בס"ד
יב' בשבט תשס"ח
מאת אברהם הללי עו"ד
הביא: יעקב רוח

מְשָׁלִים וּפִתְגָּמִים הָעָם לוֹ קִבֵּץ כּגוֹן''צִפּוֹר בַּיָּד וְלֹא עֶשֶׂר עַל הָעֵץ
יֶשׁ וְלֹא מְקַבֵּל אָדָם כֹּל תַאֲוָתוֹ עָדִיף מְלֹא כְלוּם לְקַבֵּל מִקְצָתוֹ

שבת שלום קהל קדוש

כֹּחַ הַעֲמִידָה
כֹּחַ הַעֲמִידָה שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרָיִם נִבְחַן
בַּהֲלִיכָה בְּחוֹם הַמִּדְבַר וּנְשִׂיַאת מִשְׁכָּן
וְלֹא דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים*לְאֶרֶץ מֻבְטַחַת *חלק מרצועת עזה של ימינו
כִּי הַגְּבוּרָה*בְּעָם עֲבָדִים זֶה לֹא בּוֹטַחַת * אלהי עליון
כִּי עַד הֶנָּה לֹא שָׂבְעָה מְהֵם נַחַת
מִשֶּׁהִכָּה אֱלֹהִים אֶת פַּרְעֹה שָׂשׂוּ וְצַהֲלוּ
וּבִסְגּוֹר יַם עֲלֶיהֵם וּפַרְעֹה רְדָפַם נִבְהָלוּ
וְאָז רַטְנוּ הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם
לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְלִטְבוֹעַ בַּמָּיִם
וְצַעֲקָתָם וְדַאֲגָתָם עָלְתָה לַשָּׁמַיִם
מוּטַב שֶׁיִּזְכּוֹר זֹאת אַח וְעָמִית
כֹחַ הַעֲמִידָה הוּא מִבְחָן זֶה הוּכַח תָּמִיד
לְפִיכַךְ אוֹיְבֶינוּ מַכִּים אֶת הָעֹרֶף בְּמֵזִיד
לִשְׁבּוֹר רוּחַ הָעָם שָׁצָּעַד שָׁנִים בַּמִּדְבַּר
בָּחוֹם וּבַצָּמָא צָעַד וִּבְמִלְחֲמוֹת לֹא נִשׁבַּר
כִּיּ כֹחַ הַעֲמִידָה הָיָה סוֹד דָּבָר

זאת היא קרקע המציאות
פרשת בשלח מלמדת את ישראל מה היא קרקע המציאות אחרי היציאה מעבדות לחרות לא כל ישראל רצו להשתחרר מעבדות מצרים שנאמר: וַחֲמֻשִׁים עלו (יג/יח) משמעותה הרגילה המלה חמושים היא מזוינים מצוידים בכלי זין לקראת מלחמה, אלא שישראל יצאו ממצרים רק עם משארותם בסבלותם על כתפם בתוכם היו גם כלי כסף וכלי זהב, שהחזירו אותם לעצמם מהמצרים שגזלו אותם מהם במהלך שנות השעבוד. את העדיים האלה נטלו אותם אתם בני ישראל בצאת ישראל ממצרים אחרי מכת בכורות. אין זו גזלה מהמצרים, אלא זו החזרת גזלה מידי המצרים לבני ישראל . בני ישראל כי הרי במכת החושך הם ראו אותם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה (הרֵעִים היו אלה המצרים) כלי כסף וכלי זהב (בא יא/ב). אשר לביטוי וַחֲמֻשִׁים עלו (יג/יח) הוא בא להבהיר שאין משובר בכלי זין, ולפי פרשנות חכמינו המלה חֲמֻשִׁים משמעותה חמישית. כלומר יצאה ממצרים רק חמישית, מצאצאי יעקב והשבטים יצאה ממצרים, יתר ארבע החמישיות נשארו במצרים ולא נגאלו ונטמעו שם כי ארבע החמישיות הנותרות לא האמינו שיש להם כח עמידה במסע אל ארץ ישראל. כולל עשית מלחמות. לצערנו זו היתה קרקע המציאות , וזאת גם קרקע המציאות בימינו. מכאן עובר הכתוב בפסוק השלישי (פסוק יט') לענין שלכאורה נראה צדדי שם נאמר: ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי הַשְׁבֵעַ הִשְׁבִּיעַ את בני ישראל לאמור פָּקֹד יִפְקֹד אלהים אֶתְכֵם וְהַעֲלִיתֶם את עַצְמֹתַי מזה אתכם. (יג/יט) בעשותו כן, זכה משה במצוה. רש''י טבע באמרותיו אמרה בענין זה האומרת: המתחיל במצוה אומרים גמור אותה ולא, הגומר אותה זוכה במצוה. ובקשר ליציאה ממצרים , שמלמד הכתוב אותנו, שקיומו של עם תלוי בכח עמידתו . אם נתלונן על הסבל ועל הפגיעות אני אנשי הערף, אנו מחלישים בכך את כח עמידתם של הלוחמים בחזית. סבל העורף ככל שיהיה כרוך באי נוחות או אפילו סבל, הוא הרבה פחות מסכנת הנפשות של הלוחמים בחזית. כל שצריך לא לתבוע עשית מלחמה ולצעוק אנו סובלים . זה לצערינו מתרחש בימינו. מצד אחד דורשים מהממשלה להכות את האויב ולהלחם בו ומיד מתחילים להתלונן על הסבל ואי הנוחות שפוקדים אותם. אלה הם כמו "ארבע חמישיות של העם" . שלא יצאו ממצרים אך צעקתם עלתה לשמים. ומששמע הקב''ה את צעקתם ובא להוציאם ממצרים , הם סרבו כי אין להם כח עמידה בתלאות המדבר ובמלחמות שיתרחשו והרוב נשאר שם ונטמע.

עמוד אש ועמוד ענן ורפיון האמונה.
בלכת ישראל אחרי צאתם ממצרים מִסֻּכֹּת עד אֵתָם , הקב''ה לוה אותם בדרכם כדי להקל על סבלם בלכתם במדבר בְּחֹם וּבְצָמָא. אלה שנים ממאפיני המדבר הצחיח. הקב''ה נָתַן להם עמוד ענן ביום, נוכח החם והצמא , ועמוד אש בלילה להאיר להם ללכת...(יג/כא) עד הגיעם למקום חניה לפני פי הַחִירֹת , שבין מִגְדֹּל ובין הַיָּם. למעשה היה על ישראל לעבור את הים מבלי שיש להם כלי שיט שיעבירו באמצעותם את הים, שיחצוץ בינם לבין המצרים, אשר הצטערו על ששחררו בני ישראל מעבדותם להם. ואמנם פרעה אסר את רכבו ואת עמו לקח עמו הוא וחילו יצאו לרדוף את בני ישראל שחנו לפני הים. ולמשה הם נלכדו בצורה שפרעה היה יכול להחזירם אליו כעבדים. היה ויצליח פרעה להשיב את ישראל כעבדים לארצו, יהיה מעשה משה שעשה על פי הקב''ה לשוא. אלא שהקב''ה שהכה את המצרים עשר מכות, והרג את בכוריהם, בקש לתת למצרים מכה מכרעת אחת עשרה במספר, שתכליתה לפגוע בפרעה אישית ובחילו ובכך לחזק את לב ישראל , שהחל להתלונן באמרם : המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים. (יד/יא) אלא שהעם לא ידע כי אלהים חזק את לב פרעה כפי שעשה אחרי כל מכה ומכה במצרים, וגרם לו לרדוף אחר בני ישראל, בשים עמוד האש ועמוד הענן אמצעי שמנע מהמצרים להתקרב אל ישראל, בעוד המצרים חמושים וישראל חסרי מגן ורק בוטחים ב-ה' שנלחם להם, כי היו בסכנת הכחדה חלילה. רש''י מתאר הסכנה שבה נמצאו בני ישראל במשל זה: משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם... כך זה שנאמר: ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו.(הושע יא/ג) . הקב''ה אבינו, תרגל את המצרים כך עד שֶׁטִבַּע את פרעה וחילו בים, מכה האחת עשרה הקשה מכול המכות שהכה את המצרים. ישראל ראה איך מצרים מת על שפת הים ואת היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ואז, שרו בני ישראל והללו את הקב''ה וגם בנות ישראל עם מרים הנביאה יצאו בתפים ובמחולות ושרו כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים (טו/כא) מכאן אנו רואים כי לפני שפרעה וחילו הוכו מכה מכרעת, לא היתה אמונת ישראל ב-ה' שלמה לכן אז נאמר : ויאמינו ב-ה' ובמשה עבדו.(טו/לא)

תלונות ישראל אל משה ומלחמה בעמלק
הנס על הים הכה גלים שנאמר: שמעו עמים ירגזון חיל אחזה יושבי פלשת , אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד (טו/יד,טז), אך את עמלק לא הרתיע, הוא הופיע תמיד כאשר נחלש כח העם ואמונתו קַטְנָה, עמלק אורב לישראל בצאתם ממצרים, וזנב בנחשלים שבעם , כי עמלק הוא עם פחדן שמכה את העורף . לא בכדי עמלק מסמל את אלה מאויבי ישראל שמגלים "גבורה" בהכותם את העורף, כי כוחם מול ישראל החזק באמונתו, מכריע אותם. עמלק של ימינו מופיעי בשמות שונים : פתח, חמס, חזבאללא ואיאתולה. אלה כמוהו אורבים לנו לרגע שבו תחלש אמונתנו ונתחיל להתלונן כמו בני ישראל יוצאי מצרים. שוב יצוין כאן שיש מקורות כתובים הטוענים כי הפלשטינאים (הפלשתים) הם צאצאי "העמלקים" ולא בכדי זנבו בישראל בצאתם ממצרים בדרכם לארץ כנען, שלטענתם היא ארץ העמלקים. לא בכדי אמר ה' אל משה: כְּתֹב זאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר ושים בְּאָזְנֵי יהושע כי מָחֹה אֶמְחֶה את זכר עמלק מתחת השמים .(יז/יד) ברם עמלק דהיום כמו בתקופת יציאת ישראל, שמו נזכר שוב דוקא כאשר נחלשת דעת העם ורבות התלונות אז אל משה וכיום אל מנהיגי העם, כאשר מצד אחד העם דוחף למלחמה בעמלק של ימינו, ובאותה נשימה לא חדל מלהתלונן על הסבל ואי הנוחות שיש לו במלחמה הבלתי פוסקת בעמלקי . אנו רואים ככתוב בפרשה שהתלונות החלו שלושה ימים אחרי הנס הגדול על הים שנאמר: וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא.(יז/ג). הפעם התלונה על חוסר מים. חזיון זה חוזר על עצמו גם בימינו ויש ספקנים ששואלים: היש ה' בקרבנו אם אין.(יז/ז). יש ויש כל שצריך להאמין בכך כל אדם על פי דרכו, כי כשיש אחדות ואמונה מנצחים את האויב כמו נצחונות ישראל במדבר ולאחר דורות כמו מלחמת החשמונאים, ובר כוכבא, ואילולא שנאת אחים חנם, על ידי קמצא ובר קמצא לא היינו מאבדים עצמאותנו והיינו היום העם שבחר בו אלהים ונתן לו את הארץ, ולא היה צורך להוכיח זכותנו על ירושלים כבירת הנצח שלנו. יחד עם זה יש מקום להרהר בדברי חכמים שאמרו: תָּפַשְׂתָּ מְרֻבֶה לֹא תָּפַשְׂתָּ. (מן הראוי לזכור כי היו מנהיגים שקימו את החלק השני של האמרה: תָפַשְׂתָּ מוּעַט תָּפַשְׂתָּ. תלמוד בבלי מסכת סֻכָּה)
על התלונות התקוה והאמונה מובא חלק ממה שנכתב בתשס''ח

כִּי הָעוֹלָם נַע עַל צִירוֹ וְלֹא נַח
מִלְּפָנִים יָצָא לו עַם לְחֵרוּת וּלְאָוִיר הָעוֹלָם
הוּא רַק יָצָא מֵעַבְדּוּת וּכְבַּר זָכָה לְחֹק חָרוּת
הִגִּיעַ לְמִכְשׁוֹל רִאשׁוֹן וְהֵחֵל לְהִתְלוֹנֵן ולִרְטוֹן
לָמָּה הוֹצִאתָנוּ מִשָּׁם וְהִבֵאתָנוּ לָמוּת בַּיַּם?
הוּא רָטַן לְלאֹ לֵאוּת וְשָב לְהִתְגַּעֲגֵעַ לַגָּלוּת
זֶה קָרָה אז כְּשֶׁבְּפִי הָעָם שִׁירָה
הַהַלֵּל הַשִירָה וְהַזִּמְרָה נֶעֶלְמוּ בּעֵת צָמָא בְּמָרָה
לִרְטִינוֹתָיו לְלֹא סִבָּה מְקוּרָן בִּכְפִיּוּת טוֹבָה
שָכַח הַטּוֹב ולֹא הִסֵּס לָשִׂים אָז מִבְטָחוֹ בַּנֶּס
וְהָאֱמוּנָה לַסַּל שִׁלַּח וְדָבַר לֹא לָמַד מֵבְּשַׁלַּח
וּכְשֶזֶה חוֹזֵר לו חֲלִילָה פּוֹנֶה בִּמְצוּקָתוֹ לִתְפִלָּה
הִגִּיעָה הָעֶת לִלְמוֹד מֵעֲבָרֵנוּ
לְמַעֲנֶנוּ וּלְעָתִיד יְלָדֶינוּ לְהַכִּיר טוֹבָה לֵאלֹהֶינוּ
שֶׁקִּיְמָנוּ לְאֹרֶךְ שָׁנִים וּגְמָלְנוּהוּ בְּמַשֹּׂא פָּנִים
שֶׁסִכֵּל מְזִמּוֹת הגּוֹיִים לְהַעֲלִימֶנוּ מִקֶּרֶב עַמִּים
שֶׁהוֹרִישֶׁנוּ אֶרֶץ אָבוֹת אֵלֵיהָ נְכְסְפוּ הַלְּבָבוֹת
וַהֲקִימוֹנוּ מְדִינָה לְמוֹפֵת אֵיתָנָה מוּל כֹּל צָר וְאוֹיֵב