אוקי ,
לשתי השיטות שהצגת יש את היתרונות והחסרונות שלהם , אבל השאלה היא מה בדיוק אתה מחפש ?

דוגמא : כשחברה מנפיקה אג"ח , בספרים שלה מופיע האג"ח בערך נקוב בתוספת / בניכוי פרמיה/ניכיון .
בסוף שנה (למשל) כשחברה נדרשת לחשב את יתרת הפרמיה או הניכיון שנוצר , היא משתמשת בשיטת הריבית (היוון תזרים עתידי).
כלומר , אם הנפקתי אג"ח 100 ע.נ בפרמיה של 10 , הפרמיה לא מופחתת בקו ישר על פני אורך חיי האג"ח אלא ע"פ שווי השוק (לפי הריבית ביום ההנפקה) ביום ההנפקה ובסוף השנה .
ההפרש יתן לי את הפחתת הפרמיה/הניכיון.

מה הכוונה ? כשאני משתמש בחישוב NPV פשוט , אני יודע מראש את שיעור הריבית להיוון (במקרה שלנו באג"ח - ריבית השוק ביום ההנפקה) , כלומר - אני יכול לחזות בדיוק רב (בנטרול השפעות הצמדה כמובן) מהו שווי האג"ח וכמה כדאי לי לשלם עליו (שוב , כפי שציינת - בהנחה של תזרים פשוט).

נוסחת ה IRR נותנת לנו מענה לבעיה אחרת (לדעתי) , הבעיה היא מה קורה אם אתה רוצה לדעת מה שיעור התשואה שלך להחזקה במניה למשל , כשהבעייתיות פה ברורה : חלוקת דיבדנדים מהווה החזר השקעה (תזרים חיובי) , השקעה נוספת מהווה תזרים שלילי (הכל מנקודת הראות של המשקיע כמובן) ופה נוסחת ה IRR באה לידי ביטוי וע"י קירוב נותנת למשקיע תשואה משוקללת.

כלומר , תשואה של השקעה באג"ח ניתנת למציאה בקלות ע"י נוסחת ה NPV (בהיוון לריבית השוק ליום ההנפקה וליום הרכישה המיועד) כיוון שאג"ח הוא מכשיר "פשוט" יחסית.

אני אשמח לקבל דוגמא מספרים כשיהיה לך זמן (גם לי אין כל כך הרבה עכשיו .. תקופת מבחנים בשנת השלמה..)

You don't need eyes to see - You need Vision!