ניר היה מט"ק בפלוגת "זאבים", בגדוד סער של חטיבה 188. הוא נהרג ב- 8.11.2004 בהתהפכות הטנק שעליו פיקד, בדרכו חזרה מפעילות מבצעית למוצב אסטרא.

דף יזכור לזכרו של ניר
האשכול על התאונה- כאן בפורום
הידיעה על התאונה, מתוך אתר וואלה
כתבה מתוך nrg
כתבה מתוך ynet
כתבה מאתר ספסל על טורניר כדורסל לזכרו של ניר, שהיה שחקן מחלקת הנוער של עירוני נהריה
ידיעה נוספת מאתר ספסל

האנדרטה הוקמה ע"י הוריו של ניר, משה ונדרית, בסיוע צה"ל שתרם את צריח המרכבה וסייע רבות בהקמה.
ההורים עמלו על הפרוייקט במשך כשנתיים, ובחודשים הקרובים יתווספו לקנה הטנק גם פרחים, זאת בנוסף ליונה הלבנה המחזיקה בפיה ענף זית, ושעליה נכתב ניר.

תמונות של האנדרטה להנצחתו של ניר ז"ל:
(לחצו על התמונות להגדלה)

לעולם אשא דגלך בגאווה

אגב - היא מוצבת בחצר בית? כך לפחות נראה בתמונות...

כ-20 מטר מבית המשפחה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

עידו, מה הכתובת בה נמצאת האנדרטה? (אני מגיע לנהריה מפעם לפעם ואשמח לראות את האנדרטה במו עיניי).

Tempus Fugit

ליד מגדל המים (סמל העיר).

לעולם אשא דגלך בגאווה

תודה

Tempus Fugit

ההלוויה של לייבוביץ זכורה לי היטב, ולמרות שלא הכרתי אותו מקרוב, זאת היתה חוויה מאוד חזקה בשבילי.

אני מקווה שגנבי מתכות לא יעשו לאנדרטה הזאת מה שעשו לאנדרטאות אחרות ברחבי הארץ.

טנקים נ"טים חי"ר, אש, סוף.

התחייבות Yes

חבל שצהל לא הביא להם צריח של סימן 3 שעליו הוא שירת

עשיתי עם ניר מסלול, והוא היה הנהג שלי בצמ"פ, חבר טוב.
אנדרטה יפה מאוד, הוריו אנשים נהדרים!


מצרף תמונה שלו שצילמתי חודשיים לפני שנהרג כשביקרתי אותו בשבת בגדוד :
בתמונה השניה ניר משמאל, אני במרכז על אזרחי וחבר נוסף מימין בפלוגת זאבים קיץ 2004

אולי התגובה לא כל כך המקום, אבל אני הייתי חובש באירוע הזה בחרמון, אירוע שלא יוצא לי מהראש.. למרות שלא היכרתי את ניר ליבוביץ' ז"ל.
למי שלא מכיר את הסיפור, טנק של פל' ז, התהפך בדרך חזרה מפעילות באזור החרמון.
שאר הצוות עמד מחוץ לאמבולנס שלנו, ומלבד כאבים קלים של הטען, לא היה לאף אחד אפילו סריטה קטנה.
אני חייב לציין, שבתור חובש יצא לי להיות במצבים קשים, אבל רק ניר, ישאר לי בזכרון תמיד.

ליבי אם המשפחה שלו, ואם זכרונו.

...והארץ תשקט.
עין שמים אודמת תעמעם לאטה, על גבולות עשנים.
ואמה תעמד - קרועת לב אך נושמת... לקבל את הנס האחד אין שני...

עם כל הצער בנושא כאוב זה, הקמת אנדרטה חצי פרטית מעלה שאלות רבות- היש לכך תקדימים?
היתכן שצה"ל יתרום מציודו להצחת פרטנית של כל חייל וחייל שנהרגו?
למה דווקא החייל הזה (זה מתחבר לידיעה היום בידיעות אחרונות על חיסול מחבל הג'האד. המחבל ירי את הנ"ט על הנגמ"ש ב2004, נהרגו חמישה חיילים, אבל העיתון טרח לפרסם רק 2 תמונות: הקצין ואת החייל הבן של..) אני שואל, אם להוריו של החייל ההרוג "אליפלט" אין שטח בבעלותם לנציח את יקירם באנדרטה איך הם מנציחים אותו באותם מימדים?
נושא קשה, פצעים פתוחים, אבל אם זאת יש כאן בעיתיות רבה.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

אין שום בעיה, צה"ל נותן כמה שהוא יכול, כולל נשקים אישיים שעברו השבתה.
איכשהו נראה לי שמדים ונשק לא ממש שקולים לחיי חייל, אתה לא חושב?

לא חושב שההליך קשור לצבא כלל וכלל. אני משער שהדבר כרוך במתן אישור מטעם העירייה במידה ואכן מדובר באתר הנצחה, ובמידה ולא, זכותו של כל אחד לעשות באדמה שלו כראותו, כולל להקים אנדרטה.

ואנחנו מדברים פה על צריח של טנק, לא נשק אישי.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

אבל לא של אותו טנק ספציפי שבו הוא נהרג.
מניח שהמשפחה פנתה, והצבא עשה מה שהוא יכול כדי לעזור.

מצד שני, אולי רצוי שיצרום קצת.

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=60160

קח למשל את העיט שהוצב בכרמיאל לזכרו של ליאב פילגוד ז"ל, הווטור בכפר גלעדי, המיראז' באמירים, ועוד רבים אחרים.

לעולם אשא דגלך בגאווה

זכור לי שבקרית אונו ניצב צריח של טנק בחצר בית פרטי לזכר בן המשפחה אשר נהרג בסיני במהלך מלחמת יום כיפור (לצערי אינני זוכר כרגע פרטים נוספים אך ידוע לי שאביו של ההרוג הפך את ביתו למעין אתר הנצחה לזכר הבן), כמו כן יש עוד כמה וכמה דוגמאות של אנדרטאות המוקדשות לזכר חייל ספציפי (ע"ע ה T 34 שמוצב באבן יהודה ועוד)...
כך שמבחינת תקדים אין כאן דבר שהוא חדש.

ישנם מקרים רבים של הנצחה פרטית, אני שואל לגבי מעורבותו של צה"ל ומשרד הביטחון. גם כך משרד הביטחון מתמודד בקושי רב עם נושא המצבות, שאמורות להיות אחידות, וכיום הסכר פרוץ.
יש עיניין של שיויוניות שנשבר כאן - בחסות משרד הביטחון וצה"ל. גם אם האנדרטה בנהריה היא לא תקדימית, הרי זה לא גורע מהבעיתיות שאני מצביע עלייה.
חבר פורום נהרג במלחמה האחרונה - אני שואל איפה הצריח לזכרו.?

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

בעצם תגובתי הקודמת ניסיתי רק להצביע על כך שלא מדובר כאן בעצם בתקדים אלא בנוהג שהיה קיים כבר שנים (שהרי צריח הטנק שבחצר הבית בק.אונו אני מניח סופק/נמסר למשפחה ע"י גוף רשמי כל שהוא/משהב"ט וכך גם במקרים האחרים)...

בעניין ה"בעיתיות" אותה אתה מעלה - ללא ספק אפשר להבין אותה אך אני אישית חושב שאם משפחה של חלל בחרה להנציח אותו דווקא באופן שכזה יש לאפשר לה לעשות כך בתנאים מסויימים שבהם יכלל המיקום המדוייק להצבתה ו"אופייה" של האנדרטה ומבלי להערים קשיים פרט לכך.

זו כמובן דעתי האישית בנושא.

הורים עוד יבקשו צריחים (ויקבלו - תודות לבג"ץ ואחרים) ויציבו אותם בכל מיני מקומות וללא פיקוח.
רגולציה על משפחות שכולות הוא דבר שכמעט אי אפשר ליישם.

לא מאיימים על יונה בעלה של זית

Tempus Fugit

יש חדר הנצחה לבנים וספרים אודות הנופלים.

אני לא מוצא טעם לאנדרטאות פרטיות כגון אלה.
נכון, השכול הוא נושא רגיש אבל יש מספיק מקומות להנצחת הנופלים.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1057767.html