פורסם באתר petnet


ידידי השרקן
מאת: עינבל סרטר

השרקנים- או בשמותיהם הנוספים: קביה, חזיר ים או שפנון- הם יונקים מכרסמים המשמשים כיום כחיית מחמד נפוצה מאוד, זאת משום שהם נוחים מאוד לגידול, ובמיוחד אידיאלים כחיית מחמד ראשונה לילדים


הם כמעט ואינם דורשים תשומת לב כך שגם אם הילד משתעמם לפעמים מהחיה ומזניח אותה אין זה גורם לשברון לב או לדיכאון של השרקן, הם חביבים מאוד באופיים- אינם תוקפניים וכמעט אינם נושכים, הם נעימים למגע, אינם קטנים מידי- כך שהם די עמידים בפני נפילות מהידיים או לפיתות חזקות, אך גם אינם גדולים מידי כך שאינם מאיימים או כבדים.

קצת פרטים

משקלם בממוצע הוא 1 ק"ג- זכרים קצת יותר ונקבות קצת פחות, הם חיים בערך 5 שנים בשבי ומתרבים מהר מאוד-כבר מגיל 3 חודשים בערך יכולה הנקבה להיכנס להריון ולהמליט בכל חודשיים בערך (משך ההריון) 4 גורים ואפילו יותר. הגורים נולדים עצמאיים- כלומר עם פרווה, עיניים פקוחות וכבר לאחר מס' ימים הם יכולים לאכול בעצמם, אם כי המשך ההנקה חשוב להתפתחות המערכת החיסונית שלהם. הגורים נגמלים בגיל 5-6 שבועות.

לשרקנים מס' סוגים וצבעים- חום, לבן, שחור, אפור, ג'ינג'י ובמקרים רבים מעורבים כלומר מס' צבעים יחד. אורך הפרווה וצורתה משתנה מסוג לסוג- יש חלקים (שרקן אנגלי), יש כאלה שנראים כאילו שכחו להסתרק בבוקר (שרקן אבסניאני) ויש כאלה עם פרווה ממש ארוכה ונעימה (שרקן אנגורה ושרקן פרובאני).



את שמם "שרקנים" הם קיבלו בגלל שזהו הקול הייחודי להם- הם שורקים בזמן פחד, התרגשות ועוד... אך הם משמיעים גם קולות נוספים כגון נקישות וגרגורים.

שרקן יעדיף שלא לחיות לבד – אך בגלל הרבייה המהירה והרבה שלהם מומלץ לגדל שניים מאותו מין, שני זכרים או שתי נקבות. אם מחליטים לגדל שני זכרים יש לוודא ששניהם צעירים כשמפגישים ביניהם מאחר ושני זכרים בוגרים עלולים לריב עד זוב דם. אם מגלים זכר ונקבה אין צורך להפריד את הזכר בזמן ההמלטה כמו את זכר האוגרים, אך יש להפריד את הגורים מאמם בגיל 5 שבועות משום שאז הם מגיעים לבגרות מינית.

אם החלטנו לצרף שרקן למשפחתנו כדאי להכין תנאים מתאימים מראש- כלוב, כלי אוכל ומים, "בית" שישמש מקום מסתור ווטרינר קרוב, מעבר לכך- לאחר שהגיע השרקן הביתה הטיפול הוא מינימאלי- יש להקפיד על אוכל ומים כל יום (אם שמנו פירות או ירקות להוציא אותם כל יום כששמים אוכל חדש) לנקות את הכלים לפני ששמים את האוכל- את הכלוב פעם בשבוע ו....זהו פחות או יותר.

ההכנות מראש: כלוב, כלים ו''בית'' להסתתר בו

כלוב - ברור שככל שיהיה לשרקן יהיה יותר מקום הוא יהיה מאושר ורגוע יותר ולכן עדיף להכין לו את הכלוב הגדול ביותר שאפשר. הגודל המינימאלי הוא 70 ס"מ אורך ו 70 ס"מ רוחב, הגובה פחות חשוב מאחר והם אינם קופצים לגובה או מטפסים- לכן גם ניתן להשאיר את הכלוב ללא מכסה (כל עוד אין בבית חיות אחרות כגון כלבים או חתולים), בכל מקרה מומלץ שהכלוב לא יהיה נמוך מ 40 ס"מ, בעל תחתית שטוחה אחידה- כלומר לא רשת (אחת הרגליים עלולה להיתפס ברשת ולגרום לשבר, נקע או פציעות אחרות) ומרופד במצע כגון אספסת, שבבי עץ גדולים, גזירי נייר ועוד. נסורת איננה מומלצת בעיקר משום שהיא עלולה להיכנס למערכת הנשימה או להיבלע בטעות מה שיכול להיות מאוד מסוכן.

כלים - כלי האוכל צריך להיות כבד במיוחד מאחר והשרקנים אוהבים לשבת על קצה הצלחת בזמן שהם אוכלים ולכן הם יכולים בקלות להפוך אותה. אפשר להשתמש בכלי לתלייה במקום כלי כבד אם הוא יציב מספיק. מאוד מומלץ שלא להשתמש בכלי פלסטיק מאחר והשרקנים יכרסמו אותם ועלולים לבלוע את החתיכות או להיפצע מהן. בכל מקרה יש לנקות את הכלי אם התלכלך לפני ששמים אוכל חדש.

כלי המים

צריך להיות מתקן שתייה למכרסמים עם גולה- אותו ניתן להשיג בכל חנות לחיות מחמד, זאת על מנת שלא ישפכו את המים או יירטבו בטעות. מאחר והשרקנים מקבלים את הנוזלים גם מהתזונה ייתכן שיהיו ימים שלא ישתו מהמתקן- אז הגולה עלולה להתייבש ולהיתקע לכן יש לוודא כל יום שהמים מטפטפים כראוי ולשחרר את הגולה אם אכן התייבשה.

''בית''- חשוב מאוד לספק לשרקן מקום מסתור שיהיה גדול מספיק להתחבא בו, ללכת לישון, או במידה ויש שרקנית בהריון- מקום שבו תוכל להמליט. לצורך העניין תספיק תיבת עץ הפוכה סגורה- אפילו אחת ללא תחתית עם פתח גדול מספיק שיוכלו להיכנס דרכו, גם עציץ הפוך שנעשה בו פתח- בתנאי שהנפח גדול מספיק.




תזונה

השרקנים אינם מסוגלים לייצר ויטמין C בעצמם לכן חשוב מאוד שמזונם יכיל תוספות של ויטמין זה. ראשית יש לתת להם כופתיות מיוחדות של שרקנים הנמכרות בחנויות לחיות מחמד. אין להסתפק במזון אוגרים או ארנבים מאחר ואינם מכילים את התוספות הדרושות להם. כמו כן יש לדאוג לתוספת ויטמין C – ניתן להוסיף טיפות במי השתייה אך עדיף לתת פירות וירקות טריים המכילים רמות גבוהות של ויטמין זה כגון תפוזים וקלמנטינות, תרד, פטרוזיליה, כרוב, ברוקולי, קולורבי, פלפל- רצוי אדום ועוד. ניתן גם להוסיף מלפפון, גזר, פירות ועוד- למרות שאינם עשירים בויטמין C יש להם ערכים תזונתיים חשובים אחרים, כמו כן ירקות שיש בהם אחוזי מים גבוהים יכולים לספק לשרקן את מנת הנוזלים הרצויה לו.

תוספת נוספת רצויה היא אספסת וחציר טריים.

רחצה

שרקנים בדרך כלל אינם זקוקים למקלחת- ואם כן לעיתים רחוקות מאוד. אין לרחוץ אותם סתם בשביל הכיף אלא רק במידה ובאמת יש צורך...



יש להכין אמבט מגיגית, קטנה, קערה או כיור ולמלא במים פושרים ורדודים. יש להשתמש בשמפו עדין לחיות קטנות, שמפו גורים או שמפו תינוקות, לוודא שהשמפו לא מגיע לאוזניים או לעיניים- ובכלל עדיך להתרחק מאיזור הראש- ויש לוודא ששטפנו את כל השמפו היטב מהפרווה. יש לייבש את השרקן היטב במגבת- לא להשתמש במייבש שיער (פן) או תנורים.

אני והשרקן שלי

השרקן יכול להגיב יפה לקולות שהוא מתרגל אליהם ובמיוחד אם הוא מקשר אותם לאוכל- אם נשמיע לו קול מסוים כל פעם שאנחנו מאכילים אותו ניתן לראות שאחריי זמן מה הוא לומד לזהות את הקול הזמן ויגיב לקראתנו בשריקות וציוצים.

יש גם לזכור ששרקנים הם פחדניים מאוד ולכן אין לרדוף אחריהם כשמנסים לתפוס אותם בכוח, סביר להניח שהם יגיבו באחת משתי הדרכים- או שישתתקו מרוב פחד, או שינסו לנוס על נפשם ולברוח במהירות תוך שריקות וציוצים רמים. אם אנו רוצים להימנע מלהפחיד אותם כל כך יש להרגיל אותם אלינו ע"י כך שנעשה קולות נעימים כל פעם כשמתקרבים אליהם, נכניס את היד לכלוב ונחכה בסבלנות שייגשו מרצונם אלינו- אז נגיש להם אוכל מהיד ונלטף בעדינות.

אם נפעל לפי שלבים אלו נראה שהם מתרגלים אלינו ושמחים לאכול מכף ידנו.

מתי להתחיל לדאוג?

בריאותו של השרקן חשובה מאוד ויש לשים לב לשינויים חשובים כגון ירידה בתיאבון ובמשקל, שלשולים או עצירות, קרחות בפרווה, טפילים, שינוי בהתנהגות- אדישות, הפרשות מהאף או העיניים, גושים מתחת לעור ובכלל- כל סימן שמעיד על שינויי משמעותי בהתנהגות ובהרגלים של השרקן. במקרה כזה מומלץ מאוד לגשת לוטרינר לבדיקה.