09-01-2006, 17:44
|
|
|
חבר מתאריך: 08.08.05
הודעות: 866
|
|
ביקשת פירוט, בבקשה
Stealth כתב: "עד היום הייתי בטוח שמקום שבו יש סטי"לים חייב להיות מסולש ומסריח ממייבאך..... תוכלו לפרט עוד על התקופה הזאת? דברים כמו סדר יום, סיורים, שגרת בסיס וכאלה?
בבקשה (אני כותב למי ששירת על ספינה וגם לאחרים ולכן עודף הפירוט)
* מאייבך- בים לא מריחים את עשן המנועים. כי הוא תמיד מאחור בגלל תנועת הספינה ובמיוחד כאשר מופעלים פתחי הפליטה התת מימיים. עשן מריחים כשהספינה עומדת (כמעט ולא קורה) ובמיוחד בעמדות התקשרות. עמדות התקשרות הוא המצב בו הספינה מונעת כבר (מנועים וגנרטורים) ונמצאת צמודה לרציף או בגישה במהירות אלי הרציף וממנו. החיילים על הסיפון (צוותות ההתקשרות) ובגשר מריחים את העשן. הצוות שבבטן הספינה לא מושפע (אם הופעל הנוהל לסגירת פתחי מער' מיזוג אויר). בסה"כ לא נורא בכלל, די סביל וזמן חשיפה קצר מאוד. הריח החריף נצרב בזכרון אבל ריח (ריח- לא סרחון) המאייבך (מאייבך - שם הייצרן) נשאר כאגדה עליה מדברים כולם.
* "מסולש" מה זה המושג הזה?
* על התקופה- מומלץ לבקר ב- www.inskeshet.org ולקרוא את הכתוב ב- תקופות / זירת ים סוף / יומנים וכמובן גם מידע, פירסומים, מבצעים וכו'. שם ניתן לקרוא על התקופה
עוד מידע:
בפעילות מבצעית ואימונים עסקו צוותות הדבורים שעשו המון בט"ש על קווי הגבול ולאורך חופי מצריים וסעודיה וצוותות הנחתות כשהפליגו, הם אכלו את הים במנות גדולות בגלל איטיות הספינות.
הבסיס בשארם אליו הגיעו הסטי"לים באפריל 1974 היה מבורדק ודי "היפי" (ראה גבעת חלפון או M.A.S.H). התרבות של חיילי הסטי"לים הייתה שונה לחלוטין (משמעת עצמית, מחויבות, אחריות אישית, שאפתנות, ראש גדול ועוד) מהתרבות שהייתה בבסיס בשארם עד שהגיעו הסטי"לים. באופן לא מוגזם, "בגדול", ניתן לתאר שנהלים ומשמעת לחייל החוף שבבסיס לא היו מחייבים והעיסוק המרכזי היה דגים ובנות. בצהריים בגלל החום המעיק כולם הלכו לים או למזגנים. ביתן הצוללים ונקודות גריל לדגים היו מוקדי משיכה. הגעת הסטילי"ם שינתה את החיים בשארם והפכה אותו ליותר צבאי. אל תשכח שחיל הים ובמיחד הסטי"לים, היה עטור ניצחון מההצלחה במלחמה שהייתה הוכחה כי מי שרציני, לומד בשקדנות ומתאמן, גם מנצח.
הסטילי"ם עשו המון המון שעות ים (כולל הפלגות ארוכות למפרץ עדן ש"מאחורי הסיבוב" מעבר לתימן הרחוקה!!!) ובמפרץ סואץ. המון מבצעיות והמון אימונים, כמו שהיה נהוג לאורך שנות השיבעים. [הערה אישית, אני זוכר איך אח"י קשת הראשונה זכתה ליותר פעילות מבצעית (וגם פחות ימים בבסיס) בגלל שהייתה תקינה יותר מאחותה, אח"י רשף. ואוסיף אם זה לא ברור שגאווה היתה למי שיותר מבצעי] . החיילים, החובלים והמפקדים בסטיל"ים היו אז מלאי מוטיבציה ושאפתנות עם רצון להצטיין כצוות.
עד כאן... התעייפתי... . מקווה שהעברתי את האווירה במידע שרשמתי..... אמשיך אם תרצה עוד רק בקש... אבל ברצינות, נסה את התאורים באתר הנ"ל (לא רק של זירת ים-סוף) כדי ללמוד על החיים בספינה.
|