פליקס פריש
24/12/2005 12:07
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/024/330.html

מעטים הם החיילים שיכולים לזקוף לזכותם ניצחון במאבק ציבורי מול המערכת הצבאית הגדולה והמסורבלת. אבל סמל אריה שפניה, שפרסם ב-NRG מעריב מאמר ביקורתי על המבצע הטלוויזיוני של ערוץ 2 "יומטוב" ונשפט על כך לעונש של ריתוק, הגיע עם מאבקו עד הרמטכ"ל ובג"ץ - והצליח לשנות את פקודות המטכ"ל העוסקות בחופש הביטוי של חיילי צה"ל.

עד לפני שנה שירת סמל שפניה בחטיבת דובר צה"ל, ושימש כמש"ק דוברות בפיקוד דרום ובמשרד התיאום והקישור בעזה. לפני כשנה הוא צפה במשדר הטלוויזיה "יומטוב" שבו גויסו תרומות לילדים נזקקים. תרבות השנור והחגיגה על חשבונם של הילדים הרגיזה אותו. הוא כתב מאמר ארוך ומנומק, ושלח אותו לאתר.

תחת הכותרת "יום-טוב לילדים, יום טוב לעסקים", מתח שפניה ביקורת על תאוות הפרסום של חברות מסחריות. "מישהו אמר פופוליסט? מישהו אמר זול? מישהו אמר צבוע, מתקרנף, מצטדק?", כתב שפניה. "מה פתאום! הרי התאגידים המסחריים פה בשביל המעשה הטוב כמובן. ובדרך יש גם פרסום, אהדה, הצטיירות כצדיק. הרי יועץ התקשורת אמר שכדאי".

סמל שפניה חתם על המאמר בשמו, אולם לא הזדהה כחייל ולא הזכיר במילה אחת את צה"ל. אבל אחרי הפרסום הוא גילה על בשרו שפקודות הצבא אוסרות על חיילים להביע את דעתם ולמתוח ביקורת על מוסד ציבורי או על גוף כלשהו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
"פקודות דרקוניות"



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שפניה זומן לבירור, הועמד לדין בפני מפקדיו ונידון לשלושה שבועות ריתוק. באמצעות עורכי הדין רומן בריק ואור בסוק הוא עתר לבג"ץ נגד דוברת צה"ל דאז, תת-אלוף רות ירון, ודרש את ביטול המשפט. סגן הפרקליט הצבאי אמנם ביטל את משפטו מסיבות טכניות, אבל הוא הועמד שוב לדין, והפעם נידון ל-14 ימי מאסר על תנאי.

למרות ההחלטה של בג"ץ ולמרות שכבר הספיק להשתחרר מצה"ל, המשיך החייל שפניה במאבקו. עורכי דינו פנו לרמטכ"ל ולדוברת צה"ל החדשה, תת-אלוף מירי רגב, ודרשו לשנות את פקודות מטכ"ל בנושא חופש הביטוי של החיילים.

"לפי צה"ל, כל חייל שכותב בלוג באינטרנט ומתלונן על משהו שלא קשור לצבא צריך לעמוד לדין ולהיענש", אומרים עורכי הדין בריק ובסוק. "אלו פקודות דרקוניות, שמנוגדות לחוקי היסוד ולזכות העקרונית לחופש הביטוי. הן לא מתאימות לעידן האינטרנט וגם לא חוקתיות. לא ראינו את צה"ל מעמיד לדין חיילים שהתבטאו נגד ההתנתקות בטלוויזיה כאשר היו ללא מדים".

עונש המאסר על תנאי עדיין מרחף מעל ראשו של החייל, אבל בימים האחרונים החליט הרמטכ"ל לשנות את פקודת המטכ"ל העוסקת בזכויות של חיילי צה"ל להתבטא. "נבקש לעדכנכם כי תיקון פקודות המטכ"ל המפורטות בפנייתכם נמצא בבחינה, וכבר עתה ניתן לומר כי יוכנסו בפקודות תיקונים נוכח הטענות שהועלו על ידכם", נכתב בתשובת לשכת הרמטכ"ל לפניית פרקליטיו של שפניה. "הפקודות יתוקנו בעת הקרובה". עם זאת, יאסרו הפקודות החדשות על החיילים להביע דעה בעניינים פוליטיים.

שפניה שמח לשמוע שהמאבק הארוך שלו הניב פירות של ממש. "כשתנאי העוני כל כך קשים, אי אפשר לעשות הפרדה בין חיילים לאזרחים", אמר אתמול. "העניין החברתי מאוד הפריע לי ולכן גם כתבתי את המאמר. חייל שחוזר הביתה יכול להשאיר את הפק"ל בבסיס, אבל לא את המצפון שלו. לכן גם התעקשתי ונאבקתי. הם לא יכולים להגביל סתם את חופש הביטוי בנושאים חברתיים".

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.