זאב אלמוג- פעולות נגד טרור ימי בשנות ה-80
הרצאתו זו של זאב אלמוג סקרה את פיתוח ויישום תורת הלחימה בשנות השמונים, כאשר הדגש הוא על תקופת 79-84.
בראשית הרצאתו, מציין זאב אלמוג כי בכל הקשור ללוחמה בטרור עמדה שייטת 13 בחוד החנית.
מאפייני פיגועים מהים מרץ 78 - יוני 83:
הנחתת חולית חבלה בחוף מאונית אם (סד"ג, ספינת תובלה, או כל כלי שיט מסחרי אחר)
הנחתת חוליית חבלה בהישט ישיר (באמצעות ספינות גומי, סירות מירוץ, אופנועי ים, ועוד)
אוניית תופת הנושאת מטל"ר לריקוט מרכזי אוכלוסיה או יעדים אסטרטגיים
ירי רקטות מסירות מהירות המתקרבות לחוף
פיגוע תת- מימי ע"י צוללנים או שחיינים.
מאפיינים יחודיים לפיגוע מהים:
פגיעה בבטנה הרכה של מדינת ישראל
קרבה מידית למרכזי אוכלוסיה ללא צורך לעבור דרך אזורי ספר
אפשרות הגעה מכל כיוון (מאחר ואין צורך להצמד לנתיבו של וואדי מסויים כדי להסתנן) וממרחקים גדולים.
הקושי שבאיתור ספינות קטנות/ספינות המוסוות כתמימות
פיגוע ראוותני בעל השלכה פסיכולוגית עצומה, ותוספת יוקרה נכבדת לאירגון המבצע.
השלכה על אופציות פתוחות לציי אויב סדירים ערב מלחמה.
בין הפיגועים העיקרים בתקופה זו:
פיגוע כביש החוף
מלון סבוי
הפיגוע בנהריה
(מחבלים ששלח עבאס ביצעו גם את הפיגוע בנהריה בשנת 1979, שבו נחתו מחבלים בסירת גומי על החוף, ופרצו לבית
משפחת הרן . אבי המשפחה, דני הרן, הצליח להחביא את אשתו, סמדר, ואת בתו, יעל בת השנתיים, באינטרסול. המחבלים הוציאו להורג אותו ואת הבת הנוספת, עינוק בת הארבע. גם הבת יעל מתה מחנק, כאשר אמה חסמה בכוח את פיה, כדי שבכיה לא יגלה את מקום המסתור. השוטר אליהו שחר נהרג בפיגוע, וארבעה בני אדם נפצעו. המחבלים נשפטו למאסרי עולם, ובשנת 1985, כאשר חטף עבאס את "אקילה לאורו", הוא דרש, בין היתר, את שחרורו של מפקד החוליה. )
(סילחו לי על ששכחתי פיגועים נוספים בתקופה זו)
הפיגועים תפסו את חיל הים עם המכנסים למטה. אמצעי הנגד שעמדו לרשות חיל הים היו:
ספינות משמר מדגם "דבור", אשר פעלו בעומק הים בסיורים במסלולים קבועים. הם הופעלו במתכונת זו על מנת לאתר את המחבלים בעודם בים הפתוח, ועל מנת לא לשחוק את הסטי"לים בפעילות בט"ש שכזו. הדבורים לקו בחסר בתחום זה.
לאחר פיגוע כביש החוף, נפרסו לאורך החוף 58 תצפיות ויזואליות לים לצורך התרעה על חדירת מחבלים, וגיבוי תצפיות אלו ע"י מערך סיורים קרקעיים על החוף.
בנוסף החול נוהל שסט"יל מוקפץ לעבר כל כלי שיט המאותר במרחק של 50 ק"מ או פחות מהחוף.
שיטת הגנה זו לא הוכיחה את עצמה עם המשכות החדירות מים והוברר שיש צורך בשינוי התפיסה.
החל מ79 שונתה התפיסה והוגדרה כך:
<LI>מעבר לפעילות מערכתית
<LI>הפעלת גרילה נגדית
<LI>פעילות יזומה נגד מערכי טרור ימיים
<LI>שמירה על "נשק נקי" והימנעות מפגיעה בחפים מפשע
<LI>הפעלת מודיעין אינטנסיבית
<LI>חיסכון במשאבים עקב ההבנה שמדובר במערכה מתמשכת ועקב הקיצוץ החד בתקציב חיל הים.
משמעות השינוי:
הישענות על מודיעין ממוקד
התבססות על פלטפורמות ימיות
ניצול הפעילות כנגד המחבלים לצורך הכנות למלחמה(פיתוח טקטיקת "קרב ימי משולב"- שייטת הסטי"לים+שייטת הצוללות+שייטת 13, טקטיקה אשר הוכיחה את עצמה במהלך של"ג)
על מנת ליישם את המסקנות נוצרה תורת קרב המתבססת על 3 חגורות, כאשר החגורה הקדמית מדללת את שורות קודמתה (מה שמוביל בעקיפין גם לחיסכון בעלויות):
מעגל ראשון- פעילות התקפית כנגד בסיסי המחבלים והמחבלים עצמם- רצף אינטנסיבי ובלתי פוסק של פעילות מגוונת, מפתיע ונקודתית לעבר כל חוף בו התנהלה פעילות עוינת (חופי לבנון וסוריה) באשר הדגש בניגוד לפעילות הכלל צה"לית לא היה על חיסול המפקדים אלא על חיסול הלוחמים ויצירת מצב שבו, כפי שהיטיב לתאר זאת אלמוג, "הצ'יפים נשארים בלי האינדיאנים". פעילות זו התבססה על ארבע שיטות עיקריות: -מארבים- הנחתת כוח לוחמים משייטת 13 באמצעות ס"גים המועמסים על סט"יל או ע"י יציאה מצוללת סמוכה לחוף או פעילות באמצעות חזירים. הכוח מתחלק לשתי חוליות הנפרסות לאורך כביש החוף במרחק מה אחת מהשניה כאשר הראשונה מתריעה על רכב עוין מתקרב, והשניה מתקילה אותו. -השתלטות- לכידת אוניות עוינות והשתלטות עליהן באמצעות צוותי הדבור או הסטי"ל שעצר אותם. -הטבעה- הטבעת כלי שיט עוינים בעודם בלב ים או אפילו בעודם בבסיס. אחת השיטות עליהן סיפר אלמוג הייתה הצמדת מוקשי עלוקה אל ספינה עוינת בנמל עויין, ובשעת הפיצוץ יורה תותח 67 המילימטרים של סטי"ל המרוחק מן הנמל וכך נוצר האפקט שהמחבלים היו בטוחים שסטיל יכול לפוצץ ממרחקים ספינה רק באמצעות התותח. -תקיפת בסיסים- תקיפת בסיסי המחבלים באמצעות שיגור טילים מסטי"לים, ריקוט מ"זהרונים", ופשיטות של לוחמי שייטת שלוש עשרה אשר פעלו מס"גים שהועמסו על סטי"לים, מחזירים שהועמסו על צוללות, וגם בצלילה ישירה מספינת אם של חה"י. אחד הסיפורים שהציג אלמוג סיפר על מבצע שבו לוחמי שייטת 13 הגיעו ע"ג "חזיר" אל שובר הגלים מחוץ לאחד הנמלים בלבנון, והתמקמו שם, הסוו את עצמם, וצלפו עם רוב"צים על מחבלים בנמל. המחבלים לא זיהו כלל מהיכן מגיע הירי והבהלה דבקה בכל.
מעגל שני- הטרדה מכוונת והשתלטות על ספינות חשודות בלב ים ע"י צוותי הסטי"לים והדבורים- לאחר שבאחת מפשיטות אלו נתפסה אונייה עמוסת מחבלים וחומרי חבלה שלמרבה המזל הורידו את נשקם ונכנעו, הוחלט שבמקום שצוות הסטי"ל יורה לאוניה החשודה לעקוב אחריו עד לשטח הקרוב לחופי ישראל אך במרחק בטוח, ושם ישתלטו עליה צוותים יעודיים שיוכשרו לכך.
מעגל שלישי- הגנה לאורך החופים- מעצר כל אוניה הנכנסת לטווח 50 ק"מ ואינה מדווחת. מערך הגנת החופים חודש ושוחלל ואורגן מחדש. הפיקוד על הפעלת כלי השיט הועבר מידי מפקד חיל הים לידי מפקד הבסיס או הזירה בה שהו על מנת ליצור הפעלה נכונה יותר. הפיקוד על דבורים נמסר למפקדים מנוסים וותיקים יותר (שנתיים לאחר קורס חובלים) מאחר וכלים אלו פועלים בעצמאות מוחלטת בלב ים ועלולים ליצור תקרית דיפלומטית. כניסה לפרוייקט פיתוח מערך חופי חדש שנמשך חמש שנים. תוצאת הפרוייקט הייתה פיתוח מכ"מ "ויקטורי" מבית אלתא, מכ"מ חדש ומתקדם לזיהוי כלי שיט בכל מז"א וכיסוי התחום המת של המכ"מ בשטח הקרוב לחוף בעזרת אמצעים טרמיים מתקדמים. תוצאת הפרוייקט- צמצום והאחדת תחנות המכ"מ. שנה לאחר תחילת הפרוייקט הוסרו 58 התצפיות לאורך החוף עקב מוגבלותן ופיזורן הלקוי ותפעולן הרשלני.
במהלך 84-79פגע חיל הים בכ-100 כלי שיט עוינים בלא אבידה אחת לכוחותינו.
(בשלב זה עבר זאב אלמוג לקדם את הספינה שפותחה במספנות ישראל כאשר עמד בראשן)
למרות כל השיפורים בחיל הייתה חסרה בחה"י ספינה מהירה הפעילה בכל מז"א ומסוגלת לשוט גם במים רדודים. המענה לכך, על פי דבריו, היא ה"שלדג".
בהמשך אוסיף לסיכום זה נתונים נוספים מהמצגת של זאב אלמוג.
ייתכן ושכחתי מספר דברים ולכן אודה אתכם אם תפנו שאלות ואנסה לענות עליהן כמיטב יכולתי...