חזרה בתשובה ומשמעותה
משה התיצב בפני פרעה בפעם השמינית לתבוע שחרור ישראל מעבדות מצרים. למרות שמשה ידע, שאלהים יחזק את לב פרעה שלא לשלוח את ישראל מארצו. כפי שהסתבר במכה השביעית, תחילה פרעה גָּמַר אֹמֶר לשלח את בני ישראל מארצו באמרו: חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים , העתירו אל ה' ...ואשלחה אתכם .(וארא ט/כז, כח). לכאורה בכך פרעה הכיר בה' כאלוה עליון וכי וראוי יותר ממנו, אלא שאמירתו זו נאמרה בשעת מצוקה ואיננה מהוה בלשון ימינו: "תשובה שלמה". מכאן כאשר אדם עושה תשובה, עליו לעשות זאת לא מיראה ופחד ולא מלחץ, אלא מאהבה שנאמר: "ואהבתה את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מְאֹדֶךָ ". זה שהי ה אצל פרעה הכרתו בה' כאלהי עליון נעשתה בהיותו תחת לחץ מכת הברד. משחדלו המטר והברד והקולות, חזר פרעה לסורו. למרות שהכבדת לב פרעה, היא מעשה ה' היא, אך פרעה נהג כפרעה "מבטיח ולא מקים". אמירה זו שמענו אותה מפי יהודה בדברו אל יוסף לפני שהתודע אליו: "כי כמוך כפרעה". רש''י מפרש זאת: "מבטיח ולא מקים" זה פרעה . משהלחץ חלף חזר פרעה מאמונתו. לכן יאמר על חוזרי בתשובה: מי הוא גבור? הגובר על נטיותיו ותאוותיו, מיטיב דרכו ומסיר הרהורי חטא מעליו. אנו רואים כי אלהים הוא שהכביד לב פרעה שנאמר: כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שִׁתִּי אֹתֹתַי בקרבו .(י/א) לכן מכאן שאמירת פרעה כי ה' אלהי העברים תצדיק והוא ועמו הרשעים זו לא היתה אמירה רצונית. יתכן גם מפני לא תם עָנְשׁוֹ וחייב עדין לשלם על ענותו את ישראל, כי כך הבטיח הקב''ה לאברהם "וגם את הגוי דן אנכי". למעשה היה מנוי וגמור עם הקב''ה להכות את פרעה ועמו, עשר מכות. לכן מכת הברד השביעית בסדרה, ונותרו עוד שלוש מכות, בהן בקש הקב''ה להראות למצרים כי פרעה איננו "אל" כפי שהוא מציג את עצמו בפניהם, הוא אדם בשר ודם רגיל. ובאותה הזדמנות הקב''ה הראה לישראל שהיו עובדי עבודה זרה כי הוא אלהיהם, שנתגלה לאבותיהם באמרו : כי אני ה' (י/ב) ככתוב: ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. (י/ב)
שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי תָּבַע משה מפרעה
עמידת משה בפני פרעה באמרו בשם ה': שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי, היתה עמידה אמיצה מאד, כי הרי פרעה שליט ארץ גדולה שהפילה חתיתה על כל העמים סביב ופחדו ממנה, שומע דברי משה שעמד מולו נחרץ ואומר לו דבר אלהים ללא חת: שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי (י/ג) משה ידע כי הוא מגדיש את השאה נמק את הדרישה מפרעה בעבודת אלהי העברים ודבקותם באמונת אבותיהם . לכן משה לא קנטראת פרעה ואף הצטנע בפניו כמי שאומר: "אני בסך הכל שליח של אֵל העברים שהוא עליון על כל האלהים". אני משה מדבר כפי שצוני לומר, לכן פרעה נמנע מפגיעה במשה המתחצף, בידעו שיש אחריו כח עצום לא נראה לעין, וכי כח זה הוא המסלק כל מכה ומכה שהמצרים הוכו ויוכו בה. הריגתו של משה עלידי פרעה תמיט עליו אסון גדול אם יסרב שחרור העברים מעבדות לו. זה מזכיר לנו את ברית המועצות הקומוניסטית וגרורותיה את התקופה ששלטו שלטון מוחלט בבני אדם ובני עמם, וסגרו את שערי היציאה של היהודים מארצם. בנימוק שהמדינה השקיעה בהם כסף רב ועליהם להשיב לה חובם במעשים. ראינו כי עמידה איתנה של יהודים אמיצים מול העריץ בתבעם רשות היציאה מברית המועצות, הביאה לתוצאה של פתיחת שערי ברית המועצות וגרורותיה. בודדים אלה לא נרתעו מהדרישה שלח אותנו מארצך אל ארץ אבותינו. ראינו שיש כאלה ששלמו מחיר כבד על דרישתם זו , חלקם הוגלו לסיביר - ארץ השלג וחלקם נכלאו בבתי הסוהר ואף על פי כן הם לא נרתעו מעשות זאת. סופו של דבר נאלצו עריצי ברית המועצות, לפתוח את השערים . כמו פרעה כאשר אחרי מכת הברד אמר למשה : לכו עבדו את אלהיכם מי ומי ההולכים? (י/ח) אך פרעה לא עשה זאת בלב שלם כפי שעולה משאלתו, ילכו רק אלה שיעבדו את האלהים, הנשים והטף שלא עובדי אלהים ישארו במצרים. משה ענה לפרעה שוב באומץ רב ובלשון חדה וברורה: בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו.(י/ט) פרעה הסכים תוך אזהרה: יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם.(י/י) בכך בקש פרעה להפיל אימה על משה ועל העברים היוצאים,, אלא שדבר זה לא הרתיע את משה. על הביטוי ה"רעה" שתפגוש ביוצאים ממצרים מובא מדרש אגדה המספר , שיש כוכב אחד ששמו "רעה" והמדרש מסתמך על דברי משה שאמרם כאשר שחטא ישראל בחטא העגל והקב''ה אמר לְהָרְגַם אמר משה בתפילתו לאלהים : למה יאמרו מצרים לֵאמֹר ב"רָעָה" הוציאם (שמות לב/יב) כפי שפרעה אמר למשה: כי "רעה נגד פניכם" והנה אמירת פרעה מתגשמת . אבל משראה פרעה שמשה ואהרן עומדים על דרישתם מפרעה לשלח את העם אז: ...ויגרש אותם מאת פני פרעה (י/יא) . לא נאמר מי המגרש, אלא מלשון הכתוב מבינים כי פרעה גרש אותם מעל פניו כמי שהתחרט על שילוחם, אך מיד התחרט שעשה זאת שנאמר:: וַיֶּחֱזַק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל.(וארא ט/לה) ולא כפי שנאמר אחרי מכות אחרת שם הקב''ה חִזַּק לב פרעה שנאמר שם: "וַיְחַזֵּק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל".(י/כ) אז הוכה פרעה במכה השמינית "הארבה". והכה ה' את פרעה ועמו בעוד שתי מכות: "חֹשֶׁךְ" ומכת בכורות שהאחרונה היתה המכרעת. לא נתנה ראשונה יתכן ופרעה היה משלח את העברים מארצו, אלא אז לא היו מוכים בעוד תשע מכות ואז לא היו נענשים כפי שנגזר וכפי שהבטיח הקב''ה לאברהם : וגם את הגוי דן אנכי.
תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם.
רק יצאו ישראל ממצרים בדרכם לארץ כנען שהורישה הקב''ה להם, מצא הקב''ה לנכון להזהיר את ישראל שעומדים לכבוש שבעה עמי כנען, כי יהיו כנענים שיבחרו להשאר בארץ לפיכך עליכם לנהוג בהם כך: תורה אחת יהיה לאזרח לגר הגר בתוככם (יב/ מט) ועוד צוה ה' את ישראל לספר לצאצאיהם את סיפור יציאת מצרים. ובכדי שלא לשכוח זאת נאמר: והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך , למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים.(יג/ט) זה התפילין שיש להניחו על לוח לבך ובין עיניך יום יום למען תזכור מי החזירך לארץ אבותיך שהורישה ה' לך. השאלה מתי היה על ישראל לקים מצות התפילין הלכה למעשה האם רק כשיגיעו לארץ נחלתם, או כבר ביציאה ממצרים , אך ברור כי אחרי קבלת התורה. מצוות שמירת זכויות הגר והתושב ושחרור עבדים וזכירת יציאת מצרים, הם בעלי משמעות מוסרית אוניברסלית גבוהה בהתהוותנו כעם ולשמירה על עצמאותו . אגב המצוות של מתן זכויות לגר ולתושב ושחרור עבדים, חוזרות פעמים אחדות בתורה. ככל שאנחנו השבים לארץ זוכרים את הסבל והשחרור מעבדות ומתן חרות לאדם , נדע גם לזכור את אשר עשו לנו ולא נעשה לזולתנו לאחר שקבלנו קבלנו זכות על ארצנו אשר לאנטוש אותה לעולם. התפלין מכיל את עקרון הנאמנות לזולת ואמונה באלוהים, ועל כן כל אחד מישראל נצטוה להצהיר באמירה יום יום : שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. גם אם הוא איננו יושב בארץ, זה יזכיר לו כי חייב הוא לשוב לארץ שלמענה התענו בני ישראל ורבים הקריבו נפשם למענה, לכן נאמר: ושמרת את הָחֻקָּה הזאת למועדה מימים ימימה. (יג/י) הזכירה היא החוליה המקשרת כל אדם מישראל בזיקה הדדית לבני עמו ישראל ולאלהי ישראל ולתורה.
הֶאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא חוֹק בַּל יַעֲבוֹר אִם זֹאת נִזְכּוֹר אָז הַחוֹק עָלֶינוּ יִשְׁמוֹר
וְשֶׁיֶדְעוּ הָעַמִּים שַׁאָנוּ בְּאַרְצֶנוּ בִּזְכוּת וְכִי זְכוּתֶנוּ עַל הָאָרֶץ נִתְנָה בְּחֹק חָרוּת
וְזֹאת יָדְעוּ גּוֹיִים רְחוֹקִים וְסָבִיב כָּאן שֶׁיִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ כְּמוֹ סֶלַע אֵיתָּן
וּכְבַר שִּכְנַע עָרִיץ מִצְרִי עָלֶינוּ לֹא חַס וְלִמֵד צָרֶינוּ כִּי עַמֶנוֹ יְבִיסֵם וְלֹא יוּבַס
וְצָר הַמְסָרֵב לְהָבִין וּמְשַׁלֵּחַ טִילִים בְּיוֹדְעִין מֵבִיא עַל עַמּוֹ סֶבֶל וַחֲלָלִים
בְּסַפְּרוֹ לְבָנָיו דִּבְרֶי הֶבֶל עַל בְּתוּלוּת לַשָׁהִיד שָׁם מְחַכּוֹת בַאֲמָרוֹת חֲלוּלוֹת
וְלֹא יָבִינוּ כִי רוֹצֵחַ הוּא אֵינֶנּוּ שָהִיד וְכִי אֱמוּנַת שַׁוְא זוֹ רַק עַל בּוּרוּת תָּעִיד
וְכִי אֶת עַמֶּנו גָּם פַּרְעֹה לֹא הִכְנִיעוֹ וְכִי הַמֵּנִיף יַד עָלָיו יְהֵא סוֹפוֹ כְּפַרְעֹה
שֶׁפַּרְעֹה וְחֵילוֹ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָם סוּף טִבְעוֹ
ראשי
צ'אט
03-02-2017, 16:30
מצב כלאיים
