אני אצטט גדולים ממני

"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (בראשית א' א')
פירוש אבן עזרא באותו מקום: אלהים – אחר שמצאנו "אלוה", ידענו כי "אלהים" לשון רבים. ושורש זה – מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד. וכבוד לשון לועז, שיאמר הקטן לנוכח הגדול לשון רבים. ובלשון ישמעאל, דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים. ובלשון הקודש – דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים, כמו אדונים ובעלים, שאמרו: "אדנים קשה" (ישעיהו יט ד), "ולקח בעליו" (שמות כב י). וכן מילת "עליו", "אליו", "עדיו". על כן יאמר הכתוב "ברא", ולא "בראו".


"ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא" (בראשית כ' י"ג)
רש"י על המקום: "כאשר התעו" - לשון רבים ואל תתמה כי בהרבה מקומות ל' אלהות ול' מרות קרוי לשון רבים אשר הלכו אלהים אלהים חיים אלהים קדושים וכל ל' אלהים ל' רבים וכן ויקח אדוני יוסף אדוני האדונים אדוני הארץ וכן בעליו יומת והועד בבעליו וכו'.


"ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו" (בראשית ל"ה ז')
רש"י על המקום: "נגלו אליו האלהים" - במקומות הרבה יש שם אלהות ואדנות בלשון רבים כמו אדני יוסף אם בעליו עמו ולא נאמר בעלו וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים.


התופעה נקראת "ריבוי של כבוד" (בלטינית: pluralis majestatis)
משפט לדוגמא: "בעז"ה מחר אהיה הבעלים הגאים של שיחון עברי-קזאחסטני חדש!"

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.