אני סטודנטית להוראת אמנות וביקשו מהכיתה לצייר תרגיל: ציור שבו יהיו המקסימום צבעים, וחומריות (טכניקות משיחות מכחול). וזה מה שיצא.
לא השתמשתי בריבוי הטכניקות כי לא ידעתי איך לשלבן בציור, אז התמקדתי יותר בצבעים.

מה דעתכם? אשמח יותר לשמוע ביקורת בסגנון כזה: מה אתם חושבים כאשר רואים את הציור? מה אתם מרגישים כשאתם רואים את הציור? האם אתם מתחברים אליו?

מה אני חושב שאני רואה את הציור..

בחור שחור שאומר לעצמו מה אתם רוצים ממני ? אני נולד שחור, שקר לי אני שחור, שחם לי אני שחור, גם שאני מת אני שחור ואתם ?...ובעצם מי הצבעוני כאן?..

נימרוד

וואי הייתי תולה דבר כזה על הקיר בכיף..ממש עבודה טובה ומענינת

איפה את לומדת?

לגבי הציור אין ספק שהצבעוניות בולטת לעין
אבל פיספסת את התרגיל לדעתי עם הקטע של הטכניקות השונות וחבל
יכול להיות שזה היה יוצא מעניין לאללה.
אולי אם היית עושה חלוקה של הציור כל חלק בטכניקה אחרת
או את אותו ציור בנוסף באותה צבעוניות אבל בטכניקה אחרת

אהבתי ביותר את הציבעוניות
אישית, עכשיו אני לא כל כך מתחבר אליו.קיבלתי את ההרגשה שזה אדם על סף התמוטטות עצבים, כשהצבעים מסמלים את הרגשות שלו, כלפי עצמו וכלפי הסביבה בה הוא חי. ואולי הוא מסתיר איזה סוד מפני הסביבה שגורם לו להרגיש כך...וזהו נראה לי

There is no dark side of the moon really. Matter of fact it's all dark

• מה אתם חושבים כאשר רואים את הציור?

שמישהי השתוללה עם הצבעים
מוזר, סוריאליסטי על גבול המופשט. מאד רווי.

• מה אתם מרגישים כשאתם רואים את הציור?

הממ... נחת, רוגע, שלווה. (ואז נכנס עניין האישונים החסרים. לרגע חשבתי שיש לי זכות ראשונים על העניין, אבל אז כולם התחילו להחסיר אותם מהציורים שלהם. ואני אומר: אנשים, די! רק אני לא מצייר אישונים בפורום).

• האם אתם מתחברים אליו?

את האמת, לא ממש. אבל זה לא משהו אישי. אני פחות אוהב את הסגנון המופשט הזה. הראש והרקע דווקע בסדר, הגוף שובר את ההרמוניה לדעתי. אולי היה מקום לצבוע אותו לפי אותה סכימת צבעים.


חזקי ואמצי, נשמח לשמוע קצת פרטים על הלימודים שלך.
חוץ מזה, שיעורים זה מעצבן, לצערי. הלוואי והיה קצת יותר חופש יצירתי.

מנהל איור ותלת-מימד
My DeviantArt
פרוייקט הגמר שלי - Dark Gold

אני לומדת במדרשה לאמנות בית ברל (קרוב לכפר סבא למי שלא מכיר) הוראת אמנות פלסטית.

לAU9 שיעורים זה מעצבן רק כאשר ממש מגבילים אותך לצייר כל הזמן את אותה הקוביה באותה צורה ובאותו צבע. ואת זה לא עושים בשיעורים אלה. יש כאן אמנם חוקים, אבל רק חוקי משמעת. זה כמו שמבקשים לצייר קוביה, ואתה יכול לצייר אותה בכל מיני גדלים, בכל מיני צבעים ובכל מיני סגנונות, רק שתיראה כקוביה. המרצה מנסה ללמד אותנו חשיבה של צבעים, קווים, כתמים וצורות. וכמובן את הכרתם..

ובעניין האישונים.. חחח.. תאמין לי שאני לא מעתיקה ממך. רק שקשה לי לצייר את האישונים, כי עוד לא תפסתי את המהות של האישונים, העיניים הן חלונות לנשמה, ואני עדיין לא רואה את זה. אז העדפתי באותו זמן לציירן כריקות (ולא כריקניות), כי זה מה שאני רואה כרגע. לאט לאט האישונים יתמלאו בצבע ובמהות, וכחלון של הנשמה. לא ציירתי במטרה להביע ריקנות או משהו אחר.

להגר, רעיון טוב מה שאת אומרת, רק שבאותו הזמן שציירתי את הציור, למרות שהכרתי את סוגי הטכניקות היה לי קשה לציירם בציור משום שאני לא מכירה את השפה הזו של שילוב הטכניקות וביטויין בציור. לכן העדפתי להתמקד בחלק השני של התרגיל - הצבעים.

אני שולחת עוד תרגיל - והפעם תרגיל בקווים. המרצה ביקש מאיתנו לצייר את המקסימום הקווים שאפשר לראות או לדעת, את סוגי הקווים מבחינת עובי, תחושה וסגנון.
אני יודעת שהציור שלי הוא לא מאה אחוז מבוצע לפי הוראות התרגיל, אך אני לפחות בכיוון הנכון, והמרצה מאוד שיבח את העבודה. היה לי מאוד קשה לבצע את התרגיל הזה למרות שהוא נראה פשוט, משום שכל החיים ראיתי את העולם בצורות. מעולם לא ראיתיו בקווים..




מה דעתכם?