לפני איזה חודש בערך הודיעו לי שלסבתא שלי יש סרטן בכבד ושהוא כבר בשלבים די מתקדמים. הודיעו לי שהוא מתפש יחסית מהר ואין הרבה סיכוי שהיא תשרוד.
היא הייתה מאושפזת בבית-חולים ואז ההוררים שלי ודודים שלי (דוד ודודה- הבן והבת השניים של סבתא שלי) העבירו אותה ל"אחוזת-ראשונים", שזה איזה בית אבות עוקרתי וביתי למבוגרים.
שלשוום הלכתי לבקר אותה וראיתי שהיא במצב מאוד רע. היא לא יכלה לזוז והיו צריכים להנשים אותה ולתת לה עירוי והיא רב היום הייתה מחוסרת הכרה. רציתי למות. זה הרס לי את היום
אתמול חזרתי הביתה ואבא שלי אמר לי: "סבתא הפסיקה לנשום, הרופאים לא יודעים מה יהיה, נדע רק מחר". הוא אמר את זה לדעתי בצורה אלגנטית ועדינה לדעתי אבל הרגשתי כאילו הוציאו לי את הבטן מהמקום ועכשיו אין שם כלום. לא רציתי כלום, שיחקתי במחשב כדי להסיח את דעתי ובכדי לא לבכות.
היום בבוקר ב-5 צלצל הטלפון, מה שהעיר אותי, ושמעתי את אבא שלי מדבר ואח"כ אומר לאמא שלי: "זהו, נגמר". ושוב באה אליי אותה תחושה מאתמול וכמעט בכיתי. אני לא רוצה לבכות כי אני מפחד שאני יקרוס. בסתא מצד אימי גם כן נפטרה מסרטן, ואני לא מבין! פשוט לא מבין!
אמא שלי נסתה להגיד לי ככה ב-8 את החדשות אבל סיפרתי לה ששמעתי ואני יודע.
ההלוויה היום ב-2 ואני מתכוון ללכת.
אני לא מסוג האנשים שבוכים, לא כי אני נגד- אני פשוט לא בוכה. זה משהו נפשי נראה לי.
אבל ממש אין לי מושג מה לעשות. אני לא רוצה כלום, גם לא לחיות. אני לא מתכוון להתאבד או משהו כי אני לא אחד שבורח מצרותיו, אבל עכשיו אחרי שסבתי הלכה לעולמה לא נשארו לי שום סבים וסבתות ואני כולה בן 15.
אני גם לא יודע אם אני צריך לשבת שבעה או לא.

אשמח אם תקראו ותגיבו או תמליצו לי,
איציק!

רק רציתי להגיד שאני משתתף בצערך ,ושאני מאוד מקווה שתתעושש מהר. גם לי זה קרה עגב, באותו הגיל .סבא שלי מת למרות שהו היה ברוסיה ואני באישראל אני הרגשתי הכי חרא בעולם ולקח לי הרבה זמן להיתעושש .אל תדעג זה יעבור והכל היה בסדר מה לעשות בני אדם הם לא נצחיים וצריך להיתמודד אם זה........ היה זכרה ברוך

רוצה לשמוע קצת נחמה? מלפני חודש אני איבדתי את סבא שלי. בן אדם בריא בן 69. והוא מת
באופן מאוד פתאומי. הוא היה מאושפז, אבל בכלל לא חשבו על האפשרות שהוא ימות..... לפעמים
יש דברים שעד שמגלים אותם המצב מאוחר. בכל אופן, לך היתה את האפשרות להפרד מהסבתא שלך,
אני לא ממש נפרדתי מסבא שלי

ולגבי השבעה, זה לא שאתה צריך או לא. פשוט אסור לך לשבת שבעה על סבתא. יושבים שבעה רק
על 7 קרובים(אח,אחות,בן,בת,אמא,אבא,בעל\אשה).

לפני שלוש שנים סבי מצד אמי נפטר.
אני זוכר שחודש שלם הייתי פשוט מדוכא מאד...
אבל בהדרגה זה התחיל לעבור, ועכשיו אני כבר לא עצוב על פטירתו של סבי, אני רק מתגעגע. הייתי מאד קשור אליו, מאד אהבתי אותו, אבל אני כבר לא מתאבל על מותו, האבל והצער עבר.
נשארו רק הגעגועים, וכשאני נזכר בסבי, אני לא עצוב, ההפך אני נזכר בכל הדברים שעשינו ביחד...

שלא תדע עוד צער

אובדן קרוב משפחה זה דבר כואב מאוד, לא לחשוב על זה אתה לא תצליח.. צריך להשלים עם העובדות..

שלא תדע עוד צער

זה טוב שאתה מדבר חיובי ואומר שאתה לא בורח מהצרות.
מקווה שהכאב ידעך מהר.

‎"הביאוהו חי או מת, מוטב חי. זה יהיה חשוב מאד עבור הנוער שלנו"

בעזרת השם יהיה טוב אני לא יודע מה להגיד ממש
חוץ מאשר אני משתתף בצערך והאמת שזה נגע לליבי
בעזרת השם הכול יסתדר
שלא תדע עוד צער

זאת ההרגשה :|


יהיה בסדר רק אם תחליט שיהיה בסדר.

שלא תדע עוד צער

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://fresh.clanteam.com/list.png]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://fresh.clanteam.com/?https://2010-uploaded.fresh.co.il/2010/09/21/52868411.gif,http://www.boredpanda.com/blog/wp-content/themes/mimbo2.2/images/subscribe-panda-605px.png]

אני משתתף בצערך, שלא יהיה עוד צער.
לי בחיים, היו רק זוג סבא וסבתא אחד מהצד של האמא.
הסבא וסבתא מצד האבא נפטרו, עוד מלפני שנולדתי.
הקשר שלי עם סבא וסבתא שלי לא היה ממש טוב (הסבא היה עיוור).
הוא נפטר כשהייתי בן 13.
וסבתא שלי נפטרה בביה"ח בסוכות.
אני בן 17, אמנם זה היה לי פחות עצוב לא הייתי ממש בקשר טוב איתם אחרי שהם נכנסו שניהם לבית אבות בעקבות שבץ מוחי.
במקרה של סבתא שלי, לא הייתי מאושר.
אבל הייתי דיי שמח בשבילה שהיא כבר לא סובלת.
בשנה האחרונה, היא כבר בקושי תפקדה, הזכרון שלה לא היה טוב.

שזה דרכו של עולם..רק חבל שהיא התייסרה לפני מותה.
יפה שאתה מבין ומקבל את זה..זה מעיד על בגרות.
תתעודד, תחייך, אחרי הכל היה יותר קשה לראות אותה ממשיכה לסבול.
משתתפת בצערך.

ממש עזרו לי הניחומים שלכם..
תודה!!