מעשה שהיה בהרשל'ה מאוסטרופולי שהגיע באחד מימי הששי לעיירה נידחת. השעה היתה שעת אחה''צ מאוחרת, השמש נטתה לשקוע ומועד כניסת השבת קרב ובא. הרשל'ה, שמזה כמה ימים לא זכה לאכול ארוחה של ממש, היה במצוקה, לא היה לו מושג היכן יקבל את השבת ומה יכניס לפיו. בצר לו החל לצעוד ליד דלת בית הכנסת כשהוא ממלמל לעצמו, אך בקול מספיק חזק כדי שישמעו אחרים, ''אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת איאלץ לעשות מה שאבא שלי עשה''.

הלוך וחזור הוא פסע, כשבכל פעם דבריו נאמרים בקול קצת יותר חזק ובטון קצת יותר מאיים. נדלקה סקרנותם של השומעים, ואחרי הפעם השניה או השלישית העז אחד לשאול ''נו באמת, מה עשה אבא שלך?'' הרשל'ה לא הגיב ובמקום זאת חזר בקול רם יותר, כמעט בשאגה, ''אם אף אחד לא יזמין אותי לארוחת שבת לא תהיה לי ברירה אלא לעשות מה שאבא שלי עשה.''

תחושת של אי-נוחות ירדה על השומעים וכמה מהם החליטו לפנות לגביר שיושיעם. ''במטותא ממך, עשה נא מה שהוא,'' הם עתרו, ''אם הוא לא יוזמן לארוחת השבת הוא עשוי חס וחלילה להביא עלינו אסון.'' התרצה הגביר ועל מנת שלא להעמיד בסכנה את כל העיירה, הוא הזמין את הרשל'ה לביתו לסעודת השבת. בתום הארוחה, כשכרסו מלאה, התמתח הרשל'ה על מושבו כשהוא מוכן ומזומן לקחת חלק בזמירות השבת. והנה באה שאלה מפיו של הגביר ''סקרן אני לדעת מה עשה אבא שלך?'' על כך השיב לו הרשל'ה ''הוא הלך לישון רעב.''