אמי נכה בשיעור של 75% בעקבות מחלה שפגעה בה. היא עובדת, אך מעט מאוד שכן היא מתעייפת במהירות (מרויחה מתחת ל-1500 ש"ח, בתור רופאה). הביטוח הלאומי, שמאור, בפעם האחרונה שבדקתי, לעזור לאזרחים, במיוחד לאלו החולים והנדכאים, טרטר אותנו כחצי שנה בדרישות להמציא כל מסמך אפשרי מעשרות העבודות השונות בהן עבדה אמי במשך השנים. הדבר העמיס רבות על אמי, ולא תרם כלל למצבה הבריאותי.
כעת, סופסוף, כמעט וקיבלנו מהם כל המגיע לנו - חוץ מהתוספת לילדים המגיעה לה (בזכותי). ושוב, כמקודם, דורשים הם עוד ועוד מסמכים, עוד ועוד טפסים למלא. הפקיד המטפל (בסניף נצרת) עונה לטלפון בערך 4 שעות בשבוע, וגם מתוך אלה נעלם הוא לעתים קרובות מוקדם, כך שלא ניתן להשיגו כלל.
היום הוגדשה הסאה. לאחר שהבטיחו כי הכסף יועבר אתמול, וכמובן שלא קיימו, צלצלתי אליהם פעם אחר פעם אחר פעם, כל פעם או שהעבירו אותי לפקיד אחר (לפעמים בכלל לא במחלקה הנכונה) או שפשוט ניתקו לי בפרצוף לאחר 5-10 דקות המתנה מיותרת. דומה כי פשוט אין להם מושג מה הולך שם, או, ליתר דיוק, פשוט לא אכפת להם.
לקח לי 6-7 צלצולים כדי לגלות שראו זה פלא, הפקיד המטפל שוב לא נמצא במשרד, נא להתקשר מחר, אבל בעקרון הבעיה היא (איך לא) בנו, על כי לא המצאנו להם את כל המסמכים הדרושים.
לפעמים נדמה לי כי פקידי הביטוח הלאומי ניזונים מניירות וימותו אם לא יקבלו מספיק.
בושה למדינה שכך מתייחסת לרופאיה לאחר שאלה בעצמם לוקים במחלה קשה.

אני אפרסם זאת בכל מקום באינטרנט, אולי יצטרפו אלי עוד מאלפי נפגעי רדיפות המוסד "לביטוח לאומי", איזו לשון סגי נהור נוראה.

אז יש לך מזל שנפלת על פקיד טוב.
בד"כ פקידי ביטוח לאומי עונשים לארבעה טלפונים בשנה.
לפעמים יוצא לי לבקר בסניפי הביטוח לאומי ואני רואה כיצד השפופרת מורמת ומונחת בצד ו/או הפקיד/ה באמצע שיחה פרטית

משתמשים בדוגמה הנדושה של מפגש עם מס-הכנסה. עושים עוול גדול לגוף הזה בשימוש שעושים בו, מפני שהגוף האטום ביותר במדינה, הוא הביטוח הלאומי. (אינני מתכוון ברמה של העובד הבודד היושב מולך בקבלת קהל, אלא ברמת הקונצפט הכללי שלו).
חמותי נכה במאה אחוז לאחר אירוע מוחי. ההשפלות הסדרתיות שהיא עוברת בכל הדרגים של הביטוח הלאומי, היא חרפה לכל חברה אנושית המכבדת את עצמה. ואת אותם הרשמים אני שומע מציבור רחב.