שזה יותר מאשר לבד...

בשבילי הדרום היה בסוף המסע, מה שאומר שנפשית אתה מצד אחד רגיל לבדידות ומצד שני רגיש יותר.

מעבר לכל מה שהשקיעו וכתבו כאן, אוסיף בקצרה: תחשוב טוב טוב האם אתה בנוי להליכה של ימים שלמים בנוף מונוטוני מאוד, שקט מופתי ואין סוף הליכה. 3-4 הימים הראשונים מאילת צפונה (ובמיוחד ה-2 הראשונים) הם מאוד מגוונים ומאתגרים (ויש שם גם לרוב מטיילים אחרים) וכאן הבעיה: ממש אחרי זה מגיע האזור של פארן, דרומית לצופר (מקביל לערבה, ממואה דרומה) ובכלל כל מה שצפונית לתמנע. אלה 3-4 ימים מאוד מתישים נפשית (קח בחשבון שבמקום כ"כ שונה ולבד כל יום הוא כמו שבוע בחיי היום יום. אני לא מגזים!). אחרי מצפה רמון יש עוד 3-4 ימים כאלה (מרמון צפונה לעבדת ומשם למכתש הגדול). הקטע של המכתש הגדול והקטן אולי יותר מגוון, אבל להערכתי כאן כבר ממש עשוי להיות לך קשה: אין קליטה (בטח לא במכתש הקטן), החום דופק את הראש ויש מין שקט מוזר שיום שלם שלו יכול לשבור גם מי שרגיל בטיולים לבד. אישית שנים טיילתי לבד אבל בעיקר בגלל שרציתי להגיע למקומות שאחרים לא התעניינו בהם: במיוחד אתרים בשומרון (עד 1999). שם היה מין מתח בטיול שנתן גיוון. בכל זאת בדרום הרגשתי הרבה יותר בודד.

.