ציטוט:

במקור נכתב על ידי תבור - tar 21 הרבנים הדתיים לאומיים מסתמכים בעיקר על פסיקת הרמב"ן בתוספותיו ל"ספר המצוות" של הרמב"ם ("מצווה ד") "מצוה רביעית – שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן הא-ל יתברך ויתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה. והוא אומרו להם: "והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", "והתנחלתם את הארץ" ..הארץ – לא נניח אותה בידם, ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות" https://he.m.wikisource.org/wiki/ספר_המצוות_רמב"ן_עשה_ד

לפי הכתוב למעלה נראה לי שיש לרבנים מרווחי חופש מסוימים להסכמים טקטיים: ראשית אין הבדל בין רשות ומדינה פלישתית. אם נסמכים על הכתוב כדי להתנגד למדינה פלסטינית, גם לרש"פ אין זכות קיום. שני הדברים פסולים באותה מידה. מאידך הרבנים מרוויחים בהסכם בעלות מוחלטת של הממלכה על שטח שעד עכשיו היה בבחינת "בסיכון / בעלות בספק", ובכך עושים צעד נוסף במצוות "והתנחלתם".
חוץ מזה הגבול אמור להיות נהר הפרת אז ההבדל הגיאוגרפי של הוויתור הטקטי עד המלחמה הבאה לא כזה גדול. רבנים מנוסים יכולים לסמוך על הפלישתים שיאתגרו צבאית פעם נוספת, ודווקא אז, אחרי שהתקבעו גבולות משופרים, יוכלו לתת ביס קטן נוסף. לא?
וחוץ מזה המונח "מן האומות" מונח מענין כשלעצמו שאפשר לתת לו פרשנויות. וגם אין שימוש במונח שמאפיין את האומה היהודית / ישראלית... והורשתם - אולי זכות הקנין מספקת? ולמה הרבנים דוחקים החוצה את רגלי צאצאי אבותינו היושבים בניכר? האם הם לא נכללים ב"וירשתם"?