 |
28-10-2004, 23:39
|
 |
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
|
ותראה מה מצאתי בשבילך
שם הקוד: אלמנת קש
כוח קטן של חיילים מתמקם בחשאי בלב איזור עויין וצפוף בתוך מארב ("אלמנה") שנבחר בקפידה • המארב חולש על שטח" השמדה" גדול ככל האפשר • כשקני הרובים מכוונים למטרות, נשלחת לשטח לבנה"" – פיתיון שיגרה את המבוקשים לתקוף ולחשוף את עצמם • ההוראה היא לירות בהם כדי להרוג • בפעם הראשונה נחשפת כאן שיטת הפעולה של מבצעים מיוחדים בשטחים • כך פותחה תורת הלחימה • כך זה עובד בשטח • כך מתמודד צה"ל עם הביקורת שחיילים נשלחים לשמש מטרות חיות
מאת רונן ברגמן
בדמדומי הזריחה הראשונים הופיע חתול על אדן החלון. זחל החוצה מתוך ערימת גרוטאות וחיפש קרן שמש להתחמם מצינת הלילה. חתול של סימטאות, מהוה ומטונף. פעם הוא היה לבן. היום גם הוא לובש את אותו צבע אפור, כמו הסימטה עצמה. ארבע וחצי בבוקר, רח' צלאח א-דין פינת סימטת הבלוקים, לב הקסבה של שכם. הרוכלים הראשונים כבר הגיעו, גוררים עגלות עמוסות ירקות ופירות וריח של פיתות נאפות, שעוד שעה יוצאו החוצה למכירה. החתול, הולך בזהירות על מפתן החלון ואפילו הוא, בעל האינסטינקטים החתוליים, לא מבחין כי במרחק זערורי ממנו, מרחק נגיעה של יד, מעבר לתריס הברזל המוגף, ננעצות בו עיניים דרך כוונת רובה צלפים. הרחוב המתעורר שותף לבורותו של החתול. קבוצה נבחרת מחיילי פלוגת הצפע, פלוגת החוד של גדוד 202, חמושים לעייפה ומרוחים בצבעי מלחמה, יושבים בתוך דירה בלב הקסבה וממתינים לפתיחת מבצע מלך" הביצה". המטרה: חיסול מבוקשים וחמושים בלב הקסבה. האמצעי: יצירת גירוי מלאכותי, שיפעיל רפלקס מותנה, דחף שאינו בר-כיבוש, ויפתה את המבוקשים לצאת החוצה ולנסות ולפגוע בכוחות גלויים של צה"ל, וכך לחשוף את עצמם למארב – המכונה האלמנה"". חזרה גנרלית מלך" הביצה" הוא עוד חוליה בשרשרת של מבצעים מיוחדים שמנהל צה"ל בשנה וחצי האחרונות בשטחים. המבצעים האלה מכונים אלמנות" קש". הם נחשפים כאן לראשונה. זאת גם הפעם הראשונה שבה צה"ל מאפשר לעיתונאי להצטרף למבצע ולבלות שעות ארוכות יחד עם קבוצת הלוחמים בתוך האל" - מנה". ל"מלך הביצה" מטרה נוספת: לאתר ולהשמיד את מעבדת הנפץ של החמאס שייצרה בשלושת השבועות האחרונים סדרה של מטענים, ובהם המטען שהוביל הנער דרך מחסום חווארה. המבצע תוכנן במשך ימים והתבסס על ניתוח פני השטח מתוך צילומי אוויר של הקסבה. הוחלט כי שתי אלמנות"" יוטמנו בלב האיזור העוין ביותר בשטחים באישון לילה. האחת, שאליה הצטרפתי, והשנייה במורד רחוב צלאח א-דין, במפגש עם רחוב הנביאים. המטרה" היא", כפי שמסביר סרן ע., מפקד הפלוגה ומפקד המבצע בשטח, להטמין" 'אלמנה' במקום שיעניק לצלפים 'שטח השמדה' גדול ככל האפשר". מיקום שתי האלמנות הוחלט על-פי ניסיון העבר, כשהן חולשות על סימטאות ארוכות וצרות מהן נוהגים החמושים לבצע ירי לעבר חיילי צה"ל. אחרי יומיים של תיכנון ושורה של קבוצות דיון גובשה פקודת המבצע ונקבעו סדר הפעולות והכוחות הגדולים, לרבות טנקים ואנשי משמר הגבול, שיעמדו מוכנים מחוץ לקסבה למקרה שה"אלמנה" תיחשף ויהיה צורך בחילוץ דחוף של הלוחמים. מדו" - בר בקבוצה של שמונה לוחמים בלבד, ולא היינו רוצים שיהיה לנו פה מקרה של 'בלאק הוק דאון'", אומר אחד הקצינים המעורבים, וממהר להרגיע שהסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא קטן מאוד, אפסי" ממש". הרכז האיזורי של השב"כ מדווח בישיבת הפקודות האחרונה על המצב בשטח ועל המידע האחרון שהתקבל בעניין מעבדת הנפץ. זו אמורה להיות מוסתרת בתוך חדר סמוי באחד הבתים בקסבה. קצת לפני חצות יוצא הכוח לבצע חזרה גנרלית, "מודל" בלשון הצבא, בכפר עוורתה, לא הרחק משכם. איתרע גורלה של משפחה אחת, שאינה קשורה בכל דרך בטרור, שבדרך אקראי הוחלט לבצע על ביתה את החזרה. למרבה הפליאה (או אולי דווקא אין על מה להתפלא), קיבלו בני הבית בשלווה כמעט סטואית את חבורת החיילים שפרצה אליהם באמצע הלילה וערכה בביתם סימולציה של טיפול בפצועים, כולל התחבושות, האינפוזיות והאמצעים הנלווים. שלוש וחצי שנים של מלחמה הפכו כנראה את כולם לאדישים. החיילים, יש להדגיש, דווקא השתדלו להשאיר אחריהם בית מסודר ואספו את הציוד המשומש. אחרי סיום המודל עוברים לדבר האמיתי. אלה מבין הלוחמים שאמורים לשבת ליד החלונות ולעסוק בחיסול עצמו צובעים את עצמם בצבעי שחור וירוק. בשתיים בלילה נערך מסדר יציאה אחרון במיפקדת החטיבה המרחבית שומרון. בחגור, בתוך הפאוצ'ים, נושאים עימם חלק מהחיילים פריט שהפך כמעט פק"ל בלחימה בשטחים: מצלמה, בדרך-כלל דיגיטלית, עם רזולוציה מצוינת. למזכרת. המ"פ, ע', מזכיר ש"יש אולי הרבה הזדמנויות להרוג חמושים, אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפספס אף אחת. אז תהיו מרוכזים בתוך הכוונת, סרן ע', מפקד הפלוגה ומפקד המבצע בשטח, מסביר: המטרה" היא להטמין 'אלמנה' במקום שיעניק לצלפים 'שטח הריגה' גדול ככל האפשר".
בני הבית שנבחר לשמש לחזרות מקבלים בשלווה את חבורת החיילים שפרצו אליהם באמצע הלילה ועוד ערכו בבית סימולציה של טיפול בפצועים.
בתוך הפאוצ'ים נושאים עימם חלק מהחיילים פריט שהפך כמעט פק"ל חובה בלחימה בשטחים: מצלמה, בדרך-כלל דיגיטלית. למזכרת.
ותמצמצו מעט. תירו למרכז המאסה וקצת למעלה. זה הכי טוב. אם מבוקש נפל, מבצעים ירי נוסף לוודא הריגה. תזכרו – אנחנו רוצים שהוא ייצא מת מהסיפור הזה". מכינים את ה"אלמנה" שיירה ארוכה שמה פעמיה אל עבר הקסבה. שתיים וחצי בלילה, אבל השיירה עושה בכוונה הרבה רעש. מהר מאוד מעורר הרעש את הצד השני. כלי הרכב מתחילים לחטוף ירי לא ממוקד, בקבוקי תבערה ומטען אחד שנוחת בפיצוץ אדיר ליד אחד הרכבים. הכוח שאליו הצטרפתי מזהה את עצמו בשקט במילות הקוד בקשר. הרכבים עוצרים לשניות ספורות בפינה חשוכה במיוחד. הכוח קופץ מהם והרכבים ממשיכים הלאה, כאילו לא השאירו אף אחד מאחור. אנחנו נכנסים לתוך אחת הדירות, בבית מספר 2280 בקסבה, זו שסומנה קודם באמצעות צילומי האוויר. בשל צימצום התקציבים רכש סרן ע' מכספו מדפסת ומחשב מקינטוש משוכלל, המסוגל לטפל בקבצים גרפיים כבדים, והוא הדפיס ועידכן עבור הכוח שלו את העזרים של המבצע. בבית מעיר הכוח שתי נשים. האחת אלמנה זקנה, השניה בתה, שהגיעה מירדן לביקור. השתיים מבוהלות, במיוחד האורחת שאינה רגילה למציאות הקשה, ולוקה בהתקף אסטמה קל מרוב חרדה. החיילים מציעים להן עזרה. נדמה כי חלקם מגלים אמפטיה, ולא רק בשל נוכחותו של העיתונאי. הן מפונות למטבח ומבודדות. הטלפונים הסלולריים נלקחים מהן. הצלפים ניגשים לבניית המארב. נותרו ארבע שעות לתחילת המבצע, ובזמן הזה חייבים הצלפים להתמקם ולהכין לעצמם את אשנבי הירי. מדובר בעבודה לא קלה, שכן תריסי ברזל גדולים חוסמים את החלון. הסרה שלהם תחשוף את הכוח, וגם פתיחה שלהם עלולה לגרום לאותה תוצאה. בלית ברירה, בעזרת כלים קטנים, מחוררים הצלפים את התריס ומכופפים באיטיות ובסבלנות, שלא להעיר את השכנים, את החרכים הקטנים שיתאימו לכוונת הטלסקופית ולקנה של הנשק. השעות עוברות על הכוח בהמתנה מורטת עצבים. האור הכתום מבחוץ מטיל פסים על התקרה. החיילים ישנים במשמרות ומעשנים במשמרות בשירותים, החדר היחיד שבו מתיר המפקד לעשות זאת. לאט לאט מתחילה הקסבה להתעורר. הצלפים תולים את קני הרובה באמצעות חוטים שהשחילו על מסגרות החלונות, והמ"פ ע. מודיע בקשר: האלמנה" מוכנה. אפשר לשלוח את הלבנה" (שיירה של רכבי צה"ל שאמורים ליצור את הגירוי). מבצעי גירוי-תגובה העיקרון של אלמנת" הקש" נולד בעיקר מתוך הקושי האדיר להשיג חופש תנועה בתוך אזורים צפופי אוכלוסייה. כדי ליישם את המודיעין שהשב"כ מקבל, חייב צה"ל לאפשר לעצמו יכולת פעולה מהירה בתוך שטחי הערים, בעיקר לשם ביצוע מעצרים ואיתור אמצעי לחימה ומעבדות חבלה. רק בזכות הפעולות הללו יסוכלו בזמן ניסיונות לשלוח מתאבדים עם חגורות נפץ אל תוככי הקו הירוק. עד תחילת מבצעי אלמנת" קש" – מבצעי גירוי-תגובה – הפכה כל כניסה לעיר מרכזית או מחנה פליטים למלחמה של ממש. הכוח היה יכול להיכנס רק בלילה, בליווי טור משוריין שחטף מטענים, בקבוקי תבערה וירי מאסיבי, שלא לדבר על הסיכון העצום לחיילים שהיו חייבים לצאת מתוך כלי-הרכב כדי לבצע את המעצר או החיפוש. במהלך מבצע חומת" מגן" הצליחו רוב המבוקשים הכבדים להימלט משכם ומטול-כרם. עם סיום המבצעים ויציאת כוחות צה"ל ממרכזי האוכלוסייה, חזרו המבוקשים והנהיגו בערים ובמחנות הפליטים מערכת צבאית של ממש, כולל שכבות הגנה, תצפיתנים, ביצורים וסיורים. תחילה" היינו חייבים לקלף את השכבה הראשונה של התצפיתנים, להרוס את מערכת ההתרעה", מסביר סא"ל גיא, מפקד גדוד 202 של הצנחנים, הבהרנו" להם שלעמוד בפאתי הקסבה בשתיים בלילה עם פלאפון ומשקפת זה לא חלק מחוקי המשחק. מיפינו את הנקודות שבהן ישבו התצפיתנים, ביצענו ¼¼¼
המפקד: תירו" למרכז המאסה וקצת למעלה. זה הכי טוב. אם מבוקש נפל, מבצעים ירי נוסף לוודא הריגה. תזכרו, אנחנו רוצים שהוא ייצא מת"
הכוח מפזר כמות עצומה של גז מדמיע. בתוך הגז הזה מתפנים שמונת החיילים והעיתונאי, דומעים ומשתעלים, לתוך הג'יפ, שגם הוא מלא בגז.
המטרות הקלות יותר הם אנשי התנזים, שמזדרזים להתעמת עם הצבא. החמאס והג'יהאד מתוחכמים יותר, ויתעמתו רק בחוסר ברירה לעברם נוהל מעצר חשוד והרגנו את חלקם. אחר-כך היה צריך לטפל בעיר עצמה". כשנכנס גיא לתפקידו, הוא משחזר, היה צריך ליווי של מסוקי קרב כדי להיכנס לתוך הקסבה. הט" - רור השתמש באיזור הזה כחממה וכבסיס להתארגנות, מסתור ומנוחה. המחבלים לא חיו בהרגשה שאנחנו רודפים אותם, הם לא היו עסוקים בלהגן על עצמם, וכך נשאר להם זמן להוציא לפועל פיגועים בתוך ישראל". מהמצב הזה נולד רעיון אלמנות" הקש" או, כפי שסא"ל אמיר מכנה זאת, לעשות" גרילה לגרילה". סא"ל אמיר, שהיה ברוב חודשי העימות עם הפלשתינים מפקד גדוד 890 של הצנחנים, נחשב למי ששיכלל את הטכניקות של אלמנות" הקש". במסגרת תקופת שבתון בפו"ם, אף העלה על הכתב את עקרונות הלחימה. רוב מבצעי אלמנת" קש" בוצעו בשנתיים האחרונות בשני האיזורים שנחשבים ליצרני הפיגועים הקשים ביותר: שכם וטול-כרם, על מחנות הפליטים סביבן. הכוונה היא לייצר לחמושים באיזורים הבעייתיים גירוי ופיתוי שיוציא אותם החוצה, אל תוך הסימטאות, ושם לחשוף אותם לאש מהמארב. קירבת טול-כרם לערי-ישראל יוצרת אצל החיילים, כך התרשמנו, מוטיבציה מיוחדת. אחד מהם אמר"" אני יודע שכל הצלחה שלי כאן מונעת פיגוע בקניון בנתניה- עשר דקות נסיעה מ"האלמנה". אמיר: הר" - עיון הוא לגרום למבוקשים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים לירות על כוחות צה"ל. תשתיות הטרור בערים ובמחנות הפליטים למדו שכל הסיפור הזה של ביצוע ירי ספורדי או השלכת מטעני חבלה על כוחות צה"ל קיבל פתאום תג מחיר, פתאום זה הפך מסוכן, פתאום אתה חוטף מהגב. בעצם", באנו לנטרל את הא-סימטריה המובנית בין צבא גדול כבד, מסורבל, צפוי מראש ובעל שיגרת תנועה, לגרילה שנוטים להאמין שהיא אמורפית וחסרת צורה. דרך לימוד מאפייני הגרילה, אני כופה עליה צורת התנהגות מסוימת, אני יוצר לה צורה, אני גורם לה להגיב איפה שאני רוצה ואז פוגע בה". התרגשות" של ממש" אחד המבצעים המוצלחים של אלמנת" קש", שאחריו נרשם שקט ארוך באיזור, הוא מבצע לב" המא - פלייה" במחנה הפליטים של טול-כרם, ב-10 בפברואר 2003. בלילות שקדמו למבצע נכנסו כוחות לתוך המחנה כדי לבצע מעצרים. נגד הכוחות בוצע ירי כבד ביותר בידי חוליות מחבלים, שנעו במבנה מאובטח והשתמשו במטעני חבלה ובקבוקי תבערה. סרן נ', קצין בגדוד 890 שקיבל לרגל יום העצמאות אות הצטיינות מיוחד מהרמטכ"ל: בעק" - בות הירי הזה הגיתי את מבצע 'לב המאפלייה'. התכלית שלו היתה להשתמש בפלטפורמה של ביצוע מעצר כדי לחדור למחנה הפליטים, ובחסות המעצר 'להשמיט' (להשאיר בשטח) כוח קטן שמשימתו היא לפגוע באותם חמושים שמעיבים על חופש הפעולה שלנו באיזור". על-פי נהלי הפתיחה באש הנהוגים בצה"ל באיזורים מוכי טרור, כל מי שמחזיק נשק ביד הוא בן-מוות – יורים בו במקום, בלי קריאות לעצור, ועל מנת להרוג. אם הוא לא נהרג במקום, מבצעים בו וידוא הריגה. בצה"ל אומרים כי השוטרים הפלשתינים שאינם קשורים בטרור מכירים את המדיניות, והם מקפידים לא ללכת עם נשק באותם איזורים. אלא שהירי עלול גם לחשוף את 'האלמנה'. לכן, נקבעו כללים מחמירים במיוחד במארבי הגירוי-תגובה, כדי להבטיח שאם כבר פותחים באש – התוצאה תהיה מוצלחת. סרן נ': העיקרון" המנחה הוא שבכל מחבל טפלו מינימום שני 'קלעים' (צלפים לטווח קרוב של עד 150 מטר). במבצע 'לב המאפלייה' השתתפו חמישה קלעים, לפיכך יכולנו לפגוע בו-זמנית לכל היותר בשני חמושים, ורק לאחר מכן לבצע ירי מרוכז לעבר האחרים". לידור, קצין בפלוגה המסייעת של גדוד 890: נכנסנו" במה שנראה לאוכלוסייה המקומית נוהל מעצר רגיל. בחסות הנוהל הזה חדרנו בשקט לתוך נגמ"ש של צה"ל שימש פיתיון. הוא עשה סיבובים בתוך שטח" ההשמדה". בסופו של דבר החמושים לא הצליחו להתאפק, יצאו לסימטה והחלו לירות.
פיצוץ אדיר נשמע. הבניין רועד, האוזניים מתחרשות לכמה דקות. הזגוגיות מתנפצות ומתפזרות עלינו. עכשיו כבר אין ספק. נחשפנו כל ירי עלול לחשוף את "האלמנה". לכן, נקבעו כללים מחמירים של אלמנת קש", אומר סא"ל אמיר, אלא" שלאזרח בבית הדברים עשויים להיראות אחרת לחלוטין ולצבוע את העניין כולו בצבעים שליליים". ואכן, השיטה עלולה לעורר לא מעט ביקורת. הגירוי שנבחר כדי להוציא את החמושים ל"שטח ההשמדה" של הצלפים משתנה: פעם מדובר בתנועת כוחות צה"ל, פעם בפעילות תוך כדי מעצר, פעם בחיפוש אחר מעבדת חבלה – אבל כמעט תמיד המטרה והפיתויים הם החיילים עצמם. צה"ל שולח חיילים כדי לשמש מטרות חיות. בצה"ל מדגישים, שהחיילים הללו זוכים למיגון מועדף – בתוך רכבים חסיני ירי, בשכפ"צים קרמיים, עם שקי חול נוספים ועם הוראות קפדניות לא לצאת מתוך הרכבים או לפתוח דלתות. עובדה, אומרים בצה"ל, שעד היום לא נפגע אף חייל ששימש פיתיון במסגרת 'אלמנת קש'. הבעיה האחרת קשורה, כמובן, לחיסולים עצמם. יש הטוענים נגד צה"ל כי הוא בעצמו יוצר את העימות עם אותם חמושים ודן אותם מראש לפגיעה. מדוע, כך על פי הטענה הזו, כל חמוש פלשתיני הוא בן מוות ומדוע בכלל צריך להתגרות בהם. בצה"ל לא מתרגשים. אנחנו" מבצעים ירי רק על מי שמנסה לפגוע בכוחות צה"ל ונוקטים בכל האמצעים המחמירים ביותר כדי לוודא כי אכן מדובר בחמושים ומחבלים בלבד". בצה"ל סבורים גם כי האוכלוסייה המקומית דווקא מרוויחה ממבצעי 'אלמנות הקש'. סא"ל אמיר: בסך-הכול" במחנות הפליטים אין לרוב האנשים דבר וחצי דבר עם הטרור. ברגע שאין ירי על כוחות צה"ל הנכנסים לבצע משימות בתוך המחנה, גם אוכלוסייה אזרחית, שפעמים רבות נפגעת מהירי הזה, משני הכיוונים, יוצאת בריאה ושלמה". לא בטוח שתושבי מחנה בלטה יקבלו את ההסבר הזה. עם זאת, ראוי לציין שבמבצעי הגירוי-תגובה של צה"ל אחוז הנפגעים שאינם חמושים הוא נמוך מאוד, אפסי כמעט. במבצע שאליו התלוויתי, בשלב הפינוי, נעמד מול הג'יפ שבו היינו, במרחק של כמאה מטר, אדם שהחזיק צינור ארוך על כתפו, כרע על ברך אחת וכיוון אותו לעברנו. מרחוק זה בהחלט נראה כמו מטול טילים. לזכותו של סרן ע' יש לציין כי הוא לא אישר לצלפים שלו לפתוח באש על האיש, וניסה לברר אם באמת מדובר בבזוקה. בסופו של דבר, התברר שהאיש החזיק צינור ברזל חלול וריק, רק ניסה להתגרות בחיילים וכמעט שילם על כך בחייו. חשש" לחשיפת אלמנה" בחזרה לקסבה. בשמונה בבוקר היו שתי 'האלמנות' מוכנות לפעולה. הרוכלים בשוק גם הם סיימו את ההכנות לקראת יום מסחר שוקק והומה. הרחובות היו מלאים. הפיתוי, "הלבנה", שנבחר הפעם היה סיור ממונע של צה"ל אל תוך הקסבה. הסיור היה אמור להגיע מהצד השני של סימטת הבלוקים, להיעצר באמצע הסימטה ולהמתין שם לחמושים שייצאו ויירו עליו. וכך היה. עשרות ילדים ונערים התגודדו וזרקו על רכב הסיור אבנים ובלוקים. הצלפים התעלמו מהם. הירי שבוצע כלפי הסיור היה הפעם זהיר למדי, יד מבצבצת מאחורי קיר עם קלצ'ניקוב או אקדח ויורה, תוך שתושבים אחרים, לא חמושים, מעדכנים את היורה (והדברים נראים בבירור דרך הטלסקופים) בתנועת הכוחות. החיילים לא מצליחים לרכוש" מטרות". בשלב מסוים ניכרת תכונה מוזרה ברחוב. בכל זאת מישהו מפיק לקחים בקסבה. ככל הנראה אחד השכנים מסר לאנשי האירגונים שבלילה התנהלה תנועה חריגה באיזור ביתם. אנשים מטעם החמושים מתחילים לעבור מדלת לדלת ולדפוק, לוודא שאין חיילים בבניינים הסמוכים. הם דופקים גם על דלת הדירה שבה הסתתרנו. החיילים לא עונים ומשאירים את התריסים מוגפים, מה שמעורר כנראה חשד נוסף. יותר ויותר עיניים מתוך הרחוב מופנות לעבר החלונות, שמאחוריהם מסתתרים הצלפים. אבן גדולה פוגעת באחד התריסים. החיילים חוששים מרימון או ממטען שיושלך פנימה, ומעגנים את התריסים בחוזקה למקומם. המ"פ, סרן ע', מדווח בקשר: חשש" לחשיפת 'אלמנה'. אני חוזר, חשש לחשיפת 'אלמנה'". העיניים של המקומיים מופנות עתה דווקא לירכתי הבניין, שבקומה השנייה שלו אנחנו מסתתרים. ברור שמשהו קורה שם, אך באין תצפית מצליבה על הבית ניתן רק לשער. התושבים המקומיים מביטים בעניין במתרחש ונראה שהם תופסים ממנו מרחק. החיילים חוששים שחוליה של התנזים מנסה למלכד את הבניין ונוקטים שורה של אמצעי זהירות.
זמן קצר לאחר מכן מתברר שהחשש מדויק. פיצוץ אדיר נשמע. חוליית טרור ניסתה לפוצץ את הבניין. הבניין רועד, האוזניים מתחרשות לכמה דקות. הזגוגיות מתנפצות ומתפזרות עלינו. הפה מתמלא באבק הפיצוץ. עכשיו כבר אין ספק. "נחשפנו", מודיע המ"פ ע'. כוח חילוץ גדול מגיע לבית. הוא מגלה כי ליד כל היציאות הונחו חבילות שמהן יוצאים חוטים. ירי של הכוח מפוצץ עוד כמה מטענים שהיו אמורים לסיים את מבצע מלך" הביצה" אחרת לגמרי. הכוח מפזר כמות עצומה של גז מדמיע. בתוך הגז הזה מתפנים שמונת החיילים והעיתונאי, דומעים ומשתעלים, לתוך הג'יפ, שגם הוא מלא בגז, סוגרים על עצמם את הדלת ועוזבים את הזירה לכיוון 'האלמנה' השנייה כדי לחלץ גם אותה. מבצע מלך" הביצה" לא צלח. יום לאחר מכן נעצרה באריאל, בדרך לפיגוע התאבדות, פלשתינית הנושאת 25 ק"ג חומר נפץ שיוצרו במעבדה שהיתה אמורה להיתפס במהלך אותו מבצע. נדמה כי אין המחשה טובה מכך למיידיות ולקטלניות של כל כישלון. הדבר המדהים ב"מלך הביצה" היה שהרחוב פחות או יותר המשיך להתנהל כסדרו. הרוכלים, למרות שידעו על הפיצוץ המתקרב ותיארו לעצמם כי מדובר בקרב של ממש, לא טרחו אפילו לפנות את עגלות התפוזים והעגבניות. גם החתול, ששרד את הפיצוץ, וצץ כמה דקות מאוחר יותר אפור ומטונף, לא נראה מזועזע מדי.
היעד שסומן מראש, והשתלטנו על הדירה. כוח הקלעים התמקם מתחת לגגון פח והחל לצפות לעבר שטח ההשמדה. לפני המבצע תירגלתי את הכוח על כמה בתים נטושים באיזור הכפר שוויקה. שוב ושוב ביצענו את הפריקה מתוך הרכבים והכניסה החרישית לתוך הבית. ריכזנו את כל המשפחה בתוך חדר השירותים, לקחנו מהם את הטלפונים והצבנו עליהם אבטחה". מבצע אלמנת" קש" הוא סיפור די מורכב. אפילו שיחה בין צלפים הנמצאים זה ליד זה מסובך, בעיקר אם מדובר בירי בלילה. האמצעים לראיית לילה, למרות תיחכומם, מקשים מאוד על הראיה. הצפיה דרך כוונת מציפה את שדה הראיה באור ירוק זרחני ומקשה מאוד על התיאום בין הצלפים. אחד הקלעים של הכוח: זמן" קצר אחרי שהתמקמנו, זיהינו ארבעה חמושים חוצים את הסימטה, אבל לא הספקנו 'לרכוש מטרה'". הכוונה היא שלפחות שני צלפים מזהים את המטרה, פתיחת ניצרה וספירה לאחור של מפקד הכוח. במבצע 'לב המאפלייה' ספרו לאחור 17 פעמים במשך שעות ארוכות. סא"ל אמיר, מפקד הגדוד: במהלך" הלילה הכוח מזהה את המחבלים מציצים ויורים בכל פעם כמה כדורים לכיוון הכוח, אבל לא משהו שאפשר לפגוע בו. לפנות בוקר, כשאני רואה שהעסק לא עובד, אני נותן פקודה ומוציא את הכוח, כשאני משאיר שישה לוחמים במרפסת". סרן נ': רק" אחרי שהסתיים המעצר, הכוחות יצאו ונותרנו לבד – החמוש העז לצאת החוצה. זיהיתי אותו עם ה16- M . ביצעתי ספירה לאחור מחמש. כולנו, חמישה קלעים, ירינו עליו, והוא נפל. ראיתי שהוא זוחל. ספרתי פעם נוספת ונתתי פקודת אש מתוך ה'אלמנה', ואז הוא חדל מלזחול. עליתי" בקשר מול החפ"ק בנגמ"ש ואמרתי לו להיכנס לסימטה. הנגמ"ש הזדרז להגיע למקום כדי לאסוף את הגופה, ובעיקר את כלי הנשק של ההרוג, אלא שאז הגיח מתוך הסימטה חמוש נוסף שניסה בעצמו למשוך את הגופה. גם הוא ספג ירייה ונפגע". ההרוג זוהה כמוחמד עופי (23), מבוקש בכיר בחמאס. – מה הרגשתם בזמן החיסול? א' הצלף: לפני" הירי והפגיעה בחמוש לא היתה התרגשות. הרבה מתיחות ועייפות. באיזשהו שלב אתה לא יכול להסתכל באקילה (אמצעי לראיית לילה) מרוב שהעין עייפה ורועדת. הירוק הזה מטמטם את המוח. לאחר הירי זו היתה התרגשות של ממש. יכול להיות שבגלל זה ביצעתי את הירי על החמוש השני, למרות שלא היתה לנו רכישת מטרה שלמה". כחודש וחצי לאחר מבצע לב" המאפלייה" לא בוצע ירי לעבר כוחות צה"ל במחנה הפליטים של טול-כרם. חדירה בחסות האבק מבצע חיבוק" הדב" בכפר ציידא יצא לפועל, כאשר כוח של חיל הנדסה נכנס לכפר כדי לפוצץ בית של מחבל. מדובר במי שהוביל את סירחאן סירחאן לפיגוע במצר. גדוד שלם של חיילים נכנס לאיזור כדי לאבטח את החבלנים. הבית מולכד, פוצץ והחיילים יצאו.
מבחינת תושבי האיזור – פעולה שגרתית. כמו באירועים קודמים, מייד אחרי יציאת כוחות צה"ל מגיעות קבוצות גדולות של חמושים לבדוק את השטח, ובעיקר להפגין נוכחות. המבוקשים יורים באוויר, צועקים סיסמאות. הם לא ידעו שבחסות אבק הפיצוץ נכנס כוח צנחנים מיוחד לבית על גבעה סמוכה. כשהחמושים החלו לירות באוויר, נפתחה עליהם אש צלפים. שני מבוקשים בכירים של הג'יהאד נהרגו. שלושה נפצעו קשה. כוח של צה"ל שחזר בדהרה למקום עצר עוד שלושה ואסף את כלי נשקם. פעילות הטרור בכפר פחתה מאוד בחודשים שלאחר מכן. במבצע אחר שימש נגמ"ש של צה"ל כפיתיון. הוא עשה סיבובים הלוך ושוב בתוך שטח" ההשמדה" עליו חלשה חוליית צלפים שהתמקה בעזרת אמצעים מתוחכמים והסוואה מתקדמת בבית סמוך. בסופו של דבר החמושים לא הצליחו להתאפק, יצאו לסימטה והחלו לירות על הנגמ"ש. שני חמושים נהרגו במקום. רוב אמצעי הגירוי והפיתוי בהם משתמש צה"ל עודם אסורים בפרסום. מבצעי אלמנת" קש" חייבו את הלוחמים לסגל לעצמם גם טכניקות חדשות של הסוואה וחדירה. כך, בכל הקשור באיפור וצבעי הסוואה, וכך בטכניקות של הליכה בצורה מונוטונית ואיטית אל עבר היעד. אמנות החדירה החרישית באה לידי ביטוי מודגש באחד המבצעים בטול-כרם. כוחות צה"ל בציר הכניסה לעיר חטפו ללא הרף מטעני חבלה, שהושלכו עליהם מגגות הבתים. הוחלט להזעיק שוב את האלמנה. אחרי מיפוי מדויק של איזור הפיגועים, באמצעות צילומי אוויר, מפות ודיווחי מודיעין, אותר מבנה מתאים. כוח של שישה לוחמים חדר בלילה למבנה והסתתר שעות ארוכות. שוב הופעל הנוהל המוכר – נגמ"ש של צה"ל עבר בכיכר שמתחת למבנה, כאשר מחבל על אחד הגגות החל להמטיר עליו מטעני חבלה. אותו מבוקש הובא למנוחות עולמים יום לאחר מכן.
לא כמו בלבנון בצה"ל גאים לציין, שאחד המאפיינים הבולטים של מבצעי אלמנות" הקש" בשטחים בשנה האחרונה הוא, שהם לא מבוצעים רק על-ידי היחידות המובחרות (סיירת מטכ"ל, שייטת 13, שלדג וכיו"ב), אלא גם על-ידי כוחות מאומנים ובעלי ותק מתוך גדודי החי"ר הסדירים. הדברים הגיעו לכדי עימות של ממש לפני שבועיים, כאשר מפקד החטיבה המרחבית העדיף את גדוד 202 של הצנחנים על פני סיירת חטיבת הנח"ל לביצוע אלמנת קש, בשל ההיכרות הטובה שלהם עם השטח במחנה הפליטים בלטה. אנשי הסיירת, שראו בעצמם את המועמדים הטבעיים לביצוע המשימה, נעלבו כשזו הוטלה על חיילים "רגילים". הלחימה נמוכת" העצימות" אך היומיומית בשטחים חייבה את צה"ל להכניס למשחק את כל היחידות הלוחמות הסדירות הפועלות בשטח. סא"ל אמיר: אם" נשווה את המצב כיום לתקופת שהות צה"ל בלבנון, הרי שאז הייתי עושה מבצע אולי פעם בחודש, תמיד באישור ישיר ובתידרוך ובמעורבות של אלוף הפיקוד עצמו, ותמיד רק בביצוע הסיירת, והתוצאות היו אפסיות. היום מדובר במבצעים בשילוב כוחות רבים, כשהמפקד בשטח הוא בדרגת מ"מ ובחפ"ק שלו נמצא מפקד הפלוגה ומאחור נמצא המג"ד. הפיקוד העליון למד לסמוך על דרגים נמוכים הרבה יותר". ההשוואה ללבנון מחייבת עוד שתי הערות. ראשית, כל אחד מהחיילים שרואיין לכתבה זו, קצינים וחוגרים כאחד, דיבר בהתלהבות רבה על מבצעי אלמנת" קש", סיפר על המאבקים הרבים בין החיילים כדי להצטרף למבצעים וסיכם בעיניים בורקות את חיסול החמושים. בניגוד לרוחות שנשבו, אולי, מצה"ל בסוף ימי לבנון, הרי שכאן אין לחיילים פיקפוק בחשיבות המשימה ובנחיצות הסיכון וההרג הנלווים אליה. מבחינת החיילים החבויים עמוק בתוך ה'אלמנות' בלב הקסבה או במחנה הפליטים של טול-כרם, צה"ל מנצח במלחמתו בטרור בנוק-אאוט. גם הבוגרים יותר בחבורה, אלא שחוו הרבה אש גם בשטחים וגם בלבנון, שיצאו ללימודים וטעמו מהעולם הגדול, לא סבורים שבעוד עשר שנים ייראו לא-רלוונטיים, כמו שנראה היום בדיעבד צה"ל בלבנון. שנית, אלה המובילים היום את מבצעי גירוי-תגובה בצה"ל, שירתו שנים ארוכות בארץ הארזים. ודווקא הם הראשונים להודות עד כמה צה"ל היה בלתי מקצועי ובלתי ערוך למלחמה נגד הטרור של חיזבאללה בלבנון. לו" היינו יודעים אז מה שאנחנו יודעים היום", הם אומרים, לו" היינו מקצועיים, חושבים ומתוחכמים כמו היום, היה כל העסק נראה אחרת". אחד הקצינים מוסיף: ביליתי" שנתיים ארוכות בלבנון. היינו מתייבשים ימים ארוכים במארבים ואף אחד לא היה מגיע. לא ידענו, כמו היום, לגרות אותם לצאת החוצה". לא מתגברים על היצר בינתיים, זה עובד. כלי התקשורת היעיל ביותר במחנות הפליטים – הפה, באמצעות רשת של רצים ושמועות – הוא מכשיר יעיל בשני הכיוונים. סא"ל אמיר: בזכות" השמועות, ידעו המבוקשים שאנחנו פועלים בתוך המחנה ולא יכלו לעמוד מנגד כשהרגישו שאנחנו מתגרים בהם. אחר-כך, בעקבות הפעולות הללו, נפוצו השמועות על כך שצה"ל פועל באופן בלתי-צפוי מתוך מארבים, וכך הגברנו את הפחד של אותם מבוקשים מלצאת לפיגועים". המטרות הקלות יותר הם אנשי התנזים, שמזדרזים להתעמת עם הצבא בקרבות רחוב בתגובה כמעט רפלקסיבית. בכל פעם שהם רואים רכב צבאי, הם מזדרזים לירות, למרות שברור להם שהרכבים ממוגנים ושהירי לא יגרום שום נזק. החמאס או הג'יהאד מתוחכמים יותר, ויתעמתו רק בחוסר ברירה. במחנה הפליטים בלטה, מספר סא"ל גיא, נוצל הרצון הזה להתעמת כשהוצב ג'יפ ממוגן כפיתיון: יצא" חמוש מתוך אחת הסימטאות וירה, תוך כדי ריצה, על הג'יפ מרחוק, ירי לא מדויק. הג'יפ לא הגיב. ראה החמוש כי טוב והתקדם עוד קצת, מצמצם מרחק, ותוך כדי כך תופס יותר אומץ ותעוזה. בכל פעם הוא שיחרר עוד צרור ונעמד באמצע הסימטה לפרקי זמן ארוכים יותר. הג'יפ נשאר דומם. הבחור חשב ככל הנראה שמדובר בחבורה של מטומטמים, ובסופו של דבר יצא לאמצע הסימטה, נעמד כמו בסרט אקשן אמריקני ודפק צרורות לתוך החלון של הרכב. הכל כדי לעשות דאווינים על חברים שלו. תוך כמה שניות הוא חטף כדור במצח. אחרי" זה החמושים למדו את הטריק עם הג'יפ ונזהרו. אז הרחקנו את הג'יפ כ-500 מטר מהמחנה, והם חשו שוב בטוחים להסתובב בסימטאות, כשהם יודעים שהטווח היעיל של ה16- M הוא לא יותר מ-150 מטר. אלא שבתוך הג'יפ הושבנו הפעם צלף עם רובה שמגיע לטווח הזה, ושוב פגענו בהם". אני" לא רוצה לצייר אותם כלא חכמים ואף פעם אסור לנו להמעיט או לזלזל באויב, אבל לפעמים חוסר היכולת שלהם להסיק לקחים הוא באמת תמוה", אומר אחד הקצינים, כמעט" שנתיים אנחנו עובדים בטול-כרם וחיסלנו באמצעות אלמנות מבוקש אחרי מבוקש, חמוש אחרי חמוש, והם עדיין יוצאים לירות עלינו. אתה אומר לעצמך – קיבינימט, עברו שנתיים ואתם לא לומדים?" בצה"ל חשים לא מעט חששות מחשיפת ה'אלמ - נות'. לי" יש הזדהות מלאה עם שיטת הפעולה.
במרחק כמאה מטרים מהג'יפ עצר אדם שהחזיק צינור ארוך על כתפו, כרע על ברך אחת וכיוון אותו לעברנו. זה נראה כמו מטול טילים בעזרת כלים קטנים, מחוררים הצלפים את התריס, ומכופפים באיטיות ובסבלנות אין-קץ את החרכים הקטנים שיתאימו לכוונת הטלסקופית ולקנה"
עד למבצעי אלמנת קש נכנסו כוחות צה"ל למחנות הפליטים ולערים רק בלילה ובליווי טור משוריין, שחטף מטענים, בקבוקי תבערה וירי מאסיביבמיוחד, כדי להבטיח שאם כבר פותחים באש – התוצאה תהיה מוצלחת
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|
|
ראשי
צ'אט
ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח! 
מצב כלאיים
