 |
15-10-2005, 11:19
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 23.02.05
הודעות: 209
|
|
|
סיפור ראשון שלי =)
לא פעם הכרזתי פה בפורום כמה שאני שונאת לקרוא ספרים/סיפורים. כל מה שמלא יותר מידי במילים חסרות טעם...
לכן החלטתי לכתוב. לכתוב פעם אחת סיפור. אז ישבתי וכתבתי =)
הוא לא כזה מדהים ומפוצץ אני יודעת...אבל נתן לי משהו . להפתח לדבר חדש .
קריאה מהנה. מחכה לתגובות ...
הקופסא
לאמא שלי יש קופסא בחדר. קופסא חומה כזאת, מעץ. ישנה. "הרבה שנים עברה..",אמא אמרה. הקופסא הזאת, הקופסא מעץ.., תמיד הייתה נעולה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי לדעת מה יש בה, ולמה אמא בכלל מסתירה את מה שבתוכה?! הרי תמיד אמרה שחייב לספר הכול, ואין סודות בין אמהות לבנותיהן. תמיד תהיתי מה יקרה יום אחד אם אמא תבוא ותפתח את הקופסא, ואז אני אראה מה יש בתוכה ! אבל כבר הרבה זמן אני מחכה, ואמא עדיין לא פתחה אותה.
הכול התחיל בגיל 5,כשגיליתי את הקופסא. היא הייתה בתוך ארון הבגדים של אמא. אני זוכרת שבכיתי, צרחתי, רקעתי ברגליי, רק בשביל שתיפתח. אבל כלום לא עזר. אמא תמיד אמרה:"כשתגדלי נפתח". לא הבנתי מה אומרת המילה "כשתגדלי". הרי כל בוקר אני מתלבשת לבד לגן, אני יודעת לאכול לבד, אני משחקת לבד...אבל את כל זה אמא לא הבינה.
עכשיו, אני בת 10. ומידי פעם אני מנסה לפתוח את הקופסא, כשאמא לא רואה. אבל כלום לא עוזר. "צריך מפתח" אמרה בצעקה מהחדר השני. בושה עלתה מתוכי. היא גילתה אותי, חשבתי. "אמא, אני כבר גדולה מספיק!" צעקתי לה חזרה, כדי שתשמע היטב את רחשי ליבי. אבל אמא לא ענתה יותר. שנים על גבי שנים היא נתנה לי להרגיש קטנה. אחת כזאת שלא מבינה. אבל זה בסדר, כי כולם אומרים את אותו הדבר אז התרגלתי.
התרגלתי לכולם גם בבית הספר החדש. בהתחלה קבעתי "הם מוזרים מידי, לא לטעמי",אבל עם הזמן זה השתנה. מיום ליום אני מגלה שאני יותר ויותר דומה להם. אולי לא במראה או ברמת המשכל, אבל מצאתי איזה דמיון. פעם באה אלינו לכיתה מורה חדשה. "מורה מיוחדת" ככה קראו לה הגדולים. אבל אנחנו לא הבנו.., הרי היא הייתה כמו כולן. יום אחד היא אמרה לי שהבעיה אצל הרבה ילדים כמוני, היא "כושר ההבחנה" וזרקה עוד כמה מילים מפוצצות. "אבל הנה! הבחנתי! הבחנתי בקופסא!" והמשכתי לדבר ולדבר בעוד שהיא צוחקת לעצמה. הייתה זו מעין השפלה, כאילו זרקתי את עצמי למענה, שפכתי הכול, למרות שאולי לא הייתי צריכה לעשות זאת. אבל זה בסדר, כי כולם עושים את אותו הדבר אז התרגלתי.
אחרי שבוע, באה אלינו עוד מורה חדשה. אבל היא הייתה שונה. המבוגרים, כבר לא קראו לה "מיוחדת", היא הייתה פשוט "סתם".אבל לא הבנתי למה כי היא הייתה חמודה. אפילו יפה ! "מיוחדת" זה ה-כינוי בשבילה ! הרבה פעמים ישבה איתי וסיפרה לי דברים. על החיים. אהבתי את מה שסיפרה לי . היה לסיפורים שלה מעין גוון מיוחד. של תמימות, או של אהבה. אני לא זוכרת בדיוק. אבל היה זה דיי נחמד כשבאה מישהי שונה. לא "מיוחדת" כמו כולן,לפחות לדברי המבוגרים. אז אחרי מספר ימים ששהתה כאן בבית ספר איתנו, החלטתי שזהו. אני אספר לה. קראתי לה,הושבתי אותה לידי, כולי מלאת התרגשות ושמחה, וסיפרתי לה. מוזר, היא לא צחקה. היא אפילו הגיבה "בשנינות ובחכמה". אף פעם זה לא קרה. מיד ידעתי שמשהו לא בסדר. קמתי ועזבתי במהירות. מאז לא דיברתי איתה,למרות שניגשה אליי לא פעם וניסתה להבין מה קרה. "פגעתי בך?","אמרתי משהו?" תמיד ירתה עליי שאלות מהסוג הזה. אבל התעלמתי. כמו שהם עושים. כי זה בסדר אמרתי. ככה לימדו אותי.
עכשיו אני בת 19, קצת יותר מבינה, וקצת יותר גבוהה. "גדולה מספיק?" שאלתי את אמא אחרי יותר מידי שנים שלא הזכרתי את הקופסא. "גדולה מספיק בשביל מה?" ענתה לי. הרי הזיכרון שלה בזמן האחרון קצת נפגע. אומרים שזה הגיל וכאלה, אבל לדעתי היא לא רצתה לזכור. "בשביל הקופסא. אני רוצה לראות מה יש בתוכה",אמרתי בצורה רצינית ונוקשה. "אני מניחה שכן", אמרה בעייפות,"המפתח על השידה". הוא תמיד היה שם, חשבתי. תמיד היה על השידה, מול עיני, ואף פעם לא הבחנתי בו. שנים שאני מחפשת אותו, והוא ?! על השידה. קטעתי את עצמי ממחשבות ורצתי מהר אל השידה,כדי לקחת אותו ולפתוח את הקופסא. הקופסא. אחחח, רק המחשבה עליה מעלה לי זיכרונות. החזקתי את הקופסא, בשתי ידיי. שלא תיפול, תפגע,משהו יקרה לה. פחדתי. הכנסתי את המפתח וסובבתי בעדינות. פתחתי אותה בעודה קצת חורקת, משמיעה רעשים מוזרים המזכירים במידה כזאת או אחרת צפצופים. הסתכלתי לתוכה בעיניים פקוחות, אבל שום דבר לא היה שם. כלום. אולי קצת אבק, אולי קצת לכלוך שנותר מלפני שנים רבות,אבל מלבד זה- כלום. רצתי לאמא שלי. "אמא! מישהו גנב את מה שהיה בקופסא!!" ,אבל אמא לא ענתה. עמדה ושתקה. אבל זה בסדר, כי כולם עושים את אותו הדבר אז התרגלתי.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
