אם רוב העובדים מרוויחים לא הרבה (11 אלף זה לא הרבה אבל גם לא מעט יחסית להתפלגות השכר בישראל) אז אין זה מקומם שיבואו בטענות על פגיעה בתנאי ההעסקה שלהם (נאמר, תוספת שעות עבודה, צמצום זמן מנוחה וכו'). וזה כמובן בתיאוריה- אין לי מושג אם ובאיזו מידה יש בפועל פגיעה בתנאי העבודה של עובדי הרכבת והאם זו העילה לסכסוך העבודה.
אגב, בהרבה מקומות במגזר הציבורי יש מצב דומה ובו הוותיקים מרוויחים הרבה ללא פורפורציה למה שמרוויחים העובדים החדשים יתר. ואני מקבל את הביקורת שלך על זה.

לגבי המגזר הפרטי מה שאני מנסה לומר הוא שלעובד וותיק יש ניסיון שנותן לו יכולות גבוהות יחסית ולמעסיק יש אינטרס לשמר עובד כזה. בהנחה שהעובד הועסק ברצף כל השנים בגלל שתפקד טוב (אחרת היה מפוטר בשלב זה או אחר) הרי שהגיוני לתגמל יותר עם העליה בוותק על מנת לשמר את הטובים.
הבעיה היא שמגזר הציבורי פעמים רבות אין שום בקרה על התפקוד של העובד וממילא הוא ימשיך בעבוד ויצבור וותק גם אם תרומתו לא מצדיקה זאת. חמור מכך, הוא עשוי בשלב מסויים לקבל "קביעות" ואז גם אם ברור שתפקודו לא משהו, עדיין ימשיך להיות מועסק ולהתקדם בוותק (ובשכר) אפילו שהוא לא מצטיין בתפקידו. בכל מקרה, הוותק הוא לא סיבה ישירה לתגמול גבוה יותר כי אם סיבה עקיפה- קרי, בגלל שלוותק יש מתאם מסויים עם רמת התרומה המקצועית. ברגע שהוותק הופך לסיבה ישירה לתגמול, יש בעיה.