|
19-12-2004, 17:04
|
|
|
חבר מתאריך: 02.11.01
הודעות: 5,463
|
|
ישנם מספר דברים שאני חושב שראוי להגיד כאן
קודם כל, אזהרה: מסקנות, במיוחד מסקנות בריאותיות, אסור לקבל מאנקדוטות. העובדה שחלה נסיגה במצב הפסיכוטי של ישראל דוד, גם כשלא טופל ע"י אנשי מקצוע, אין משמעה שהטיפול המומלץ לחולי סכיזופרניה הוא לא לעשות כלום.
"לתת למחלה לחלוף" לא תמיד עוזר. לגוף יש מערכת מאד מתוחכמת להגנה וריפוי עצמי. אולם זה לא תמיד מספיק, והרפואה יכולה בהרבה מקרים לסייע. השאלה מעניינת היא האם הרפואה היתה יכולה לסייע במקרה הנ"ל?
לטענת הכותב לא.
הוא מעיד על עצמו שהוא למד להכיר את התרופות והטיפולים, ולמד שהטיפולים נועדו, כולם, אך ורק להקל את הסימפטומים של ההתקפים ולא לרפא, במקרה שממנו סבל בנו. אינני מומחה בתחום, ואינני מכיר סיבה לחלוק על כך.
אם זה באמת המצב, יתכן מאד שהוא פעל בצורה הנכונה...
יש לכולנו נטיה לסמוך על מומחים בתחומים מסויימים. אנשים שלמדו שנים רבות, ומכירים באופן אינטימי (לפחות עד כדי מבחן ) תחומים שונים. לא מעט פעמים אנו אף מפקידים את חיינו בידי אנשים כאלו, רופאים, ובצדק.
אך אין משמעות הדבר שאיננו צריכים לשאול, לדעת, להבין, לבקש דעה מרופא נוסף, או לפעמים אפילו לחלוק על דעת הרופא במקרים מאד מאד מסויימים.
הדיפלומה של הרופא אינה פיסת נייר בעלת חשיבות משנית, זו נקודה שחשוב מאד להזכיר. הרופא יודע על גופנו פי מליון מכל מה שכל אחד מאיתנו יכל לדעת על עצמו, כל עוד לא קיבל את ההכשרה המתאימה... אך אין משמעות הדבר שדבריו של הרופא הם תורה משמיים. גם הרופא הוא אדם, ולא יודע כל.
אין משמעות הדבר שכל אחד צריך לעשות "מה שנראה לו". זה מתכון וודאי לאסון. אבל מודעות ומוטיבציה של המטופל (או האחראים לו) חשובים לצורך ההחלטה על הטיפול, ביחד עם הרופא, אם קיימות אופציות שונות.
הורים לילדים חולים פעמים רבות מראים מוטיבציה אדירה, וכאשר הם יכולים להשקיע חלק ניכר מאד מזמנם במחקר על המחלה, במיוחד לעומת הזמן הקצר שהרופא יכל להשקיע בכל חולה וחולה, דברים נהדרים יכולים לקרות.
אדם שמחליט שלא לנקוט בהתאם לעצת הרופאים צריך להיות אדם מאד אחראי (קל מאד לעשות זאת, ולחשוב שזה הדבר הנכון, במקרים בהם לא כך הדבר כלל וכלל). במקרה שלנו, מדובר קודם כל במחקר מקיף על כל הנושא, וההבנה שלו, שעל פי דבריו גובתה בדעות מומחים, שהתרופות לא באמת משפרות את מצב המחלה, אלא רק את הסימפטומים, שאינם מזיקים כשלעצמם בהינתן ההשגחה המתאימה. במקרה הזה, כמובן הדבר גם מתבטא בהשגחה הצמודה על הילד, שבאה כתחליף לאישפוז.
מקרה אחד שמתואר בספרות, הוא של אוגוסט אודונה, שבנו לקה במחלה גנטית נדירה. המקרה שלו היווה גם השראה לסרט ("השמן של לורנזו") וכתבתי עליו כאן לפני קצת יותר משנתיים, כאשר מחקר רב משתתפים ראשון הראה השפעה ממשית של התרופה שהוא פיתח, לאחר שלמד רבות על המחלה כתוצאה ממחלתו של בנו.
אני חושב שאת הלקח העיקרי בעיני הכותב כולנו צריכים לשנן (גם אם לקחים אחרים שנויים במחלוקת, וגם אני בהחלט לא מסכים עם חלקם) : צריך להתייעץ, צריך לקרא, צריך להשיג את כל המידע האפשרי בכל דרך אפשרית... אבל מי שמבין את מה שהוא קורא, ובאמת יש לו את כל (וכאן *כל* זו נקודה חשובה מאד) המידע והכלים להבינו, ויודע גם את כל מה שהמומחים הגדולים יודעים... אינו נחות ולא צריך להרגיש נחות מהם.
|
|