ייהכתיב בתנך שרירותי. יש מקרים של 4 צורות שונות למלה אחת. "קולות" מתנקדת קֹלֹת קוֹלֹת
קֹלוֹת וקוֹלוֹת. גם לוח: לֻחוֹת, לֻחֹת ולוּחֹת (אגב, יש צורת ריבוי לְוָחִים וריבוי זוגי יוצא־דופן: "לוחותיים";
צורת הריבוי הזוגי מבוססת תמיד על צורת היחיד: קומה-קוֹמָתַיִם).

לנקדנים שניגשו למלאכת הניקוד אסור היה לגעת במילה התנ"כית ולשנותה. היה זה עניין של
קדושה: אין לשנות גם אם אין ספק שנפלה טעות.

אני משער שזו פליטת קולמוס של הסופר המקראי, והיו דברים מעולם.
הסופר הושפע מאוד מביטויה של המילה לתקופותיה השונות. מצאנו בשמואל ב' נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי, אך
בדברי הימים נכתב שמו "הַבֵּרֹתִי", ואפילו צורת "מַלָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי" (ישעיה ג טו) במקום "מָה לָכֶם".
כך שמעו וכך כתבו.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן