תתפלא כמה הבעיה נפוצה. למשל, גם היום אני נרתע קצת להתקשר למישהו שאני לא מכיר. אחרי הרבה חודשים של נסיון אני יוצא ורוקד- אבל אין לי לב להתחיל עם בחורות במועדון. וזה אחרי שסיימתי תיכון וטכניון בהצטיינות, ושירתתי בצבא כקצין (עתודאי). אז להמליץ לך על עתודה קצת מאוחר, אבל:
א. תחשוב מה בעצם אתה רוצה. תיאורטית דווקא יחידה סגורה היא מקום טוב לטיפוס שלנו- ביחידה פתוחה אתה בכלל בודד כי כולם סופרים את הדקות ליציאה הביתה. במחלקה שלי הטכנאים היו יושבים ביחד במועדון איזה שעתיים אחרי יום העבודה- הביישנים היו יושבים בצד, אבל לפחות לא לבד..
ב. תדאג לעצמך. המשפחה, החבר'ה בגדוד והצבא לא יודעים מה טוב לך, ואם אתה מרגיש שאתה לא יכול יותר- טפל בזה. אם זה כולל פניה לקב"ן- לך על זה.

ג. לגבי קבלת עזרה מקצועית: אחרי הרבה שנים, אני יכול לומר שאישיות סגורה לא משתנה לבד, גם אם מנסים. כך שאין מה להתביש.מאידך, לגבי אנשי מקצוע יש כלל אחד בלבד: האם אתה מסתדר איתו.