ישראל מדינה יהודית. את זה אי אפשר לשנות. אבל ההשתלטות החרדית על מוסדות השלטון, שלא לאמר סחיטה, הופכת את היהודים לפחות יהודים.

יהדות ודת זה ענין של תרבות ומסורת. בתרבות ומסורת יש גוונים זרמים וטעמים. יש ביהדות חרדים וסרוגים, יש קלים וכבדים. יש גם הומניסטים ומתפלספים, מודרניים ועתיקים, יש חד מיניים ורב מיניים, קונסרבטיבים ורפורמים, ויש מן הסתם גם אחרים שאינני מכיר את שמם, וכולם יהודים, ואין מקום להשתלטות של האחד ובטול האחרים. רק פיתוח אמיתי יביא לעושר תרבותי ממשי. ואין לשום זרם מקום להיות מפלגה סקטוריאלית כזו או אחרת. זה דבר פסול. כשהם מצליחים, הם מדרדרים את המדינה למקומות המפגרים של אותן מדינות מוסלמיות.

לעם היהודי הנזק כפול ומכופל. העם קטן. הדחיה של הזרמים האחרים על ידי החרדים שהשתלטו על המדינה יחד עם דרדור התרבות היהודית על ידי אותם חרדים, גרמה לבריחה המונית של יהודים מלהשתייך לעם היהודי במרכז היהודי הגדול שהיה בארה"ב. זה האחרון הצטמצם כידוע לכדי מחצית. והנזק הולך ומתרחב משום שיש ירידה במסה הקריטית, או במילים אחרות הסיכוי של מפגש צעירים יהודיים לצרכי רביה הולך ויורד. ואין פוצה פה ומצפצף.

מנהיג עם חזון יכול היה להביא לשינוי המגמה - אבל המנהיגות איכזבה. היתה אולי יכולת אבל חזון אין. החזון נשחק אי שם בין בין תיוג מטופש של היהודים ה"נאמנים" לכאורה (שזה יואב גלנט או ה"ימין") וה"בוגדים" לכאורה (שזה יאיר גולן, או ה"שמאל").

ימין או שמאל זו זריית חול. ההבדל בהיסטוריה האישית (בבחינת הפעילות הממשית) של גלנט וגולן (כמשל) בטל בשישים.

שיהיה תיוג נעים לכולנו.