קימרלינג הגדול, שלא נותן לעבודות להפריע לו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי טל ענבר שמתחילה ב "צביעותן של המעצמות הגרעיניות - מאמר של ברוך קימרלינג"
כבר הרבה זמן לא נתקלתי במאמר כזה, עם דיכוטומיה עמוקה כל כך - ממש תהום - הפעורה בין רצון טוב אידיאליסטי לבין עיוורון מוחלט ביחס למציאות. בגלל אוטופיסטים רחפנים (שלא לומר גרוע מזה) כקימרלינג, יצא לרעה שמם של אידיאליסטים באשר הם, כי ממש לא חייב להיות כזה פער בין אידיאולוגיה שקולה ונכונה לבין המציאות, קשה ומורכבת ככל שתהיה.
אבל קימרלינג חי בעולם אחר. אין שום צביעות בהחלטת המעצמות. הן לא דורשות זו מזו להתפרק מנשקן הגרעיני המסוכן (שאני ממש לא חסיד שלו והייתי מעדיף לראות את העולם בלעדיו, אבל מה לעשות), אלא מבקשות למנוע את ביזורו באופן מסוכן כל כך למשטרים בעלי מאפיינים של ניטרו גליצרין בכל הנוגע ליציבותם וליציבות ה"אצבע על הכפתור" שלהן. נכון שאיראן לא מטורפת כפי שהיתה רוצה להיראות, והקשקושים של אחמדינג'אד הם יותר במסגנון של "תחזיקו אותי" - אבל כל בר דעת מבין, שבמשטר מהסוג הזה יש פוטנציאל גדול מדי של חוסר יציבות, ואסור לסכן נשק גרעיני אצלו. באותה מידה, אגב, אסור לסכן נשק גרעיני אצל מצרים, למשל: לא כי מובארק לא יציב, אלא כי כל המערכת שם נתונה בסימן שאלה, שילך ויגבר אחרי שמובארק יפנה את מקומו, ואי אפשר לדעת מי יבוא אחריו, או אחרי-אחריו. כך גם בסעודיה וכד' - כל אותם משטרים שמהערב נהנה לכנות "מתונים" ו"יציבים".
גם אם אין כיום כל הגיון בהחזקת נשק כזה - ושוב, אני רחוק מלהיות חסיד שלו, וכל בר דעת יסבור כמוני - אנחנו, פרופסור קימרלינג, כבר בשלב שאחרי: אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה, כבר אי אפשר לסגור את הדלת. אין כיום כל אפשרות לוודא השמדה מוחלטת וטוטאלית של כל הכלים הגרעיניים בידי כל המעצמות (אולי בעתיד תהיה אפשרות ניטור מושלמת כזו), ואין כיום אפילו שמץ מהאמון הטוטאלי הכללי הנדרש כדי לבצע צעד כזה (יש מאמר נפלא של אפרים קישון בנושא, משנות ה-70, הומוריסטי אבל פשוט וחד באמת שבו). זאת, עוד בטרם הפנינו לדבר על "המזוודות הנעלמות" מהאימפריה הסובייטית לשעבר: איש אינו יודע - לפחות לא פומבית - כמה כאלה ישנן, אבל ברור כיום שלא כל הנשקים המסומנים שאוחסנו ברחבי בריה"מ, נמצאים כיום במקומות מוכרים ובטוחים. אז מה יקרה אם הנורמלים יתפרקו? המעט שישאר, ישאר רק בידי המטורפים.
ועוד דבר - בצדק או שלא בצדק (כנראה שלא בצדק), ברגע שהשיגו הסובייטים את פריצת הדרך המיוחלת, היו האמריקנים פחות זהירים וכיום הרבה פחות קשה לפיזיקאים טובים עם תנאים מתאימים ליצור את הפצצות. כלומר, הבעיה היא לא להשמיד את מה שקיים, אלא לוודא באיזו דרך פלאית - אולי סטייל הארי פוטר - שאף אחד לא ייצר פצצה כזו יותר אי פעם. ואפילו פנטזיונר (להבדיל מפנטזיסט) כקימרלינג לא מעלה על דעתו, כך אני מקווה, שהדבר אפשרי. כך שבעלות על נשק גרעיני היא אולי "סממן יוקרה" עבור מנהיגים שטחיים שמכיר קימרלינג, אבל היא תעודת ביטוח לא רעה כל כך עבור מדינות מסויימות, ביניהן, ככל הנראה, אחת קטנה ויפה מהאיזור שלנו. אני לא זוכר שעבור בן גוריון היה מדובר בסממן יוקרה. הרי עד יומו האחרון מעולם לא הודה בכלל שיש דבר כזה.
אני לא יודע מה מומחיותו הגדולה של קימרלינג בתולדות מלחמת העולם השניה, אני כן יודע שאינשטיין שלח מכתב היסטרי למדי לנשיא רוזוולט בראשית המלחמה, ובו התריע בפניו על נשק פוטנציאלי רב עוצמה שעלול להיות מיוצר תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות. אינשטיין היה אחראי על גילויין של חלק מהטכנולוגיות האלה (ברמה התיאורטית) והכיר את גרמניה ומדעניה מספיק, כדי להבין שהדבר אינו נשגב מהישג ידם. זה שלא הספיקו, בסופו של דבר, הוא מזלנו הגדול, ולא סיבה לצער ולחרטה.
מי שמתייחס ברצינות להצהרות השחץ הצרפתיות אודות מהלומה גרעינית כתגובה למעשי טרור, לא מכיר את צרפת, לא מכיר את שיראק, וחסר ידע בסיסי בהיסטוריה: לאורך מאתיים השנים האחרונות, הזרים היחידים שהצרפתים ה"לוחמניים" הצליחו לגרש מעל אדמתם הם תיירים. המדינה הזו אכלה טרור אלג'ירי בשנות החמישים, כאשר העולם היה מחולק ל"טובים" ו"רעים" לא פחות מאשר היום, ומעמדה של צרפת אז היה איתן הרבה יותר, ובראשה עמד שחצן ומגלומן גדול הרבה יותר מאשר שיראק המושחת, המנסה בסה"כ להציל את שמו והמוניטין שלו - דה גול. וגם דה גול התרנגולי והטווסי, שלא היסס לקרוא תגר (אמיתי) על האמריקנים בפרישתו מנאט"ו, לא העז אפילו לדגדג את כלי הנשק שלו בתגובה לטרור המוסלמי באלג'יריה - תחת זאת הוא פשוט קיפל את זנבו והסתלק משם.
בעולמו היפה של קימרלינג אפשר, אולי, להתחיל במזרח התיכון. בעולמנו הפחות מושלם זה לא מומלץ, ככל שזה נוגע לנו. לפרק את כל האחרים - או יותר נכון למנוע מהם את השגת הנשק - זה ודאי. הוגן? לא, זה לא הוגן, אבל ככה זה בחיים. אמר גורודיש ז"ל, עוד בימי גדולתו, שרק באחרית הימים יגור זאב עם כבש, וגם אז עדיף להיות הזאב. קשה להתווכח איתו, לאור ההסטוריה הפרטית שלנו ולאור הפוטנציאל הטמון בשכנינו. וקימרלינג וחבריו יכולים להמשיך ללהג בחופשיות, רק בגלל שאנשים כמונו הם אלה שמקבלים, בסופו של דבר, את ההחלטות (וזה לא שכולנו מושלמים, וחכמים, ויודעים הכל. אבל לפחות משתדלים).
|