ת'כלס בסופו של דבר ההבדל בין עמית לכושר ויובל עילם זה כמו ההבדל בין סלקום ואורנג'.
שתי חברות שיש להן אותה מטרה: למשוך אליה אנשים ולהכין את המתאמנים שלה להגיע כמה שיותר רחוק בצבא

הייתי בשניים שלושה אימונים בשתי המסגרות האלה ואני יכול להגיד לך שאין הבדל משמעותי באימונים.
הפסקתי להתאמן בזה כי זה לא בשבילי - מה שמביא אותי לעוד משהו:
אפשר להתאמן לבד. לא חייבים מסגרת.
בשביל להתקבל לסיירות (כל מה שאני אומר הוא לפי דעתי!) זה דבר ראשון להיות בנאדם. בנוסף לזה צריך כושר בסיסי פלוס וכושר בסיסי פלוס אפשר להשיג עם קצת משמעת עצמית וקצת ידע.
כל השאר זה אופי. יכול להיות שחלק יגידו שזה לא נכון, אבל אני חושב שחוסן מנטאלי זה משהו שקשה מאוודדד לפתח בשנה שנתיים (גם במסגרות מקצועיות כמו אלה שציינו למעלה) ואם אתם לא חזקים מנטאלית בבסיס שלכם אתם לא מתאימים ליחידות מובחרות/מיוחדות/התנבותיות. אני אומר שוב - לפי דעתי!!
גם האנשים שבולטים באימונים האלו אלה אנשים שיש לו יכולות אתלטיות בסיסיות וחוסן מנטאלי.
אני חושב שאלו תכונות שלא כל בן-אדם זוכה להם ולא כל אחד יכול לרכוש אותן.

המסגרות האלו יכולות לעשות דברים מדהימים לאנשים, אבל בסופו של דבר האנשים שיש להם את התכונות האלה בבסיס הם אלו שמתקבלים ליחידות ההתנדבותיות.
עריכה: יכול להיות שהמסגרות האלה נותנות כלים לחיים ולאו דווקא מכינות אותן ספציפית לסיירות בצבא! שזה לכשעצמו מעולה.

בנוסף לכל, זה מעמיס על הגוף עוד שנה שנתיים של אימונים אינטנסיביים שמלווים אותך אח"כ במסלול שגם ככה מעמיסים עליך ברמה אינטנסיבית מטורפת! מה שמעלה ת'סיכויים לפציעות.

"To give anything less than your best is to sacrifice the Gift."Steve Prefontaine