שלום לכם חברים יקרים,

אנחנו כותבים ויוצאים מהלב ומהמחשבה.
ונכון שכאן לא בית ספר (ואני באופן אישי שמחה על כך, למרות שאני רחוקה מאוד מהימים ההם),
מצאתי לנכון, לאור התגובות שאנחנו כותבים אחד לשני,
קצת מידע לגבי פיסוק בשפה העתיקה שלנו.

ובהזדמנות זו -
לכו בהמוניכם להצביע בתחרות ולבחור מומחה ומצול"שים.
שלכם אסאניה.

סימני הפיסוק מסייעים בידי הקורא לקרוא דברים שבכתב על דרך אמירתם בפה. הם מורים אפוא על הפסקה בדיבור, על הרמת קול והשפלתו ועל הטעמת המשפט בכללו. מאחר שלפעמים נעשית הפסקה בדיבור במקום שיש תפנית במבנה המשפט, ממילא משמשים סימני הפיסוק במקרים כאלה גם כמרמזים על המבנה, אולם סימני ההיכר העיקריים למבנה המשפט הם מילות המבנה, כגון מילות חיבור ומילות שעבוד, המצויות בגוף המשפט עצמו.
מאחר שהפסקה בדיבור עשויה לשמש כלי סגנוני (בייחוד להדגשה, להטעמת שוויון ערך או לציון ניגוד), תלוי השימוש בסימני הפיסוק גם בסגנונו של הכותב. כללי הפיסוק שלהלן כוללים גם כמה הערות על שימושים סגנוניים של סימני הפיסוק.

פסיק (,)
הפסיק מורה על הפסקה בדיבור בתוך המשפט, ועל כן הוא עשוי לבוא במקום שיש תפנית במבנה המשפט. ראוי שלא להרבות בפסיקים יתר על המידה, בייחוד במקום שמבנה המשפט ניכר ממילות המבנה, ובפרט בין יחידות קצרות.

קו מפריד (-)
קו מפריד, כלומר קו שלפניו ולאחריו יש רווח, משמש כשמורגש צורך להפריד הפרדה יתרה בין חלקי המשפט -

מקף (-)

יש לשים לב להבדל הגדול בין מקף (הבא לחבר) ובין קו מפריד (הבא להפריד). המקף צמוד למילה שלפניו ולמילה שלאחריו, ומסמנים אותו בגובה ראשי האותיות (אם אפשר). הקו המפריד מסומן בגובה אמצע האותיות ויש רווח בינו ובין המילים שלפניו ושלאחריו.
המקף הבא במקרא שימושו אחר, והוא שייך בעיקרו לטעמי המקרא: הוא מורה על צירוף שתי מילים או יותר הנקראות בטעם אחד, וצירוף זה תלוי בנסיבות מוזיקליות.

ויותר לעומק באתר
http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision5.html

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.