וזקוקים לתרופות, ואני בטוח שפעם (או כיום בשכבות נמוכות) היו מתייחסים לזה בזלזול, כפי שציינת, וזו לא כוונתי. פשוט קשה לי להאמין שיש כל כך הרבה ילדים כאלה. נראה לי שיש יותר מדי שקופצים על העגלה, ומשיגים לעצמם הקלות. ניצנים של התופעה הזאת ראיתי כשהייתי בחטיבת ביניים, שהתחילו לאבחן דיסלקטים באופן רציני - הרבה ילדים שהם עצלנים באמת, שאין להם שום בעיה לקרוא ולכתוב - אובחנו בדיסלקטים וקיבלו הטבות והקלות בלימודיהם.

אם ילד מתקשה להתרכז בלימודים, אולי עדיף במקום שיקח כדורים שינסה לשנות מסגרת ? עדיף שהילד יחיה על כדורים ויחשב "נורמלי", או שילך למסגרת פתוחה יותר שבה יוכל להפגין את הכישורים האמיתיים שלו ? הכדורים פותרים את הבעיה, אבל אנחנו לא יודעים מספיק על השפעתם על איכות החיים שלו בעתיד. יש הרבה סיפורי הצלחה שמתחילים מילד עם "קפיץ בתחת" שנשר מהלימודים כי לא היה מסוגל להתרכז, אבל תיעל את עודף האנרגיות שלו לתחומים אחרים והצליח בהם. לא כולם צריכים להיות איינשטיינים בשביל לחיות טוב, תשאל את אלון מזרחי. ואולי בי"ס פשוט לא מתאים לכולם.