לפני שנה בדיוק ההורים שלי החליטו להפרד לאחר 22 שנות נישואים..
כבר עשרה חודשים הוא גם אצל אישה אחת שהיא חברה שלו..
עוד מעט אני הולך לצבא ואני מפחד: אני מפחד מהמצב של סבתא שלי כגי היא חצי נכה לאחר 3 שבצים ואני מפחד מאמא שלי.. אני מפחד שהיא תהיה בודדה בבית.. אח שלי גר במעונות איפה שהוא לומד תואר 2 ואני פשוט לא יודע מה לעשות עם המצב החדש שייווצר בבית עם גיוסי..

בנוסף לכל זה אני פשוט סחוט רגשית ומנטלית בעיקר בגלל 3 ימים שבהם גרתי אצל אבא והחברה שלו שבהם אני פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.. ]שוט היה קשה לי לקבל את המצב החדש שבו אבא עכשיו גר בבית אחר ומתייחס עם הילדים שלה כאילו הוא האבא הביולוגי שלהם..

בקיצור אני לא יודע מה לעשות..
אם למישהו יש עצות מנסיון או עצות כלליות שבבקשה יכתוב לי..

בתודה מראש,
borissurets

ואני לא יודע מה הייתי עושה במצב כזה שלא נדע
אבל אני משאר שהייתי מתעצבן ומעיף לילדים שלה מכות
אם הם היו בגיל שלי בכלל לא הייתי יכול לסבול מצב כזה
אבל זה מה שאני הייתי עושה וזה לא ממש נכון לעשות דברים כאלה
אני חושב שאתה צריך לשבת אם אבא שלך ולהגיד לו שאתה רוצה לדבר איתו
אחד על אחד לספר לו את מה שמציק לך (בכול זאת הוא אבא שלך ותמיד תישאר)
שב גם אם אמא שלך ותגיד לה מה מציק לך ומה יש לך על הלב
אתה תראה שבסוף הכול הסתדר אחי יש מלא זוגות שמתגרשים ובסוף מוצאים אהבות חדשות
וזה לא אומר שהם לא יישארו ההורים שלך הם תמיד הישארו לציידך לא משנה מה יקרה
והכי חשוב תדבר אם אנשים תגיד להם שזה מציק לך כי אם תשאיר את זה בלב
אחי מניסיון אתה תרגיש כאילו יש לך על הלב משקולת ששוקלת 10 קילו
אז גבר דבר אם ההורים שלך ותראה שהכול הסתדר בסוף

הילדים שלה לא אשמים..
הילדה הקטנה היא בת 6 והיא לא מבינה מהחיים שלה.. יענו בשבילה זה מישהו לשחק איתו וכל זה..
ויש בן 17 וחצי והוא כבר מבין ולא כל כך בקשר טוב עם אבא שלי.. אני לא יכול להאשים אותו.. אני גם לא אהיה בקשר הכי טוב עם הגבר שיבוא הביתה ויחיה לצדה של אמא שלי..
ואחי אני דיברתי עם הרבה אנשים ועם אמא אבל רק עם אבא לא דיברתי.. אני לא יודע למה כי הוא בעקרון הבן אדם הראשון שהייתי צריך להגיד לו על מה שאני מרגיש..

קיצקץ, אני בכל לא יודע מה לעשות.. אולי להשיג מהצבא ת"שים שיקלו קצת על המצב שייווצר בבית או שלא..
אני ממש בדילמה רצינית..

נ.ב.
תודה רבה על התגובה שלך ומחכה לעוד תגובות,
borissurets

שלום לך.

כבר קרוב ל10 שנים אני בלי אבא בית ולמרות שכשההורים שלי התגרשו שאני הייתי קטן אני מבין אותך.
שמע לא היה לי מצב כזה שהייתי צריך לעזוב את הבית ולהשאיר את סבתא שלי ואמא שלי לבד. מה שאני יכול לומר לך זה שכמה שזה קשה דבר ראשון אתה חייב להבין שעכשיו הגיע הזמן שאתה חייב לחיות את החיים שלך בשבילך ולא בשביל אחרים וכמה שזה קשה אתה צריך להתרכז בגיוס כי זה ממש לא הולך להיות קל בשבילך.
בקשר לאמא שלך אל תדאג לה אני בטוח שיש לה חברות ובבוא הזמן גם היא תמצא מישהו והיא תמשיך בחיים שלה בקיצור הדברים יתחילו להיות שגרתיים. גם אם לא תהיה בבית ובכל מקרה תשמור על קשר בכל זמן שאפשר זה יעזור לך מאוד להתגבר.

בקשר לחברה של אבא שלך אז בזה יש לי ניסיון. לפני כמה שנים אבא שלי הכיר מישהי וזה התחיל להיות רציני והכל עד שלבסוף הוא החליט להביא אותה אלינו שנכיר אותה. כמובן זה היה שוק. היה קשה לי עם זה וזה שלא היה לה ילדים הקל על המצב כי בחיים לא הייתי יכול להסתדר עם ילדים של מישהי שגרה עם אבא שלי. בסופו של דבר הם התחתנו ולהגיד לך את האמת עד היום אני לא בקשר כזה טוב איתה למרות שבדרך כלל היא נחמדה. ועוד משהו שקרה כמה שנים אחרי הנישואין הם החליטו לאמץ ילדה וזה בכלל הרג אותי. אבא שלי התחיל להתעסק רק בזה וחשבתי לפעמים שהקשר יתנתק אבל אבא שלי יצא מזה יפה וגם אני ממש אוהב את הילדה ומתייחס אליה כמו אחותי הביולוגית.
פשוט תקבל את השינויים, תחייה את החיים וגם אם אתה לא ביחסים כאלה טובים עם האישה והילדים אני לא חושב שזה יפריע לך רוב הזמן.