפים אני נמצא על סף פשיטת-רגל. שמא יורשה לי לעשות פעם אחת איזו אונאה מחוכמת בעסקה חשובה, שאני עומד לגמור בימים הקרובים, העשויה להעמידני מחדש על קרקע מוצק!

השיב לו הרב בסבר-פנים חמורות: קרא-נא מה שכתוב בפרשת ''כי תישא'' על הלוחות, שמשה הוריד לישראל. נאמר בהם: כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים'' (ל''ב, ט''ו).
דבר זה בא לרמז לך, שלאיזה צד שלא תהפוך את הלוחות, יתבלט עליהם מיד הצו האלוקי: ''לא תגנוב!''…

"קום עשה לנו אלהים" (לב, א)

* דור המדבר התפרק מכספו וזהבו כדי לעשות לו מהם אלהים, ואילו דורות אחרונים מתפרקים מאלהים כדי לעשות ממנו כסף וזהב. (עפ"י הרב אייזל חריף).

* בני ישראל נקהלו על אהרן ודרשו:'קום עשה לנו אלוהים'.למה ביקשו אלוהם במקום משה,וכי משה היה אלוהים? אלא, כך דרכם של יהודים, כאשר המנהיג חי בתוכם, הם מלינים עליו ויורדים לחייו. אך כאשר הוא עוזב אותם, או כאשר הוא מסתלק מן העולם, הוא הופך בעיניהם כאלוהים, שרק אלוקים בעצמו יכול למלא את מקומו.

"ויחל משה...למה ה' יחרה אפך בעמך,אשר הוצאת מארץ מצרים'' (לב, יא)

* מה ראה משה להזכיר כאן יציאת מצרים?
אלא אמר משה: ריבון העולם! הנחת כל העולם ולא שעבדת בניך אלא במצרים, שהיו עובדים טלאים (כבשים קטנים); ולמדו מהם בניך ואף הם עשו עגל. לפיכך אמר: ''אשר הוצאת מארץ מצרים''-דע, מהיכן הוצאת אותם.
* כאשר עמד לפני הקב"ה, לימד משה סנגוריה על בני ישראל והעלה לפניו את זכות האבות שלהם. אך כאשר ירד מההר, הוכיח משה את בני ישראל על חטאם הנורא והטיח בהם דברים קשים.

אומר רבי נפתלי מרופשיץ: כאשר מנהיג מדבר אל היהודים, צריך הוא להוכיחם ומותר לו להטיח את פשעיהם בפנים. אבל כאשר מדבר הוא על יהודים,אפילו אם הוא מדבר על יהודים עם הקב"ה,עליו ללמד זכות עליהם ולסנגר עליהם,אפילו חטאו

וסניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשב אמר לרב אחד שהוכיח את בני קהילתו : לאחר שייסרת את היהודים על העבירות שלהם לאביהם שבשמים, מן הדין והיושר שעכשיו תוכיח גם את אביהם שבשמים, על עברות לכאורה שלו כלפיהם, מדוע מסרב הוא לגאול אותם, וממשיך לייסרם בגלות קשה ומרה.


https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...16/74969482.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק