[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/storage/items/15800_15899/0000015872/15872_M.jpg]


האם ידוע למישהו מי מהמופיעים בתמונה הוא מן האחים ביילסקי? האם יש למישהו תמונה פרטנית של האחים?

כיצד עלה לארץ והאם השתתף טוביה ביילסקי במלחמת השחרור?

מה היו הסיבות לעזיבתו את הארץ ב1954?

מדוע הוצנע סיפור הגבורה של האחים ביילסקי?

אולי תתחיל בזה שתספר לנו משהו על האחים ביילסקי. אני למשל ללא שמעתי עליהם מעולם.

הכל התחיל מספר תמים של גלילה רון פדר אותו קראה אחת מבנותי. לא התאפקתי וחיפשתי באם הדמות המתוארת בספר אומנם הייתה. את התימצות המובא למטה מצאתי באתר מט"ח.
קטעי קצרים מידע מאתרי זכרון אחרים חוזרים על אותו תוכן. מכתבה ב'הארץ' נסתבר לי כי נכתב ספר אודותיו ואף תוכנן סרט כלשהו. כותבת הספר ראיינה אותו בשנת 97 [?] משהיה בן 81.

מאתר מט"ח: "בסוף 1941, לאחר הרצח ההמוני שביצעו הגרמנים ביהודי אזור נובוגרודק בבילורוסיה, שבו נרצחו הורי האחים ביילסקי - טוביה, זוסיה, עשהאל ואהרון, החליטו האחים לצאת ליערות נליבוקי הסמוכים. מטרתם הייתה להקים יחידת פרטיזנים כדי לנקום בגרמנים ולהציל חיי יהודים. הם השיגו נשק ויצרו גרעין פרטיזני של 17 איש ביער, רובם מבני משפחתם. במהלך הזמן, התלכדו סביבם יחידים ומשפחות, יהודים פליטי גטאות ומחנות. בקיץ 1943 מנה מחנה המשפחות, בפיקודו של טוביה ביילסקי, כ־1,200 נפש. לצד לחימה בגרמנים הפך המחנה מקור הצלה ליושביו. הם ביצעו פעולות תגמול ונקם בשוטרים המקומיים ובאיכרים שנטלו חלק ברציחת יהודים. משקיבל בילסקי פקודה מהמפקדה הסובייטית להשאיר ביחידתו רק רווקים נושאי נשק, בשל מצוד הגרמנים, החליט לדבוק במטרתו המרכזית - הצלת יהודים - ולא להוציא את המשפחות מהמחנה. הקבוצה כולה נסוגה ובילסקי ולוחמיו הצליחו להגן על המשפחות עד לשחרור בקיץ 1944. טוביה, זוסיה ועמם רוב אנשי המחנה ניצלו."

ומספר הילדים של רון פדר:משפחתו של ביילסקי באה מכפר במזרח פולין. הם היו תשעה אחים ושתי אחיות. בני המשפחה היו חקלאים ובעלי שדות וטחנת קמח. המשפחה הייתה גאה ביהדותיותה. טוביה שרת בצבא הפולני כעשור לפני מלחמת העולם השניה. הורי האחים נרצחו ע"י הגרמנים ואשתו של טוביה נרצחה בגטו לידה. ארבעת האחים טוביה, עשהאל, זוסיה ואהרון ברחו ליערות יחד עם עוד בני משפחה. הם יצרו קשרים עם שבויים רוסים נמלטים ששהו ביערות וקיבלו מהם נשק. טוביה ואנשיו שרדו ביערות וצרפו אליהם עוד יהודים מבלי לברור מתוכם את הבריאים בלבד. הקבוצה הייתה מקושרת עם המפקדה הרוסית שהעבירה להם נשק וציוד. כמו כן נעזרו בהחרמת מזון ובהמות מכפרי הסביבה. טוביה ואנשיו שרדו עד בוא הצבא האדום ועוטרו ע"י הצבא הרוסי.. עשהאל התגייס לצבא הרוסי ונהרג בקרב. טוביה ניהל את תחנת החשמל בלידה [כנראה לזמן קצר] ובהמשך עלה לארץ.

'חור רציני בהשכלה שלי' חשבתי לעצמי. - מן הסתם חברי הפורום יתפלאו על עצם השאלה..

באינטרנט יש הרבה מאוד חומר אודותם, אבל אין תשובה לשאלותיך.

http://en.wikipedia.org/wiki/Bielski_partisans

http://www.mostlyfiction.com/adventure/duffy.htm

http://www.belarusguide.com/history1/Bielski_brothers.html

http://www.novogrudek.co.uk/the_jewish_partisans/

ראיתי שם חומר על האחים בילסקי...

טוביה ביילסקי 1906-1987
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://motlc.learningcenter.wiesenthal.org/photos/p19/p8/p19820.gif]


מתוך אתר הפרטיזנים: נולד למשפחה חקלאית יהודית בכפר סטנקיביץ` (STANKIEVITSH) שבקרבת נובוגרודק (NOVOGRODEK). בהיותו בן 17 הצטרף לתנועה החלוצית, ובשנת 1928 גוייס לצבא הפולני והגיע לדרגת רב-טוראי. בשנת 1930 נשא אשה, התיישב בעיירה סובוטניק (SOBOTNIK) ונהיה לבעל חנות בדים.
ביוני 1941, כשהגרמנים כבשו את האיזור חזר לכפר מולדתו. אחרי שהוריו ובני משפחה אחרים שלו נרצחו בגיטו נובוגרודק, ברח עם אחיו - זוסיה, עשהאל ואהרון ליערות. האחים השיגו נשק והקימו ביער גרעין פרטיזני שמנה 17 איש. רובם היו מבני משפחת בילסקי וטוביה נבחר למפקד הקבוצה.
טוביה שיגר שליחים לגיטאות שבסביבה והזמין את היהודים הכלואים בהם להצטרף לקבוצתו. מאות משרידי היהודים בגיטאות שבאיזור נענו לקריאתו ורבים - ברובם נשים צעירות וילדים נהרו למחנה של טוביה וגדודו גדל מיום ליום.
בילסקי ואנשיו הפילו את מוראם על האוכלוסיה שבאיזור בפעולות הנקם שערכו בשוטרים הביילורוסים ובאיכרים שרצחו יהודים ושיתפו פעולה עם הגרמנים. את תורת הלחימה הפרטיזנית הוא למד ולימד תוך כדי הקרבות שניהל נגד האויב. טוביה ראה בהצלת היהודים מטרה בעלת חשיבות ראשונה במעלה ולמענה הןא פעל עם הקמת גדודו הפרטיזני היהודי הוא זכה באימונה של מפקדת הפרטיזנים הסובייטית ובמיוחד באימונו של המפקד הגנרל פלטון (PLATON).
טוביה סיכל את מגמת הפיקוד הפרטיזני להוציא מגדודו את הלוחמים הקרביים (150) והפך את הגדוד לבסיס תחזוקה לפרטיזנים. גדודו של טוביה לא היה גדוד פרטיזני במובן הרגיל, כי אם נשא אופי של קהילה יהודית מאורגנת. במתחם שלו היו בנוסף לסדנאות שהקים - בית כנסת, בית - דין, בית ספר לילדים, מרפאה ומוסדות קהילתיים נוספים.
בקיץ של שנת 1943 פתחו הגרמנים במצוד גדול ביערות נאליבוקי, במטרה לחסל את הלוחמים הפרטיזנים הסוביטיים, ובמיוחד את גדודו של בילסקי. הפרטיזנים נסוגו אל מעבה היער וטוביה נצטווה להשאיר ביחידתו רק רווקים נושאי-נשק ואילו על בעלי המשפחות, נשים וילדים היה לצאת מהאיזור שלא בעקבות הלוחמים. טוביה שידע שהוראה זו תחרוץ את גורל האנשים הללו למוות לא נשמע לה והאו לקח עימו בנסיגה את כל אנשי הגדוד כשהקרביים שבין אנשיו מחפים על הבלתי-קרביים, והוציאם בשלום מן היער המכותר.
כשהאיזור שוחרר על ידי הצבא האדום, בקיץ 1944, נכנס בראש אנשיו, 230 איש, במצעד צבאי לעיר נובוגרודקי (NOVOGRODEK).
בשנת 1945 עלה ארצה (עם שני אחיו ששרדו). בשנת 1954 היגר לארצות הברית. לאחר פטירתו נקבר בארץ.

מקורות:
* ביירך משה - וזאת לתעודה, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד, 1981.
* בילסקי טוביה, בלסקי זוסיה - יהודי-יער; מספורי פרטיזנים יהודים ביערות רוסיה הלבנה, תל-אביב תש"ו.
* גרוסמן חייקה-קובנר אבא - ספר הפרטיזנים, הוצאת ספרית הפועלים, 1958 (כרכים א` וב`).
* האנציקלופדיה של השואה, הוצאת יד ושם וספרית הפועלים, 1990.
* טק נחמה - משפחת אנשי היער, הוצאת יד ושם, 1993.
* יפה יהושע - פרטיזנים; קורות פלוגת פרטיזנים יהודים ביערות רוסיה הלבנה, תל-אביב תשי"ב.
* ירושלמי אליעזר ואחרים (עורכים) - פנקס נאווארעדאק, תל-אביב 1963.
* כהנוביץ` משה - מלחמת הפרטיזנים היהודים במזרח אירופה, הוצאת עיינות, תשי"ד.
* לוין ברוך - ביערות הנקם, הוצאת בית לוחמי הגיטאות והקיבוץ המאוחד 1968.
* מנור אלכסנדר ואחרים (עורכים) - ספר לידא, תל-אביב תש"ל.
* עדות מס` 8071, ארכיון בית לוחמי הגיטאות.


עשהאל ביילסקי 1908-2/7/1945 נפל במאריינבורג


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://motlc.learningcenter.wiesenthal.org/photos/p19/p8/p19812.gif]


קורות חיים מתוך אתר הפרטיזנים: בן למשפחה חקלאית מכפר סטנקיביץ` (STANKIEVITSH) שבאיזור נובוגרודק (NOVOGRODEK). ביוני1941 לאחר שהאיזור נכבש על ידי הגרמנים הוא נמלט ליער יחד עם אשתו חיה. מאוחר יותר הצטרף אליו גם אחיו זוסיה. בשנת 1942 הגיע אליהם גם האח טוביה ועימו קבוצת אנשים נוספת והם התארגנו ליחידה פרטיזנית. מדי יום ביומו הצטרפו אליהם יהודים נוספים שנמלטו מידי הגרמנים וכך קם והיה הגדוד הפרטיזני "קאלינין". טוביה נהיה למפקד הגדוד ועשהאל נתמנה לממלא מקומו ומפקד הפלוגה הקרבית.
עשהאל ויחידתו יזמו התקפות על הגרמנים ובאחת מהן שהתבצעה באיזור נובוגרודק עלה בידי אנשי יחידתו להרוג מספר רב של גרמנים ולקחת שלל נשק ואמצעי לחימה אחרים.
גדוד "קאלינין" של האחים בילסקי גדל והגיע עד לכ- 1,200 נפש. אולם רבים מהם - נשים, ילדים וזקנים - לא היו כשרים לשאת נשק ולהלחם. על כן העבירו האחים בילסקי את אנשיהם ליערות נאליבוקי והקימו את המחנה הפרטיזני המשפחתי שנשא את שמו "גדוד בילסקי".
עשהאל נקבע למפקד הפלוגה הלוחמת של הגדוד שעסקה במיקוש ופיצוץ מסילות ברזל ורכבות של האויב ובביצוע פעולות נקם נגד משתפי הפעולה המקומיים עם הגרמנים. בעת ובעונה אחת הוא היה גם אחראי להשגת מזון ואמצעי קיום אחרים לכל שוכני המחנה המשפחתי. עשהאל השתתף אישית במיקוש רכבות ולזכותו נזקפו הריסת שתי רכבות צבאיות גרמניות. לאחר שחרור האיזור על ידי הצבא הסובייטי הוא התגייס לצבא האדום והמשיך להלחם נגד הגרמנים. עשהאל נפל בקרב בחזית בקרבת העיר מאריינבורג (MARIENBURG).

מקורות:

* טק נחמה - משפחת אנשי היער, הוצאת יד ושם, 1993.
* כהנוביץ` משה - מלחמת הפרטיזנים היהודים במזרח אירופה, הוצאת עיינות, תשי"ד.
* קלכהיים משה - בקומה זקופה, הוצאת ארגון הפרטיזנים בישראל, 1991.

הכתוב נלקח כאמור מאתר הזכרון המרשים לפרטיזנים וללוחמי הגטאות:
http://www.partisans.org.il/Site/about.aspx?lang=he

http://www.text.org.il/index.php?book=0610046

טוב, אז יש לי משימה להשיג ולקרוא.

האחים ביילסקי אכן עלו לארץ ב1945. ספורם נודע למשה שרת אשר הביע הערכה לפועלם. האחים ביילסקי לא נהו אחר הפוליטיקה ולא חברו למחנות כלשהם. הם עסקו בנהיגה במונית.
במלחמת השחרור - לחמו האחים. טוביה עצמו אף הוכרז כנעדר למשך מספר ימים. [לא צויינו קרבות מסויימים].
ב1954 התערערה בריאותו של האח טוביה והוא נענה להזמנת אח אחר שהתגורר בארה"ב להגיע ולקבל טיפולים רפואיים שם. בסופו של תהליך - עזבו האחים את א"י והשתקעו בברוקלין. טוביה עסק בנהיגה למחייתו. בשנותיו האחרונות שב והביע את רצונו לשוב לא"י.

טוביה נקבר בטקס צבאי בהר המנוחות בירושליים

במבט ראשון - חששתי כי מדובר ב'אגדה' או בגוזמאות מאוחרות. אך כנראה שהמציאות עולה על כל דמיון.
ספורה של המשפחה החקלאית שחלקה נרצח וחלקה הפך בעל כורחו לגרעין קשוח של לוחמים - מגובה במראי מקומות, בעדויות, מקורות, תמונות ומסמכים סובייטים ואחרים.
המתאר, פיטר דאפי אינו מתעלם גם מהצדדים היותר מבוקרים של מנהיגות האחים בילסקי.
פשוט מדהים כי סיפור שכזה נשמט מתאורי הגבורה הנלמדים.

ומאחר ומדובר בספור של 'חיים' - שמחתי למצוא כי בתו של האח 'עשהאל' [שנפל לאחר מכן במסגרת שרותו בצבא האדום בעת הלחימה בנאצים הנסוגים], חיה בישראל.
המדובר בגב' עשי ויינשטיין לבית בילסקי. סופרת ילדים, עורכת לשעבר ב'מעריב לנוער' הנשואה לבונה הכינורות אמנון ויינשטיין. השרדות, שהיא לכל הדעות - 'סוג של ניצחון'.

טרם קראתי את הספר, אבל גדלתי על הסיפור - סבתי ואבי היו בקבוצת הפרטיזנים של האחים ביילסקי, סבתי כאלמנה צעירה מטופלת בתינוק בן שנתיים (אבי) הודות לקבוצה ניצלו חייהם. אירוע מכונן בקבוצה הזאת אירע ממש עם תום המלחמה כאשר הקבוצה היתה בתהליך עזיבת המחנה הנודד, אחד מחברי הקבוצה התעכב וטוביה ביילסקי ירה לו בראש לעיני כולם. אבי וסבתי זכרו באימה את האירוע - למרות שבמהלך המלחמה נתקלו בכל כך הרבה מוות והרג, עדיין ההוצאה הפומבית הזאת להורג על שטות של מה בכך נשארה חרוטה בזכרון כולם וגרמה למעשה לפירוק הקבוצה עם עלייתם ארצה ובעקיפין לעזיבתו של טוביה ביילסקי את הארץ וגם לאזכורים ההיסטוריים המועטים יחסית של קבוצה זו. נראה שאקורד הסיום הזה היה כל כך צורם שחברי הקבוצה לא יכלו להתגבר עליו, נפוצו לכל עבר, לא שמרו על קשר ולא ניסו להעביר את המורשת הלאה. כך לפחות סופר לי הסיפור, בטח זה מתואר גם בספר אך אני לא יודעת אם בצורה חדה כל כך.

אני מניח כי אלמלא ארוע איום זה היה הספור נפוץ עוד קודם.
ניסיתי להמנע מלהתייחס אליו.

אגב, לפני זמן לא רב ראיתי בטלביזיה הבריטית תכנית שכותרתה הייתה הישרדות ביערות. מוביל התכנית הביא את הצופים ליערות צפון פולין, ליטא ושם הראה כיצד אפשר לשרוד ביער. בין היתר הוא שילב בתכנית קטעי סרט ישנים ואף ראיין לוחמים ותיקים שהיו עם ביילסקי ביערות.
לצערי לא זוכר את שם התכנית.

עפ"י הספר - לאחר שחרור השטח בידי הצבא האדום והשגת 'הנצחון', יצאו אנשי ביילסקי לדרכם. ההוראה הייתה שלא ליטול חפצים. אחד מן האנשים נטל בכל זאת ציוד ומשנזף בו ביילסקי על כך - ענה לו כי אינו מפקדו עוד. ביילסקי נטל את אקדחו וירה באיש לעיני רעייתו ומול אנשי הקבוצה ההמומים. ההשערה שהועלתה ע"י דאפי היא כי טוביה חש כי איבד את מעמדו ותפקידו ולא שלט בעצמו משהותרס כלפיו. דאפי ניסה לראיין את אשתו של האיש אך היא סרבה לענות.
כפי שהבחנתם, קשה לי להתייחס לטוביה ביילסקי כאל מי ש'רצח' למרות שהגדרת המעשה בעיניים של היום בהחלט תואמת להגדרה זו. רק איש 'אפור', מבוגר יחסית ו'בשל' - יכל להנהיג בשיקול דעת מבצע של חיים באמצע ים של מוות. טרוף של רגע בשעת המעבר מחיי שרידות ולחימה ממושכים לחיי חוק וסדר אשר אולי עלה לביילסקי באובדן עולמו.

הפרק צולם במקום ההתרחשות, יער נאליבוקי ומביא עדויות של מקומיים ושל פרטיזנים שנותרו בחיים. מסתבר שלאחים היה ידע בלתי מבוטל בחיי יער והם יצרו מושבה מבוצרת, בחלקה תת-קרקעית במעבה היער - רואים היטב את השרידים בפרק. הם ידעו אפילו להפיק סוג של דלק בזיקוק פשוט מצמחים!

מקווה שני לא מסיט את האשכול רחוק מידי אבל,
האם סיפרו של פרימו לוי, "אם לא עכשיו אימתי" מבוסס על קבוצת פרטיזנים יהודית אמיתית, או שכולו פרי דמיון?

טל

פרימו לוי עצמו לא היה חבר בקבוצה פרטיזנית יהודית, אלא בקבוצה אנטי פשיסטית באיטליה (עד שנתפס והועבר לאושוויץ). הסיפור, לכן, בוודאי אינו אוטוביוגרפי, ומהכרות עם הכתיבה של פרימו לוי אני מסיק שהוא דמיוני.

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014008

קישורים נוספים בגוף הכתבה

/http://www.defiancemovie.com

בתחילת שנות ה90, ראיינתי בחיפה את אלמנתו של עשאהל ביילסקי, במסגרת פרוייקט התיעוד של סטיבן שפילברג. היא לא הזכירה את האירוע של רצח החבר לקבוצה, למרות שלא ניסתה לייפות את התמונה , ואף סיפרה על זוועות שביצעו הפרטיזנים.מאגר העדויות של שפילברג זמין, אאלט, ביד ושם.אגב, ביתו של עשאהל, קרוייה על שמו, והיתה בגלי צהל, עשי ויינשטיין.

מספר את סיפורם של האחים ביאלסקי וגדוד הפרטיזנים שלהם. בסרט משובץ אירועים הקרובים לסיפור ההסטורי.
במאי אדורד זוויק, משחקים דניאל קרייג ולייב שרייבר.

מומלץ בחום.

.

התוכנית כללה הרבה ראיונות עם האשים ששהו איתו ביער חלקם עדיין בחיים וכן עם בנו
המתגורר בישראל .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בלי לפגוע או לנקוט עמדה כלשהי, זכור לי כי קראתי באחד המקומות כי סיפורם של הביילסקים לא עלה מעולם לכותרות בשל היותם ביתר"ים והממסד בזמנו לא שש להפליג בשבחם. נראה לי שזו הייתה טענת הביילסקים ובשל כך גם עזבו את הארץ.

את הסיבות לעזיבתם את הארץ אין צורך לדלות מהזכרון. הן מפורטות בספר 'האחים ביילסקי'.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

סתם מקריות, לפני כשלושה שבועות פגשתי בכפר קיש לוחם לשעבר בקבוצת האחים ביילסקי. הוא הראה לי פצע ירי ברגלו אותו קיבל כאשר שימש כצופה רכוב . הוא נורה, אך הספיק להתריע על בא הגרמנים. כאשר סיפר על גורל משפחתו, היו דמעות בעיניו. זכות היתה לי ללחוץ את ידו, ואמרתי לו זאת..