המשל הזה זכור לי עוד מפעולה של הנוע"ל כשהייתי בט'

אני גם מאמינה שהשינוי מתחיל בקטנה. כל אדם לעצמו, ואני מקפידה שאני בחיים שלי אשים לב לדברים הקטנים האלה (לקום באוטובוס, להרים משהו שנפל לאחר, לסייע בקטנות..) אבל אני נתקלת לפעמים בציניות ובהרמת גבה, לרוב מצד המשפחה שלי

הכל טוב ויפה על הדף. אני מכירה לא מעט אנשים שאוהבים לצטט סיסמאות מאוד יפות, אבל במבחן המציאות לא עושים כלום. ובתכלס, מה הכח שלנו לשנות אדם? פעם אחרונה שניסיתי לחנך אדם שזרק את הכוס משקה שלו באמצע הרחוב, זה נגמר בצעקות "אז תהרגי אותי! אני כבר אדם מת!! למה שלא תהרגי אותי??".

אז איך מתקנים את האדם?

מטרת הפעולה בזמנו הייתה חשיבות החינוך מגיל צעיר, ע"י תנועות הנוער, ואיפה אנחנו, המדריכים של שנה הבאה, נכנסים לתמונה. אז הצעה אחת היא באמת לחנך מגיל צעיר. השנייה היא בסדר גודל קטן למדי, שזה קומץ אנשים שמחליטים לקחת אחריות.. אולי גם להשפיע על חבר או שניים מהסביבה הקרובה שלהם. אבל בסופו של דבר, אלו שבאמת צריכים להפנים את המסר, לא באמת יישמו.. כך שנותרנו עם קומץ אנשים טובים שהופכים לאנשים טובים יותר, והחארות ממשיכים בשלהם.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."