פרק א' פסוק ט':
"כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא, מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה; וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי. "

מי מתנדב לפרש ולקשר לאקטואליה??

כֻּלׂה לחמס יבוא = כל כוונתו של עם הּכַּשְדים לחמס.

מגמת פניהם קדימה = הם הולכים ישר בכיוון פניהם, בלי לפנות לכאן ולכאן, ולכן ישיגו בקלות את מטרתם.

ויאסוף כַּחול שבי = השבויים שהוא אוסף, רבים כחול הים.

הכשדים = עם הגר מדרום לבבל, על המפרץ הפרסי. הם הצליחו לכבוש את בבל ולשלוט
בה והשם כשדים הפך שם נרדף לשם בבלים וארץ בבל נקראה ארץ כשדים. יחד עם
המדים נלחמו הכשדים באשור והחריבו את ננווה. אחר מכן החריבו את מצרים. ה' אמר
שהשתמש בעם זה לענׂש את יהודה על מעשי החמס הנעשים בה, וכידוע נפלה בידם ירושלים.

תוכן הפרשה הוא בעיקר תשובת ה' לשאלות הנביא על אי הצדק שהוא רואה
במנהגו של העולם. בתשובתו מודיע ה' על כיבושי בבל ועל מפלתה.

תוכן הפרשה:
חלק ראשון - הנביא קובל על הרשע השורר בעולם ועל הצלחת רשעים.
חלק שני - ה' משיב לחבקוק ומודיעו שהעונש על הרשע יבוא במהרה ע"י הכשדים.
חלק שלישי - תשובת ה' איננה מניחה את דעת הנביא שרואה בכשדים עם רשע
ואכזרי שמציק לעם צדיק ממנו.

השאר לא רלוונטי.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כג עֲשֵׂה, הָרַתּוֹק: כִּי הָאָרֶץ, מָלְאָה מִשְׁפַּט דָּמִים, וְהָעִיר, מָלְאָה חָמָס. (יחזקאל פרק ז')

כשהארץ נמלאת במשפט דמים העיר נמלאת חמא"ס...

כֻּלֹּה לְחָמָס יָבוֹא - "העם" הפלשתיני

מְגַמַּת פְּנֵיהֶם קָדִימָה - העם היהודי

וַיֶּאֱסֹף כַּחוֹל, שֶׁבִי. - מבחינה דקדוקית מתייחס לחלק הראשון, לכן מי שרוצה להיות פסימי יכול לראות בזה עוד נבואת חורבן לנו, כלומר הם - המולמים הפלשתינאים יאספו שבי מתוכינו.