וואו, מרגש, חשוב וכל כך מעביר את התחושות שלך - הגעגועים, הדאגה ובד בבד ההבנה של כמה המשלחות האלה חשובות. חשובות לנו כעם ישראל בארץ ישראל, וחשובות לנערים והנערות האלה, בתהליך לא פשוט של התבגרות תוך קבלת מושג על מי הם, מאיפה באו, מה השורשים שלהם ולאיזה עם הם שייכם, וגם, הערכים והמהות המצופים מהם כאנשים ונשים בוגרים יותר.
אני את ההתנסות הזו, של המסע לפולין, לא עברתי. לא ביקרתי באף מחנה השמדה. הייתי במקום זה בטיול שורשים עם הסבים שלי, שכלל ביקור בגטו בו סבא שלי חי במהלך חודשים רבים מחייו. בהמשך הצטרפתי למשלחת שכללה ביקור בבוכנוולד ובמקום שהיה מחנה עבודה לנשים מסופח לדכאו. הסבים שלי מדברים ומספרים לא מעט, ובכל זאת, אני מניחה שאחרי מותם ארגיש נוח יותר לנסוע לפולין במסגרת כלשהי (אולי הורה מלווה לילדי?). הם עצמם מסוגלים ואף נסעו פעמים רבות לגרמניה ואוסטריה, אבל לפולין הם לא היו מוכנים להגיע. אני חושבת שביקור במקום הפיזי בו נרצחו הוריהם ורבים כל כך ממשפחתם המורחבת, לא היה יכול לעבוד על הפרק. מצד שני - זה באמת משהו שאי אפשר לתפוס ולהבין (וטוב שכך).

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20