שלוש כתבות שונות לכאורה זו מזו שודרו אתמול בטלוויזיה, ובכל זאת, לא יכולתי להשתחרר מהרושם שיש קו משותף בין כולן.
ב"עובדה" של אילנה דיין שודרה הכתבה על המ"פ שביצע על פי החשד וידוא הריגה בילדה בת 13. אחד הדברים שזיעזעו אותי ביותר, היה ההתייחסות קרת הרוח ונטולת הרגשות של החיילים - ולא רק של המ"פ - אל הילדה. אחרי שהתצפית כבר זיהתה שמדובר בילדה, ואחרי שנורו לעברה יריות והיא החלה לברוח מן המקום (קרי: הפסיקה להוות למעשה איום פוטנציאלי), ממשיכים החיילים לירות לעברה צרורות ומדווחים ביובש משהו כמו: היא מאחורי מחסה, רועדת מפחד. ואחרי שהמ"פ מדווח: וידאתי הריגה, משיב לו מישהו בקשר ביובש צונן: רות, קיבלתי.
בהמשך שודרה כתבה על מדיניות ניתוק החשמל של חברת החשמל לאנשים שאינם משלמים את חשבונותיהם. מדי חודש מנתקת חברת החשמל 11 אלף בתים מחשמל! קרן מרווחי העתק של חברת החשמל לסיוע לנזקקים? תשכחו מזה. תעריף חשמל מדורג עם הנחות למעוטי יכולת? למה מה קרה? ברצותה, חובשת חברת החשמל כובע של חברה מסחרית ואומרת: מי שלא משלם עבור מוצר לא יקבל אותו. ברצותה, היא חובשת כובע של חברה ממשלתית ואומרת: אנחנו לא מורשים להעניק הנחות.
מעט מאוחר יותר שודרה בערוץ הראשון כתבה על התפתחות בתי התמחוי בישראל ועל כך שיותר ויותר אירגונים התנדבותיים לוקחים על עצמם את התפקידים שמילאה בעבר המדינה, ודואגים לרעב ולעני - וכל זאת על רקע קטעים מנאומים של ביבי המבשר על עידן חדש וועל הצלחת המהפכה בכלכלה הישראלית.

והחוט המקשר? הכירסום בהומניות שלנו. ליבנו נעשה גס לזולת. בין אם הוא ילדה פלסטינית, בין אם הוא עובד זר, בין אם הוא קשיש בן 90 השקוע בחובות ובין אם הוא חולה סכרת בן 45 שאינו מצליח למצוא עבודה ולפרנס את עצמו. הפכנו - כמדינה וכאזרחיה - לציניים, תועלתניים, אנוכיים, אדישים במקרה הטוב וחסרי רחמים במקרה הרע.

(אין הכוונה אליך באופן אישי), שאתה משליך על אלקים.

בפורום דת ומדינה (או בשמו האחר כאן) מפני רדידות הדיון (בדרך כלל. והערות מהסוג שזה עתה תרמת, גורמות לו להיות כזה), תרשה לי לסיים את חלקי באשכול בנקודה זו.

אבל זה כמובן לא אומר שהערתי הייתה רדודה. להיפך - הויכוח הבלתי נגמר בין המאמינים ובין אלה שאינם מאמינים נסוב בדיוק על השאלה מי ברא את מי, האלהים את האדם, או האדם את האלהים. ממהירות ההתקפלות שלך עולה שיותר ממה שזה רדוד - זה עמוק מדי...

"ממהירות ההתקפלות שלך עולה שיותר ממה שזה רדוד - זה עמוק מדי".
אינסטינקטיבית, הזכרת לי קטע מספרו של הרמן ווק "זה אלי", ואצטט לך אותו.
"קשה לי שלא להעלות חיוך על שפתי כאשר אדם, שניכר בו כי לא קרא בשטח זה דבר חוץ מאשר, דרך-משל, סיכום אגנוסטי מהנה כגון אדם ואלוהיו, מספר לי בנדיבות לב - וכאילו ממציא הוא את הרעיון - כי נאה להם לאנשים להיות דתיים אם הם מוצאים בכך נחמה".

אלא שהיא לא כל כך רלוונטית.

למה אני צריך לפרנס את כל מי שנכנס לחובות או סתם מתאים לו לחיות על חשבוני?

מי שלא משלם חשמל - זה הבעיה שלו ושינתקו אותו.
אולי גם נרשה לגנוב? כי זה בדיוק אותו דבר - גנבת חשמל.

ולמה אדם בן 45 חולה סכרת לא יכול לעבוד?!? במיקרה אני מכיר כמה כאלה והם כולם עובדים מהבוקר עד הערב. אז למה הפרזיט לא רוצה לעבוד?

איפה המוסר עבודה של פעם? איפה המוסר עבודה של הרוסים?
אצלם אין דבר כזה לא לעבוד.

במקום זה כל הפרזיטים יש להם הרבה שקרים ותרוצים:

"אין עבודה אחרי גיל 40" - תגידו את זה לרוסים. האם צריך להיות בן 20 כדי לעבוד במעדניה בסופר?!? למה רק הרוסים יכולים לעבוד עד גיל 70? האם הם עשויים מחומר אחר?

"אין כסף לאוכל" - כן בטח.... 2 שקל ללחם ובכלל כל מוצרי היסוד מסובסדים ע"י המדינה ככה שיעלו גרושים. אבך כסף לפלאפון וסיגריות כמובן שיש...

ויש עוד מליון שקרים כאלה.

תודה!

תתפלא, אבל הרבה עניים עובדים, ועדיין נשארים עניים. קח מקרה לדוגמה: אם הבעל עובד במעדנייה ומרוויח שכר מינימום, והאשה עובדת חלקית במעון ומרוויחה 1200 ש"ח לחודש, ההכנסה החודשית המשותפת שלהם יכולה להחזיק בערך רבע ילד. אבל להם יש 3 ילדים, הם עשו אותם כשהמצב היה טוב יותר, ועכשיו אין להם כסף להאכיל אותם. הילד הקטן סובל מקשיי למידה, והוא צריך שיעורי תגבור יקרים שעולים לפחות 400 שקל לחודש. הילד הבכור רוצה ללמוד במכללה ולהשיג לעצמו עתיד טוב יותר - אבל אין להם את ה-900 ש"ח בחודש לתת לו. הילד האמצעי סובל מבעיה רפואית, קופת החולים הוציאה את התרופה שלו מהסל, והם צריכים להוציא 300 ש"ח בחודש על תרופות. שכר דירה, לדירה מסריחה במיוחד באשדוד - 1000 ש"ח בחודש. נשאר להם בערך 2000 ש"ח בחודש, שצריך לשלם איתו חשמל, מים, גז, ארנונה, תחבורה, אוכל ל-5 נפשות, בגדים, טיפולים רפואיים.... זה נראה לך הגיוני ? תפתח את העיניים ותראה את האנשים האמיתיים שחיים כאן, קורעים את התחת, אבל לא מצליחים להרים את האף

זה בעיה שלהם שהם לא יודעים לתכנן את עצמם נכון כלכלית.
במיקרה קראתי אתמול שבבריטניה רק 24 אחוז מהאזרחים אינם מבינים כלום בפיננסים והצפי שזה ירד ל-17 אחוז בעוד 10 שנים. מה אצלנו? לפחות 90 אחוז לא מבינים וגם לא אכפת להם כי הם מצפים שהם יעשו מה שבא להם ויבזבזו את כל הכסף שלהם על פלאפונים דור שלישי ואחר כך שמישהו אחר, אנחנו העובדים המסכנים, נממן אותם.

כמו שאני ואישתי יכולנו לתכנן הכל וגם להתכונן מראש למצבים גרועים ולא מתוכננים, גם הם יכולים.

תודה!

"להם יש 3 ילדים, הם עשו אותם כשהמצב היה טוב יותר, ועכשיו אין להם כסף להאכיל אותם"

הרבה מאוד משפחות חיו חיים נורמטיביים, היו שייכים למעמד הביניים ז"ל, הצליחו לעבוד ולפרנס עצמם. ואז הגיע המיתון והפך אותם לעניים. החוכמה שלנו היא להפוך אותם חזרה לאנשי מעמד ביניים, לא בגלל שאנחנו יהודים טובים ורחמנים (כי מסתבר שאנחנו לא) אלא בגלל שמעמד הביניים משלם יותר מס הכנסה ולוקח פחות כסף מהמדינה. בזה שאנחנו נותנים להם לקפוא מקור בלילה אנחנו בטח לא מקדמים אותם בכיוון הזה.

בארה"ב יש שיטה לחלוטין לא סוציאלית, אבל הייתי מאמץ אותה גם כאן בארץ, שנקראת שיטת הקרדיט. כל חודש מגיע לי חשבון חשמל. את הסכום שאני משלם (או רק חלק ממנו, אני לא זוכר בדיוק) מוסיפים לי לקרדיט. החוב שלי לחברת החשמל לא יכול לעבור את הקרדיט. כך שאם כל השנים שילמתי חשמל בזמן, יש לי קרדיט גבוה. אם אכנס לבעיה כלכלית אני יכול לחכות קצת עם תשלום החשבון, ולא ינתקו לי חשמל, כי כמו שאומרים באנגלית "I'm good for it".

ואם אתה מחפש עלוקות - חפש אותם בועד עובדי חברת חשמל. תמצא שם כמה שצורכים חשמל כמו מפעל קטן - הכל על חשבונך

התכוונתי גם לתגובות מהסוג הזה...

למה אני צריך לעבוד בשביל שהם הפרזיטים יבלו בקניונים ויבזבזו את כספי על בגדים ב-500 שקל ופלאפונים?

תודה!

אם להיות מובטל זה כזה תענוג - תתפטר