לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #2  
ישן 16-10-2005, 11:20
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
הנה הטקסט - כך יהיו תגובות עליו
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ערן פולק שמתחילה ב "פרדוקס ה7 באוקטובר"

פרדוקס ה - 7 באוקטובר
מחבר: ד"ר שמואל גורדון


ה-7 באוקטובר נחשב ליום שחור בתולדות חיל האוויר עקב הכישלון הצורב בתקיפת מערך הטק"א הסורי ובגלל האבדות הכבדות שספג. מאמר זה חושף מה באמת עשה חיל האוויר באותו יום ומצביע על לקחים חשובים ממלחמה זו

מאמר זה עוסק בהפקת לקחים ממלחמתו של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. משימות רבות - רבות מדי - הוטלו על חיל האוויר במלחמה זו. כוונתו של מאמר זה להציע כמה לקחים, שבחלקם הופקו ממלחמת יום הכיפורים ובחלקם עדיין מצפים לניתוח, להערכה וליישום. כדי למקד את הדיון ולמנוע התבדרות לעבר שפע נתונים, העלולים להקשות על הסקת מסקנות, מתרכז המאמר ביום אחד במלחמה – ה- 7 באוקטובר.

רבים וטובים סוברים כי חיל האוויר לא השיג תוצאות משביעות רצון במלחמת יום הכיפורים. אפילו ויצמן, אחד ממפקדיו לשעבר של חיל האוויר, הגיע למסקנה זו:

חיל האוויר לא התגבר על מערד הטילים המצךי והסורי במועד הדרוש... ולא יכול היה לשתף את עצמו בעוצמה הראויה בבלימת האויב בשתי החזיתות... הטיל כופף במלחמה הזאת את כנפו של המטוס - זו עובדה הראויה ללימוד קפדני ולהפקת לקחים.(1)

הביקורת על חיל האוויר לאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה מצומצמת למדי, יחסית לביקורת החריפה שהוטחה בצבא היבשה, במודיעין, בשר הביטחון ובראש-הממשלה. גם אנשי חיל האוויר, בקבע ובמילואים, מילאו את פיותיהם מים כאשר נדרשה ביקורת כזו. ייתכן כי הודות ל"סגירת השורות" נשמרו אחדות המאמץ והמוטיבציה באותן שנים של שיקום החיל ושל בנייתו לקראת התמודדות נוספת. אולם היום, לאחר 25 שנים, לאחר הניצחון על הטילים במבצע של"ג, לאחר שהתקהו הרגישויות והאמוציות, ולקראת התמודדות אפשרית עם מערכים חדישים יותר של טילי קרקע-קרקע, הגיעה העת לנתח באובייקטיביות את הלחימה האווירית ביום השני למלחמה.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
משבר ה- 7 באוקטובר



היום החמור במלחמה לא היה ה- 8 באוקטובר - יום הכישלון של התקפת-הנגד בחזית הדרום, אלא יום קודם, כשהחזיתות היו פרוצות, המילואים טרם הגיעו, והסדיר נשחק. באותו יום כמעט שלא ניצבו כוחות בין צבאות סוריה ומצרים לבין "הקו הירוק" של ישראל, ורק חיל האוויר יכול היה לעמוד בפרץ הודות לכוננות ולמוכנות הגבוהות שלו.

התוכנית המבצעית לבוקר ה- 7 באוקטובר תאמה את הדוקטרינה, שלפיה אמור חיל האוויר להשמיד את מערך הטק"א, בטרם יעבור לסיוע לכוחות היבשה. מאחר שהמצב בחזית הדרום נראה חמור יותר, הופנה חיל האוויר לזירת התעלה.

חיל האוויר החל עם בוקר בהשמדת המערך המצרי של טילי, קרקע-אוויר, אולם תוך כדי כך, כשההצלחה החלה להאיר לו פנים, נדרש להפנות את עוצמתו כנגד המערך הסורי של טיל, קרקע-אוויר, שכן שר הביטחון והרמטכ"ל העריכו כי דרום רמת-הגולן עומדת ליפול לידי סוריה. חיל האוויר הוסט מריכוז הכוח נגד מערך הטילים המצרי בזירה הדרומית והחל במבצע מאולתר לתקיפת המערך הסורי של טילי קרקע-אוויר. עקב אילוצי הדרג המדיני והדרג הצבאי העליון לא הופעל חיל האוויר בהתאם לדוקטרינה של לוחמה נגד מערכים של טילי קרקע-אוויר, ואכן תוצאות תקיפת הטילים במבצע "דוגמן 5" היו עגומות. היה זה אחד הכישלונות הצורבים של חיל האוויר, שהשפיע עליו בהמשך המלחמה ושנים רבות לאחריה. אומנם "מעז יצא מתוק", והטראומה של אותו מבצע הניבה את הניצחון על אותו מערך במלחמת של"ג, ברם התוצאה הייתה שמערך הטק"א הסורי לא נפגע, לא הושג חופש פעולה, ומטוסי הקרב המשיכו לספוג אבדות בעת שסייעו לכוחות השריון המעטים של ישראל ששרדו בו-מת-הגולן.

השמדת מערכי הטק"א לא הייתה משימה בפני עצמה, אלא מכשיר ואמצעי כדי לאפשר למטוסי הקרב של ישראל חופש פעולה לשם בלימת עשרות אלפי החיילים שפלשו בהפתעה כמעט גמורה. המחיר ששולם היה גדול מאוד: כ- 10% ממטוסי הקרב הופלו עד תום ה- 7 באוקטובר, ומתוך כמאה מטוסים שאבדו במהלך המלחמה כולה, נפלו יותר ממחציתם בארבעת ימי הקרבות הראשונים. האבדות היו חמורות עד כדי כך, שחיל האוויר הודיע לרמטכ"ל כי החיל מתקרב אל "הקווים האדומים" שלו.(2) תחושת הכישלון הייתה מובנת, אולם האם זה היה המצב? כדי להזכיר עד כמה היה המצב קריטי, נקרא את הערכת המצב של שר הביטחון בביקורו בפיקוד צפון בבוקר אותו יום:
הגענו לפיקוד הצפון השעה - 6 בבוקר.
לדברי אלוף הפיקוד חקה (יצחק חופי), כל החלק הדרומי של רמת-הגולן פרוץ. הסורים התגברו על כוחות חטיבת "ברק" והתקדמו בחלקה הדרומי של רמת-הגולן כמעט מחצית הדרך אל הירדן. גם ישכה שדמי ודן לנר, שהיו בחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) שותפים לפסימיות של האלוף. לדברי ישכה, המצב "חמור ביותר", ואילו דן לנה הפטיר בשקט: "הלחימה בדרום הרמה נפסקה, ואנו הפסדנו. אין לנו במה לעצור אותם. כוחות שריון נוספים שלנו, מהמילואים, לא יוכלו לצאת לקראת הסורים אלא לקראת צהריים.(3)

במהלך הביקור בחפ"ק פיקוד צפון דיווח חופי לדיין: "בכל אופן הכנו את גשרי הירדן לפיצוץ" [כדי למנוע מעבר שריון סורי מערבה, לתוך הגליל].(4)

את המעמד בחפ"ק מתאר ישכה שדמי כך:

...כל רגע בוער. קפצתי ואמרתי: משה [דיין]... השאלה היא: מה יהיה בעמק הירדן?! בדגניה אין היום בקבוקי מולוטוב - יש בקבוקי יין או בירה!" הוא נדהם קצת ואמר: "אז מה לעשות?" - לרדת ולארגן מייד קו שני - את היישובים. הוא [דיין] חשב רגע ואמר: "רד ותארגן את עמק הירדן!" זו הייתה השיחה באותו הבוקר.(5)

בבוקר עדיין נראה המצב סביר, יחסית, בחזית הדרום, אולם בצהריים נראה המצב גם בזירה המצרית גרוע ביותר. אומר דדו לזאבי, שחזר מסיור בפיקוד הדרום יחד עם דיין:

לפני שהגעתם, ישבנו פה ועשינו בדיוק אותה תוכנית עצמה. כבר אתמול נתתי פקודה לגורודיש ואמרתי לו: צריך לייצב קו על המעברים.(6)

הגדרתו של דיין למצב הייתה: "הבית השלישי בסכנה". הוא חזר על האמירה הזאת ביותר מהזדמנות אחת, לא רק בהתייחסו לרמת-הגולן, אלא גם בהתייחסו לזירה המצרית.(7)

על פי עדותו של רחבעם זאבי, שנלווה לשר הביטחון, אמר דיין: "בין תל-אביב לאבו-עגילה אין אפילו טנק אחד, וזהו חורבן בית שלישי".(8)

בשובו מסיוריו בצפון ובדרום מסכם דיין עצמו את המצב החמור ב-7 באוקטובר:

הסכנה העיקרית שלנו כרגע - לא רק אובדן שטח, אלא העיקר, שחיקת כוחנו. יש לנו מספר מוגבל מאוד וקבוע של טנקים ומטוסים, של שריונאים וטייסים. אם כוחות צה"ל יוסיפו להישחק בלי להביא את המלחמה לכלל הכרעה, תישאר ישראל חשופה להתקדמות הצבאות הערביים ממצרים, מסוריה ואולי אף מירדן... אינני זוכר אי פעם דאגה וחרדה כזאת... עכשיו זה היה משהו אחר לחלוטין... ישראל יכולה להיות צפויה לתוצאות פטליות, אם לא תדע להבין את המצב החדש בעוד מועד.(9)

לבסוף אמר השר: "ממה אני מפחד יותר מהכול בתוך ליבי?... אי אפשר יהיה פשוט להגן על ארץ ישראל".(10)

בשיחות פרטיות אומרת גולדה מאיר, כי אם יתממש כל מה שצופה דיין, יחרב עליה עולמה, והיא לא תראה עוד טעם בחייה.(11)

בתחילת הקרבות הופתעו הצבא וקברניטי המדינה לא רק מעצם ההתקפה, אלא מתוצאותיה הראשוניות. הרושם הראשון של כמה מהקברניטים היה כי נפרצו כל הגדרות. הערכת המצב הייתה כי יש חשש חמור לכיבוש כל דרום רמת-הגולן על-ידי, הסורים, כיבוש כל השטח שבין תעלת סואץ למעברי המיתלה והגידי וירידת כוחות לכיוון שארם א-שייח'. המנהיגות האזרחית התערערה לחלוטין. דיין היה שרוי "בהתמכרות לדיכאון",(12) וגולדה הירהרה בהתאבדות.(13) אין ספק, האויב הצליח להוציא את הקברניטים משיווי משקלם. במצב זה רק חיל האוויר יכול להציל את המדינה מסכנה לאומית קיומית מיידית.(14)

הדרג המדיני והדרג הצבאי העליון דרשו מחיל האוויר להקדים אחרון לראשון ולפעול נגד הצבאות הפולשים לפני השגת עליונות אווירית, בתנאי נחיתות חמורים, ללא מידע ברור על מיקום הכוחות שאותם נדרשו לתקוף וללא מטרייה אווירית נגד מטוסי האויב. כאשר המערכת האווירית פעלה נגד כוחות היבשה ללא תנאים בסיסיים נדרשים, ללא מודיעין, ללא מטרות לתקיפה, באופן שלא התכוננה לקראתו, ללא אמצעים מתאימים, לא ניתן היה לצפות , לתוצאות הנדרשות. הניגוד בין דרישות הדרגים הגבוהים יותר למן . צורכי זרוע האוויר עלול היה לגרום לשחיקת הכוח האווירי ללא תוצאות בשטח.

גם לקראת מלחמת ששת הימים שררה אווירה קשה למדי. מפקדי צבא היבשה חששו מאבדות כבדות, אם יידרשו להבקיע באור יום, ולכן דרשו לפתוח את המלחמה לקראת לילה. לעומתם דרש חיל האוויר להתחיל את המלחמה באור יום, כדי שיוכל להשיג עליונות אווירית בתוך זמן קצר, ואחר כך יוכל לסייע ללחימה ביבשה. למרות הדרישה התקיפה של מפקדי כוחות היבשה הצליח חיל האוויר לשכנע את מקבלי ההחלטות, ושעת ה-"ש" נקבעה לשעות הבוקר. לא כך היה הדבר ב- 7 באוקטובר. ההוראות לחיל האוויר התעלמו לחלוטין מהדוקטרינה האווירית.(15)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הוראות הרמטכ"ל ושר הביטחון לחיל האוויר



בטרם נסיט מבט ביקורתי לעבר מבצעי חיל האוויר נציג את האופן שבו הפעילו המטכ"ל ושר הביטחון את חיל האוויר ב- 7 באוקטובר:

01:00 החלטה על הפעילות בבוקר:

  • הגנה על כוחות צה"ל.
  • תקיפת שדות תעופה במצרים ובסוריה.
  • מטס הכנה לתקיפת טק"א במצרים ותקיפת הטק"א לאחר מכן.
  • סיוע לכוחות היבשה עם יתרת הכוח.
05:30
  • תחילת ביצוע המשימות בגזרה המצרית.
06:00
  • הוראת שר הביטחון ולאחריו הרמטכ"ל להסטת המאמץ לסוריה.
  • תחילת סיוע מסיבי מ-מת-הגולן.
  • סיום ביצוע מטס הכנה לתקיפת טק"א.
  • אי-ביצוע תקיפת טק"א במצרים עקב המעבר לסוריה.
  • המשך ביצוע הגנת כוחות צה"ל ותקיפת שדות תעופה.
11:30
  • תקיפת מערך הטקייא בסוריה.
  • סיוע מסיבי ברמת-הגולן.
12:45
  • 4 הוראת הרמטכ"ל להסיט את חיל האוויר לגזרת התעלה.(16)
13:30
  • סיוע אווירי מסיבי ברמת-הגולן למרות הטק"א.
  • סיוע מסיבי בגזרת התעלה למרות הטק"א.
  • המשך ביצוע הגנת כוחות צה"ל ותקיפת שדות תעופה.
מלוח זמנים זה עולה כי חיל האוויר הוסט ממשימה למשימה ומחזית לחזית בטרם הספיק להביא את עוצמתו לידי ביטוי. תיאור מקוצר זה של מבצעי חיל האוויר - בניגוד לדוקטרינה האווירית של ישראל - חושף רק מעט מזעיר מחוסר ההתאמה בין הדוקטרינה לבין הפעלת הכוח בפועל באותו יום עקב הנחיות מפורשות של הדרג המדיני והצבאי.

בשתי מלחמות - מלחמת ששת הימים ומלחמת של"ג - יכול היה חיל האוויר "לחתוך" ולהפסיק את המבצעים להשגת עליונות אווירית, כאשר נראה לו שהתועלת בהמשך המבצע עלולה לצאת בהפסדה. הוא קיבל את ההחלטות ואת האחריות באופן עצמאי ובאומץ רב. לעומת זאת במלחמת יום הכיפורים הופעל הכוח האווירי על-ידי דרג המטכ"ל ושר הביטחון בניגוד לדוקטרינה האווירית, בניגוד לעקרונות, בניגוד לאימונים ולטקטיקות של חיל האוויר, ללא הבנה מעמיקה של יתרונותיו ושל חולשותיו.

חיל האוויר, כמו כל כוח צבאי, צריך פרק זמן מסוים כדי להביא לכלל מימוש את כוח האש שלו ולפגוע במספר מספיק של מטרות כדי להשפיע על שדה הקרב. אך כשפרק זמן אינו ארוך דיו, ואין די מסה קריטית של כוח אווירי, לא ניתן להשיג השפעה זו. ואכן התקיפות החלקיות של מערכי הטק"א בדרום ובצפון הוכיחו זאת. דוקטרינה אינה קדושה, ולפעמים מותר ואף חובה לסטות ממנה, כאשר התנאים מחייבים זאת. אולם התנאי להצדקת השינוי הוא התועלת שבו. במלחמת יום הכיפורים הייתה הסטייה שגויה: היא גרמה לאבדות כבדות ולא השיגה את השמדת הטק"א. חיזוקים לטענה זו הם ההצלחות של חיל האוויר כאשר החל להילחם לפי הדוקטרינה שלו.(17)

עד כאן באשר לאי-ההצלחה בתקיפת הטק"א. עתה יש להעמיק בבחינת התמונה הכוללת של פעילות חיל האוויר.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
כיצד התכונן חיל האוויר למלחמה



לאחר המלחמה הושמעו הטענות הבאות נגד צבא היבשה, נגד חיל המודיעין ונגד ההנהגה האזרחית:
  • שררו שאננות כללית וביטחון עצמי מופרז.
  • רמת הכוננות של הצבא הייתה נמוכה מדי.
  • רמת ההתכוננות למלחמה הייתה גרועה.
  • מחסני החירום לא תוחזקו כראוי.
  • אימון היחידות - ובמיוחד של צבא המילואים - לא עמד בדרישות.
  • הדוקטרינה של הצבא לא התאימה למלחמה שעתידה הייתה לפרוץ, אלא למלחמה הקודמת.
האם טענות אלה תקפות גם לגבי חיל האוויר, מאז מלחמת ששת הימים לא התעמת צבא היבשה עם צבאות ערב במבצעים גדולים, ולכן ציר ההתייחסות שלו היה, כנראה, המערכות הגדולות באותה מלחמה. לעומתו, התעמת חיל האוויר במבצעים גדולים וקשים נגד מערכים הולכים ומתחזקים של טילי קרקע-אוויר, שאחדים מהם אוישו על-ידי מפעילים רוסים מהשורה הראשונה.

טייסי החיל ומפקדיו יצאו ממלחמת ההתשה מודאגים מתוצאות העימות המתמשך עם מערכי הטק"א, ולכן היו רחוקים מלהיות שאננים. השנים שלאחר מלחמת ההתשה הוקדשו לפיתוח תורות לחימה ואמצעי לחימה, לביצוע תרגילים לאין ספור ולעריכת דיונים וימי עיון במטרה אחת: לרכוש מחדש את היכולת להשיג עליונות אווירית במרחב האופרטיבי של צה"ל.

הופעת טיל חדש - "סא-6" - הוסיפה וחידדה את מאמצי החיל. גם הביוני המזורז של דירים למיגון מטוסים בשדות התעופה הערביים היה מקור לדאגה ולפעילות אינטנסיבית לגיבוש תורת לחימה ואמצעי לחימה גם יחד. גם טייסי היירוט לא נחו על זרי הדפנה של מלחמת ההתשה, שבה הופלו עשרות מטוסי אויב מול כל מטוס ישראלי שהופל. גם הם שיפרו מאוד את יכולתם, והדבר בא לידי ביטוי במלחמת יום הכיפור המתבקשת מתיאור זה היא כי בחיל האוויר לא שררה שאננות, וכי העימות הקשה במלחמת ההתשה הכשיר לדריכות המחשבתית.

כוננות חיל האוויר למלחמה הייתה גבוהה: כבר בראש השנה, 10 ימים לפני מלחמת יום הכיפורים, הוגברה הכוננות לקראת מתקפה ערבית אפשרית. יתר על כן, בבוקר יום הכיפורים ניצבו כל המטוסים וטייסיהם בכוננות לתקיפת שדות תעופה בסוריה. לפיכך גם אין תוקף לטענה בדבר כוננות נמוכה.

באשר לרמת ההתכוננות - לפי מיטב הידוע, המערך הלוגיסטי של חיל האוויר התכונן כראוי. לא היו טענות על ציוד חירום שלא הוחזק כראוי או על מחסור מיוחד בחלקי חילוף שנבע מהזנחה ומזלזול. נכון הוא שבמשך המלחמה נזקק חיל האוויר לרכבת אווירית, שהביאה לו מטוסי "סקייהוק" ו"פנטום". אלא שהמחסור במטוסים נבע מקוצר משאבים או מאי-נכונות אמריקנית לספק מספר גדול יותר של מטוסים. לכן גם הטענה של התכוננות בלתי מספקת אינה מתאימה לחיל האוויר.

גם לא ניתן לטעון נגד חיל האוויר כי רמת האימונים שלו הייתה נמוכה. האימונים בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היו אינטנסיביים, יסודיים ויצירתיים. מייד עם תום מלחמת ההתשה התרכזו המאמצים בהכשרה מזורזת של צוותים חדשים ולאחר מכן בקליטת מטוסי "פנטום" חדשים ובאימוץ תורות לחימה חדשות. למלחמה עצמה הגיעו הלוחמים לאחר אימונים ברמה גבוהה.

אחת הטענות נגד צבא היבשה הייתה כי הדוקטרינה שלו לא התאימה למלחמת יום הכיפורים. לעומת זאת הדוקטרינה האווירית עברה לאחר מלחמת ההתשה תהליך אינטנסיבי של בחינה ושל עדכון. הדוקטרינה האווירית המעודכנת נשענה על אותם יסודות משחר ימי המדינה, אך הותאמה לאיומים ולתנאי הסביבה החדשים. אין מקום להיכנס לפרטיה של הדוקטרינה, ולכן יוזכרו רק עיקריה האופרטיביים, הקשורים לנושא הנדון כאן.

תפקידו המרכזי של חיל האוויר היה להגן על מדינת ישראל מפני התקפה מהאוויר. בה בעת היה עליו להלום במערכי הטק"א של האויב כדי לרכוש עליונות אווירית בשמי המערכה. רק לאחר הריסת היכולת המבצעית של מערכי הטק"א ורכישת חופש פעולה אמור היה חיל האוויר לעבור להשמדת כוחות היבשה של האויב בהתאם, לדרישות ולצרכים של כוחות היבשה של צה"ל.

עקב הכושר המוגבל של חילות האוויר של האויבים ובשל המיגון החזק של מטוסיהם בתוך דירי בטון הוחלט להשמידם באופן מתמשך באוויר ועל הקרקע. כמו כן, כאשר נדרש לכך, אמור היה חיל האוויר להשמיד מטרות אסטרטגיות חיוניות בעומק שטח האויב.

מכיוון שמספר המטוסים באותה תקופה היה קטן למדי, הייתה חובה לרכז את מרבית הכוח למספר מצומצם של משימות בו-זמנית. לכן ההצלחה בכל משימה הייתה תנאי למעבר למשימה הבאה. זו הייתה הדוקטרינה האווירית בתמציתה ערב מלחמת יום הכיפורים. היא נדונה בדרגים הצבאיים והמדיניים ואומצה כדוקטרינה האווירית האופרטיבית של ישראל. דוקטרינה זו תורגמה לתורות לחימה ברמה הטקטית - תורות שתורגלו ונבחנו בדרכים שונות. הדוקטרינה ותורות הלחימה לא היו מענה אופטימלי לתנאים המיוחדים של מלחמת יום הכיפורים, אולם ייתכן שהיו מענה סביר למשימות של חיל האוויר.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
מה באמת עשה חיל האוויר ב- 7 באוקטובר?



בתחילה יש להבהיר מה היו המשימות שהוטלו על חיל האוויר:
  • הגנה על שמי המדינה מפני חדירת מטוסים וטילים של האויב.
  • השמדתו של מערך הטק"א הסורי בגולן ושל מערך הטק"א המצרי במרת תעלת סואץ.
  • סיוע לבלימת הצבא הסורי והצבא המצרי שחדרו את קווי ההגנה של ישראל.
  • השמדת כוחות האוויר של שתי המדינות.
האם מולאו משימות אלה כנדרש?




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הגנת שמי המדינה והכוחות המתגייסים



שמי המדינה הוגנו היטב. לאחר מטס פתיחה, שבו הופלו כ- 25% מהמטוסים שחדרו לעומק שטחנו, לא ניסו עוד חילות האוויר של מצרים ושל סוריה לחדור מעבר לאיזור החזית. כמו כן תיזכר ההצלחה ביירוט הטיל מדגם "קלט" ששוגר לשמי תל-אביב. למרות מערכי הטק"א של האויב המשיך חיל האוויר להגן על הכוחות בקווי החזית ועל הגייסות שנעו אליה.

ב- 34 השעות הראשונות למלחמה הופלו כ- 80 מטוסי אויב. מספר זה מתקרב למספר ההפלות שהושג בכל מלחמת לבנון. ההישג של מלחמת יום הכיפורים הושג בתנאים קשים יותר, על-ידי מטוסים וטילים פחות טובים ובתנאים של נחיתות אווירית. משום מה עד כה איש לא נתן על כך את הדעת.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
תקיפת שדות תעופה



במקביל ניסה חיל האוויר להרוס את חילות האוויר של סוריה ושל מצרים ואת התשתית שלהם על הקרקע באמצעות תקיפות חוזרות ונשנות של שדות תעופה ושל מתקני שליטה. בעקבות זאת הוסבו מרבית מטוסי היירוט של האויב להגנה על שמי מדינותיהם. החל מה- 7 באוקטובר הוקדשו קרוב ל- 90% מהגיחות של חילות האוויר של סוריה ושל מצרים להגנת על שדות התעופה שלהם, ורק מיעוט כמעט זניח הופעל לתקיפת כוחות צה"ל. למעשה, לאחר ה- 7 באוקטובר "הוצאו מן המשחק" חילות האוויר של סוריה ושל מצרים.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
קרב הבלימה בצפון



הסיוע לבלימה בשתי החזיתות היה משמעותי ביותר. בבוקר ה- 7 באוקטובר הייתה הערכת המצב של פיקוד צפון ביחס לדרום רמת-הגולן חמורה ביותר. לא נותרו כמעט כוחות קרקעיים לבלימה, והכוח היחיד, שיכול היה לבלום את הכוחות הסוריים השועטים לעבר עמק הירדן, היה חיל האוויר. דיין תיאר את ביקורו בפיקוד צפון:
ידעתי שהכוחמכיוון שמספר המטוסים היחיד שיכול לעכב את הכוחות הסוריים עכשיו הוא חיל האוויר. אסור לנו להחמיץ אף רגע. יש להפעילו ללא דיחוי... העיקר - להפעיל את חיל האוויר, ומייד. אם נפעל לפי הדוקטרינה [תקיפת טק"א ואחר-כך סיוע לכוחות היבשה], "תכן שנצליח בסופו של דבר לשתק את סוללות הטילים, אבל בינתיים - טנקים סוריים כבר ישלטו על וירדן. ביקשתי בטלפון את מפקד חיל האוויר ואמרתי כי עליו להפעיל את מטוסי חיל האוויר באופן רצוף ומסיבי נגד השריון הסורי שפרץ באיזור צומת רפיד. רק חיל האוויר יכול עכשיו לעשות זאת. אחרי הצהריים יהיה לנו כוח שריון נוסף. אבל עכשיו האחריות עליו: אם לא כן נאבד את דרום רמת-הגולן, ןמי יודע מה יהיה אחר-כך על עמק הירדן... זו הפעם הראשונה שדיברתי אל מפקד חיל האוויר בטון כזה ובתוכן כזה... זו הייתה הרבה יותר מהוראה - וכזו גם ההיענות. על אף מערך סוללות הטילים הפציצו רביעיות חיל האוויר את ריכוזי השריון הסורי באזור חושניה, צומת רפיד ורמת-מגשימים ללא הרף.(18)

ההיענות של מפקד חיל האוויר הייתה מיידית. בתוך דקות ספורות החלו התקיפות. עד לשעה 10 בבוקר בוצעו 60 גיחות לתקיפה ברמת-הגולן! אחרי-הצהריים בוצעו עוד 40 גיחות. מספר הגיחות שבוצעו בלילה אינו ידוע. לתקיפות חיל האוויר הייתה השפעה מהירה ביותר על המשך הקרב:

בשעה 08:20 חזר שר הביטחון לתל-אביב, פגש את מפקד חיל האוויר וסיפר לו שמטוסינו השמידו טנקים ברמת-הגולן, בניגוד לטענת סגן-הרמטכ"ל שהדבר אינו בגדר האפשר. הוא שב וביטא את הערכתו לחיל האוויר בפגישה עם הרמטכ"ל בשעה 08:35 במילים: "פעילות חיל האוויר היא ההגנה על ארץ ישראל... זה מה שמציל אותנו.(19)

אלוף מרדכי הוד היה אחראי על הסיוע האווירי בפיקוד צפון, וזו גרסתו על אירועי אותו בוקר: "את כל החלק הדרומי של הרמה החזקנו רק מהאוויר. לא נתנו להם לרדת לעין-גב. בגזרה שלנו לא היה טנק ישראלי אחד".(20)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
קרב הבלימה בדרום



בצהריים התברר לרמטכ"ל כי גם בחזית הדרום אין כוחות שיבלמו את זרימת הצבא המצרי מזרחה. שוב ניצב חיל האוויר מול נקודת שבר ונדרש למלא תפקיד חיוני בעצירת התקדמותו של הצבא המצרי לסיני. לאחר שאלוף פיקוד הדרום רמז על נסיגה למיצרי הגידי והמיתלה, הורה הרמטכ"ל בשעה 12:45 למפקד חיל האוויר להגביר את קצב הגיחות בחזית התעלה ולהפנות את המאמץ העיקרי לתקיפת הגשרים וטנקי האויב.(21)

מספר פלד, מפקד חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, על אחד הרגעים הקשים במלחמה, שבו נאלץ להמחיש את נחישות חיל האוויר ומפקדו מול הרפיון שאחז בצמתי ההחלטה שמעליו:

המצרים בנו על התעלה 14 גשרים... החלו במטה הכללי בראשות סגן הרמטכ"ל לתכנן נסיגה ל- 40 ק"ם מהתעלה. אני יצאתי ממרתף הדיכאון הזה, מהבור של "הירוקים", בטריקת דלת ואיימתי על כל הקצונה הבכירה, אם תמשיכו לתכנן נסיגה, אני אישית חוזר לכאן עם עוזי ויורה בכולכם. עד היום הטיח סביב דלת הבטון הזאת סדוק. חזרתי לבור של חיל האוויר והוריתי לתקוף את הגשרים. הם הושמדו כולם במחיר של שלושה פאנטומים.(22)

ומשלים את התמונה הרמטכ"ל:
בשעה 16:30, בשובו אל "הבור", שומע הוא מפי מפקד חיל האוויר על הצלחות נוספות... עכשיו מודיע פלד, כי במטס הראשון הצליחו לפגוע בשבעה מתוך ארבעה עשר הגשרים שהניחו המצרים... ושאר הגשרים יושמדו "עד החושך ובחושך"... נקל לשער את ההתלהבות האוחזת עכשיו את סוסי המלחמה הוותיקים, רבי-אלופים ואלופים. היום ממלא חיל האוויר את תפקידו, ועכשיו מאמינים שניתן לשוב ולייצב את המערך.(23)

מעניין לבחון את נקודת המבט של הצד המצרי על המצב ב- 7 באוקטובר. מתאר גנרל שאזלי, רמטכ"ל מצרים באותה עת:

ביום ראשון, 7 באוקטובר, שובשו מערכי האויב לחלוטין. הוא נותר, למעשה, ללא שריון בתחום הטקטי... 18 שעות לאחר ראשית מתקפתנו עדיין לא נראו סימנים להצטרפות כוחות המילואים של האויב למערכה... עבור שני הצדדים היה יום ראשון מירוץ להשלמת ההכנות לקראת הקרב הגדול... יום ראשון היה אומנם שקט יחסית בשדה הקרב העיקרי, אך מהלומות האוויר של האויב נמשכו... עתה נודע לי שמתקפות האוויר של האויב הרסו מספר עצום של חלקי גשרים.(24)

מחקר של צה"ל הגיע למסקנה הבאה:

בפועל לא היה במרחב הצליחה של הארמיה 3 שום גשר תקין החל מ- 7 באוקטובר שעה 17.30 במשך לפחות 24 השעות שלאחר מכן. יתר על כן, שלושת הגשרים למעבר רק"ם פעלו יחד רק החל מ- 8 באוקטובר שעה 20.00. מצב זה נגרם כתוצאה מצירוף של קשיים טכניים... ומפעילות חיל האוויר הישראלי, אשר הצליח לפגוע בשני הגשרים בגזרת דיוויזיה 7 ולהוציאם מכלל פעולה (ואפשר שגם פגע בגשר שהוקם בגזרת דיוויזיה 19). (25)

בחזית הדרום נלחמו חיילי צה"ל ברמה הטקטית באומץ ובהקרבה, אך צה"ל ברמה האופרטיבית והאסטרטגית נמצא במצב של צבירת כוח. למעשה, כפי שמדווח שאזלי, רק חיל האוויר עומד בפרץ באותו יום ומנסה לעכב את זרימת הצבא המצרי לסיני.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
טבלה 1: מאמץ הבלימה של חיל האוויר ב- 7 באוקטובר
(ענף מידע והיסטוריה של חיל האוויר)

תרומות חיוניות אלה למהלך הבלימה ולהגנתם של כוחות צה"ל המתגייסים ושל העורף האזרחי התרחשו אף שבאותו יום ספג חיל האוויר מכה קשה במאבק מול מערכי הטק"א. בהמשך המלחמה, כאשר הופעלו מטוסי החיל על-פי הדוקטרינה, הם זכו בהצלחות ניכרות. דוגמאות אופייניות לכך הן השמדת מאות מטוסים בלחימה באוויר, השמדה הדרגתית של מערך טילי הטק"א של מצרים בחלקה השני של המלחמה והשמדה אינטנסיבית של כוחות יבשה, לאחר שנרכשה עליונות אווירית.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
טבלה 2: חלוקת הגיחות לפי משימות ב- 1 באוקטובר
(ענף מידע והיסטוריה של חיל האוויר)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
אבדות חיל האוויר



ב- 7 באוקטובר מילא איפוא חיל האוויר את המשימות הבאות: הגנה אווירית, תקיפת שדות תעופה, הוצאת חילות האוויר של האויב מהמאמץ ההתקפי, ובלימת כוחות היבשה של סוריה ושל מצרים, לפני שאוגדות המילואים נערכו בחזית, ובטרם הושגה עליונות אווירית בגזרה כלשהי. הפעילות האינטנסיבית של חיל האוויר בתנאים של נחיתות אווירית עלתה מחיר גבוה מאוד. הטבלה הבאה מתארת את קצב האבדות במשך המלחמה.
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
טבלה 3: אבדות המערך הקרבי של חיל האוויר במלחמה
(ענף מידע והיסטוריה של חיל האוויר)

שיעור אבדות זה נחשב לגבוה מאוד. הוא עלול היה להביא את חיל האוויר לקו האדום שלו בתוך ימים מספר. בכל מלחמות ישראל ספג חיל האוויר אבדות כבדות, כבדות מדי, בתחילת המלחמה, אשר אילצו אותו למתן את קצב הלחימה שלו בהמשך. כדי להשיג אורך נשימה שומה על חיל האוויר לפעול לפי עקרון שימור הכוח, שמשמעותו היא החובה לשמר את כוחו של חיל האוויר עד לתום המלחמה ולאחריה.(26)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
לקחי המלחמה האווירית



מהו הלקח שניתן ללמוד? כיצד נכין עצמנו לקראת תרחיש שאיננו מסוגלים לשערו? דוקטרינה אווירית אינה מיועדת לחיל האוויר בלבד. היא חייבת להיות חלק אינטגרלי מתפיסת הביטחון של ישראל ושל צה"ל. יחד עם זאת חייב חיל האוויר לכלול בתהליכי קביעת ההחלטות שלו את האפשרות שיוכתבו לו מדיניות והחלטות הנוגדות את הדוקטרינה, את האינטרסים ואת דרכי הפעולה האופטימליות שלו, וזאת כדי להקטין ככל האפשר פערים צפויים בין תוכניותיו לבין תוכניות הדרג הצבאי העליון והדרג המדיני בשעת מלחמה. כמו כן שומה על חיל האוויר להקנות לדרגי הפיקוד הצבאי העליון וההנהגה המדינית הבנה מלאה של סוגיות אוויריות והכרה של מגבלות זרוע האוויר ושל יתרונותיה. ככל שההבנה והתיאום בין דרגי הפיקוד יהיו משופרים יותר, כך עשויים הפערים ביניהם להישאר בתחום סביר.

הנהגה מדינית וצבאית אמורה לעצב את מדיניות השימוש בכוח הצבאי בכלל והכוח האווירי בפרט. מעצם טבעה היא גם מקור לאילוצים ולמגבלות, אשר חיוני כי מפקדי זרוע האוויר יטמיעו אותם בדוקטרינה האווירית. המגבלות העיקריות עשויות להיות: הגדרת הישגים נדרשים, תיחום מרחב הלחימה, משך הלחימה, הגדרת המשימות, תיחום האמצעים ודרכי השימוש בהם. חיל האוויר זקוק יותר מהזרועות האחרות למרחבי פעולה גדולים, לשימוש במלוא עוצמתו הטכנולוגית ולחופש פעולה ברמה האופרטיבית. לכן הוא רגיש יותר לאילוצי הדרג המדיני והצבאי הבכיר לכן חייבים מתכננים ומפקדים - גם בנקודות שבר - לבחון אילו חלקים מתורת הלחימה "לזרוק לפח" ולהשתמש במירב "הבלוקים" שעדיין מתאימים.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
התאמה בין התפישה והציפיות של הדרג המדיני, של המטכ"ל ושל חיל האוויר



ב- 7 באוקטובר נחשף חוסר התאמה חריף בין התפיסה של צה"ל ושל הדרג המדיני, כי חיל האוויר אמור לבלום כוחות פולשים ההל מרגע חצייתם את קו הגבול, בעוד שתפיסת חיל האוויר הייתה כי יינתנו לו יומיים לרכישת עליונות אווירית על מערכי טק"א, לפני שיעבור לתקיפת כוחות יבשה. חוסר התאמה דומה צפוי גם כיום. האם ישנה התאמה בין התפיסה והציפיות מחיל האוויר בסוגיה של תקיפת טק"ק ושל מניעת מטחי טילים על מדינת ישראל לבין היכולת המעשית של חיל האוויר למלא ציפיות אלה? יש לבחון ולאתר את "אזורי אי-ההתאמה" ולסגור את הפערים.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
כפיפות חיל האוויר והשלכותיה



הדוקטרינה של חיל האוויר הישראלי בשנת 1973 התבססה על ההערכה כי האיום העיקרי על חופש פעולתו ועל האפקטיביות שלו נובע ממערכי ההגנה קרקע-אוויר של מצרים ושל סוריה. לכן ההנחיה הבסיסית קבעה כי יש להשמיד את מרבית המערכים האלה, לפני שיופנה הכוח להשתתפות בלוחמת היבשה. והנה, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התמוטטה למעשה ההגנה היבשתית על הגבולות, וזרוע האוויר נדרשה על-ידי הדרג המדיני והצבאי העליון - שר הביטחון והרמטכ"ל - לפעול נגד הצבאות הפולשים בתנאים של נחיתות אווירית חמורה.

התוצאה של הניגוד בין דרישות הדרגים הגבוהים יותר לבין צווני זרוע האוויר הייתה ספיגת אבדות גדולות תמורת בלימה חיונית, אך מוגבלת, של המתקפה בשתי החזיתות. האופן שבו הטיל שר הביטחון על מפקד חיל האוויר את האחריות להגנתם של רמת-הגולן ושל עמק הירדן מציג בחריפות את המתח בין הדרג המדיני לפיקוד של זרוע האוויר. לכן נוסף על האילוצים של תנאי הסביבה חייב הפיקוד של זרוע האוויר לקחת בחשבון את האפשרות שיוכתבו לו מדיניות והחלטות הנוגדות את הדוקטרינה, את האינטרסים ואת דרכי הפעולה האופטימליות עבורו(27) כדי להקטין ככל האפשר פערים צפויים בשעת מלחמה.

לקח נוסף הוא כי שומה על זרוע האוויר ועל מפקדיה להקנות לדרגי הפיקוד הצבאי העליון ולהנהגה האזרחית הבנה מלאה של סוגיות אוויריות, של מגבלות זרוע האוויר ושל יתרונותיה. ככל שההבנה והתיאום בין דרגי הפיקוד יהיו משופרים יותר, כך עשויים הפערים ביניהם להישאר בתחום סביר. הנהגה מדינית אמורה לעצב את מדיניות השימוש בכוח הצבאי בכלל ובכוח האווירי בפרט וליטול על עצמה את האחריות לתוצאות הנובעות ממדיניות זו. חיל האוויר, אשר זקוק יותר מזרועות אחרות למרחבי פעולה גדולים, לשימוש במלוא עוצמתו הטכנולוגית ולחופש פעולה ברמה האופרטיבית, רגיש, יחסית, לאילוצי הדרג המדיני.(28)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
מודיעין אווירי



במלחמת יום הכיפורים היה נתק חמור באיסוף מודיעין ובהספקת מודיעין לחיל האוויר - בעיקר מודיעין הקשור לתקיפת כוחות יבשה. הנתק נבע בראש ובראשונה מחלוקה לקויה של אחריות, של סמכות ושל אמצעים. בעת לחימה, כאשר יש צורך במודיעין בזמן שימושי, בתכיפות גבוהה לרכישת מטרות ניידות רבות, יקשה על מערך מודיעין חיצוני לחיל האוויר לתת מענה שיספק את הצרכנים בחיל האוויר.

המפתח להצלחה הוא מודיעין מיידי, מדויק ותואם את צורכי חיל האוויר על כל הזירה בתדירות גבוהה.(29)

ניתן להתגבר על המתח ועל הניגוד בין הדרישה למערך אווירי אוטונומי לבין אי-היכולת לגבות את הצורך במשאבים הנדרשים באמצעות דרך ביניים, שתהיה בנויה על ההנחות כי מערך מודיעין אווירי חייב להיות:
  1. בעל אחריות וסמכות כוללות.
  2. אוטונומי ואוטרקי ביכולתו לענות על הצרכים המבצעיים בזמני תגובה קצרים, כגון טיפול באיומים ובמטרות עבור הלחימה השוטפת.
  3. בהתאם למבצעי זרוע האוויר יוענקו למערך המודיעין האווירי סמכויות זמניות להפעלת אמצעי איסוף והערכת תוצאות הדרושים למבצעים אלה.(30)
המשמעות של אחריות כוללת היא כי מערך מודיעין אווירי אחראי לספק לחיל האוויר מודיעין על שטחים גדולים בקבועי זמן קצרים על מגוון רחב של מטרות, של איומים ושל מערכות לחימה עבור כל סוגי הלוחמה האווירית ועבור כל מערכות הנשק שברשות חיל האוויר. לרוב אין בידי מערך המודיעין האווירי מלוא האמצעים הדרושים לו, כפי שאין למרכיבים אחרים של קהילת המודיעין. הגורמים לכך הם מצוקת משאבים וחוסר יעילות הנובע מכפילויות. כדי להתגבר על גורמים אלה יש לחלק את סך כל משאבי המודיעין, האמורים לשרת את חיל האוויר, לשתי קבוצות:

אמצעים אורגניים: אמצעים שהם חלק תקני וקבוע במערך המודיעין האווירי, ולמערך יש מלוא הסמכות להפעיל אמצעים אלה.

אמצעים מסופחים: אמצעים המסופחים למערך המודיעין האווירי למבצע מסוים או לפרק זמן מסוים. בתקופת הסיפוח יש למערך מלוא הסמכות להפעיל אמצעים אלה.(31)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
עצמאות לחיל האוויר בתקיפת כוחות יבשה



כדי שחיל האוויר יפעל בצורה יעילה ומכרעת נגד כוחות צבא היבשה של האויב, חייבת משימה זו להיות תחת אחריות חיל האוויר, ובידיו יהיו מלוא הסמכויות והאמצעים לביצוע משימה זו.(32) הטכנולוגיה והדוקטרינה המתקדמות, שהוטמעו בחיל האוויר, מקנות לו יכולות חדשות ומשמעותיות ביותר בתקיפת כוחות יבשה. אחד הלקחים החשובים של מלחמת יום הכיפורים הוא כי יש לקבוע לחיל האוויר תפקיד יסוד שייקרא: השמדת כוחות יבשה באופן עצמאי. משמעותו של תפקיד יסוד זה היא הקניית היכולת, הדוקטרינה, האחריות והסמכות, הדרושות למימוש תפקיד זה באופן עצמאי, ללא תלות במודיעין, בתיאום, ובקבלת החלטות מחוץ לחיל האוויר.(33)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
משימת שימורו של הכוח האווירי



השחיקה של הכוח האווירי בימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים הדגישה את אחת מנקודות התורפה העיקריות של ישראל: הקושי לנהל מלחמה ממושכת ללא אספקה שוטפת מבחוץ. השאלה היא, האם הייתה לנקודת חולשה זו השפעה חזקה - ואולי אף מכרעת - על תוצאות המלחמה בחזית הדרום.

הקרבות שהתנהלו בימים הראשונים למלחמה גרמו לשחיקה כה גדולה של מטוסים, של מערכות נשק ושל תחמושת, עד כי ישראל נאלצה לפנות לארה"ב בבקשה שתספק לה את האמצעים החיוניים להמשך הלחימה. כדי להחיש את מילוי הצרכים רצתה ראש-הממשלה, גולדה מאיר, לצאת לוושינגטון.

אנו זקוקים לעזרה היום, כי מחר אולי יהיה מאוחר מדי... אני מוכנה לטוס לוושינגטון בעילום שם כדי להיפגש עם ניקסון... אני רוצה לטוס בהקדם האפשרי.(34)

גם דיין מתאר תחושה חריפה של מחסור:

אנו, לא יכולנו ולא רצינו להרפות מדרישתנו לנשק... עדיפות ראשונה במעלה נתנו לתחמושת ולמטוסי קרב.
הברקנו וחזרנו והברקנו בקשות אישיות והסברים מפורטים ומכאיבים שיש לנו צורך חיוני ומיידי בפאנטומים נוספים.(35)

החל מה- 14 באוקטובר פעלה רכבת אווירית למילוי הצרכים הדחופים של צה"ל, ובכלל זה של חיל האוויר. רכבת אווירית זאת הבטיחה אספקה סדירה, שסייעה למבצעים ההתקפיים של צה"ל, אף שחלק מהאספקה לא הגיע לחזית.

צליחת התעלה בידי צה"ל בליל ה- 16 באוקטובר וההסתערות מערבה ודרומה בגדה המערבית של תעלת סואץ שינו בעליל את פני המערכה. המירוץ לכיתורה של הארמייה השלישית אילץ את מצרים לבקש הפסקת אש, אך זו נכנסה לתוקף רק ב- 24 באוקטובר, לאחר שהכיתור הושלם.

אולם ארה"ב מנעה מישראל לקצור את פירות הניצחון הגדול, דהיינו להכניע את הארמייה השלישית באמצעות המצור. בשל הלחץ הכבד שהפעילו האמריקנים - כולל איום לספק בעצמם את צרכיה של הארמייה הנצורה - נכנעה ישראל והסירה את המצור. בעקבות זאת החלו שיירות מצריות להעביר מדי יום אספקה לנצורים. כתבה על כך גולדה מאיר:

הספקת המזון לארמייה השלישית לא נעשתה על ידינו מתוך מחווה הומניטרית, אלא משום שלא הייתה לנו בררה. המדינה היחידה המוכנה לסייע לנו בנשק היא ארה"ב, וזאת מול הסיוע העצום שמקבלות ארצות ערב. מי שמציע שננהל את המלחמה הזאת תוך קרע עם ארה"ב, מציע שאנחנו לא נוכל לזכות במלחמה הזאת.(36)

ישראל, שנזקקה לסיוע מארה"ב במהלך המלחמה ועמדה על סף ניצחון צבאי, נאלצה לוותר עליו בשל תכתיב אמריקני. היד האמריקנית שנתנה היא גם היד שלקחה. הסיוע האמריקני המהיר אילץ את ישראל להיענות באותה מהירות לדרישות האמריקניות.

הלקח העולה משלבי הסיום של מלחמת יום הכיפורים הוא כי על מנת שאפשר יהיה לנהל מו"מ מעמדת כוח בתום מלחמה, לא די לנצח בה, אלא יש לנצח בה תוך שמירה על עוצמת הצבא ועל אי-תלותה של המדינה. ובמילים אחרות: מוטב להסתפק בניצחון צנוע יותר, אך יקר פחות במונחים של שחיקה, כך שלא תוחרף בעקבותיו תלותה של המדינה בגורמי חוץ.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
גודלו של הכוח האווירי



במלחמת יום הכיפורים היה חיל האוויר קטן מכדי למלא את כל משימותיו, כפי שעולה מאירועי ה- 7 באוקטובר. האם הלקח נלמד? אין לשכוח כי מאז המלחמה נוספו לחיל האוויר משימות חדשות, ובהן המלחמה בטק"ק. לשם השוואה: כוח הטנקים של צה"ל גדל מאז מלחמת יום הכיפורים ביותר מ- 200%. יש איפוא לפעול בנחישות כדי לסגור את הפערים בין תפקידי היסוד של חיל האוויר, משימותיו וההישגים הנדרשים ממנו לבין כוחו ויכולתו למלא אותם.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
מוכנות ודריכות



ב- 7 באוקטובר הצליח חיל האוויר לבלום את כוחות היבשה של סוריה ושל מצרים הודות למוכנות ולדריכות הגבוהות שלו, שהן מעקרונות הלוחמה האווירית. כדי שחיל האוויר יהיה בעל מוכנות גבוהה, עליו להתבסס על כוח אדם סדיר גדול יחסית.

כוח האדם של חיל האוויר - סדיר ומילואים כאחד - מאומן כך שיהיה כל הזמן ברמה גבוהה של מוכנות ושל כשירות לביצוע מגוון רחב של משימות. אימון כזה כרוך בשעות טיסה רבות ויקרות. יתר על כן, מוכנות ודריכות גבוהות מחייבת תשתיות מתאימות של דלק, של חימוש ושל חלפים, כדי שניתן יהיה לחמש את המערכות ולהכינן ללחימה בתוך זמן קצר ביותר. כמו כן יש לפתח ולרכוש מערכות לאיסוף מודיעין, לניתוח המידע ולהפצתו לצרכנים בזמן קרוב לאמיתי. יש להצטייד במערכות שליטה ותקשורת ובמערכות ממוחשבות להעברה מהירה של הוראות ושל מידע נדרש ממרכזי השליטה למבצעים ובחזרה. כל אלה צורכים חלק ניכר ממשאביו של חיל האוויר.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
סיכום



הרעיון המרכזי במאמר זה הוא כי חיל האוויר תרם תרומה מכרעת לבלימת הכוחות הסוריים והמצריים, הגן באופן מוחלט על כוחות צה"ל בדרכם לחזית ועל האוכלוסייה האזרחית, תקף שדות תעופה וניטרל את חילות האוויר של מצרים ושל סוריה. אומנם במערכה של ה- 7 באוקטובר לא עלה בידי חיל האוויר להתמודד בהצלחה עם מערכי טק"א, אלא שגורמי הכישלון היו בעיקרם למהלכי המלחמה באותו יום מלווה אותו עד היום תחושת כישלון קשה.

במשימה החשובה ביותר עבור חיל האוויר - השמדת הטק"א - הוא לא הצליח ב- 7 באוקטובר מכיוון שלא ניתן לו להילחם בהתאם לדוקטרינה שלו. אולם רק חיל האוויר היה יכול להציל את המדינה מסכנה לאומית קיומית מיידית באותו יום. הדרג המדיני והדרג הצבאי העליון דרשו מחיל האוויר להפוך את הדוקטרינה שלו , על פיה ולפעול נגד הצבאות הפולשים לפני השגת עליונות אווירית, בתנאי נחיתות חמורים, ללא מודיעין ברור על מיקום הכוחות ועל המטרות שאותם נדרש לתקוף. כאשר המערכת האווירית פעלה נגד כוחות היבשה ללא תנאים בסיסיים נדרשים, באופן שלא התכוננה לקראתו, ללא אימון מקדים וטקטיקות מתאימות, אסור היה לצפות לתוצאות הנדרשות, ולמרות זאת עמד חיל האוויר בפרץ. הניגוד בין דרישות הדרגים הגבוהים יותר לבין צורכי זרוע האוויר גרם לחיל האוויר אבדות כבדות תמורת הצלחת הבלימה בשתי החזיתות.

ה- 7 באוקטובר היה יום יוצא דופן במלחמת יום הכיפורים, בהתפתחות חיל האוויר, באתגרים שניצבו בפניו ובאופן שעמד בהם. הוא ניקה את השמיים עבור כוחות היבשה בדרכם לחזית, הוא ניטרל את חילות האוויר של סוריה ושל מצרים, הוא תקף שדות תעופה, הפך את חילות האוויר של האויב לכוח מגן נטול יכולת תקיפה משמעותית, ומעל לכול - מנע מצבא סוריה לכבוש את דרום רמת-הגולן ולרדת לעמק הירדן ובלם את קצב העברת הצבא המצרי מעבר לתעלת סואץ ואת התקדמותו מזרחה.

ואף-על-פי-כן נחשב יום זה כאחד הימים השחורים של חיל האוויר עקב חוסר ההצלחה להשמיד את מערך הטק"א הסורי. למעשה, עד עתה לא נעשה ניתוח יסודי של יום מכריע זה בהתפתחות חיל האוויר והשלכות מבצעי חיל האוויר ביום זה על מהלך המלחמה כולה. במשך כל יום הלחימה הארוך מוכנות ודריכותלא רוכז כוחו של חיל האוויר למשימה אחת. חיל האוויר פועל בדרך כלל לפי כלל מרוכך של עקרון ריכוז הכוח, הנקרא "הקצאת מסה קריטית למשימות". פירושו של כלל זה הוא כי תנאי בסיסי להצלחה הוא הקצאת מסה קריטית של כוח אווירי לביצוע כל משימה ומשימה. פיזור כוחות למשימות רבות בהקצאה שמתחת למסה הקריטית עלול לגרום לכך ששום משימה לא תבוצע כראוי.(37)

ב- 7 באוקטובר נדרש חיל האוויר לבצע מספר גדול מדי של משימות באמצעות כוח קטן מדי. מאז נוספו כמה תפקידים חדשים לחיל האוויר, כמו השמדת מערכי טק"ק, הגנה מפני טק"ק והשמדה עצמאית של כוחות יבשה. חיל האוויר גדל מאז מלחמת יום הכיפורים, אך האם במידה מספקת? האם כוחותיו מספיקים להקצאת מסה קריטית לביצוע כל התפקידים המוטלים עליו? המענה לשאלה זו חייב להטריד את קובעי ההחלטות ואת האחראים על הקצאת המשאבים לחיל האוויר.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il


נערך לאחרונה ע"י יוסיפון בתאריך 31-10-2005 בשעה 14:48.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #3  
ישן 16-10-2005, 12:41
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
ועוד באותו נושא ומאותו המקור
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ערן פולק שמתחילה ב "פרדוקס ה7 באוקטובר"

המכה האווירית המקדימה בפרוץ מלחמת יום הכיפורים
מחבר: ד"ר; סא"ל שמעון גולן
כאשר נודע בשחר ה-6 באוקטובר 1973 כי עוד באותו יום תותקף ישראל על-ידי צבאות מצרים וסוריה, דרש הרמטכ''ל להנחית מכה אווירית מקדימה. מטוסי חיל האוויר חומשו בתצורת תקיפה והמתינו כמעט עד הרגע האחרון להכרעת הדרג המדיני. זה הכריע בסופו של דבר נגד המכה המקדימה. בשל הכרעה זה ובשל העובדה שצבאות מצרים וסוריה החלו את מתקפתם מוקדם מהצפוי נכנס חיל האוויר למלחמה כשהוא אינו מוכן במלואו לא למשימות הגנה ולא למשימות התקפה.

בבוקרו של יום הכיפורים תשל''ד, כאשר נודע שמצרים וסוריה עומדות לתקוף את ישראל לקרא ערבו של אותו יום, שקלה ההנהגה המדינית-צבאית של ישראל להנחית מכה אווירית מקדימה והחליטה בסופו של דבר שלא להנחיתה. במאמר זה נעשה ניסיון לעמוד על הדינמיקה של קבלת ההחלטה באותו בוקר ועל השיקולים שעמדו ברקע ההחלטה – אלה שהנחו את הממליצים להנחית מכה מקדימה או להימנע מכך ואלה שהנחו את ראש-הממשלה, שהכריעה לבסוף להימנע מכך. כמו כן נבחנות משמעויותיה של אותה החלטה.





[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
התפיסה שהתגבשה טרם המלחמה ביחס למכה האווירית המקדימה



תפיסת מהלחמה והתוכניות המבצעיות שהיו תקפות עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים נדונו בפעם האחרונה לפני המלחמה באביב 1973 בסדרת שיונים שנערכו במסגרת מצב "כחול לבן", הוכרז בצה''ל עם קבלת ידיעות על האפשרות שבכוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה נגד ישראל. הסוגיות השנונות נדונו בדיונים בתוך צה''ל, ^היה מסכם שבשל אילוצים מדיניים לא יוכל צה''ל לפתוח במלחמת מנע, אך ייתכנו צירופי נסיבות, שיאפשרו להנחית מכה אווירית מקדימה^ ובמהלכם הוצגו התוכניות המבצעיות לרמטכ''ל, רב-אלוף דוד אלעזר. סוגיות אלה, ובכללן מטרות המלחמה, נדונו גם בדיונים עם שר הביטחון, משה דיין, ואף הוצגו לראש-הממשלה, גולדה מאיר.
אחת הסוגיות שנדונו בסדרת דיונים זו הייתה מלחמת המנע והמכה המקדימה. אל המתדיינים היה מוסכם שבשל אילוצים מדיניים לא יוכל צה''ל לפתוח במלחמת מנע, אך ייתכנו צירופי נסיבות, שיאפשרו להנחית מכה אווירית מקדימה. כלומר, צה''ל לא ייזום מלחמה, אבל במקרה שייודע על כך שהאויב עומד לתקוף במועד מסוים, רצוי וכף אפשר יהיה להנחית מכה אווירית מקדימה שתשבש את מתקפתו.(1)

כשנדון העניין לראשונה, העיר סגן הרמטכ''ל, אלוף ישראל טל, כי "לא נוכל להיות הראשונים שיורים במידה שאני חושב מה האמריקאים יגידו וכו'. נדמה לי שיצחק [רבין, שהיה שגריר ישראל בארצות-הברית עד מארס 1973] אמר שהם ממש הזהירו מפני זה"(2). על כך השיב שר הביטחון, משה דיין, כי ייתכנו מצבים שבהם תהיה ארצות-הברית דווקא מעוניינת בכך, והוסיף שאין כוונתו לכך שצה"ל יתכנן לפתוח את המלחמה בהנחתת מכה אווירית מקדימה כמו במלחמת ששת הימים, אלא לכך שצה"ל אומנם לא יפתח במלחמת מנע, אך עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות היווצרות מצב שיאפשר להנחית מכה מקדימה(3).

הוטעם כי האפשרות שיינתן לצה"ל להנחית מכה אווירית מקדימה אינה ודאית. ההערכה הייתה כי אותם אילוצים מדיניים, המונעים יציאה למלחמת מנע, עלולים למנוע גם הנחתתה של מכה מקדימה עם זאת העריכו, כי בעוד שלא יינתן לישראל להתחיל במלחמת מנע בשום מקרה, הרי ייתכנו מקרים שיאפשרו להנחית מכה אווירית מקדימה התנאי העיקרי לכך היה שייווצר רושם שאותה התקפת מנע מונחתת בתגובה למעשה כלשהו של האויב, שניתן להגדירו כעילה סבירה(4).

כך, למשל, אמר הרמטכ"ל: "אנחנו צריכים להדביק איזה משהו ברגע האחרון... זה לא בלתי אפשרי, משום שאני סומך על הערבים שיעשו ולו שגיאה קטנה, ואנחנו לא צריכים יותר משגיאה אחת. השגיאה הקטנה האחת היא שבאותו בוקר נעשה צילום, והם יירו טילים, ואנחנו נחזיר ארטילריה ונוכל להגיד 'נפתחה אש'. השגיאה השנייה שלא יהיה להם מספיק אומץ לב ללכת למלחמה בלי לעשות קצת Build Up מוקדם. כלומר, יהיה איזה נאום הוצב להבות יומיים קודם, ותהיה הכרזה באיזה מקום, ש'אנחנו יוצאים למלחמה'. צרף את זה לעור שגיאה - שהם פה יירו, שם יירו. זה יכול לתת לנו [עילה] - ככה שיש תקווה. אפשרות שלישית - שגם אנחנו נחבר איזה סיפור באותו בוקר, יש תקווה, אבל זה לא ביטחון כמו ב-67".(5)

שר הביטחון הציג דוגמאות למצבים, שבהם יהיה לישראל עניין להנחית מכה מקדימה: "תיקח את רמת-הגולן עם היישובים, כשאתה רואה שמרכזים שם כך וכך ארטילריה בלי סוף". ההנחה הייתה שבמקרה כזה תסכים הממשלה להנחית מכה מקדימה, "וניקסון [נשיא ארצות- הברית] לא יאבד עצמו לדעת" בשל הנחתתה. במקרה כזה "אם צריך פרובוקציה שהם פתחו בירייה הראשונה - נשיג לך גם את זאת".(6) דוגמא אחרת: "אם יתברר שעומדים מחר להפציץ את תל-אביב - אין צורך לחכות עד שיעשו זאת". (7) על דוגמא זו חזר בסכמו את דיון המטכ"ל, שבו הורה להביא בחשבון את האפשרות שתיפתח מלחמה במחצית השנייה של הקיץ. הוא צפה שמצרים וסוריה יפתחו במלחמה, אך ציין את האפשרות שצה"ל ינחית מכה אווירית מקדימה. על התגובה הצפויה של העולם לכך שישראל היא שפתחה במלחמה אמר, "איך להסביר לעולם שלא אנחנו התחלנו את המלחמה באותו זמן? - נטפל בזה".(8)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הידיעה: היום תפרוץ מלחמה



המבחן לסוגיה זו - כמו ליתר הסוגיות שנדונו באותה תקופה - הגיע ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973. בשחר אותו יום טילפן ראש המוסד, צבי זמיר, לראש לשכתו ודיווח לו את שנודע לו מפגישה שקיים עם מודיע בבירה אירופית. הרל''ש התקשר מייד למזכיריהם הצבאיים של ראש- הממשלה ושל שר הביטחון, לרל''ש הרמטכ"ל ולראש אמ"ן ומסר להם את הידיעה, שלפיה עומדת מצרים לצאת למלחמה נגד ישראל באותו יום לקראת ערב, בהתאם לתוכנית המוכרת לצה"ל .בין היתר נמסרה הערכת המודיע כי יש סיכוי של 99.9% שצבא מצרים אכן ייצא למלחמה, וכי המצרים חוששים, כי אם תיוודע כוונתם לפני פתיחת המערכה, עלול הדבר להביא להתערבות חיצונית. שעלולה להרתיע את הסורים מלאצת למלחמה.(9) כהמשך הבוקר הגיע פירוט נוסף - הפעם בכתב - של הידיעה, ובו צוין פעם נוספת כי להערכת המקור יש סיכוי של 99% שההתקפה תחל באותו יום. האחוז הנותר הוענק למקרה שנשיא מצרים יתחרט ברגע האחרון. המקור העריך שסאדאת יוכל לחזור בו גם כשאצבעו כבר על ההדק. עוד העריך המקור כי ניתן אולי לסכל את פרוץ המלחמה על-ידי פרסום ידיעות ברדיו ובעיתונות, שיוכיחו למצרים שישראל יודעת על כוונתם, מכירה את תוכנית המתקפה ומוכנה לה.(10)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
שיחת הרמטכ''ל עם מפקד חיל האוויר



הידיעה בעל פה על כוונתה של מצרים לפתוח במלחמה עוד באותו יום הגיעה לרמטכ"ל סמוך ל-04:30, והפעולה הראשונה שהוא נקט הייתה להתקשר טלפונית למפקד חיל האוויר, אלוף בני פלד, בשעה 04:40. הרמטכ"ל מסר לאלוף פלד את הידיעה והודיע לו כי הוא רוצה לפתוח את המלחמה במכה אווירית מקדימה.(11) בהמשך השיחה דנו הרמטכ''ל ומפקד. חיל האוויר על שיטת ההתקפה האפשרית. באחד הכנסים שערכו לאחר המלחמה בשלב הבלימה"
הסביר רב-אלוף אלעזר:
"השיחה בינינו היא על רקע התפיסה שהתגבשה אצלנו, וזה אולי מבהיר קצת את השאלה: היל האוויר - איזה מרכיב הוא בבלימה? היל האוויר תמיד נחשב אצלנו כמרכיב בעל חשיבות ראשונה בבלימה. כלומר, שהוא יצטרך לתת תרומה בשלב הבלימה; ואנחנו את התרומה של חיל האוויר כמשך השנה האחרונה, בעיקר בכוננויות של אפריל-מאי, תמיד ביססנו על ההנחה שחיל האוויר צריך לקבל זמן, צריך לקבל יוזמה, כדי לתקוף מערכי טילים במצרים ובסוריה, על-ידי זה לזכות בחופש פעולה, ואז הוא יכול לתרום תרומה גדולה. היות וזו קונספציה שאני הי איתה, אני מחפש איך להתחיל לפי המודל שאנחנו רוצים אותו. כלומר שחיל האוויר יכול לעלות על מערכי טילים, על חילות האוויר, ואז להשתחרר לסיוע טוב".(12)

בין השאר נדונה האפשרות ליזום התקפה על חילות האוויר של מצרים ושל סוריה, אך הועלה החשש כי במקרה כזה לא ניתן יהיה לתקוף בעוד מועד גם את המערכים של טילי הקרקע-אוויר כדי למנוע מהם להפריע למתן סיוע אווירי לכוחות הקרקע.

הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר הגיעו בסופו של דבר למסקנה - שאותה סיכם הרמטכ''ל - להנחית מכה יזומה על חיל האוויר הסורי על-ידי תקיפת שדות התעופה ומערך הטילים ברמת-הגולן. התוכנית לתקיפת הטילים אמורה הייתה להיות משולבת באש ארטילרית, בלוחמה אלקטרונית ובאמצעים נוספים. ההערכה הייתה כי היא תימשך כשלוש שעות, ובסיומה יוכל חיל האוויר לפעול באופן חופשי נגד כוחות הקרקע הסוריים. רב-אלוף אלעזר קבע את סדרי הקדימות: תחילה יותקף מערך הטילים ולאחר מכן - שדות התעופה בסוריה.(13) לשאלת הרמטכ"ל, מתי יהיה חיל האוויר מוכן לביצוע תוכנית זו, ענה אלוף פלד, שאם תינתן לו פקודה מייד, תוכל התקיפה להתבצע בסביבות 11:00-12:00. הרמטכ"ל הורה לו: "יש לך פקודה - תכין".(14)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
פגישת הרמטכ"ל עם סגנו ועם ראשי האגפים והזרועות



בשעה 05:10 הגיע הרמטכ"ל ללשכתו. כעבור עשר דקות הגיע לשם גם סגנו, אלוף ישראל טל. רב-אלוף אלעזר עידכן אותו בידיעות, והם דנו בשאלות המכה המקדימה, היקף הגיוס, שיטת הגיוס וההכנות שיש לבצע בתחום ההגנה האזרחית בחזית ובעורף. סגן הרמטכ"ל הציג את הדילמה אם לנסות למנוע את המלחמה או לפעול מתוך הנחה שלא ניתן למונעה ולנקוט את כל הצעדים הדרושים לקראתה. הרמטכ"ל קבע שיש לפעול כאילו המלחמה ודאית, ומכאן טבע שיש לנקוט את הצעדים המיטביים לקראתה. לגבי המכה המקדימה ציין הרמטכ"ל, שאם תינתן הפקודה, ניתן יהיה להנחיתה בסביבות 14:00-15:00. אפשר - קבע הרמטכ"ל - להורות לחיל האוויר להיערך באופן שיהיה מוכן גם לתקיפה אווירית מקדימה וגם לתגובה על יוזמה של מצרים ושל סוריה. אם ייוותרו רק שעות אור מועטות, אמר, יתקוף חיל האוויר שדות תעופה; אם ייוותר זמן רב יותר - יופנו המטוסים גם לתקיפתו של מערך הטילים בסוריה ולסיוע בבלימת המתקפה הקרקעית הסורית.(15) בשעה 05:30 התכנסו בחדר הרמטכ''ל ראשי האגפים והזרועות, וגם בפניהם חזר רב-אלוף אלעזר על העניינים הטעונים הכרעה, היקף הגיוס, שיטת הגיוס והשאלה אם להנחית מכה אווירית מקדימה והיכן להנחיתה - בטוריה או במצרים הוא עידכן את הנוכחים שהורה לחיל האוויר להיות מוכן לתקוף בסוריה את הטילים, את שדות התעופה ואת "הקו" ואמר כי טווה הזמן לביצוע התקיפות הוא בין 12:00 ל- 15:00.(16)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הדיון בלשכת שר הביטחון



בשעה 05:50 התכנסו בלשכת שר הביטחון השר עצמו, משה דיין, עוזרו, רב-אלוף (מיל') צבי צור; המנהל הכללי של משרד הביטחון, יצחק עירוני; הרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, אלוף שלמה גזית ומזכירים.(17) השר הציג בפני הפורום את ניתוחו באשר לפתיחת המלחמה: הבעיה העיקרית היא, אמר, אם - על סמך הנתונים הקיימים - אפשר לתקוף לפני שהערבים פותחים באש. דעתו הייתה, כי אם יהיה מידע ודאי שמצרים פותחת במלחמה, על צה"ל לתקוף בסוריה אף אם זו לא תצא למלחמה בו-זמנית עם מצרים: "אם יש לנו סימן ראשון במצרים, יש לנו זכות פוליטית לעלות על סוריה… על הסורים אפשר לעלות כשהמצרים פתחו, גם אם הם [הסורים] שותקים". זאת משום ש"הפעם חזית [מספר] 1 [היא החזית] הסורית - בגלל היישובים ובגלל שאפשר יהיה להוציאם מהמלחמה".(18)

שר הביטחון ציין אפשרות נוספת לפעולה, שאותה הציע עוזרו, רב-אלוף (מיל') צבי צור: לנסות לסכל את ניסיון הערבים לפתוח במלחמה על-ידי מתן פומבי לכך שישראל יודעת על כוונתם לתקוף. על כך כתב דיין בספרו: "עניין האזהרה היו לו שני היבטים: האחד - בעקבות מה שנאמר לנו בנדון זה על אפשרות שאזהרה עשויה למנוע התקפה; והשני - הבטחת תמיכתה של ארה"ב. ומכל מקום מניעת מצב בו ארה"ב עלולה לחשוד, או לטעון, שהיה אפשר למנוע את המלחמה, אלא שאנחנו - גם אם לא יזמנו אותה - מכל מקום לא עשינו הכול למניעתה".(19)

הרמטכ"ל הציג בפני שר הביטחון את שתי הבעיות העיקריות התובעות את הכרעת הדרג המדיני: המכה האווירית המקדימה והגיוס. הוא ציין שיש שתי אפשרויות להנחתת מכה אווירית מקדימה, האחת - תקיפת בסיסי חיל האוויר במצרים ובסוריה; האחרת - תקיפה בסוריה בלבד של בסיסי חיל האוויר, של מערך הטילים ושל כוחות הקרקע בקו.

בתשובה לשאלת הרמטכ"ל מה אומרים האמריקנים, השיב שר הביטחון שהם נמצאים בערפל מוחלט והגיעו למסקנה שמצרים וסוריה אינן הולכות לתקוף. מסיבה זאת, קבע השר, מכה מקדימה אינה באה בחשבון ותיתכן - כפי שהוא הנחה כבר באביב - רק אם יהיה מידע ודאי שהערבים עומדים לתקוף את תל-אביב. אפשרות אחרת שבאה בחשבון, אמר השר, היא תקיפה אווירית מקדימה בסוריה - גם אם רק המצרים יפתחו במלחמה. הרמטכ"ל העריך שרק אם יבצעו הערבים שגיאות גסות. ייוודע לאמריקנים ממקורותיהם שאכן בכוונתם לתקוף. הוא הציע לדווח לאמריקנים את הידוע לישראל, בתקווה שישתכנעו שהמידע אכן נכון, ואמר כי אם תיווצר סיטואציה שצה"ל יוכל להנחית מכה אווירית מקדימה, הרי שהוא מעדיף להנחיתה על סוריה בלבד. כדי שחיל האוויר יוכל לעשות זאת, הדגיש הרמטכ"ל, צריך היה חיל האוויר לקבל פקודה בשעה 06:00, והוא אכן קיבלה ויהיה מוכן בין 14:00 ל-16:00 להנחית מכה מקדימה על סוריה או לכל פעולה אחרת.

שר הביטחון היה איתן בדעתו שמכה מקדימה אינה באה בחשבון במצב הקיים. הוא העריך שהאמריקנים לא יתנו לישראל "אור ירוק" לתקוף ראשונה - גם אם יהיו בטוחים לחלוטין שהערבים עומדים לתקוף - ויציעו שישראל תיתן להם לתקוף ראשונים.(20) גם ראש-הממשלה - הוא צפה - לא תאשר הנחתת מכה מקדימה, אלא אם תהיינה הפתעות, כגון "אם ייוודע לנו דבר מסמר שיער, או שתהיה להם פליטה מוקדמת של טילי 'סקאד' או משהו דומה". הוא סיכם את התנאים שבהם יינתן להנחית מכה אווירית מקדימה: "לסוריה - רק אחרי שהמצרים יתחילו, גם באם סוריה לא; לתת באם תיפתח אש מכינה או ידיעות מסמרות". על כך השיב הרמטכ"ל: "זה מה שאנחנו מכינים".




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
מזג האוויר אינו מאפשר לתקוף את הטילים ברמת הגולן



ב-06:45 נודע נתון מטאורולוגי, שהשפיע על אפשרויותיו של חיל האוויר לתקוף בחזית הסורית וגרם לשינוי היעדים האפשריים להנחתת המכה המקדימה. באותה שעה הודיעו למפקד היל האוויר שהאיזור שבו פרוסים טילי הקרקע-אוויר ברמת-הגולן יהיה מכוסה בכמות גדולה של עננים נמוכים - דבר שימנע את האפשרות לתקוף אותם, נוכח מידע זה ומתוך רצון שלא להפסיד זמן הציע אלוף פלד לרמטכ"ל לשנות את המשימה ולייעד את המטוסים לתקיפת שדות תעופה בעומק סוריה. לאחר שמפקד היל האוויר הודיע שיהיה מוכן להתחיל בתקיפה המקדימה במתכונת זו בין 11:00 ל- 12:00. קבע הרמטכ"ל את עיתויה לשעה 12:00. הפקודה החדשה הורדה לחיל האוויר, ומערכי השליטה והתחזוקה שלו החלו לפעול לביצועה.(21)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הדיון בלשכת ראש-הממשלה



חילוקי הדעות בין שר הביטחון לרמטכ''ל בשאלות המכה האווירית המקדימה והגיוס הובאו בפני ראש-הממשלה, גולדה מאיר. בשעה 08:05 נועדו השלושה בלשכתה שבמחנה המטכ"ל בתל-אביב, כשעימם השר ללא תיק ישראל גלילי, עוזר שר הביטחון, צבי צור, וראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא, בהמשך הצטרף גם סגן ראש הממשלה, יגאל אלון, שהגיע מקיבוצו, גינוסר.(22)

שר הביטחון ציין בפני ראש-הממשלה שמבחינה מבצעית עדיף אומנם להנחית מכה אווירית מקדימה, אלא שהפעם אין ישראל יכולה להרשות זאת לעצמה. הוא חזר בפניה על העמדה שהביע בדיון בלשכתו, כי ניתן יהיה להנחית מכה אווירית מקדימה רק באחד משני המקרים: הנחתת מכה מקדימה בסוריה, גם אם רק מצרים תפתח במלחמה, או הגעת ידיעות "שיקפיצו אותנו".

הרמטכ"ל טען שבמכה מקדימה יש יתרון עצום, שכן ביכולתה לחסוך אבדות רבות.(23) הוא ציין שחיל האוויר יוכל להתחיל לתקוף בשעה 12:00 ולחסל את כל חיל האוויר הסורי ולאחר שלוש שעות יוכל לחסל גם את מערך הטילים,(24) כך שאם יתחיל האויב את מתקפתו בשעה 17:00,(25) כבר יהיה חיל האוויר חופשי עד אז לפעול נגד כוחות הקרקע הסוריים. רב-אלוף אלעזר ציין שהוא ער לסכנה המדינית שבהנחתת מכה מקדימה והטעים שאין הכרח להחליט מיידית בעניין, שכן נותרו לרבע שעות (עד המועד להנחתת המכה המקדימה – 12:00 להידברות עם ארצות-הברית. ייתכן - אמר הרמטכ"ל - שבמרוצת זמן זה ישתכנעו האמריקנים -וודאותה של המתקפה הערבית, ואז יינתן אולי לישראל להנחית את המכה המקדימה. אם תנאים אלה לא יתמלאו, אמר, יהיה חיל האוויר מוכן לתקוף בו- זמנית עם תחילתה של מתקפת האויב. כדי להדגיש את חשיבותה של המתקפה המקדימה ציין הרמטכ"ל שמצרים וסוריה מתכוונות להתחיל את מתקפתם בתקיפת שדות תעופה בשטח ישראל. אם אלה ייפגעו, אמר, תשובש ותצומצם יכולת הפעולה של חיל האוויר, כך שייתכן שלא יהיה סיפק בידו לפגוע במערך הטילים עוד באותו יום, וכתוצאה מכך יוכלו כוחות הקרקע הסוריים לחדור במספר מקומות לתוך רמת-הגולן. במהלך הדיון הועלו מספר הצעות פעולה לסיכול המלחמה - בהתבסס על הדברים שאמר המודיע לראש המוסד, כי אם יתברר לסאדאת שישראל יודעת על תוכניותיו ומוכנה לקראתן, הוא עשוי לבטל את פקודת המבצע. ההצעות היו לבצע גיוס גלוי, להדליף באמצעות סוכנויות הידיעות את מה שידוע לישראל או להעביר אזהרה למצרים באמצעות ארצות-הברית. בשעה 09:05 הורתה ראש-הממשלה למנהל משרדה, מרדכי גזית, להודיע מייד לציר בוושינגטון, מרדכי שלו (השגריר שמחה דיניץ היה בארץ בגלל אבל על מות אביו) על ההתפתחויות ולהזמין את שגריר ארצות-הברית בישראל, קנת קיטינג, למשרדה. היא החליטה לדווה לאמריקנים על יציאת הסובייטים, על הידיעות שבידי ישראל בנוגע לכוונות הערבים ועל הכוחות שהם ריכזו בגבולות.

באשר למכה המקדימה – היא סיכמה כי הלב מאוד מושך להנחיתה. אלא שהתנאים שונים מאלה שהיו עם פרוץ מלחמת ששת הימים. עתה - היא קוננה - מתגלה העולם בכל נבזותו, והסבריה של ישראל לא יתקבלו. היא אמרה כי יש להמתין ולראות אלו התפתחויות יהיו במשך היום וקבעה כי גם אם רק המצרים יתקפו, ינחית חיל האוויר מכה מקדימה בסוריה.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
סיכום בין שר הביטחון לרמטכ''ל



נוכח הנחיה זו סיכם הרמטכ"ל עם שר הביטחון בשעה 09:25; בתום הדיון אצל ראש-הממשלה. שחיל האוויר יהיה מוכן לתקוף את שדות התעופה בסוריה מייד אחרי שינחת הפגז הראשון בחזית המצרית ויהיה בכוננות לבצע תקיפה מקדימה במקרה שהערבים יעשו שגיאות שיאפשרו את הנחתתה.(26)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הצגת תוכניותיו של חיל האוויר בפני הרמטכ''ל



בשעה 09:45 הציג מפקד חיל האוויר בפני הרמטכ"ל את תוכניות החיל ואת הכנותיו. הוא ציין כי לפני שעת ה"ש" של האויב יועלו לאוויר כ-70 מטוסים בצורה גלויה במגמה לקבל את פני האויב ולסכל כל תקיפה אווירית שלו, וכי מטוסים אחרים יישארו כדי לתת סיוע לכוחות הקרקע השעה המאוחרת ביותר לתקיפה – קבע מפקד חיל האוויר היא - 16:00, ולכן צריכה הפקודה להינתן לכל המאוחר בשעה 15:00. אם לא תינתן פקודה כזאת, הוא הדגיש, יהיה צורך לשנות את תצורת החימוש של המטוסים לקראת הלילה. עוד אמר, כי אם יוחלט שלא להנחית מכה אווירית מקדימה, יהיה על חיל האוויר להיות בשעה 15:00 בהיערכות הגנתית, ולכן צריך להודיע לו עד השעה 13:00 אם יש אישור למכה אווירית מקדימה.(27)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הפגישה בין ראש הממשלה לבין שגריר ארצות-הברית בישראל



בסביבות השעה 10:00 הגיע שגריר ארצות-הברית בישראל ללשכתה של ראש-הממשלה. גולדה מאיר מסרה לו כי בידי ישראל מידע על ריכוזי כוחות מצריים וסוריים בגבול ועל פינוי משפחות סובייטיות ממצרים. היא הביעה את צערה על פער ההערכות בין ישראל לארצות-הברית ביחס לכוונותיהן של מצרים ושל סוריה והדגישה כי אף שגם ישראל סברה בתחילה כי מצרים עורכת רק תמרונים, הרי כעת ברור לה מתוך ידיעות שהגיעו אליה, כי בכוונת מצרים וסוריה לצאת למלחמה החל משעות אחרי הצהריים המאוחרות של אותו יום. לשאלת השגריר קיטינג, אם ישראל תנחית מכת מנע. היא השיבה שישראל לא תעשה זאת, אף שהדבר היה מקל עליה מאוד. עוד אמרה גולדה מאיר, כי אף שישראל בטוחה ביכולתה לנצח, ברצונה למנוע מלחמה, ולכן היא ביקשה שארצות-הברית תעביר לידיעת הסובייטים והמצרים שישראל לא תתקוף, אך תגיב אם תותקף. כן אמרה כי נוכח המצב מגייסת ישראל מילואים.(28)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
שינוי תצורת החימוש בחיל האוויר



בסביבות 12:00 נמסר למפקד חיל האוויר שאין אישור להנחית מכה אווירית מקדימה.(29) בעקבות זאת היה עליו להחליט, אם להמשיך להחזיק את החיל בכוננות לתקיפת שדות תעופה בסוריה – בידיעה ברורה שלא יקבל אישור לביצועה לפני שהאויב יפתח באש - או לשנות פעם נוספת את משימות החיל. בתדריך שנתן בחיל העריך אלוף פלד שהאויב יפתח את המלחמה במטס תקיפה בסביבות השעה 15:00.(30) הוא פנה איפוא לרמטכ"ל וקיבל את אישורו לבטל את הכוננות לתקיפת שדות התעופה בסוריה, כלומר לשנות את תצורת החימוש של המטוסים ולהיות מוכן להגנה אווירית, לתקיפה לאורך קווי החזית מייד עם הפתיחה באש ולהפעלת החיל בהתאם להתפתחויות ולקריאת הקרב. הרמטכ"ל הניח כי "אנחנו צריכים להתכונן שבו-זמנית שני חילות האוויר, המצרי והסורי, ינסו לתקוף, ואז באותו זמן איננו יכולים לתקוף טילים – אנו חייבים להיות ערוכים היערכות מרבית כדי למנוע אפשרות חדירה".(31) סמוך לשעה 13:30 החלו מטוסי יירוט לפטרל במשימת הגנה אווירית, כשהמטרה העיקרית היא למנוע מהאויב להשיג הישגים באוויר.




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
הפעלת חיל האוויר בפתיחת המלחמה



בשעה 13:55 נודע לרמטכ"ל כי החלה המלחמה. היה זה מפקד חיל האוויר שהודיע לו שהתגלו המראות של מטוסי קרב במצרים ובסוריה ודיווח שהוא מזניק את מרב המטוסים להגנת שמי המדינה. הרמטכ"ל חש למוצב השליטה המרכזי של חיל האוויר ושאל אם ניתן עדיין לבצע מתקפה יזומה נגד היל האוויר הסורי. אלוף פלד השיב שחיל האוויר אינו מאורגן לכך - אחדים ממטוסי ה"פנטום" כבר אינם מוכנים למשימה זו, אך אפשר להתחיל להתארגן לקראתה. הרמטכ"ל הורה: "קדימה!"(32)

בשעה 14:30 ביקש הרמטכ"ל לבדוק שוב עניין זה, והפעם ענה לו אלוף פלד שלא ניתן לתקוף שדות תעופה בסוריה, משום שמטוסי ה"פנטום", שהם הכוח העיקרי המיועד לכך, מרותקים למשימות הגנה. הוא ציין שניתן לתקוף מטרות אחרות בעומק וכן את מערך המכ"מים המצרי במפרץ סואץ.(33) בהמשך דנו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר כיצד ניתן לנצל את חיל האוויר בצורה המיטבית בשעות האור שנותרו.(34) בשעה 14:50 נמסר לשר הביטחון שניתן לנצל מטוסי "סקייהוק" לתקיפת מטרות שונות, כגון לדקיה ותחנות מכ"ם. השר אישר לתקוף מטרות צבאיות ומרכזי דלק בסוריה, בתנאי שהתקיפה לא תפגע בהגנת שמי המדינה. האישור סויג בשני סייגים נוספים: יש לתקוף רק מטרות צבאיות, ואין לתקוף מטרות בדמשק.(35)




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://lib.cet.ac.il/images/bullet_arrow_chapter.gif]
סיכום



בחודשים שקדמו למלחמה, כאשר אושרו התוכניות האופרטיביות שהיו תקפות עם פרוץ הקרבות, הונחה הנחת היסוד, שצה"ל לא יוכל לפתוח במלחמת מנע בשל התנאים המדיניים. אותם התנאים, כך הונח, גם לא יאפשרו לישראל להנחית מכה מקדימה, אך ייתכן שייווצר מצב שיאפשר או שיצדיק את הנחתתה בדיונים באביב 1973 הובאו מספר דוגמאות למצבים אפשריים כאלה: ידיעה שבכוונת הערבים להפציץ את תל-אביב, ירי לעבר מטוס צילום ישראלי או הכרזות של מנהיגים ערבים – המלוות בריכוזי כוחות - שבכוונתם לצאת למלחמה נגד ישראל. באחת ההזדמנויות נתן שר הביטחון דוגמא לריכוז כוחות סוריים ברמת-הגולן, שעשוי להיות עילה להנחתתה של מכה מקדימה, והעריך שנשיא ארצות-הברית לא יגנה את ישראל על כך. מבחנה של הערכה זו הגיע בבוקר יום הכיפורים, כשהתקבלה הידיעה כי בכוונת מצרים וסוריה לצאת עוד באותו יום למלחמה נגד ישראל.

הדיונים שהתנהלו בבוקר יום הכיפורים לגבי הנחתת מכה אווירית מקדימה העלו את הקונפליקט בין השיקול המבצעי לשיקול המדיני. על כולם - אנשי צבא כמדינאים - היה מוסכם כי מבחינה מבצעית עדיף להנחית מכה מקדימה, שכן ביכולתה לחסוך לצה"ל אבדות רבות למכה המקדימה יוחסה חשיבות גדולה בשל ההתרעה הקצרה שניתנה לישראל: היה ברור כי במהלך הזמן המועט שנותר עד לפרוץ המלחמה לא יספיקו כוחות הקרקע להיערך כראוי; היה השש שתהליכי הגיוס, ההצטיידות וההיערכות יבוצעו תחת אש; והיה ברור כי מול כוחות האויב התוקפים יעמדו בשלב הראשון רק הכוחות הסדירים - מה שיגדיל את סיכויי האויב לזכות בהישגים קרקעיים ולגרום לצה"ל אבדות כבדות.

במצב כזה גדלה חיוניותו של חיל האוויר לבלימת האויב ולמתן סיוע לכוחות הקרקע. אולם כדי שייטיב לסייע - כך גרסה הדוקטרינה של חיל האוויר - קודם כול עליו להשמיד את מערך טילי הקרקע-אוויר, שעלול לפגוע בחופש הפעולה שלו, ואת חילות האוויר היריבים. המצב הגרוע ביותר מבחינת חיל האוויר היה קבלת פקודה לסייע לכוחות הקרקע לפני חיסולם של מטוסי האויב ושל טילי הקרקע-אוויר שלו. הנחתת מכה מקדימה הייתה מאפשרת לחיל האוויר להגיע למצב שבו מולאו תנאיו - ולו באופן חלקי - למתן סיוע יעיל לכוחות הקרקע.

מול שיקול זה עמד השיקול המדיני, בבוקר ה-6 באוקטובר ידעה ההנהגה המדינית- צבאית של ישראל שמצרים וסוריה עומדות לתקוף עוד באותו יום, אך הידיעה שהתריעה על המתקפה הצפויה גם כללה הערכה כי אפשר שמהלכים מסוימים - למשל מתן פומבי לכך שישראל יודעת על הכוונה לצאת למלחמה - ירתיעו את האויב מלממש את תוכניתו. ההנחה הבסיסית של ההנהגה הישראלית הייתה שמלחמה אינה רצויה, ושיש לעשות כל מאמץ כדי למנוע אותה. בוודאי שהיה אינטרס למנוע מלחמה שעמדה להיפתח בתנאים כה קשים, ומשהועלתה האפשרות למונעה, הוחלט למצותה עד תום. הדרך שנבחרה הייתה לדווח לאמריקנים על הידיעות שבידי ישראל ולבקש מהם לפעול למניעת המלחמה. הנחתת מכה מקדימה על-ידי ישראל הייתה מנוגדת למגמה הזאת יתר על כן, התברר שארצות הברית לא ידעה על כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה, וההנהגה המדינית בירושלים חששה שאם תנחית ישראל מכה מקדימה, היא תואשם בכך שיזמה את המלחמה. התנאים המדיניים - כך הוערך אינם דומים לאלה ששררו ערב מלחמת ששת הימים, ואשר איפשרו לישראל לפתוח במלחמה באמצעות הנחתתה של מהלומה אווירית על שדות התעופה של שכנותיה. ההנהגה המדינית של ישראל חששה כי אם תואשם באחריות לפרוץ מלחמה חדשה במזרח התיכון, תתקשה ידידתה היחידה של המדינה - ארה"ב - להמשיך בתמיכתה המדינית והצבאית. מבחינת מנהיגי ישראל היה זה איפוא חיוני ביותר לשכנע את ארצות-הברית שהערבים יזמו את המלחמה, ואילו ישראל היא הצד המתגונן.

בפגישתה עם שגריר ארצות-הברית בישראל אמרה ראש-הממשלה במפורש שישראל לא תתקוף ראשונה, אף שהדבר היה מקל עליה מאוד במילים אחרות: השיקול המדיני גבר על השיקול המבצעי.

הרמטכ"ל, שבתוקף תפקידו ראה לנגד עיניו בראש ובראשונה את השיקול הצבאי, החליט עם הגעת הידיעה בשחר יום הכיפורים, כי עליו לפעול כאילו המלחמה היא ודאית -- אף שהוא לא היה משוכנע בכך לחלוטין. מאותו רגע שבו החליט רב-אלוף אלעזר לפעול מתוך הנחה שהמלחמה תפרוץ בתוך שעות ספורות, הוא תמך בהנחתתה של מכה אווירית מקדימה - צעד שעל חיוניותו המבצעית איש לא חלק. שר הביטחון, לעומתו, נאחז באפשרות שנרמזה בידיעה, כי ייתכן שאפשר עדיין למנוע מלחמה, וביקש למצות אפשרות זו. שיקול זה - נוסף על השיקול המדיני - הביאו להתנגד להנחתת מכה מקדימה.

קשה מאוד להעריך מה היה קורה אילו הנחיתה ישראל מכה אווירית מקדימה במתכונתה המתוכננת, דהיינו רק נגד מערכי הטילים ושדות התעופה בסוריה. ברטוב מביא מחקר של מומחים אמריקנים ולפיו, אילו ניתן אישור להנחתת המכה המקדימה המתוכננת, ניתן היה להשמיד 90% מבסיסי הטילים בתוך שלוש עד שש שעות במחיר של פחות מעשרה מטוסים ישראליים. להצלחה זו, טוענים אותם מומחים, יכולה הייתה להיות השפעה מכרעת על יעילות פעולתו של חיל האוויר בהמשך וכתוצאה מכך - גם על יעילות לחימתם של כוחות הקרקע.(36)

טענה זו מתעלמת מהעובדה שתנאי מזג האוויר לא איפשרו לתקוף את מערכי הטילים ברמת-הגולן, ולכן הוחלט שהמכה האווירית המקדימה תכוון רק נגד שדות התעופה בסוריה.

הנחתת מכה מקדימה רק על שדות התעופה בסוריה אומנם הייתה חוסכת לחיל האוויר מקצת הלחימה על העליונות האווירית מייד עם פרוץ הקרבות, אולם היא לא הייתה משנה את המציאות שנוצרה בימים הראשונים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים: הצורך לסייע לכוחות היבשה מול מטריית טילים פעילה של האויב. יתר על כן, מכה אווירית מקדימה בחזית הסורית בלבד לא הייתה משנה את המציאות בחזית המצרית, אלא אם היא הייתה יוצרת אפקט פסיכולוגי שהיה מרתיע הן אותם והן את הסורים מלצאת למלחמה. ראוי לציין כי בדיונים שהתקיימו בשעות שלפני פרוץ המלחמה כלל לא נידונה האפשרות למנוע את המלחמה באמצעות הנחתתה של מהלומה פסיכולוגית עזה, וסוגיה זו תישאר אחת השאלות הבלתי פתורות של דמלחמת יום הכיפורים.

שנים אחדות לאחר המלחמה העלו דיין ובראון תיזה חדשה, ולפיה התנגד שר הביטחון להנחתתה של מכה אווירית מקדימה, גם משום שידע כי תרומתה המבצעית תהיה דלה בשל הוצאת הטילים מרשימת היעדים לתקיפה. חשוב להדגיש כי דיין לא העלה טענה זו במהלך הדיונים בבוקר יום הכיפורים - ולכן העלאת התיזה החדשה אינה אלא ניסיון בדיעבד להצדיק את ההחלטה שהתקבלה ערב המלחמה.

ההחלטה לדחות את ההכרעה בשאלת המכה האווירית המקדימה ממש עד הרגע האחרון גרמה בסופו של דבר נזק חמור ליכולתו המבצעית של חיל האוויר בשעות הראשונות למלחמה. מאחר שחיל האוויר נזקק לשלוש-ארבע שעות כדי לשנות את תצורת החימוש, ומאחר שההנחה הייתה כי המלחמה תיפתח בשעה 18:00, הוחלט לחמש את המטוסים לתקיפת שדות התעופה בסוריה ולהשאיר אותם בתצורת חימוש זו עד הצהריים, בתקווה שעד אז ייווצרו התנאים המדיניים שיאפשרו להנחית את המכה המקדימה. כאשר פרצה המלחמה - ארבע שעות מוקדם מהצפוי - היו המטוסים בעיצומו של תהליך לשינוי תצורת החימוש. לכן לא יכול היה חיל האוויר לבטא את מלוא עוצמתו בשעות הראשונות למלחמה לא במגננה ולא בתקיפת שדות תעופה.

עם פתיחת המלחמה נשקלה עדיין האפשרות לתקוף את שדות התעופה בסוריה, אך בתוך זמן קצר התברר שאין אפשרות לעשות זאת, והמטוסים הופנו לסייע לכוחות הקרקע בנסיבות הכי קשות מבחינתם – כאשר חילות האוויר ומערכי הטילים של הסורים ושל המצרים במלוא עוצמתם. ההכרח לסייע לכוחות היבשה בלי שהושגה קודם לכן עליונות אווירית הוא אחת הסיבות המרכזיות לשיעור האבדות הגבוה שספג חיל האוויר הישראלי בימים הראשונים למלחמה.

שאלה מעניינת נוספת היא האם היה מקום לחשש הכבד של ההנהגה הישראלית מפני תגובה אמריקנית קשה במקרה של יציאה למלחמת מנע או של הנחתת מכה אווירית מקדימה. חוקר ישראלי שבחן סוגיה זו כותב כי בתגובה להודעת ישראל כי תימנע מלהנחית מכה מקדימה רמזה ארצות-הברית שאין היא רואה את עצמה בהכרח מחויבת כלפי ישראל עקב החלטתה זו. עוד כותב החוקר, כי "בתוך ימים ספורים התברר כי למרות שוויתרה על המכה המקדימה, לא השיגה ישראל במלואו את הסיוע המדיני והצבאי שלו ציפתה עקב כך מארצות-הברית.(37) לטענתו פעלה ארצות-הברית בראש ובראשונה על-פי האינטרסים שלה: היא נמנעה מלסייע לישראל כל עוד סברה שהסיוע אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים האלה, וכאשר החלה לסייע, היא לא עשתה זאת כ"פרס" על הימנעותה של ישראל מלהכות ראשונה, אלא משום שהדבר תאם את האינטרסים האלה.(38) ניתן להמשיך טיעון זה ולומר שארצות-הברית הייתה נוהגת באותו אופן גם אילו הייתה ישראל מכה ראשונה.

יחד עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות שבמקרה כזה הייתה ארצות-הברית נמנעת מלהגיש לישראל אף את הסיוע שהגישה - או לפחות מתרצת את אי-הגשת הסיוע שלו ציפתה ישראל בכך שהיא ירתה את הירייה הראשונה.



1. דברי שר הביטחון בדיון מטה השר, ישיבה שבועית, 27.4.73, עמ' 9-10, ובדיון מטכ"ל, 14.5.73; דברי הרמטכ"ל בהצגת תוכניות לראש הממשלה, 9.5.73, עמ' 9-10, בדיון מטכ"ל, 12.5.73, עמ' 39; בתכנונים אופרטיביים צפון, עמ' 24 ובתכנונים אופרטיביים חיל האוויר, עמ' 53. כל המסמכים האלה מצויים בארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
2 דיון מטה שר, ישיבה שבועית, 27.4.73, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
3. שם
4 דברי הרמטכ"ל בדיון מטכ"ל, 21.5.73, עמ' 39, תכנונים אופרטיביים צפון, עמ' 24 ותכנונים אופרטיביים חיל האוויר, עמ' 13, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
5 הצגת תוכניות חיל האוויר לרמטכ"ל, 9 במאי 1973, עמ' 19, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
6. ישיבה שבועית, דיון מטה השר, 27.4.73, עמ' 11, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
7. דיון מטכ"ל, 14.5.73, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל, ראו גם אריה בראון, ^משה דיין במלחמת יום הכיפורים^, עידנים, תל-אביב, 1992, עמ' 26
8. דיון מטכ"ל, 21.5.73, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל, ראו גם בראון, עמ' 28
9. פרטי הידיעה לפי:
א. מסמך מצורף למכתב סמנכ"ל המוסד למינהל אל רמ"ח היסטוריה מיום 19 בפברואר 1981.
ב. פתק שרשם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, תא"ל ישראל ליאור, כשקיבל את הידיעה.
ג. דברי רל"ש ראש המוסד, שאליו התקשר שר הביטחון במהלך הדיון שנערך בלשכתו החל מהשעה 05:50, כפי שנרשמו ברשימות שליש שר הביטחון, עמ' 2-3. כל המקורות האלה מצויים בארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
10. מד"ת (מרכז דיווח ותיעוד), מצרים-סוריה-ישראל – התקפה על ישראל, 6.10.73, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
11. יומן רל"ש הרמטכ"ל, 6 באוקטובר 1973, עמ' 1, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
12. דברי הרמטכ"ל בכנס פיקוד הדרום, 5 בפברואר 1974, עמ' 24, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
13. עדות רא"ל (מיל') דוד אלעזר, הד1-1410-, 17 בפברואר 1976, עמ' 2, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
14. שם; יומן רל"ש הרמטכ"ל, עמ' 1. נראה כי הקביעה שהמכה המקדימה תכוון לסוריה דווקא נבעה מהראייה שהתגבשה במטה הכללי, ושקיבלה יתר תוקף בעקבות התראתו של אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, ב-24 בספטמבר 1973, ושלפיה המערך הטורי מהווה איום מיידי יותר מהמערך המצרי בגלל מגבלות התרעה, קרבת הגבול ליישובים והעדר מכשול קרקעי - ולכן יש לתקוף אותו בקדימה ראשונה.
15. יומן רל"ש הרמטכ"ל, עמ' 1
16. שם. בעדותו למחלקת היסטוריה מיום 17 בפברואר 1976 (עמ' 3) הסביר רב-אלוף אלעזר את הקביעה ביחס לעיתוי התקיפה כלהלן: "עיתוי התקיפה לא (קבע במרחב של שלוש שעות; פשוט עוד לא הייתה פקודה על העיתוי. השאלה הייתה מתי נהיה מוכנים ומה תהיינה הידיעות הנוספות שתגענה עוד במשך היום. היה ברור לי מחיל האוויר שהוא לא יהיה מוכן לעשות את זה לפני 11:00 או 12:00, לכן יצאתי מהנחה שזה לא לפני 12:00. מאידך רציתי להגביל אותן ולהגיד שלא אחרי 15:00, כי אחרי 15:00 לא נספיק לעשות מספיק עד הערב".
17. הפרטים על הישיבה - לפי רשימות שליש שר הביטחון ויומן רל"ש הרמטכ"ל, עמ' 1-5א, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
18. מהידיעה שהגיעה עם שחר ומידיעות קודמות על תוכניות המתקפה הונח שמצרים היא שתפתח במלחמה, וסוריה תצטרף אליה, אך לא היה ברור אם תפתח במלחמה בו-זמנית עם מצרים או תצטרף רק לאחר מספר שעות.
19. משה דיין, אבני דרך, עידנים ירושלים, דביר, תל-אביב, 1976, עמ' 575
20. בכנס לסיכום מלחמת יום הכיפורים, שערך פיקוד צפון ב- 7בפברואר 1974 באיילת השחר (עמ' 68-69), הסביר שר הביטחון כי הסיבות העיקריות לכך שישראל לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להנחית מכה אווירית מקדימה היו תלותה בארצות-הברית כמקור נשק עיקרי והעובדה שגם ארצות-הברית לא ששה לתמוך בה. בין השאר אמר השר בהקשר זה: "אני לא בטוח אם כולכם מעריכים מה זאת הבעיה המדינית. זה לא שאנחנו ניראה תוקפנים בעולם, וזה לא יפה להיות תוקפנים - הלוואי וזאת הייתה הבעיה. הבעיה היא שכל מדינה בעולם היום, כל מדינה, גם זאת שנחשבת ברשימת ה"מצורעות" - דרום-אפריקה ופורטוגל - יכולה ללכת לכל מקום בעולם ולהזמין מטוסים וטנקים… אבל יש מדינה אחת בעולם - וזה אנחנו - שלא יכולה בשום מקום לקבל היום נשק… אלא רק במדינה אחת - ארצות-הברית, וארצות-הברית יש לה שיקולים רבים".
דיין סיפר כי באומרו פעם למזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר, כי "ארצות הברית היא המדינה היחידה שיכולה לתמוך בנו", השיב קיסינג'ר: "תסלח לי, אדוני, אתה טועה, גם אנחנו לא רוצים לתמוך בכם, גם אנחנו היינו רוצים לעבור לצד השני בשביל לתמוך בערבים". בדברים שכתב בדיעבד הוסיף דיין עוד סיבה להתנגדותו להנחתת המכה האווירית המקדימה במתכונת שהוצעה על-ידי הרמטכ"ל, העובדה שמפקד חיל האוויר אמר, כי בשל תנאי מזג האוויר לא יוכל לתקוף את מערך הטילים בחזית רמת-הגולן, אלא רק את שדות התעופה בעורף סוריה. "מכה מקדימה כזו, לו בוצעה, לא הייתה לה השפעה של ממש על המלחמה" (דיין, עמ' 576, משה דיין, "לראות את המלחמה", מעריב, 6.3.81, עמ' 32). זו הצגה מטעה של העניין: בדיון הזה הציג הרמטכ"ל את המכה המקדימה כמכוונת הן כלפי שדות התעופה והן כלפי מערך הטילים. בדיון לא הועלה כלל הטיעון שמזכיר שר הביטחון, וגם לא הייתה סיבה שיועלה, שכן על בעיית מזג האוויר נודע לו, כפי שיתואר להלן, רק מאוחר יותר.
21. מדברי מפקד חיל האוויר בכנס של פיקוד דרום ב-5 בפברואר 1974, עמ' 5 ובכנס ספ"כ, 13 בפברואר 1974, עמ' 35, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל. בעקבות פקודה זו היה חיל האוויר מוכן בשעה 12:00 לתקוף תשעה שדות תעופה בסוריה. (מפקדת ה"א/ענף תולדות ח"א, מלחמת יום הכיפורים - תקיפת שדות תעופה ותחנות מכ"ם, הד-7-(351), 12 במארס 1979, עמ' 22, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל)
22. תיאור הקטעים הרלוונטיים מישיבה זו מבוסס על רשימותיהם של המזכיר המדיני של ראש הממשלה, אלי מזרחי, של שליש שר הביטחון, סא"ל אריה בראון, ורל"ש הרמטכ"ל, סא"ל אבנר שלו.
23. אחרי המלחמה הסביר הרמטכ"ל: '"סלע' זו ההיערכות הטובה, אם הולכים למלחמה. אני יודע
ש'סלע' כבר לא נספיק לעשות, כי זאת בעצם התרעה של 12 שעות. לכן בעיניי החשיבות של המכה המונעת היא עוד יותר גדולה - כי אנחנו ניערך ל'סלע' תוך כדי אש… מכה מונעת תחסוך הרבה חיים, כי נוכל לפתוח בחזית אחת ולהתחיל אותה טוב. כלומר, אחרי חיסול מערך הטילים הערכתי שאם נתחיל ב- 11:00-12:00, אנחנו עוד לפני ההתקפה שלהם, לפני שעת ה'ש' המתוכננת שלהם, נוכל להתחיל לעבוד על הצירים, על ריכוזי הכוחות ולהשפיע באופן משמעותי על כל התפתחות בחזית הסורית". (כנס פיקוד הדרום, עמ' 25, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל)
24. תמוה כיצד מציין הרמטכ"ל כי חיל האוויר יוכל לפעול גם נגד הטילים, כאשר הוא עצמו החליט, כאמור, שבגלל תחזית מזג האוויר תונחת המכה המקדימה רק על שדות התעופה.
25. במאמר זה לא אעסוק בסוגיית המועד שנצפה לתחילת המלחמה (18:00; "לפנות ערב" וכו'). אסתפק רק בקביעה שהרמטכ"ל הבין כי בידיעה נאמר שהמלחמה תתחיל בשעה 18:00.
26. יומן רל"ש הרמטכ"ל, 6 באוקטובר 1973. עמ' 12. ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
27. שם
28. מברק 0030-0029 ממשרד החוץ לשר החוץ בניו-יורק ולציר מרדכי שלו בוושינגטון.
29. פסקה זו, למעט הציטוט מדברי הרמטכ"ל. כמבוססת על דברי מפקד חיל האוויר בכנס ספ''כ ב-13 בפברואר 1974, עמ' 35, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
30. לא מצאתי שהוא הביע את הערכתו זו בפני גורמי המטכ''ל. יתר על כן. בהצגת התוכניות לשר הביטחון, שהחלה בשעה 11:00, אמר הרמטכ"ל שלהערכתו, אם יפתח האויב בפעילות אווירית, יהיה זה החל מהשעה 17:00. אלוף פלד, שדיבר בהמשך הישיבה, לא העיר על כך ולא התייחס כלל לסוגיה זו
31. דברי הרמטכ"ל בכנס פיקוד הדרום, 5 בפברואר 1974, עמ' 25, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
32. הקלטות בתא רמשל"ט, עמ' 1, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
33. יומן רל"ש הרמטכ"ל, עמ' 18, ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
34. שם
35. שם, יומן שליש שר הביטחון, עמ' 2. ארכיון המחלקה להיסטוריה בצה"ל
36. חנוך ברטוב, דדו - 48 שנה ועוד 20 יום. ספריית מעריב. 1978, כרך ב', עמ' 23
37. ישי קורדובה, מדיניות ארה"ב במלחמת יום הכיפורים, מערכות, 1987, עמ' 34-35
38. ישי קורדובה, "עמדת ארה"ב בסוגיית המכה המקדימה", מערכות 276-277, אוקטובר-נובמבר 1980. עמ' 32-33
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #10  
ישן 16-10-2005, 23:58
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
מה שתמיד מדאיג אותי אצל גורדון,
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ערן פולק שמתחילה ב "פרדוקס ה7 באוקטובר"

היא שהפריזמה שלו צרה בצורה מדהימה: הוא מנסה לכתוב על דוקטרינה, כשהנחת העבודה, התהליך והמסקנה שלו לעולם יובילו לכך שחה"א הוא המודל לכל דבר בקירוב, חייבים לחזק אותו - ולא משנה במה מדובר או ברלוונטיות של המאמר הזה לתסריטי מלחמה קרובים כלשהם - ולעולם מה שקרה או לא אצל היבשה הוא אפילו לא נושא צדדי: פשוט כמעט לא קיים, אלא אם המטרה היא להוכיח שחיל האויר מציל את המצב, מראה מודל פיקודי או צריך לזכות בפרס וולף למתמטיקה. או משהו כזה.
לגבי הנושא, הבלגן של 7 באוקטובר היה טעות רצינית, אבל כמדומה לי שאם נדמה לו שחיל האויר היה הגורם היחיד במדינה שלא הושפע מאוירת פוסט-ששת הימים הוא אינו אלא טועה. ודאי לא נעים להזכיר את תפקידו של השריון בהמשך בהשמדת מערכי טק"א, אבל כיוון שהמלחמה לא נגמרה ב-7 באוקטובר חוששני שיש כמה בעיות עם הפסקנות שלו. יותר מזה, לו היו מסקנותיו מתקבלות, ספק אם תהליך הלימוד שהוביל לחיסול סוללות הטק"א הסורי היה מתקיים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #12  
ישן 18-10-2005, 20:21
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
"הקו האדום" המפורסם של ח"א
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי קורנסון שמתחילה ב "מערכותף גליון 361"

אם כל הכבוד לאומץ ליבם של אנשי צוות האוויר, יסלחו לי המפקדים שלהם לגבי ההגדרה המגוכחת הזאת "מתקרבים לקו האדום"... ומה קורה אילו היינו מגיעים לאותו "קו אדום" נורא ואיום? ישראל הייתה נכנעת פתאום? כל הטייסים היום מפסיקים לטוס והולכים יחדיו לחדר אוכל להתאבל? גדודי השריון לחמו כמעט שלשה שבועות ללא הפסקה בתנאים לא תנאים, אבדו עשרות אחוזים מכוחם (לעתים אף הרבה יותר) כולל שכבות פיקוד שלמות, בנו את עצמם מחדש כמעט מדי לילה בעזרת קורסיסטים, סגלי הדרכה ומילואמניקים ולא חזרו בסיום המשימות למיטות הנוחות ולמקלחות החמות בשיכוני המגורים... תארו לכם שיחה כזאת של מג"ד, מח"ט או אפילו מפקד אוגדה אל אלוף הפיקוד או הרמטכ"ל - "סלח לי המפקד אבל אנחנו מתקרבים לקו האדום אז אולי כדי שנפסיק לכמה ימים ונראה את המלחמה מעכשיו והלאה בטלוויזיה..."
כאשר מדינה נלחמת על חייה ועתידה, אז נלחמים גם מעבר ל "קו אדום" או שהאויב קובר אותך מתחתיו...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #13  
ישן 18-10-2005, 20:35
  ohadbx ohadbx אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.03.04
הודעות: 2,558
אתה כותב שטויות ומזלזל מחוסר ידע!
בתגובה להודעה מספר 12 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב ""הקו האדום" המפורסם של ח"א"

ה"קו האדום" של חיל האוויר הוא כמות מסויימת של סד"כ, אשר אם מגיעים אליה חיל האוויר נחשב ככוח הגנתי בלבד.
כלומר עם אותו סד"כ אי אפשר יותר לקיים את כל הפעולות אשר נדרשות מחיל האוויר, והוא נוסג לתפקיד החשוב ביותר בלבד- הגנת שמי המדינה מפני חדירת מטוסי אויב.
לא מפנים יותר מטוסים לסיוע קרקעי, הגנת שמי המערכה, מודיעין (אולי מלבד מטוסים שאינם בעלי יכולת קרבית) או יירוט מוקדם של מטוסים מחוץ למדינה.
הסיבה לכך היא פשוטה וטובה- במצב שלאחר ה "קו האדום" מטוסים שיופנו למשל לסיוע קרקעי יותירו פער הגנתי מעל המדינה, מה שיכול לגרום לאבדות אזרחיות כבדות, או לפגיעה במטה הפיקודי העליון.

"קו אדום" של חיל האוויר משמעו גם קו אדום לשאר החילות, שלא יוכלו במצב כזה להינות מהעליונות האווירית שהיו רגילים אליה ויהיו חשופים לתקיפות מטוסי אויב.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #14  
ישן 18-10-2005, 22:47
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
תגובה
בתגובה להודעה מספר 13 שנכתבה על ידי ohadbx שמתחילה ב "אתה כותב שטויות ומזלזל מחוסר ידע!"

1. סליחה אבל איך הגעת לזה שאני מזלזל במישהו או במשהו?
הבעתי דעה לגיטימית, כפי שגם התגובה שלך לגיטימית בעיניי (גם אם כי קצת צפויה).
יכול להיות שדברי אינם עולים בקנה אחד עם דעתך, אבל ידידי מפה ועד לקביעתך שמדובר ב "חוסר ידע" המרחק עוד גדול.
כאמור, דעתי היא שה "קו האדום" הנ"ל הוא פריוולגיה של ח"א בלבד ובנסיבות של מלחמה קיומית כמו יוה"כ אף מיותרת לחלוטין.

2. "קו האדום" של חיל האוויר הוא כמות מסויימת של סד"כ, אשר אם מגיעים אליה חיל האוויר נחשב ככוח הגנתי בלבד. כלומר עם אותו סד"כ אי אפשר יותר לקיים את כל הפעולות אשר נדרשות מחיל האוויר, והוא נוסג לתפקיד החשוב ביותר בלבד- הגנת שמי המדינה מפני חדירת מטוסי אויב.
לא מפנים יותר מטוסים לסיוע קרקעי, הגנת שמי המערכה, מודיעין (אולי מלבד מטוסים שאינם בעלי יכולת קרבית) או יירוט מוקדם של מטוסים מחוץ למדינה. הסיבה לכך היא פשוטה וטובה- במצב שלאחר ה "קו האדום" מטוסים שיופנו למשל לסיוע קרקעי יותירו פער הגנתי מעל המדינה, מה שיכול לגרום לאבדות אזרחיות כבדות, או לפגיעה במטה הפיקודי העליון.

סלח לי ידידי המלומד אבל מי קבע שזה צריך להיות הקו האדום או שבכלל צריך קו אדום שכזה?
כמה נסיונות של האויב לתקוף מהאוויר ערים או מתקני צבא עורפיים כמו בסיסי ח"א, מרכזי הגיוס או "מטה הפיקוד העליון" בכבודו ובעצמו היו נרשמו במלחמת יוה"כ? 1000? 100? 10? 1? כמה מטוסים הוקצו למשימה הנעלה הזאת של להגן על "מטה הפיקוד העליון" כאשר גדודי שריון, חי"ר, הנדסה ותותחנים נטחנו עד דק בחזיתות במשך 3 שבועות כמעט בגלל העדר סיוע אווירי? מי שחווה סיוע אווירי יודע עד כמה יכולה רביעיה בודדת או אפילו זוג לשנות לחלוטין את גורלו של קרב נואש, שגם תוספת פלוגת טנקים או גדוד חת"מ לא תכריע. לצערנו במלחמת יוה"כ מי שחווה את היתרון הזה היו בעיקר המצרים...

לעניינו, הקביעה האבסולוטית שלך ששחיקת סד"כ עד לרמה של X מטוסים תגרור מעבר חד להגנת נטו היא לצערי פשטנית מאחר ואינך מבדיל בשחיקה בסוגי המטוסים השונים (כפי שגם הכתבה שאתה מצטט איננה מבדילה ומסיבות ברורות) אלא מתייחס אל כל הסד"כ כמקשה אחת. במלחמת יוה"כ מטוסי התקיפה (ששת טייסות העיט והסמב"ד) היוו בערך מחצית הסד"כ של ח"א ועל כן ירידה במספרם, חדה ככל שתהיה אינה יכולה להיות מתורגמת לפעילות הגנתית. מה, היו שולחים סמב"דים להגן על ת"א ועיטים להגן על באר שבע? ומפני מה? בו נגיד שבכל אחת מהטייסות הללו נותרו רק 10 מטוסים - אז מה? מפסיקים להלחם ושולחים אותם להגן על ת"א כנגד מפציצים?

"קו אדום" של חיל האוויר משמעו גם קו אדום לשאר החילות, שלא יוכלו במצב כזה להינות מהעליונות האווירית שהיו רגילים אליה ויהיו חשופים לתקיפות מטוסי אויב

סלח לי שוב אבל המשפט האחרון הזה הוא פעלול תיאורטי שטוב אולי לקלסרי התו"לים שצוברים אבק על מדפים בקריה (אם יורשה לשאול הברקות מרוני דניאל) ובעיקר מרמז על כך שלא השתתפת במלחמת יוה"כ (שזה בפני עצמו לא דבר רע כמובן). במערכה זו לא הצליח ח"א להשיג עליונות אווירית רציפה מעל החזיתות וכוחות הקרקע (בעיקר בדרום) היו נתונים להתקפות אוויר עזות מיומה הראשון ועד יומה האחרונה, תוך ספיגת אבדות כבדות בנפש ובציוד. לא סתם כוחות הנ"מ של צה"ל ואף מקלעני הצריח רשמו במקביל עשרות הפלות. האם האבדות בנפש הללו בקרב כוחות הקרקע פחותות בחשיבותן מאבדות פוטנציאליות / וירטואליות בקרב אזרחים? מי קבע את זה?הרי את המלחמה מנצחים בחזית ולא בבית.

לצערי הקביעה הזו של מח"א, שנאמרה למיטב זכרוני בסביבות ה 12 לאוקטובר, הייתה דרמטית מדי (כיאה לפלד), לא מבוססת ותרמה בעיקר לערעור הבטחון והאמון של הפיקוד הבכיר ושל שר הבטחון ביכולתו של צה"ל להתמיד במלחמה עד לנצחון המוחלט. אותו פלד, שבתחילת המלחמה דרבן בצדק את הפיקוד הבכיר להמשיך ולהלחם מול תנאי הפתיחה הקשים, שגה לדעתי לחלוטין כעבור שבוע כאשר יצא בהצהרות בומבסטיות (כהרגלו בקודש עד יומו האחרון), שלא ברור כלל מה נועדו להשיג. כאשר נאמרה, עמדת שחיקת הסד"כ במטוסים על כ 18% בלבד ובכ"א על פחות מ 10% - האם זה מתקרב לקו אדום כלשהו??? לעומת זאת, רוב חטיבות השריון בצה"ל ספגו באותו פרק זמן בין 80-100% אבדות אך המשיכו להלחם ובעיקר לעשות את העבודה השחורה בלי להתפלסף יותר מדי על קווים אדומים, כתומים וסגולים בערב אחרי מקלחת חמה בשיכון...
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #15  
ישן 19-10-2005, 01:57
  ohadbx ohadbx אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 27.03.04
הודעות: 2,558
עשית סלט אחד גדול
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי strong11 שמתחילה ב "תגובה"

קודם כל זלזלת בכך שפקפקת ברצון ומסירות של אותם בכירי חה"א שקבעו את אותו קו אדום, כאילו הם עובדים שכירים שבאים לעבוד בבוקר, אבל רק מחכים להחתים שעות ולעזוב את העבודה.
נכון, היו כאלה שלא הסכימו לטוס, אבל מקרים כאלה היו בכל רחבי החילות והתפקידים באותה מלחמה.

שנית, אני לא כאן כדי לספק הסברים על מי, מה ולמה נקבע הקו האדום. אתה הצגת את אותו קו אדום כנקודה שבה חה"א סוגר את הבאסטה וחוזר הבייתה, והעמדתי אותך על טעותך, כי זה פשוט לא נכון (ומכאן גם השימוש בביטוי- "חוסר ידע").
את מהות ההחלטה על טיבו של אותו "קו" נשאיר לאותם קצינים שקבעו אותו, אני לא הכתובת.

"כמה נסיונות של האויב לתקוף מהאוויר ערים או מתקני צבא עורפיים כמו בסיסי ח"א, מרכזי הגיוס או "מטה הפיקוד העליון" בכבודו ובעצמו היו נרשמו במלחמת יוה"כ?" תעשה לי טובה. מעניין דווקא למה לא היו הרבה נסיונות? אולי כי חיל האוויר טס, פטרל והגן הגבולות האוויריים?
אתה באמת חושב שאם כל מאמצי חיל האוויר במלחמה היו מרוכזים מעבר לקו החזית (בין אם בתקיפות, סיוע קרקעי או פטרול אווירי תוקף), ומשאירים את שמי המדינה לא מוגנים- אף סורי או מצרי לא היה שם לב ושולח בתגובה מטוסי תקיפה משלו?

"את המלחמה מנצחים בחזית ולא בבית" ? וואלה?! אולי כדאי שתגיד את לבערך כל מדינה שהשתתפה במלחה"ע השנייה.
מעניין איך הלחימה הייתה מנוצחת בחזית אם היו נפגעים בעורף מרכזי האספקה. אם היו נפגעים הנמלים ושדות התעופה שאפשרו את הרכבת האווירית והימית מארה"ב.
אם היו נפגעים המשפחות והבתים של הלוחמים ומדרדרים את המוראל.
אם היו נפגעות מפקדות האוויר, הים והיבשה, או הצמרת המדינית.
איך היית מנצח מלחמה אז?!

אני לא מבין בכלל איך אתה משווה אבידות של חטיבת/גדוד שריון לאבידות של חיל האוויר בשלמותו. בלי קשר להבדלים בסדר הגודל- מדובר ב 2 סוגי כוחות שונים, עם 2 יכולות שונות.
כשטנק או חייל יוכל לשאת כמות פצצות של פאנטום למרחק ובמהירות שפאנטום נושא אותם- אז היית יכול לערוך השוואה כזו.

אם תרצה דוגמא ברורה יותר, קח את חיל הים, שאת מספר הכלים שלו אפשר לספור בידיים וברגליים (הגזמתי קצת, אבל הכוונה ברורה), ולכן כל אבידה (במיוחד אם מדובר בסט"יל או צוללת) פוגעת ישירות בצורה רצינית בכושר הלחימה.
ההשוואה שלך לשריון ולחיר לא תופסת גם משום שטנק באיזור ת"א לא יעזור הרבה כל עוד המלחמה בחזית. אבל מטוס מעל ת"א יכול למנוע פגיעה בצמרת צה"ל.

את הקו האדום קבעו קצינים (אגב אני בספק אם מדובר בהחלטה עצמאית של חיל האוויר ושלא אושרה ע"י מטה חיל האוויר, הרמטכ"ל ושר הבטחון, הרי מדובר בנוהל שקשור ישירות לבטחון המדינה. אז את הזלזול שלך במוכנות להילחם אתה יכול לשלוח גם להם) אשר מבינים בסד"כ הזמין, ובסד"כ הדרוש לביצוע כל אחת ואחת ממשימות החייל. אם אני זוכר נכון באותה תקופה הוא עמד כל בערך 220 מטוסי קרב, אבל אני ממש לא מתחייב.

"לעניינו, הקביעה האבסולוטית שלך ששחיקת סד"כ עד לרמה של X מטוסים תגרור מעבר חד להגנת נטו היא לצערי פשטנית מאחר ואינך מבדיל בשחיקה בסוגי המטוסים השונים (כפי שגם הכתבה שאתה מצטט איננה מבדילה ומסיבות ברורות) אלא מתייחס אל כל הסד"כ כמקשה אחת"
1. הקביעה היא לא שלי, אלא של אותם בכירים שקבעו את נוהל הקו האדום. אני לא מבין למה אתה חוזר ומנסה לשייך את הדברים האלה לי. לא אני קבעתי אותם, אני רק מסביר לך את ההגיון מאחוריהם.
2. אני מבדיל טוב מאוד, כנראה הייתי צריך להסביר שאני מתייחס ספציפית למערך מטוסי הקרב, משום מה חשבתי שזה די ברור, בערך כמו שלי ברור ש "אבידות בשריון" לא מתייחס למשאיות תדלוק של טנקים.
3. לא זכור לי שציטטת שום כתבה.

אם הבנתי נכון- אתה איש חי"ר או שריון אם נסיון קרבי. ככזה, אתה אמור להבין טוב מאוד את החיוניות של פריסה נכונה של הכוחות ע"מ לשמור על חזית אחידה ועבה מספיק כדי למנוע פריצה של האויב והסתערות על העורף. פשוט תקביל את זה למונחים של חה"א- ויתור על שטח מסויים (עומק האויב ואיזור החזית) ע"מ לשמור על חזית יציבה שתוכל להגן על השטח שעדיין שלנו.

לסיכום, אם תרצה או לא: בזמן מלחמה רגילה, כולל מלחמת יום כיפור, חה"א ענה ועונה על שלל משימות- סיוע אווירי קרוב, תקיפות בעומק האויב (הן מול מטרות טקטיות והן אסטרטגיות), פטרול אווירי אופנסיבי מעל שטח האויב, צילום ומודיעין (שלפעמים נעשים ע"י מטוסי קרב כדוגמאת הפאנטום, ולכן הקשר לנושא), וכן- גם הגנת שמי המדינה מפני מטוסים. אתה יכול לקורא לזה פעלול תיאורטי או איך שבא לך, ולקרוא מתוך זה איזה רמזים שבא לך, אבל אתה לא יכול להתכחש לזה. ברמה זו או אחרת חה"א אכן ביצע ומבצע את המשימות האלה. חלקן עם יותר הצלחה, חלקן עם פחות. חלקן בעלות חשיבות גבוהה יותר, חלקן פחות.
זה שאתה היית מעדיף לראות את כל סד"כ הפאנטומים מפציצים עוד איזו שיירת טנקים בעוד שת"א וירושלים מופצצות מהאוויר- זה עניין שלך. עובדה קיימת היא, שבעוד שעל הקרקע הייתה, לפחות בתחילת המלחמה, נסיגה גדולה, כזו שהציבה את מרכז הארץ בסכנת פלישה, שמי המדינה והעורף נשארו לרוב נקיים במהלך כל המלחמה.
ותרצה או לא תרצה- חה"א אכן סיפק סיוע קרקעי בזמן הלחימה. נכון, גם האויב סיפק את שלו, אבל זה לא גורע ממאמצי חה"א.

נערך לאחרונה ע"י ohadbx בתאריך 19-10-2005 בשעה 02:01.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #16  
ישן 20-10-2005, 03:23
  strong11 strong11 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 26.11.04
הודעות: 2,109
תגובה
בתגובה להודעה מספר 15 שנכתבה על ידי ohadbx שמתחילה ב "עשית סלט אחד גדול"

1. קודם כל כותב שקו אדום פרושו מפסיקים את כל המשימות האחרות ומתרכזים אך ורק בהגנת שמי המדינה (וכמובן מוצב הפיקוד העליון... מזל שלא הזכיר גם את תחנת הכוח ברידינג ואת הכור בדימונה)... אחרי שמעמידים אותו על חוסר ההגיון בדבריו אז פתאום מתברר שבכלל יש שני קווים אדומים שונים - אחד למטוסי יירוט ואחד נפרד למטוסי סיוע... אשמח לשמוע את הפרשנות שלך לקו האדום למטוסי הסיוע... והאם גם היו קווים אדומים נוספים כמו למשל למסוקים, מטוסים קלים ואולי גם לסוללות ההוק... ואם כבר מדברים על סלט, עוד לא שמעתי ממך בדיוק לאיזה קו אדום מאיים בדיוק עמד להגיע ח"א שאיבד פחות מ 20% מהסד"כ שלו...

2. אחרי זה כותב שהערבים לא תקפו את ערי ישראל בגלל הפחד והרתיעה ממיירטי ח"א - קשקוש שלא שמעתי מעודי.
מטוסי תקיפה מצריים הפציצו 10 בסיסי צה"ל במרחבי סיני בלי שום התראה מוקדמת ורק במקום אחד שיחק לנו המזל והצלחנו להפיל חלק מהם. הייתה להם בעיה כלשהי להפציץ במקום זה את השיכונים באופירה במקום את המסלולים באופיר? הם ניסו את זה?
טופולב 16 מצרי (מפציץ חמקן מתקדם לכל הדעות) חדר 300 ק"מ עד לבסיס עציון (בסיס מיירטים כן?) ושב על עקבותיו בלי שום התראה מוקדמת ומבלי שמטוס כלשהו הצליח ליירטו בדרך הלוך או חזור. משהו היה מונע ממנו להפיץ את אילת או ב"ש למשל אילו באמת רצה?
מעבר לכך הסורים היו יכולים לשגר טק"ק ורק"ק כאוות נפשם כמעט על כל ערי הצפון ולהפגיז בתותחי 130 מ"מ את כל הישובים בגליל המזרחי. הם ניסו את זה?

בקיצר, אילו רצו הערבים באמת לפגוע בריכוזי האוכלוסין במדינה, היו יכולים לעשות זאת בקלות בעזרת לא מעט אמצעים שעמדו לראשותם, בעיקר בימים הראשונים למלחמה. רק מה, בפועל לא עשו כן ואין לכך גרם של קשר להרתעה כזאת או אחרת של ח"א. תראה לי שמץ של הוכחה שהייתה להם כוונה כזאת בכלל.

3 .אם כבר מדברים על פחד מטק"א ואמ"טים - הטייסים הערבים שהמריאו כל בוקר בגרוטאות כמו מיג 17, סוחוי 7 והאנטרים להפציץ שוב ושוב את האוגדות בסיני ובגולן, כולל חדירות של עשרות ק"מ מעבר לקווי החזית, תגיד גם להם הייתה את הפרווילגיה "לפחד" מטילי ההוק שלנו ולנהל על זה אח"כ דיונים פילוסופיים אל תוך הלילה עם הקפ"סים הבסיסים שלהם?

4. אבל שיא השיאים - להבדיל (שלא להגיד לתעדף) בין דם לדם?? אז טייס מת לא שווה שיריונר או חי"רניק מת אלא שווה הרבה יותר?? אמר מי? ח"א המפואר שלנו איבד במהלך מלחמת יוה"כ 46 טייסים הרוגים, בהחלט לא מעט אבל עדיין פחות ממספר החיילים שאיבדו גדודים 9 ו 184 כבר ביומה הראשון של המלחמה לבדם... נדמה שיותר מכל, איבדו מפקדי ח"א בעיקר את קור הרוח שלהם, ומחביאים את העובדה המצערת הזאת מאחורי טבלאות וסטטיסטיקות שווא...

5. לצערי תיאורית "הקרבה המסוכנת לקו האדום" היא בסה"כ רציונליזציה בדיעבד שמפיצים מפקדי ח"א לדורותיהם כבר 30 שנה, שכל מטרתה היא להסביר את כשלונם במלחמה ובעיקר את אזלת ידם במתן סיוע אווירי לכוחות הקרקע לאורך כל המלחמה - "מה אתם רוצים? לא נפלו פצצות על ת"א!"

יופי וחוץ מזה הפציצו את מאגרי הדלק בטרטוס ואת המטכ"ל בדמשק אבל באותו זמן נתנו ל 2 אוגדות עירקיות שלמות לנסוע כמו בטיול שנתי את כל הדרך מבגדד לגולן מבלי לזרוק עליהם אפילו סטיקלייט... טראומת H3 מישהו? חבל או יותר נכון מזל שיתר הצבא אינו מרשה לעצמו פריווילגיות כאלו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 11:09

הדף נוצר ב 0.12 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר