קל מאוד לזייף נתוני צמיחה באופן שפוגע במדינה בטווח ארוך - ולמעשה זה מאוד נפוץ.

מפלגת שלטון יכולה להחליט לחלק לאזרחיה כסף, ולקחת את הכסף מהלוואות שהשלטון לוקח.
במצב כזה תראה עליה משמעותית בתמ"ג, אבל בשלב כלשהו המדינה תצטרך להחזיר את ההלוואה
בשלב שזה יקרה - תהיה ירידה גדולה יותר בתמ"ג (כי לחוב הראשוני תתווסף ריבית עליה בשיעור הריבית)
היא גם יכולה להוריד משמעותית את עלות האשראי - ובכך לגרום לתושבים לבזבז את החסכונות שלהם כדי להראות "צמיחה".


בעשור האחרון ארה"ב, יפן ואירופה נקטו במדיניות זיוף כזו באופן קבוע.
כך הן נמנעו מ"צמיחה שלילית" המוגדרת כמיתון - אבל למעשה המשק שלהן לא הראה צמיחה כתוצאה מהזיוף, והתמריצים תרמו להגברת הצמיחה בסין.

יש גם "חובות נסתרים" - לפני 11 שנה ישראל התחילה לעבור מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. פנסיה תקציבית לא "נרשמת" כחוב, אבל היא חוב לכל דבר,
ומצד שני העול של פנסיה כפולה על המשק (מצד אחד אזרחים משלמים פנסיה צוברת ומצד שני המיסים שלנו משלמים פנסיה תקציבית של עובדי מדינה) הוא עול כבד שמדינות שנמנעו ממנו מראות צמיחה.

ויש גם בעיות דמוגרפיות שבטווח הקצר הן פחות ניכרות (אבטלה של 50% בקרב צעירים), אבל השלכותיהן יהיו נראות כבר בעוד 5 שנים.

היות וקשה לחזות האם החוב היה "יעיל" ויגרום לצמיחה או לקריסה, וקשה לחזות את היקף החוב הצפוי - הוא לא נכלל והופך את "מדד העוצמה" לעניין מורכב.
יש תחזיות "מה יהיה התל"ג בעוד 10-40 שנים" שמנסות לשקלל עניינים כאלו.