שלום לכולם!

כפי שדיווח כאן איתי לנדסברג בשבוע שעבר, ולאור מכתב בנידון נשלח לחבר הכנסת אבשלום וילן על ידי פורום מג"דים, התקיימה אתמול ישיבה בועדת חו"ב בנושא אי יישום חוק הקיצבאות.

להלן סיכום הפגישה, כפי שהועבר אלינו אתמול ע"י איתי, שנכח בפגישה:
************************************************** ****************
6.12.06

ישיבת ועדת חוץ וביטחון בנושא יישום חוק הקצבאות

שלום רב!

הבקר נערכה ישיבת ועדת חו"ב בנושא טענות שלנו ושל ארגוני מילואים אחרים לגבי אי יישום חוק הקצבאות.

בישיבה בראשות ח"כ מתן וילנאי, נכחו גם ח"כ עמי אילון וח"כ אבשלום וילן. נציגי צה"ל סא"ל ליאורה רוזנברג - ראש ענף תכנון שכר וגימלאות (לרשותכם - 5690295/6 03) ונציג פורום מג"דים במילואים.

הועלו הבעיות הבאות:

1. עד היום מאז חקיקת החוק באפריל 2004 לא הותקנו התקנות לגבי הפעלת החוק. התוצאה - גורמים רבים במערכת הביטחון באגף השיקום ובצה"ל אינם מכירים את החוק ולא נותנים את השירות הנדרש לנפגעים.

2. אין פרסום רשמי מלא של זכויות חיילי צה"ל שנפגעו בשירות מילואים - חללים , פצועים , נכים ובני משפחותיהם - הורים ילדים ואלמנות.

3. חיילי צה"ל שהוכרו כנכים ומגיע להם פיצוי על פי החוק אינם יודעים את התהליך, אינם יודעים מה לדרוש ונופלים בין הכיסאות.

התברר שמשרד הביטחון מטפל בנפגעים עד שנת 2002 - אלה מטופלים על פי פוליסת ביטוח שרכש המשרד עוד בטרם נחקק החוק ואילו צה"ל מטפל בנפגעים מאז 2002 על פי החוק (לטענת נציגיו).

למרבה הפלא מעולם לא הופנינו על ידי הקמל"ר אל הגוף אותו מייצגת סא"ל רוזנברג - ענף תכנון שכר וגימלאות. קמל"ר תמיד הפנה למשרד הביטחון.

גם חברי הוועדה לא הבינו את החלוקה שבה מופעל יישום החוק.

4. הוצגה בעייתו של דני דרכי שנפצע בעת פינוי לבנון (2000) ומאז הוכר ב 83% נכות, אך עד עתה אינו מטופל לפי מסלול חוק הקצבאות ומשרד הביטחון מנסה להעבירו למסלול של קצבת נצרך .

נציגי צה"ל טענו כי משפחות 47 חללי צה"ל במילואים (מתוך 49 חללים)מהמלחמה האחרונה קיבלו את המענק המוגדר בחוק. חלק מהאלמנות נמצאו לא זכאיות לתשלום הקצבה נאמר.

ושתי משפחות אחרונות נמצאות בהליכים מסוימים של הגדרות ובדיקות זכאות .

לגבי הפצועים והנכים לא נמסרו בכלל נתונים.

הועדה קבעה כי ייערך דיון נוסף בתוך 3 שבועות ועד אז דרשה משר הביטחון להתקין את התקנות, ומצה"ל ללמוד את מקרה דני דרכי ולטפל בו ולדווח לועדה.

מבחינתנו יש לערוך בדיקה של החוק לגבי המצב שנוצר שעל פיו חלק מהחיילים משנים 99-2002 מטופלים במשרד הביטחון ואחרים בצה"ל וכן שורה של סוגיות הקשורות להפנמת החוק בידי המערכת שאמורה להפעילו כלפי כל חייל וחייל.

לידיעתכם

בברכה: איתי לנדסברג
************************************************** ********************************

על הטיפול השערורייתי בדני דרכי, אשר אנו מלווים יחד עם פורום המג"דים, עוד נספר בהמשך.

חשוב כרגע לציין ולהפיץ בקרב כל המשרתים שהוועדה ביקשה לדעת על דוגמאות נוספות לטיפול המערכת בנפגעי שירות המילואים.

כל מי שיודע על פצוע נכה או משפחת חלל שאינם מכירים את זכויותיהם על פי החוק מתבקש להעביר אלינו במייל את הפרטים ואנו נעביר אותם לפורום המג"דים או להעביר אותם ישירות לח"כ אבשלום וילן למייל avilan@knesset.gov.il

אנו נמשיך לעקוב אחר נושא חשוב זה ונעדכן אתכם על כל התפתחות.

פורום החפ"שים

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

היום התקיימה ישיבה נוספת בועדת המשנה לכ"א בצה"ל בראשות ח"כ מתן וילנאי בנושא "חוק הקיצבאות - בעיות ביישום".

בישיבה השתתפו ח"כ אבו וילן וישראל חסון, מר רוני מורנו, מנהל אגף השיקום וצוות משרדו, עו"ד מקייטן מטעם משרד הביטחון, סא"ל ליאורה רוזנברג - ראש ענף תכנון שכר וגימלאות ונציגי ארגוני המילואים - איתי לנדסברג, עו"ד ניר גלעד, עו"ד נועם ספרן, עו"ד אופיר טל (צוות הביטוח של פורום מג"דים, מח"טים וטייסי מילואים) ועלה (פורום החפ"שים) ועורך דינו של דני דרכי, מר עודד צדקוני.

לאור הדיון שהתקיים וההודאה של מנהל אגף השיקום שהטיפול בדני דרכי היה "תקלה", יו"ר הועדה, ח"כ מתן וילנאי, קרא למנהל אגף השיקום לדווח תוך שבועיים על סיום הפרשה של דני דרכי. הדרישה היתה חד-משמעית.

לגבי החוק עצמו, אין עדיין תקנות, למרות חלוקת האחריות בין אגף השיקום (עד 2002) לבין צה"ל (מ- 2003 והלאה). לאור השאלות שהועלו ע"י נציגי המילואימניקים והח"כים, היעדר מידע לגבי כל המקרים שטופלו עד כה ואיכות הטיפול בהם, דרש יו"ר הועדה שצה"ל יעשה עבודת מטה יחד עם אגף השיקום ובהשתתפות נציגי המילואימניקים בישיבה, בראשות ראש אכ"א, האלוף שטרן ושהיא תוצג לועדה עם המלצות.

אנו, יחד עם חברינו בפורום המג"דים, נמשיך לעקוב אחר יישום החוק והפנמתו ע"י כל גורם המטפל בנפגעי צה"ל ולא נרפה עד שדני דרכי יקבל את כל מה שמגיע לו רטרואקטיבית, בתיקווה שהפעם, אגף השיקום הבין את המסר. במידה וזה לא יקרה, נעמוד מאחורי דני עם כל האמצעים העומדים לרשותנו עד לסיום הפרשה.



פורום החפ"שים

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עוד מחאה יוצאת לדרך: אלפי סטודנטים המשרתים במילואים חתמו על עצומה שנשלחה לראש הממשלה. הם זועמים על שלטענתם המדינה הפקירה אותם לאחר המלחמה: "אנו דורשים הכרה ממלכתית בנו, שתעגן את זכויותינו בחוק מילואים. אנחנו חשים בושה מכך שצריך להתחנן בפני מרצים ומעסיקים למעט הבנה"
מורן זליקוביץ'

מחאה של סטודנטים במילואים: אלפי סטודנטים המשרתים במילואים חתמו בימים אלה על עצומה הקוראת למדינה לדאוג לזכויותיהם. במכתב מחאה ששלחו לראש הממשלה, אהוד אולמרט, הם מביעים זעם על היחס של המדינה כלפיהם בתום מלחמת לבנון, ומעלים ספקות לגבי יכולתם לשרת במילואים ללא תמיכה בהם.



הם הקימו דוכני חתימה לעצומה בקמפוסים ברחבי הארץ ופועלים גם ברשת. על העצומה חתומים "המילואימניקים המשרתים בחזית האקדמית".



"קיבלתי הזמנה למילואים בדיוק בתקופת המבחנים ואז זה היכה בי והחלטתי להתקומם", אומר מוביל המחאה ניצן פלס, סטודנט לכלכלה וארכיטקטורה בטכניון. "הבנתי שאם אני הולך למילואים הקרובים אני הורס לעצמי את התואר. המדינה לא מאפשרת לי לחיות כמו שצריך. למה אני צריך להרוס לימודים ואת החיים שלי בשביל חודש למדינה ולהידפק פעמיים. המדינה לא נותנת לי שום תנאים הגיוניים לתרום לה ולחיות".






לדבריו, "אחרי המלחמה התחננו שיעזרו לנו גם כלכלית, גם במועדי בחינות ורק עמותות חיצוניות באו ותרמו. אנחנו באים בטענות לצה"ל, האוניברסיטאות והמדינה שאין להם קריטריונים ברורים בחוק עבורנו. אנחנו לא רוצים לקבל, לא דורשים לקבל, זה לא בא ממקום של 'מגיע לי'. מצד אחד אנחנו רוצים ללמוד, מצד שני לשרת את המדינה במילואים".





בתום המלחמה גיבשה מועצת נשיאי המכללות, בשיתוף עם ארגון הסטודנטים בישראל, אמנה ובה דרישות לתת הקלות לסטודנטים המתגוררים בצפון הארץ, ועבור הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה שגוייסו בימים האחרונים בצו 8 למילואים. הסוכנות היהודית מצידה השיגה גם כן תרומה למלגות עבור מי ששרת בצפון, אולם לא כל הסטודנטים אכן נהנו ממנה בסופו של דבר.



מי שעוזר לפלס לקדם את המאבק הוא יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, בועז טופורובסקי. לדבריו, "המדינה שלחה סטודנטים להילחם ולמות ואחר כך שכחה מהם. מי שהיה בזמן המלחמה במילואים נפגע ומי שעושה היום מילואים גם ייפגע. המדינה כמדינה לא באה ואמרה 'אתם נלחמתם ואני אבוא לקראתכם'. פה ושם מצליחים לשנורר טובה או שתיים והמדינה נותנת רק לחלק שבאו ממצב סוציואקונומי נמוך או מהצפון תרומות. הסוכנות היהודית נתנה הרבה מאוד מלגות ותרומות. מדינה מתוקנת היתה מעניקה מעצמה".







המכתב המלא: "הקרבת החיים, השפלה וביזוי"

להלן הנוסח המלא של המכתב, עליו חתומים "המילואימניקים המשרתים בחזית האקדמית".



"לכבוד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט.



אנחנו הילדים של חורף 82'. הורינו דקלמו לנו את הבטחת ההורים עוד כשהיינו קטנים: אנחנו לא היינו אמורים להילחם.

למרות ההבטחה הזו, כשהגיעה הקריאה, עצרנו את חיינו, הפסקנו את הלימודים למבחנים והנפנו על הכתף את התיק שכבר היה ארוז בצד. לאחד מאיתנו היה מבחן ביום ההגעה לימ"ח. לאחת מאיתנו הטלפון צלצל כשהיתה בזמן כתיבת עבודה מול המחשב. המלחמה הרי לא ממש מבחינה בין מילואימניק לחברו. היא גם לא מבחינה בין מי שמצבו הכלכלי או האקדמי הוא טוב או טוב פחות.

למרות זאת, כולם הגיעו. לא היו לנו ספקות. "100% גיוס" - כך אוהבים לקרוא לנו בחדשות. את המחזות שראינו החל מהרגע הראשון לא הצליחה התקשורת להעביר במלוא עוצמתם. את האכזבה העצומה, את המחסור האדיר בציוד ואת חוסר האונים. הסיבה לכך היא שאף אחד מאיתנו לא אמר את אשר על ליבו כאשר הוא עדיין במדים. תחושות השייכות, הנתינה והנאמנות העיוורת היו בכל אחת ואחד.

כשחזרנו לחיינו מהחזית הראשונה, הופתענו בחזית אחרת. דווקא לא ציפינו לדגלים, למחולות ולהכרת תודה ממלכתית. ציפינו לקבל, אולי בפעם הראשונה, יחס לא מוכר, יחס של הזדהות ועזרה. חשבנו שעשרות שנים אשר עברו מאז הקרב הראשון, הספיקו להביא לכך שגם אתם תשכילו להבין שאם תולשים אדם מחייו, המחיר אותו הוא משלם בשובו הוא גבוה מאוד, לעתים גבוה מכדי שיוכל להרשות לעצמו לשלם.



התבדינו. לא המדינה היא שהיתה לעזרנו. כדי לשמר את עמידתנו בחזית החדשה שנקלענו אליה, נשלחו משלחות מגופים רבים אל נדבני תבל. גויסו עבורנו כמה מיליוני שקלים, אשר יקלו עלינו לשלם את שכר הלימוד ולקנות מצרכי אוכל, בשעה שאין באפשרותנו לדאוג אפילו להכנסה ראויה. את הפצעים האקדמיים השותתים שלנו חבשו רק מספר מועט של מוסדות לימוד, ואילו האחרים לא מיהרו לנקוט עמדה, כנראה מפאת שאון המערכה הפוליטית הקרבה. היה זה רק מאוחר יותר שחלקם הצטרפו לכוחות הרפואה. מאוחר מדי.



הוויכוח האם ניצח כל אחד מאיתנו במלחמה האישית, או הפסיד, עודנו רחוק מאיתנו... חלקנו עדיין המומים מחוויות הקרב, ולמרות שעברו מעל 100 ימים, עדיין מתקשים להתאקלם בחזית האקדמית. חלקנו כבר קיבל את הצווים לינואר ומכין את עצמו להמשך המלחמה הפרטית.

אנחנו מרגישים בושה. בושה של סטודנט שצריך להשתטח בפני מרצו ולהתחנן להבנה ולהזדהות, בושה של עובד שצריך להתנצל בפני מעסיקו. הבושה בידיעה שבסיכומו של דבר ההקרבה שהקרבנו, חתכה חלק חי מבשרנו ומחיינו.



רבים מאיתנו חוששים לפעם הבאה שייאלצו לחתוך חתיכה נוספת מבשרנו למען המדינה אשר לא מכירה בצרכינו. לצערנו גילינו, כי זו המדינה שלנו שלמענה נלחמנו, אשר לא מעמידה לרשותנו את התנאים המינימליים לחזור לחיים רגילים בשובנו מהמלחמה.



רבים שואלים את עצמם: "מהי ההצדקה לכך שאני מקריב את הדברים החשובים בחיי: את נפשי, את לימודיי ואת עתידי למען מדינה אשר השמירה על הזכויות הבסיסיות ביותר כמו אספקת אוכל, ואלונקות למחרפים נפשם למענה, נמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלה?"





מדינת ישראל צריכה להסתכל לחייליה בעיניים ולהבין כי אולי הם לא יתייצבו למלחמה הבאה. אנו פשוט לא נוכל להיענות לדרישות המחמירות שהיא דורשת מאיתנו, אשר בהן אנו נתקלים בכל תקופת מילואים אליה אנחנו נקראים, בעתות שלום ובעת מלחמה: הקרבת החיים, השפלה וביזוי עצמיים השלמה עם מצבנו הנחות ומאבק הישרדות בדרך החזרה לחיים "נורמליים".

אנו דורשים מהמדינה, שלא שעתה לכיווננו עד היום, את היחס הראוי לנו, הלומדים באקדמיה, עתידה של המדינה. אנו דורשים הכרה ממלכתית בסטודנטים המשרתים במילואים, הכרה כזו אשר תעגן את זכויותינו בחוק מילואים הלוקח בחשבון את צרכי הסטודנטים ואת הבעיות המיוחדות למגזר זה. אנו תומכים במאבק חיילי המילואים כולם, בדרישה לעגן את זכויותינו בחוק מילואים מפורש והוגן, כי כאשר נסיים את לימודינו, תהפוך הקרבת הלימודים להיות הקרבת הפרנסה וחיינו האישיים. לנו אין מדינה אחרת ולך אין חיילי מילואים אחרים".

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אנשים יקרים שלום,

היום הגיע מכתבנו אל התקשורת ואני מקווה שיפתח פתח לכולנו להבין מהו היחס אותו אנחנו מקבלים. יותר חשוב מכך - שהפתח הזה יוסיף אלינו כמה שיותר אנשים לסייע בפעילות ההחתמה על המכתב.
מחר בערב (יום שני 1/1) בשעה 18:00 - אנחנו אמורים להופיע בערוץ 2. כדי להסביר על המכתב. מי שאינו משוכנע, מוזמן לצפות.

אנחנו לא מגייסים אנשים להילחם נגד המדינה. אנחנו לא מגייסים חתימות להפלת ראש הממשלה.
אנחנו מגייסים חתימות כדי לדרוש מהממשלה להשוות את תנאינו בעזרת חוק מילואים הוגן וברור. דבר לא מעבר.

מי שיקרא היטב את המכתב ואת התגובה לעיתונות, יבין שאנחנו פוסלים את הקריאה לסרבנות.
אבל אם נבדוק בין השורות, נגלה שרבים מאיתנו אינם יודעים מה הם יעשו כשיקראו למילואים הבאים. הם פשוט לא יכולים להרשות לעצמם לאבד עוד סמסטר, או פדיון של חודש עבודה בעסק שלהם. תסתכלו על חבריכם.
אני שמעתי את הקריאה הזו מגיעה מהסטודנטים איתם דיברתי אחרי המלחמה ומהמקום הזה בדיוק נכתב המכתב.

אנא חיתמו על המכתב ועיזרו לנו להפיצו לכמה שיותר אנשים באתר:
http://www.petitiononline.com/6436056/petition.html


או שילחו מייל אל הכתובת: tech.milforum@yahoo.com עם הפרטים: שם מלא, האם לומד/ת במוסד אקדמי/מכללה ובאיזה מוסד, והאם משרת/ת במילואים.

אני רוצה לומר מכאן תודה למאות האנשים שמחזקים אותנו ומביעים תמיכה במכתבנו.

ניצן פלס

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

את הבעיות המתמטיות הסבוכות ביותר הצליחו טובי המדענים בישראל לפתור. רק עם בעיה אחת הם לא מצליחים להתמודד: מועדי ג' למילואימניקים
איתי לנדסברג

ב-11 השנים האחרונות שלח הטכניון לוויין לחלל, שלושה פרופסורים ישראלים זכו בפרס נובל בכימיה ובתורת המשחקים, ראשי האקדמיה הישראלית נסעו ברחבי העולם לשנות שבתון, להרצאות יקרות ואף גייסו מיליוני דולרים עבור מוסדות המחקר האקדמיים. רק בעיה אחת הם לא הצליחו לפתור - בעיה מתמטית מסובכת, אסטרונומית, פיזיקאלית ופסיכואנליטית.
הפרופסורים הישראלים לא הצליחו לתאם ולקבוע מועד ג' לבחינות של סטודנטים המשרתים במילואים.
אחרי מלחמת לבנון הופיעו ראשי המועצה להשכלה גבוהה בכנסת לצידה של שרת החינוך ותירצו תירוצים. הסבירו את קשייהם ואת מורכבות העניין, התפתלו על הכסא ומלמלו הבטחות סרק. והשרה יולי תמיר, במקום לשלוח אותם בבעיטה הביתה, לעצור את משכורתם ולמנוע תקציבים מהמוסדות שבהנהלתם, ישבה שם בשקט וחייכה.
כך מחייכים היום ראשי האוניברסיטאות כשהם קוראים את עצומת הסטודנטים החדשה .

כך מחייך לו גם השר שאול מופז שחתום על אמנת הסטודנטים משנת 2003 וגם השרה לשעבר לימור לבנת. הם הרי חתמו יחד עם הקמל"ר הקודם מול 53 מוסדות לימוד בישראל על אמנה שמבטיחה ("מבטיחה"!?) מועדים מיוחדים וחומר עזר וחונכים והקלטות של שיעורים וגם עזרה בשכר לימוד ועוד ועוד למען הסטודנטים המשרתים באומץ לב את מדינתם. הכל נעשה אז כדי לא להגיע לחקיקת חוק מחייב.
אמנה אמרו אז כל הפקידים, המרצים והדיקאנים, יוצרת אמון בין המדינה לבין המילואימניקים. ובכן מה יש לומר היום אחרי שהאמנה חתומה? שקרנים. פשוט שקרנים במשכורת. מריחת מימוש אמנת הסטודנטים, היא סימפטום לכל מה שעשו ממשלות ישראל בשנים האחרונות למען מערך המילואים של מדינת ישראל. כל מה שהן לא עשו.
מי זוכר שיחידות שלמות יצאו למבצע "חומת מגן" (2002) ללא מיגון, ללא שכפ"צים? מי זוכר שראשי צה"ל הבטיחו אז למבקר המדינה ולכנסת להשלים את השכפ"צים לכל חיילי המילואים ושנה אחר כך התברר שלא דובים ולא זבובים ולא שכפ"צים קראמיים ולא כלום. גם דו"ח מעקב של המבקר מצא מאוחר יותר שנציגי צה"ל הטעו את ועדת ביקורת המדינה ואת המבקר לגבי הנתונים. אבל מי זוכר?
מי זוכר מה קרה רק לפני חצי שנה? כאשר חטיבות שלמות נקראו להילחם לאחר חמש שנים ללא אימונים?

מי זוכר שהרמטכ"ל משה יעלון בעצמו, הצהיר ללא בושה שצה"ל אמר לממשלה שאם תפרוץ מלחמה הוא "ישחיז" את מערך המילואים הזה "בארבעה ימים" ויהיה מוכן להילחם? מי זוכר?
ברוכים הבאים אל האקדמיה למדעי המילואים. כמה פעמים עוד אפשר לכתוב שרק כאשר יחוקק חוק מחייב המעגן את חובת המדינה לתקצוב כוחות המילואים, לציודם לאימונם ולטיפול בבעיותיהם האזרחיות, רק אז אולי נתחיל להיות מדינה מתוקנת עם צבא נורמלי? רק אז יהיה לנו אולי צבא שמסוגל להכריע מלחמות.
כך הרי הגענו אל דו"חות החקירה של האלופים על קרבות מלחמת לבנון, על מוכנות מערך המילואים, יותר נכון על היעדר המוכנות.
אבל במדינה שמתכחשת עד היום לכך שהייתה פה מלחמה, מדינה שזנחה את העורף והפקירה אותו לחסדי נדבנים, מדינה שראשיה ממשיכים לא לשאת באחריות לכל הכשלים האזרחיים והצבאיים... במדינה כזאת גם אקדמיה שלמה למדעים מדוייקים לא תעזור כדי לחקור וללמוד איך לכל הרוחות נותנים מועד ג' לסטודנטים ששירתו רחמנא ליצלן במילואים.

הסטודנטים הצעירים של היום ימצאו את עצמם בעוד 11 שנים כשהם כבר בתפקידי פיקוד בכירים, ממשיכים לכתת את רגליהם ללשכות המרצים כדי לזכות בעוד הקלה בבחינה למדעי הרוח. כי בישראל של 2007 אפילו האקדמיה כבר לא אומרת את האמת לחיילי המילואים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

זה לא פורום סטודנטים, אבל אני לא מקבל מה שנכתב באשכול זה.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית