בפרשתנו מוזכרת מצוות תפילין "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך",ונביא מעשה על חשיבותה:

דמעות ותחנונים שפכו בני זוג לפני ריבון העולמים שיזכם ויברכם בילדים.
זה שבע עשרה שנה שהם נשואים; את טובי הרופאים פקדו, כל סגולות אפשריות שניתנו להם על ידי נשים צדקניות ניסו, אך ללא הועיל. הם ציפו ויחלו לנס שישנה את מזלם ויולד להם ילד.

במר נפשם עליהם נסעו אל הרבי מליובאוויטש ושפכו לפניו את לבם והתחננו שיברכם בילדים. . האדמו"ר שמע את צרתם ולאחר הרהור קל פנה אל הבעל ושאלו: "מתי לאחרונה בדקת את התפילין שלך?" נדהם האיש לשאלת האדמו"ר, והתחיל לאמץ את מוחו כדי להיזכר מתי בדק את התפילין.
בעודו חושב,שמע את האדמו"ר מצווה עליו: "לך לבדוק את התפילין! ותוושע!" לא הבינו בני הזוג את תשובת האדמו"ר, אך מיהרו לעשות את מצות רבם. נטל האיש את התפילין ושם פעמיו למגיה התפילין שהיה גר בעירם.

כשמסר האיש את התפילין לבדיקה, נשאר עומד ליד הסופר בעודו מאיץ בו לסיים את המלאכה. המגיה לא הבין את הדחיפות שבעניין אך כששמע שזה מצות רבם לא התמהמה, והחל במלאכתו.
דממה עמוקה שררה בחדר, ובני הזוג עוקבים בדריכות רבה אחר עבודת הקודש. לאחר זמן מה קפץ המגיה מכסאו וקרא בהתרגשות: "מה עיני רואות?!" בואו וראו, הרי חסרה פה מילה שלמה, מילה שלמה!

צמרמורת חלפה בגופו של הבעל והוא התקרב לראות במו עיניו, ואכן ראה גם הוא, כי המלה "רחם" בפסוק: "כל פטר רחם" – חסרה !!! עתה נתבאר לו פשר היותו חשוך בנים. חיש מהר ציוה על המגיה להכין לו במקום פרשיות חדשות ובתפילין אלו החל להתפלל יום יום. לא עברה שנה והתקיימה ברכתו של האדמו"ר שבזכות התפילין יושעו - ולזוג נולד בן!

קצרים

"בנערינו ובזקנינו נלך.... כי חג ה' לנו " (י, ט)

מדוע משה לא אומר בזקנינו ובנערינו? הרי מן הכבוד היה להקדים זקנים לפני נערים.

*המכות שנחתו עד נקודה זו על מצרים, כבר ריככו את לב פרעה, עד שהיה מוכן לוותר על הזקנים, שכוח עבודתם אינו יעיל עוד, אבל לא היה מוכן לוותר על הצעירים, שלא רק מהווים כוח עבודה טוב, אלא אם יתיר להם ללכת, הם עלולים גם לצאת נגדו במלחמת נקם. לעומתו, משה רבינו דאג יותר לצעירים מאשר לזקנים, כיוון שהצעירים באים יותר בקשרים עם צעירים מצריים ועלולים להיגרר אחר תועבות מצרים, לכם הקדים משה "בנערינו" לפני "בזקנינו", להודיע שהם הראשונים להצלה. (רבי יוסף צבי הלוי)

* החת"ם סופר מביא הסבר דומה: הקדים משה נערים לזקנים, כי מטרת זירוז הגאולה הייתה להוציא ממצרים קודם כל את הדור הצעיר,שעליו ריחפה סכנת התבוללות יותר מאשר על הזקנים,שהזקנים זכרו עדיין את יהדותם.

* ה"ישמח משה" מסביר: "בנערינו ובזקנינו" – כאשר בני הנערים הולכים יחד עם הזקנים, הרי "חג ה' לנו".

"ויהי חושך אפלה בארץ מצרים שלושת ימים.
לא ראו איש את אחיו ,ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים" (י,כב-כג)

האדמו"ר רבי חנוך מאלכסנדר, מפרש את הכתוב שלפנינו, בדרך חסידית: בגלל ש "לא ראו איש את אחיו", אלא כל אחד דואג רק לעצמו וכל מעייניו היו נתונים להצלת נפשו ונפש בני ביתו בלבד – לכן "לא קמו איש מתחתיו" - אף אחד מהם לא הצליח להתרומם משפל המדרגה התחתונה, שהיה שרוי בה.

"בוא אל פרעה,כי אני הכבדתי את ליבו" (י, א)

הקב"ה הראה לפרעה אותות וניסים,והביא עליו מכות,אך פרעה התעלם....

מספרים על אחד "מאמין" שהיה בביתו, והתחילו גשמים עזים להציף את הכפר,שלחו משאיות לפנות את התושבים, והוא בשלו "מאמין" שיהיה בסדר...

עזבו אותו האנשים והלכו. לאחר כמה ימים עלו המים עד חלונו, ושלחו לו סירת הצלה, אך גם לזאת לא נאות, כשהוצף ביתו לגמרי, שלחו מסוק להצילו ולא נאות,ולאחר שבוע נפטר לבית עולמו.

כשעלה למרום התלונן על השם יתברך, כיצד בטח בו והוא גרם לו למות, והרי הבוטח בה’ חסד יסובבהו. . ענה לו השם יתברך,שהסכנה הייתה גדולה מאוד שלחו לו משאית - ולא רצה, סירה – ולא רצה, מסוק - ולא רצה, אמר לו השם יתברך, שלא הייתה ברירה, אלא שירד הוא ויצילו, ומשום כך לקחהו אליו לעולם הבא...

כך היא האמת, פעמים רבות אדם "מאמין" במקום ששם צריך בהשתדלות ולהפך -משתדל במקום שצריך אמונה ובטחון, והחכם עיניו בראשו להאמין שהכל נעשה בהשגחה פרטית, וישתדל בצורה ממוצעת, וגם בזאת יאמין שהתוצאות בידי השם יתברך, ויהיה לבו סמוך ובטוח, שיהיה עזרו מעם ה’ עושה שמים וארץ.


ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (יב, כג)"

ותמוה, הרי בפירוש כתוב: שמכת בכורות הייתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו,שנאמר "ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך" ואם כן, מדוע אמר הכתוב "ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" ?

אלא ההסבר הוא: אמנם מכת בכורות היתה ע"י הקב"ה בעצמו,אבל הרי היו בלילה הזה גם מתות "טבעיות" אלו שהגיעה שעתן למות באותו לילה,ואומר הכתוב שבאותה לילה, לא יתן ה' למשחית לבוא אל בתיכם, כדי שלא לתת פתחון פה למצרים לומר, שגם בני ישראל ניגפו על ידי מכת בכורות. (הגר"א).


"ויקרא למשה ואהרון לילה" (יב, לא)

למה אמר לילה פעם שניה?

פרעה חשב,שמשה לא ירצה לבוא אליו,שהרי אמר לו "אל תוסף ראות פני" לזה אמר,אני אמרתי כי "ביום ראותך פני תמות" אבל עתה הוא "לילה" וזה שאמר הפסוק:ויקרא למשה "לילה" כלומר כעת "לילה" ומותר לראות פני .

"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך" (יג, ט)

השאלה: מדוע מצויים ארבעה בתים בתפילין של ראש,ואילו בתפילין של יד,מצוי רק בית אחד?
משיבים חכמי ישראל: לגבי הראש – בתחום של דעות והשקפות – ייתכנו הבדלים וגוונים ואף חילוקי דעות בפרטים שונים.אבל לגבי "של יד" – כשמגיעים לתחום המעשה – שוב אין מקום לפסיחה על שתי הסעיפים, וכולנו חייבים לעשות יד אחת ולהתלכד ל "בית אחד".

"וכל פטר חמור תפדה" (יג, יג)

החמור יש בו סימני טומאה, וטומאתו בולטת יותר מן החזיר והגמל שיש בהם סימן טהרה אחד, ובכל זאת דווקא החמור, אמרה התורה, "קדש לי" ובכורו נפדה, כי לפעמים מי שטומאתו גלויה אפשר לקרבו לקדושה, יותר ממי שיש בו למראית עין איזה סימן טהרה (הרב קוק).

המסמך להדפסה (וחלוקה בבית כנסת )
https://2006-uploaded.fresh.co.il/2...02/49838723.doc

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

תודה שמוליק..