עוד מאט אני הולך לרוץ ולהתאמן אז תקשיבו ותציעו בבקשה

טוב,אז הבטחות צריך לקיים, לכן אני אכתוב כאן מאמר על הגיבוש(ושאף אחד לא יעז לקרוא לזה גיבושון,למרות שזו ההגדרה הרשמית,המילה גיבושון מעלה בקשר לשלדג אסוציאציות טיפ טיפה חיוביות מדי), מכיוון שלפני הגיבוש מצאתי בכל הרשת 3 מאמרים על גיבוש שלדג,ורק אחד מהם מהשנים האחרונות(תודה ashkenaz, הצלת את מוחי מסקרנות מיותרת) אני אתרום עכשיו עוד אחד... אני בדעה שהידיעה מחזקת את הראש והסקרנות והחשש מחלישות אותו,וראש הוא הדבר הכי חשוב, בעצם הדבר היחיד שצריך כדי לסיים גיבוש(זה וגוף במצב מכני סביר),אם אתם לא אתי בדעה הזאת,אתם מוזמנים לדלג לסיקור הבא בעוגן(בתקווה שהוא יגיע בכלל לעוגן חחחח)...
לפני שאתם ממשיכים, דעו,הסיקור הזה הולך להיות ארוך מאוד,אם אין לכם את תעצומות הנפש כרגע אל תעמיסו על עצמכם,הגיבוש היה ארוך מאוד ומגיע לו סיקור ארוך מאוד,אז אם בא לכם יש לי פה סיקור משהו אקסטרה אורדינר,אני בנאדם שאוהב לחפור הרבה,אז ראו הוזהרתם, במקרה ואתם קצת חלשים נכון לעכשיו,הקלו על עצמכם וקפצו מעט למטה עם העכבר...
טוב,הקדמה אחרונה וחשובה,איך בעצם הגעתי לגיבוש שלדג? או שאלה פנטסטית,אז ככה,הלכתי ליום סיירות ביולי,ממנו הגעתי למיוני חובלים(:|),ואז לגיבוש,בסוף הגיבוש בריאיון האישי אמרתי שבאתי לפה בשביל גיבוש שלדג ואני לא רוצה חובלים(יסלחו לי כל קציני הים ומנהל הפורום חח,אותי זה לא מושך...), בסוף הגיבוש הועבר שאלון העדפות שבו דירגתי גיבושון שלדג ראשון,ואז למחרת נאמר להתקשר למדור סיירות,התקשרתי ומסתבר שבכלל השאלון לא הגיע אליהם והם סתם מעבירים אותו כמו הרבה בדברים בצבא-כדי שתרגיש שיש לך השפעה על מה שתקבל,בעצם, טה-דה אין לך השפעה! מדהים,טוב היא שאלה איזה גיבושון המשך אני רוצה,יריתי מיד שלדג,היא בדקה את נתוניי והודיעה שאני אקבל זימון בקרוב,"חן חן לך יפתי,להתראות..."
היום הראשון,31/10/05
אוקיי,אחרי אם כל ההקדמות הגיע הזמן לדבר האמיתי-גיבוש שלדג!! בזימון נאמר להגיע ביום שני,
ה-31/10/05 בשעה 9:00 בבוקר לתחנה המרכזית החדשה בראשל"צ,כמעט בכיתי ומיד חיפשתי מקום לישון בת"א ל30 אבל אז הגיעה ממדור סיירות הודעת sms (הלו?! מה זו הקדמה הזאת?? )
שקבעה ששעת ההגעה שונתה ל11:00( יש תקווה לצפוניים חבר'ה,וגם לדרומיים מאוד)... קיצר, אחרי השינוי בשעת ההתייצבות קמתי בבוקר אותו יום שני שמח וטוב לבב,לקחתי אוטובוס מוקדם והייתי גאה בעצמי על כך,אבל מה? מסתבר ששם למעלה לא היו כל כך גאים בי והפילו עליי פקקים מחדרה עד ת"א(ייפי ! ),נסיעה של שעה וחצי לקחה לי 3 והגעתי לתחנה מרכזית ת"א רק ב10:30, בשיא ההתגלמות האלוהית פספסתי את האוטובוס לראשון וכבר הרהרתי האם אין שלדג? אין אגוז? אין כלום? אבל אז טסתי למונית שעברה בסביבה,ואיכשהו התגלגלתי לתחנה המרכזית החדשה בראשון ב11:30... מסתבר שעוד די הקדמתי חח,אנשים זרמו עד 12:30, בינתיים כולנו נרשמנו,מילאנו שאלון רפואי,שמענו הסבר מנציגי מדור סיירות על ההמשך(אגוז) ועלינו לאוטובוסים לפלמחים... כבר באותו רגע הבנתי שאת הגיבוש הזה אני לא אעבור(גישה לוזרית אני יודע,אין צורך בהרצאות) אבל ראיתי את כל החבר'ה מגיבוש שייטת(וגם 2 ממטכ"ל) והבנתי שאנחנו לא באותה ליגה,קיצר הגענו לבסיס,מסביב רק חול וחול,אנחנו הגענו ראשונים,אז לקחנו באיזי הכל, נבדקנו בכיף אצל רופא,התחיילנו על מדים בלי זמנים(איזה כיף!) והתפננו... בינתיים כולם הגיעו ועמדנו מוכנים בחמישיות,שישיות,שביעיות,בקיצור מה שרץ ליד החדר אוכל,חולקנו לקבוצות ושוב פעם נתקל באות ומופת משמיים,אני ועוד 2 חבר'ה לא היינו רשומים ונראה כאילו אין לנו מקום פה,לאחר סידורים ועניינים הצטרפנו לקבוצות(קבוצה 3 כבוד!) וראינו בצד את כל החבר'ה שהודחו רפואית על ידי החובש(טיפ- אם יש לכם קצת חום או משהו אל תדווחו,סתם יפסלו אתכם כמו שפסלו שם 12 איש,אבל אם יש יותר מזה כמובן חשוב לדווח,אין טעם לסכן בריאות,ואם החום לא יורד ואתם מרגישים לא טוב תפנו לחובש,לא יקשו עליכם)...
בקיצור,הגיבוש מתחיל,מכירים את המפקדים(5!!!,איזה יחס אישי),בשלב מסוים היו יותר,נגיע גם לזה, סופרים אותנו(18) ומתחילים בתיזוזים,נוהל רגיל,מורידים שעונים,מדגמים את עצמנו,מכינים תד"לים ויוצאים לשטח עם הקיטבגים עלינו(אבל למה? למהההההה??),השעה בערך 16:00 ומתחילים בתיזוזים על הדיונות של פלמחים(אני וחבר שלי כרגע חוסכים בשביל שופל,נשבענו להוריד שם את הדונמים המזוינים האלו של גבעות חול,תרומות יתקבלו בברכה),רושמים סדרי הגעה כמובן, אחרי זה ספרינטים בלי ציוד,זחילות וחוזרים חזרה למאהל(משום זה זה נשמע כאילו זה קל חחח... זה לא!).
בין לבין כמובן אנשים מקיאים את הטוסטים מקניון ראשון ואנחנו יוצאים למסע הראשון מיד(אתם תתרגלו ליציאה למסע),רק תד"לים ריקים עלינו ופק"לים צוותיים,המפקד הולך מהר ולפרקים רץ,אנחנו קרובים לים אז החול מציק ואנחנו טובעים,והוא רץ,ורץ... קיצר,בערך 3-4 קילומטר,עוצרים מול תל קטן/גבעונת/גבעה/וואחד הר... ממלאים רק חצי(לוחשים יש קטן...חח) ,שני מפקדים מחכים למעלה ליד סטיקלייט,עוד שניים למטה ואחד מסתובב, שקים על הגב ומתחילים לעשות הקפות,עלייה לוקחת בערך 5 דקות(בערך 70 מטר) וירידה 2(יותר נכון החלקה למטה),סה"ב 7 דקות להקפה וצריך להקריא את המספר גם למעלה וגם למטה... זה אישית היה לי אחד הקטעים הקשים בגיבוש(אני שוקל 57 קילו... :|), אבל לא הסכמתי לוותר ותוך כדי שירת שירים אופטימיים-"הגעתי לכאן כדי לנצח,לא הגעתי לכאן כדי להפסיד..." -התקדמתי, עוד סיבוב,ואני כבר ב6,ב7-"שא בעול בכתפיים איתנות(מזה איתנות,עוד שנייה הן נבלעות לתוך הריאות שלי) ותאמין ותאמין,רק תאמין", אני ממשיך ואנשים עוצרים,בהתחלה גם אני עמדתי מדי פעם אבל אז הבנתי שזה מיותר,כי נחים בעצם בירידה, אנשים התחילו לשבת ולהתפרק, אני המשכתי,בין לבין המפקד הנודד שאל שאלות פשוטות אנשים,משום מה הם יצאו ממש מפגרים( לא זוכר איך מחשבים מספר בריבוע המפקד), והרבה ענו לו ש3 בריבוע זה 27,נו מילא,אני עניתי לו מהר והוא עזב אותי... קורה... אני ממשיך ומגיע עד ל12,שזה היה סיבוב המטרה שלי,ממשיך לשיר שירים-"ענבי טלי מושב לכיש,כל ענב זהב,כל ענב זהב..." (אל תשאלו אותי למה,או איך,זה פשוט קפץ לי לראש ולא יצא,אבל מזה חשוב,העיקר ששרים משהו),בקיצור,השירה העבירה לי את זה די מהר והגעתי עד לסיבוב 15-"אנחנו זן נדיר,ציפור משונה..." , שכחתי לציין שהייתה עצירה חובה בדרך לשתיית מים, בסיבוב 15 עבר אותי(שוב) אחד האנשים היותר חזירים שראיתי,הוא פשוט טיס עם השק,בסוף האו עשה 20,אני עשיתי 16(סביר) וככה רוב הקבוצה,חוץ מאלו שעצרו שעשו 12 13,בקיצור,תמצאו לעצמכם שירים טובים,תכניסו לכם לראש שלכולם קשה ותסתכלו על הים(מ-ד-ה-י-ם),אתם תעברו את זה... טוב אומרים תוצאות,מרוקנים שקים ומתחילים לרוץ חזרה למאהל,עוד לא התאוששנו,צברנו פערים והמפקד החליט לשבור ימינה,לתוך החולות והשיחים,סיוט לא נורמלי,כל אחד נפל איזה פעמיים,בסוף הגענו באיזה 7 דבוקות למאהל,חחח,היה מצחיק לראות את המבט של המפקד במאהל("אבל איפה כולם?!)... הגענו,ארוחת ערב יפה(חשוב לציין שיש זמנים נדיבים,ואפשר לאכול בנחת,לעומת גיבוש טיס נגיד,וגם האוכל טוב ביותר ומבושל),מסיימים וזה הזמן לבנות מקום לישון,לוקחים את הפלגי אוהל ובזוגות בונים אוהלים וחשוב שיהיו בקו ישר,ככה בונים ומפרקים עד שהמפקד מחליט שזה מפסיק ישר, לנו יצא ממש במקרהאוהל מדוגם,ואז המפקד החליט לפרק שוב( עוד סימן? ),קיצר,תוזזנו,חזרנו והרכבנו שוב,הפעם יצא ביוטיפול!! וזה נשאר עד הסוף(או עד הבוקר השלישי,הסבר יבוא...),מקבלים חומר ללמוד,קובעים רשימת שמירה ואודרוב לאורוות... קמים לשמור אחרונים(איזו ליגה!), אני משנן את החומר נון סטופ(אחד מה4 שבאו לקבוצה נשאר אצלי,חי חי, וככה "חגגתי" עליו...),ואוכל לחם עם שוקולד ותה(זה חופשי בלילה),מתארגן בכיף להשכמה,אבל אז היא לא באה! שיט,כל הרעיון התפקשש, בקיצור, חוזרים לישון ומגלים ששמרנו רק אחד לפני אחרון(איזה פספוס)...
היום השני,1/11/05
בבוקר(בוקר,חח פרגנתי לו...) ,בלילה המאוחר קמים ומתארגים בלחץ(שונא את זה!), ומכאן הכל הולך להתבלגן,אני כבר לא בדיוק זוכר מה לפני מה,אז זה יהיה בערך וייראה לכם כאילו או שיש 7 שעות ביממה או שיש 37,בקיצור,קחו את זה בערבון מוגבל,זה גם יכול להשתנות מגיבוש לגיבוש...
קמים בבוקר,ויוצאים למס"ר(מסע ריצה,מס"א זה מסע אלונקה,ככה נקרא לזה מעכשיו...יש?),בקיצור יש מס"ר של כמה קילומטרים טובים בקצב טוב עוד יותר,אני ניסיתי להיצמד למפקד כי אני מכיר את עצמי,אם אני אתחיל להיגרר מאחור עם 10 קילו חול עליי אני אוותר לעצמי,קיצר מושכים את זה,מגיעים,עושים שחרור,אוכלים קליל(אני מדגיש,קליל,כי אחרת זה ייעלם כליל,כלומרת פשוט ייטמע בחולות פלמחים...), ומיד מוכנים לפעילות הבאה,עשיתם יום סיירות? נפלא,אז אתם מכירים את זה,עושים מיני יום סיירות של שעתיים(אין שקים),זוחלים עד זוב דם,אלונקה סוציומטרית של ספרינטים וזחילות,שילובים מטורפים והמפקד גם קובע חוקים חדשים לפעמים(1,3,7 ו10 לוקחים אלונקה,קיצר כל מיני), אני בפחד מהגיבוש, לא מאמין בעצמי,נותן כזה שלושת רבעי,לא הכל,מגיע מדי פעם לאלונקה אבל ממש לא מקריב את עצמי,בקיצור,באתי בראש לסיים בשביל אגוז...
גם זה נגמר מתישהו,ואז עושים משימות קבוצתיות, משימות עם עמוד(הכל תחת הימורי זמנים שלנו ותחקירים של המפקדים),דיונים,הרצאות(זה אישית השטח שלי,אני מתנסח טוב,אני מדבר שוטף,יש לי יכולת מנהיגות,כריזמה ויש לי ידע כללי נרחב ודעה נחרצת,כאן לא היססתי לרגע להתבלט ולכוון,ולהרצות נפלא),חח בהרצאות היה את הקטע הכי חזק בכל הגיבושים שעשיתי,קודם כל אחד המגובשים הרצה על גרעינים שחורים(חחחחח ע-נ-ק) ואז המפקד הפיל על חברי לאוהל(רואי אני אוהב אותך) להרצות על גמדים אדומים בשבדיה,קיצר הוא מדבר ברצינות וכל הקבוצה כולל המפקדים פשוט על הרצפה,אנחנו לא יכולנו להירגע וזה היה ענק... טוב,הולכים לאכול צהריים, ואז נחשו מה? זוכרים למה אמרתי שתתרגלו? יש מסע,הפעם מס"א... לוקחים אלונקות ומתחילים לרוץ,בינתיים הן סגורות(זה הזמן לציין שכל מסע פונה לכיוון הדיונות,אז אין פה שום אלמנט של רחמים,טרור בהתגלמותו),רצים רצים ואז פותחים אותן,שתי אלונקות,1ונשארנו רק 16 איש,משמע יש חילוף מלא בכל אלונקה וזהו,אנחנו מתחילים ללכת ואז מסתבכים,המפקד מאחור שולח אנשים קדימה ואנחנו לא מצליחים לעשות חילופים מלאים,קיצר מתחילים להתפרק ועושים תחרויות בין האלונקות,אני לא התבלטתי פה,אבל משום מה מפקד אחד התחיל לחבב אותי,שיהיה... הוא סדירניק סימפטי שסיים מסלול לפני שנה,ועכשיו אני המעריץ מס' 1 שלו...(X אני אוהב גם אותך...),מפה לשם משם לפה,אחרי עשרות עליות איכשהו זה נגמר... חוזרים למאהל,מפרקים אלונקות ומתפרקים, מתבכיינים, ואז עושים שחרור עם שירי המד"סניקית(נראה לי שככה קוראים,אם זכרוני אינו מטעני),זה היה כיף... והיא גם נראית טוב,בקיצור זה חלק כיפי... טוב חוזרים למפקדים,הם מבקשים חזרה את חומר הלמידה(מסכן רואי,הוא בקושי למד... shit happenes...),אני מקריב גם את העותק שלי מחוסר ברירה... אני כבר בטוח שיש לנו עוד איזה קצת משימות ואז לישון(כבר יש חושך כמעט), פתאום מקבלים את ההודעה הדרמטית:"שלוש דקות,להיות מוכנים,תד"לים מלאים עליכם ליציאה,מימיות מלאות..." (אגב,אין לכם מושג כמה פעמים ביום מילאתי מימיות,זה מטורף...),קיצר,אני כבר חושב שעובדים עלינו ופתאום המפקד מתחיל לרוץ(שיט,באמת יש מס"ר),ואנחנו אחריו,אני מנסה להיצמד, מסתכל לצדדים ומגלה שיש איתנו 8 מפקדים(זה מפקד על 2 מגובשים), היו שם מד"סניק מהיחידה,2 מילואימניקים,אחד מהמחזור הראשון של היחידה(להם יש כבוד מיוחד,הם לא סתם מילואימניקים),2 סדירניקים,פסיכולוג ומפקד הגיבוש בכבודו ובעצמו(אנחנו עוד ניפגש פה,חכו חכו...),קיצר,אני מתפעל מהיחס האישי והמקצועות של המיון פה(כל אחד עם פנקס...), תוך כדי איבדתי את עצמי ואני אחרון,מסתבר... "יופי אביב,ממש גאונות לשמה,מה אתה עושה פה,עוף קדימה כבר!!! " , אמרתי,אין לי כוח להתווכח עם עצמי,ניסיתי להתקדם אבל ההוראה הבאה עצרה אותי:"לעצור ולשתות..." (סימן משמיים?! הפעם לטובה?? לאא,סתם טעות מקרית של הבוס...) משם כבר זרמתי קדימה והגענו למאהל,ופה מסתיים חלק א' של המס"ר,אנחנו מגיעים למאהל,יש שחרור,ארוחת ערב וכולם כבר בטוחים שיותר קשה מזה לא יכול להיות... ( אתם יודעים לאן זה מוביל הרי...), טוב,נגמר האוכל,יאללה חלק ב'!!!! המפקד רץ קדימה,אני נדבק,אבל מאחורה מישהו צועק לחילוף פק"ל, סופרמן שכמוני לא מסרב,מתחלפים ובאותה שנייה המפקד מודיע להוריד אלונקה,למלא אותה ב7 תד"לים ויאללה לאוויר,המס"א מתחלף למס"א... אני אישית חוגג בלב כל פעם שיש מס"א,כי זה אומר אפשר ללכת,אז מה אם קשה ויש לי 2 חורים חדשים בגוף,העיקר שלא רצים,טוב פה השתדרגנו מבחינת עליות ועשינו עליות בדרגה 8 בסולם כלשהו(בטוח יש משהו מודד את הדברים האלה,זה מין אתגרים צה"ליים כאלה נו...), קיצר ג'רי איכשהו שוב חוזר אליי ואני תומך איתו מאחורי האלונקה(כי הרי לסוחבי פק"לים אסור לסחוב אלונקה),פתאום המפקד האהוב צועק אליי,"52 בוא אליי ", אני לא מתווכח,מתקדם ואז הוא מרים צדף מדהים ואומר לי ככה:" כל עוד אתה עם הצדף הזה אתה צריך לספר לי סיפור,לא משנה איזה,אבל יש שני תנאים,לך אסור לצעוק,ואני חייב לשמוע כל מילה..." ,אממ נשמע אתגרי,אני בדוק אם עוד מישהו חוץ ממני עושה את זה,רואה שלא ומתחיל לספר לו על הכלל,ואני מתכוון הכל,מהקור בשמירה היום בלילה ועד האקסית שלי,והוא זורם אתי,קיצר,אנחנו בכלל בורחים מהקבוצה(זה בסדר יש מיליון מפקדים,מישהו אחר יכול להוביל...),באותו רגע הבנתי שהוא בוחן אותי,בוחן את הרצון שלי,את היכולת שלי,אבל בעיקר את הראש שלי,אני עם ג'רי והוא רץ,ואני אחריו וממשיך לספר,הוא עולה עליות,יורד, מטפס,ואני אחריו... איכשהו חוזרים לקבוצה,הוא אומר לי להעביר את הצדף למי שאני חושב שמגיע לו...(נשמע דרמטי משהו לא?),אני מעביר למישהו,מסתבר שאת המסע הזה סיימו במלואו רק 8 חבר'ה(זה בסדר,לא מעיפים פה אנשים...),סוף המסע איכשהו הצדף חוזר למפקד ואני מבקש אותו ממנו למזכרת כמו ילד טוב(הוא באמת מדהים,והוא עכשיו פה לידי),הוא נותן לי אותו מוסיף איזה חיוך,אני כולי באושר,כמעט גומר פה,ומאותו רגע הבנתי שיש לי אולי סיכוי לעבור,והחלטתי שאני נותן הכל הכל הכל(אולי זה קצת מאוחר אבל עדיף מאשר לעולם לא ושאחרי זה אני אחיה עם הידיעה שלא נתתי הכל),קיצר,אוכלים עוד קצת(אני חייב לציין שאוכלים המון בגיבוש הזה,מהבחינה הזאת אין בעיה,אחרי ולפני כל מסע אוכלים,ולא מרעיבים אותנו,גם אוכל טוב,אבל מצד שני עכשיו אוכל גורם לי להזיות על מסעות אחרי הגרעפס הראשון שיוצא בסוף הארוחה חחחח),ואז צונחים לשק"שים,שומרים בלילה,שוב פעם שוקולד ושירותים,ותה,וגילינו גם גנרטור שפולט חום ליד המאהל(אין אחד בגיבוש שלא מכיר אותו,זה הפך להיות הזולה של השמירה,היה מצחיק...), ואת ההקפצה של הלילה השני אני לא אשכח...
היום השלישי,2/11/05
2:00 בלילה,אנחנו ישנים בשלווה,ואני מתוך חלום שומע קולות:"למה אתם לא קמים?! איך הם לא קמו??,פתאום המוט הקדמי של האוהל שלנו עף למרחק 2 מטר,כל האוהל קורס ואנחנו קמים תוך כדי צעקות:"קומוווווו"... מתארגים בטיל ומתברר שאנחנו האחרונים שקמים להשכמה...אני כבר תוהה מי העיף לי את האוהל ובטוח שאח של יוסי בניון אתי בקבוצה,אחרת אי אפשר להסביר את בעית היעף המדהימה הזאת,קיצר כולי עצבני עד שאני רואה את המשכים בפעולה סודית בצוות 5,הוא פשוט עומד מעל האוהל של מסכנים ובוולה פנטסטי מטיס אותו לאוויר,גווווווווווווווווווווווווווווווול!!! איזה שער אדיר,ואז פתאום אני קולט שהוא בא לכיווני,אני קופא במקום מיד(וקופא בכלליות כמובן,איזה קור,2 זוגות גרביים ואני עדיין לא מרגיש מה יש לי מתחת לנעליים...), קיצר הוא קצת צועק,מדבר,עוד קצת צועק וחוזרים חזרה לישון... 3:30,לא ישנו הרבה ומיד מוכנים לעוד יום נוסף בגן עדן... מתחילים ללכת(מה אני דפוק,מי הולך?! טעות שלי...),מתחילים לרוץ על השביל המרכזי,רצים,רצים,המפקד חותך ימינה,אנחנו אחריו,הוא מתחיל לטפס ואז הוא מסביר את המשימה הבאה(תוך כדי שהוא לא נושם,הוא מילואימניק,נסלח לו...),חפירת עמדת תצפית שתשקיף כל הציר המרכזי במערב לכל אורכו,יש לשם כך חצי שעה ועל העמדה להיות נוחה,מוסווית,נסתרת ממבט על ומוגנת מירי("יש לכם לצורך העניין רשת הסוואה,שופל,מקדחה, רתכת ,פטיש אוויר,2 מוטות פלדה ו..." או שלא,יש לנו את חפירה מתפרק שמתקפל כל 20 שניות...),בקיצור מתחילים לבנות,כל אחד חושף את סודותיו( אווו) למול כולם כי אנחנו רואים מה האחרים עושים,חופרים,וחופרים וחופרים,קצת מסווים את זה,חושבים על רעיונות מקוריים,לוקחים את הציוד לבור, ומכינים את הפנקס והעיפרון שקיבלנו לתרגיל, אחרי 45 דקות בערך מתחילה האווירה היפה,ג'יפים נוסעים,מצפצפים,מדליקים ומכבים אורות,מורידים אנשים ומעלים,יש צעקות,אתה לא יודע כבר מה אתה רואה או הוזה,מהים יש סירות,ואז יש סן סירו,שני רימוני עשן נזרקים,כל האזור צהוב וורוד(ורוד?! חחח, נגמר הירוק בארגז אמל"ח??),קיצר,רושמים בערך שעה,עד איזה 6:30,המפקדים עולים ומתחקרים,אני מתוודה שהעמדה שלי גרועה,אבל כשהם מתחילים לדבר על חסרונות אני מפגין את הידע,מראה חשיבה ואיכשהו זה נראה כאילו חשבתי על הכל,פשוט לא היה לי זמן,קיצר אני חושב שהיה סביר ביותר,הם לוקחים את הפנקס ואני מתחיל לכסות את הבור ואז כולם ביחד מתגייסים לחפירות בור קבוצתי ולכסותו ברגע שכולם מסיימים, בשנייה שכיסינו אותו,אלונקה באוויר ויאללה,המפקד כבר מזמן לא פה... שיט,מתחילים לרוץ איתה,במס"א הזה החלפתי תמיד והשתדלתי להיות כמה שיותר מתחת,המפקד האהוב(נקרא לו י') כל הזמן אמר לי לעזור באלונקה(במהלך המס"אות המפקדים מדי פעם שואלים מי מתחת לאלונקה ואז רומשים בפנקס... שיהיה).... י' מוביל את הקבוצה לאבדון ומשם לחדר אוכל... אוכלים,נהנים,עושים מד"ס,מתבכיינים עם כל הגיבוש... שעת בוקר נפלאה וזה הזמן למבחני שכל,יכולת וכח רצון... מתחילים בתרגילים עם הקורה(עמוד עץ ענק), כדי לסיים משימות יכולנו להשתמש באביזרים שמצאנו בשטח,האמת זה לא כזה עזר,חוץ מפעם אחת אבל לפחות ניסינו... עכשיו אי אפשר פשוט להתשמש בהם הרי,צריך "לקנות" אותם... אתם שואלים איך קונים,בצורה פשוטה... פק"לים... אתם רוצים גלגל? כל הקבוצה ביחד 3000 בטן,אתה רוצים מוט? 700 מרפקים... נשארנו 15 איש,קל זה לא היה,אבל לפחות זה העביר הרבה זמן...
משם עברנו לתרגילים בדיונות,חפירת בור קבוצתי,בור אישי,שבין לבין אנחנו מפרקים נשק(אמ 16, עוזי או גלילון) ומכשיר קשר(רק חלק פירקו אותו,השאר נבחנו על החומר שלמדנו...),אני חזק בללמוד דברים,ובלפרק נשקים-כל כך לא... אז אותי זה ביאס... אחרי שסיימנו את זה,עוברים לתרגיל שאני אהבתי,יש את הקורה,היא מונחת על החול,לנו ביד יש את חפירה וצריך לעבור עם כל הציוד והנשק תחת לקורה בלי לגעת בה,מי שנוגע עושה 15 בטן,15 פול קום ו15 מרפקים(סט 15 בקיצור), אני חופר במרץ ותוך כדי מסתבר שהמפקד סתם מעיף אנשים לפק"לים כי הוא רואה שהם כנראה מתקדמים מדי... אז הוא התלבש עליי ופתאום עושה כשאני בכלל לא קרוב לקורה:"52 נגעת", "מה?? המפקד,אני בכלל לא קרוב...","אל תתווכח,נגעת..." וואלה,נכון שכחתי שבמהלך ההכשרה יש גם קורס סופרמניות לראיית רנטגן בשלדג,כוסאמק... ככה הוא עשה לי עוד פעם אחת,ובסוף בגלל שאני קטן הצלחתי לעבור בבור פצפון בצורה יפה וגמישה,עברתי 2... ואז עברתי שוב ושוב,כי כל מפקד רצה לראות(זוכרים כמה יש?) ואחרי כל פעם שעוברים צריך לעשות סט 15,כיף חיים...
משם עברנו לאזור אחר בשטח(אל תדאגו לנו,גם הוא היה בדיונות,זה בסדר...), ושם עשינו את החלק הכי כיפי במבחני הגיבוש- תרגילי אלימות... חחח בהתחלה כל אחד שם שק מאחורה כמו זנב על התחת,מציירים ריבוע על החול והמטרה היא להישאר אחרון עם שק על התחת... קיצר,היה כיף חיים,אמנם כל מי שמפסיד עושה סט 15 אבל היה מצחיק... עשינו מונדיאל של 4 סיבובים,אני הגעתי לחצי גמר ובסוף דורגתי 3... לא רע... ככה עשינו הרבה סיבובים ומלחמות חוזרות,היו שם 2 שתמיד ניצחו את כולם(1 עבר מהם,1 לא),והמפקדים רושמים הכל... אחרי זה עשינו תרגיל שבו עומדים במעגל צמוד צמוד ואחד צריך לצאת ממנו... חביב,לא משהו,ודי כואב לכולם... אני לא התבקשתי לצאת מהמעגל... חזרנו חזרה למאהל... אני כבר בטוח שהגיבוש נגמר(בכל זאת,צהריים,בטיס ובחובלים זה נגמר בבוקר של היום הלפני אחרון),נשלחנו לאכול... וכולנו כבר יודעים מה זה אומר... יוצאים למסע... הפעם זה מס"א... אלונקה למעלה,כולם סובלים,כולם מעקמים כבר את הגב... ואז אחרי 2 קילומטר מורידים אותה ומסתדרים בקו, אלונקה ס ו צ י ו מ ט ר י ת!! (ייפי קאי יי מדר פאקר) , י' דורש שאני אגיע ראשון,אני מאכזב ומגיע 6 בספרינט הראשון,אני כועס על עצמי ומבטיח שלי' שעכשיו אני נותן הכל הכל הכל... המפקד מזניק,ומאותה הזנקה אני תמיד באלונקה,או 1,או 2... נותן הכל... רץ כמו מניאק,לפעמים באמת כמו מניאק(חתכתי שם איזה מישהו)... ואז יש חוקים חדשים,כל המובילים התבקשו לעקוף כל מיני אנשים,וזה יצר תחרויות,ומי שלא הצליח לעקוף,גם הוא הגיע ברביעייה לא הרים לאלונקה,ז'תומרת הוא לא נרשם בפנקסים,בקיצור,הכלו שם מכות,אני ועוד אחד היינו אמורים לעקוף אחד את השני,דחפנו שם,ובסוף ניצחתי אותו כל פעם... עברנו לזחילות(10 מטר כל צד),הוא הוביל עליי בפעם האחרונה בערך 17 מטר אבל י' דרבן אותי בסוף והצלחתי לעקוף אותו... קיצר הוא שונא אותי עכשיו... גם הצצתי לו בסוציומטרי,הכל שכונה שם,ישבנו אחד על השני,הוא שם אותי בין האחרונים,ילד קטן,שיהיה... המשכנו את המסע(אני לא אשכח את הרגע שהוא אמר:"טוב ממשיכים...),הגענו חזרה... עושים שחרור,ומיד מתייצבים בשער הראשי,יוצאים למירוץ ניוו בדיונות,אני השתתפתי בליגת הניווט של התיכונים,אז בשבילי זה היה ממש שכונה,אבל אפילו בשביל כל אחד זה יהיה שכונה,זה לא היה ניווט,זו הייתה תחרות ריצה... קיצר מתחלקים לקבוצות,יוצאים למירוץ, אני מוביל את הקבוצה צ'יק צ'ק לשתיים הראשונות,עוזר לחבר מאחורה שמתקשה,עד המפקד מתעצבן ומחליט שאסור לי לדבר יותר,קיצר קצת מתברברים,לא מוצאים את נקודה 3,אבל בסוף מגיעים לחפש אפילו את 6(נקודה אחרונה,יש!), שוב מתברברים,הפעם יותר רציני והמפקד מחליט שכדי לצאת מהבוץ צריך שאני אדבר,אז אני פותח את המפה,מבקש את המפה ואנחנו יוצאים משם לנקודה ולסיום... בכל נקודה הייתה הברה ובסוף קיבלנו(כצפוי) של-דג-יש-רק-א-חת... מ-טו-רף
חוזרים למאהל,עושים תרגיל בשתי קבוצות,של הקמת מגדל גבוה מקשים ופלסטלינה שבסוף צריך לשים משקולת... עובדים כמו ילדים מפגרים,מסיימים ומקפלים... ואז יש סופסוף לראשונה פוול זמן לנוח אחרי האינטנסיביות של הגיבוש,המטבח פתוח ואנחנו שותים,אוכלים,ישנים,משתינים,מחרבנים, מדברים,ומחכים לריאיון... לי היה ריאיון נפלא,זרמתי טוב ובסוף גם ביקשתי שישאלו אותי על החומר ללמוד,כי לא בחנו אותי על זה ובפירוקים היה לי חרא... הם הסכימו,שאלו ותוך 2 שאלות הבינו שיש לי זיכרון טוב ורצון ללמוד... אמרו שמספיק... ואז שאלו אם יש לי שאלות אליהם(בכלל כל הריאיון הם היו מבודחים וחביבים,היה כיף... ואז שאלתי את שאלת השאלות,שאלה שהטרידה את כולם,מזה לעזאזל כל החוטים החורים שפלמחים מלאה בהם??? (לכל אורך הדיונות יש חוטים שחורים,משהו מפחיד... אני נפלתי שם 3 פעמים,והאלונקה נפלה שם לפחות 10)... קיצר,הם צחקו ואמרו שגם הם לא יודעים,סתם,שזה בעצם חוטים ישנים של קשר... קיצר משהו מאכזב,ציפיתי ליותר אקשן חחח...
כולם כבר באווירה של סוף,באות החבובות ממדור צוות אוויר ויחידות ההתנדבות של חיל האוויר(כן כן,אלו ולא אחרות),מחלקות סוציומטרי(אגב,אלו הבנות שיושבות בירפ"א למי שמכיר... חחח סתם אנקדוטה קטנה...),ממלאים אותו,נהנים מהסוף... הולכים לראות סרט על היחידה(ממש לא מרעיל,ציפיתי להרעלה,התאכזבתי קשות...) ואז יש הפעלה של התומכי לחימה של היחידה(משהו מצחיק ברמות...),קיצר זה היה מטומטם,אנחנו רק צוחקים והבנות שם כאלה כוסיות(מצד שני לא ראינו בנות יותר מדי זמן...),בסוף גם זה נגמר,מדברים עם החבר'ה שם שהם תומכי לחימה בשלדג,ומסתבר שיש להם אחלה תפקידים... וכולם רק אומרים:"תאמינו לי,שווה להגיע לפה..." אה באמת?! טוב לדעת... טוב,הולכים לישון(עדיין באופן מוזר בלי להוריד מדים והכל רגיל...), אפילו שומרים בלילה(והפעם עלו על הסוד שלי ושל חברי לאוהל,עד עכשיו הצלחנו לשמור בשני הלילות רק פעמיים ביחד,בזמן שאוהלים אחרים שמרו 3 ואפילו 4... קיצר זה היה מגניב... הפעם שמרנו פעמיים וכל פעם 45 דקות).... והנה הסוף ממש ממש פה... סורו הלאה...
היום הרביעי,3/11/05
"בוקר טוב חברים וחברות"(בעצם רק חברים...),קמים בכיף שלנו,בלי לחץ... מארגנים הכל,עושים ערימות מכל דבר,אוכלים ארוחת בוקר מפניקה(שוקו,דני,ביצים,סלטים)... נהנים מכל רגע,מחזירים ציוד,וזה הזמן לדבר על הנשק שהחזרנו,אח הקרבין הקרבין... בחיי,מה הייתי עושה לו אם הייתי פוגש אותו לבד... מדובר על קרבין באורך של מטר בערך,אולי קצת יותר... אבל זה עוד כלום,הוא בלי רצועה!!! אני חוזר שנית... בלי רצועה!!! בזחילות הוא מוחזק בידיים ובריצות תופסית אותו ביד אחת ורצים,במסעות הוא עלינו,הכל,והוא כבד... ואין לו רצועה... אחד הקטעים היותר טובים הייתה למסור אותו לאפסנאות... טוב יורדים ממדים,מחזירים הכל,ואז עושים שבירת דיסטנס... באותו רגע נכנסנו להלם,הבנו שבעצם לא היה כזה!! המפקדים לא היו חברים שלנו,אבל הם לא צעקו,ולא ירדו עלינו,ולא סתם התלהבו,הם דיברו,העבירו פקודות ואפילו צחקו לפעמים... אז רק הבנו את זה,להבדיל משאר הגיבושים(טיס+חובלים) פה לא היה כזה דיסטנס,למען האמת,בגיבוש כל כך לחוץ ,אינטנסיבי וקשה, אין צורך באחד כזה... הוא מיותר,יש מספיק איפה להישבר ולוותר... טוב,אחרי שצחקנו איתם הרבה והם אמרו את השמות,ודיברנו,חזרנו לעבודה ופירקנו והעמסנו חלק גדול מהבסיס...
וז הגיעה העת,9:00 בבוקר,מפקד הגיבוש בלי יותר מדי נאומים מגיע ומקריא 18 שמות,אתה מקווה להיות בפנים... כולי באקסטזות,רק עכשיו מבין שבעצם שיקרתי לעצמי ומה שבאמת רציתי זה שלדג... "אוף,נו תקריא כבר!!! " מבין שאר השמות אני מגלה שגם אני שם... בלי יותר מדי שמחה,קם והולך לאפסנאות(שפתאום התרוקנה באורח פלא...),שאר החבורה זוכה לנאום כבוד ממפקד הגיבוש,הם קמים,מקבלים זימונים לראיון אגוז,אנחנו הולכים להיפרד... ואז ממשיכים להעמיס,גומרים לשטח את כל הבסיס ומה שנשאר זה שני אוהלי מפקדים,3 שולחנות,הרכבים של המפקדים ואמבולנס...(עוד מעט תבינו למה...)
טוב,המפקד אמר שהוא יחזור עוד שעתיים אחרי שהם יעבדו שוב את הנתונים וינפו עוד אנשים... השעה 11:00 ואין סימן למפקד... טוב ממשיכים לחיות בסרטים,בינתיים מתגבשים,אוכלים כמו מלכים,אבל ממש,כולל עוגות,פסטרמה בדבש,מיצים ושטויות כאלו... האמת,יש קצת כיף אבל לאט לאט זה הופך להיות היום הכי קשה שהיה לי בגיבוש... ואני לא צוחק... יש לנו את החדר לשבת בו,מתחם להסתובב ושירותים,זהו... אני כולי לחוץ,מתחיל לגלגל את כל הגיבוש בראש,קיצר,זה היה קשה,אין לכם מושג עד כמה... באמת שאין,ועד שהוא פה כמעט מתתי,הם לא מבינים כמה להושיב אותנו בתא לחץ הזה פגע באיכות הלוחמים שהם יקבלו חחח,יש לי התקפי חרדה.... קיצר הוא מופיע פתאום ב13:00,כולם עוצרים את הנשימה והפעם הוא מקריא רק 11 שמות,שוב פעם,המטרה שלך שיקראו אותך,אז הוא קרא לפי סדר הצוותים,עכשיו הוא קרא רק אחד מהצוות ואז עבר הלאה,כבר הייתי בטוח שזהו... אבוד... אבל אז הוא חזר וקרא אותי עשירי... איזה אושר... אבל אי אפשר לשמוח,יש חבר'ה שעפים הביתה,מנחמים אותם ויוצאים,גם הם זוכים לנאום כבוד וגבורה... ואז נשארנו רק 11... אני כבר מרגיש כמו בהישרדות... טוב שאין לפידים כבויים ותמונות של המודחים בקצה החדר,או נשקים או משהו... קיצר,הוא מסביר שחלק יצטרכו להגיע לריאיון,אבל רק חלק, הפעם המטרה שלך היא לא להגיע לריאיון,מי שלא מגיע,משמע הוא בפנים,אחרת לא היו משאירים אותו... הוא אומר את זה ומיד אחרי זה אני הראשון שנשלח לריאיון... כל הזין... עושה את הריאיון,הולך בסדר... רק שהוא כל הזמן שואל אותי מה יקרה אם אני לא אתקבל,מה אם לא,ומה אם לא... אני בפחדים ולא מבין למה הוא לא שואל דברים אחרים,חוזר חזרה למחנה(חח הבנתם?),אחרי זה קוראים לעוד 5 לריאיון... אני בינתיים בטלפון עם אבא,וכמעט בוכה... ולא מבין למה לי קראו ולהם לא... בטוח שאני בחוץ,מתחיל לשחזר דברים שאמרתי בראש,קיצר,זה סבל נוראי,לא ממליץ לאף אחד... ברצינות זה היום הכי קשה בגיבוש... ב15:30 הוא מגיע,הפעם עם הפסיכולוכ וסגן מפקד היחידה... הוא מסביר שכולם עברו,רק בשני סטטוסים,חלק עברו,וחלק עברו בהמתנה,כלומר מחכים שמישהו ייפול בירפ"א ואם לא,אז הם לא בפנים... הוא מקריא 8 שמות שעברו,על הלחץ מתנקז לרגע הזה,והוא מקריא 1,2,3,4,5,6 ואז הוא מקריא אותי... הכל נרגע בפנים,ויש שמחה... סופסוף אני בצד שמקנאים בו בסוף גיבוש ולא הפוך.... סופסוף אני אדע מה ההרגשה להיפגש אחרי זה כל העוברים ולראות מה הם בעצם עושים אחרי זה...(חחח כאילו הם אנשים שונים...)
וואו,משתדלים לא לשמוח,כי יש חבר'ה בהמתנה וזה לא יפה... מתקשרים לאבא,לאחות,ול2 חברים...
מודיעים שבעזרת השם ב5 לדצמבר נתגייס ליחידת העילית שלדג... אחח,איזו הרגשה משכרת אין לכם מושג... עזבו את זה שמאז גיליתי בעיה שכנראה תפיל אותי בירפ"א,אבל לפחות עברתי ועד שאני לא נופל אני שמח,אם אני אפול,אני כנראה לא אשלוט במעשיי,אבל זו תהיה הרגשה נוראית...
סיכוםחח סגנון כתיבה כמו בבגרות בחיבור...)
לפני שאני מסכם,יש לי כמה דברים להוסיף...
1) תאמינו או לא,אבל בתוך היום השני המפוצץ במסעות ודברים לעשות.. שכחתי עוד שני דברים... סורי... היה עוד מיני יום סיירות אחה"צ... כן כן... כמו בבוקר רק עוד אחד בצהריים,בערך שעה... משהו חריף ביותר... ועוד בערב היה לנו מד"סניק עם מושיקו,המד"סניק של היחידה... היה צחוקים,הוא היה מגניב ועשינו אימון טוב... לא לשחרר,אני מדגיש,אלא ממש אימון עם פק"לים והרבה זיעה... אבל בכל זאת היה טוב...
2) גם בלילה הראשון הייתה השכמה,גרמו לנו לחשוב שיש מסע אבל בסוף הוחזרנו לאוהלים,היה קצת מיותר מבחינתנו,אבל מצד שני זו בדיוק הייתה המטרה של המפקדים...
3) בזמן שיש פה חורים,או שאתם חושבים שיש מנוחה,ובעצם כל איזה חצי שעה,המפקדים נתנו לנו לעשות סט 15,ואחד המפקדים אהב במיוחד להוציא אותנו מהשורות ולעשות לנו מרפקים עד המוות...
התרגיל גח האהוב עליהם היה טול(tool), להחזיק את הנשק הכבד והמציק מעל הראש עם ידיים ישרות,זו הייתה קריעה בק' הידיעה... משהו לא נורמלי... חשבתי שבא לי למות... פעם אחת הם גם שאלו תוך כדי שאלות בגיאוגרפיה על הארץ והעולם,כולם כמעט נפלו בזה,אני זרמתי עם תשובות טובות דווקא,מילא...

טוב,אז זהו,סוף מגילת שלדג מתקרב,אני יכול לומר בנימה אישית שזה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי אמנם,אבל זה אפשרי... זה גיבוש אקסטרימי ביותר,אבל אני עברתי אותו,ועם כושר סביר+ והמון כח רצון ויכולת שכלית... תאמינו בעצמכם,אתם תסיימו,משם ולעבור זה תלוי כמה רציתם... כי זה נמדד ברגע שהגוף שלכם מאותת להפסיק,אתם נראים שזה קשה לכם ואתם בכל זאת יוצאים לספרינט מטורף,זה מה שחשוב,לא אם אתם רצים מהר או לאט... תזכרו שבסוף הכל נגמר...(אויש כמה שזה נדוש,מצטער...)
לגבי האורך,זה באמת לא לעניין,אבל פשוט לא יכולתי לסכם בפחות באמת,אני מצטער... אבל למי שזה באמת חשוב,הוא ישנס מותניים(או עיניים?) ויקרא... היה חשוב לי לפרט הכל,ושיבינו הכל,כי אני לא תמיד הבנתי ממאמרים מה הולך,וזה היה חשוב לי... אז לפחות יהיה פירוט(איפשהו בין כל הגיליונות קלף האלו...),מדי אני פעם אני אערוך דברים,אם יתאפשר לי,כי נראה לי ששכחתי פה מלא דברים,ויש גם אי דיוקים... אתם מוזמנים לתקן אותי ולהוסיף( או שבעצם עדיף שלא?) על זה,כי אני לא זוכר הכל כמובן ולפעמים טועה,היה הרבה מה לזכור... אז אולי אני ארענן את זה מתישהו,שיהיה יותר טוב ממה שזה עכשיו...
אם אתם מעוניינים בקצת סטטיסטיקה,אז ככה: התחילו 107,סיימו 71,עברו את הניפוי הראשון 18,את הניפוי השני 11,עברו סופית 8,3 בהמתנה... לכל מי שעבר היו היום בבוקר בדיקות בירפ"א,לי אישית יש הרגשה רעה בקשר אליהן,ועשיתי רק רנטגן(איזה כיף שעשיתי ירפ"א ב'),רובם נתקעו שם שעות וחלק מהם חוזרים רק עכשיו בשעה זאת הביתה... אני אישית מקווה לעבור אותן מאוד מאוד מאוד,אבל תשובות סופיות רק עוד שבוע וחצי שבועיים,ותחקיר בטחוני עוד שבוע וחצי.. הגיוס עוד חודש,בגלל זה הכל קרוב... אנחנו עכשיו רק 5 ימים הגיבוש... רציתי לכתוב כשהכל כמה שיותר טרי בראש אז התחלתי לכתוב את זה מהרגע שבאתי, ועד עכשיו שזה 3 וחצי שעות,אז אני מבקש ממכם,הזעתי ויגעתי ונתתי מעצמי פאקינג 3 וחצי שעות!! וכבר אין לי עיניים,אז תפרגנו קצת,גם אם הוא נראה לכם ארוך מדי,ומעפן,וחסר תוכן(כן בטח...),ואפילו אם אתם לא אוהבים,אפשר להעיר הערות אבל תשתדלו גם לפרגן קצת... זה יעשה נעים על הלב... חחח
ומתוך כל זה,רק תחשבו על נקודה קטנה,זה היה 4 ימים,תחשבו מה יקרה אם מישהו יחליט לעשות סיקור על מסלול שלדג...

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.15 שניות עם 12 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה