המגפיים הראשונים נחתו על הקרקע


https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...18/13015877.pdf

המגפיים הראשונים נחתו על הקרקע

18 מאי 2015
גל פרל

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.inss.org.il/uploadImages/systemFiles/galp1147514752.jpg?width=98&height=120&quality=80&mode=crop]

יום שבת, 16.5.2015, פורסם כי יחידת העילית "כוח דלתא" של הצבא האמריקני ביצעה פשיטה בכפר אל-עמר השוכן בקרבת דיר אל-זור במזרח בסוריה, במהלכה הרגו הלוחמים את אבו-סיאף, בכיר בארגון המדינה האסלאמית, ומספר פעילים נוספים בארגון. לאחר קרב קצר התפנה הכוח באמצעות המסוקים בהם הגיע, ושב לבסיסו בעיראק. הממשל האמריקני מיהר לאשר את פרטי הפשיטה, בהודעה שכללה לא רק לקיחת אחריות על הפעולה (אירוע חריג לכשעצמו, בין היתר משום שהממשל כמעט שאינו מכיר רשמית בקיומה של היחידה המבצעת), אלא גם הכרזה מפורשת כי הפעולה לא תואמה מראש עם משטרו של הנשיא אסד.

חשוב לציין שאין זה המבצע הראשון שביצעו כוחות אמריקניים בשטח מדינה ריבונית שכנגדה אין ארצות הברית מנהלת מלחמה. קדמו לפעולה זו מבצעים רבים ברחבי העולם, הידועים שבהם בשנים האחרונות היו "מבצע חנית נפטון" בפקיסטן, במהלכו הרגו לוחמי "אריות הים" את אוסאמה בן-לאדן, מנהיג אל-קאעדה; חילוץ בני ערובה מסומליה; וחיסולים ממוקדים באמצעות כלי-טיס בתימן, שהפכו לשכיחים ובאחד מהם אף נהרג אנואר אל-עאוולקי, בכיר באל-קאעדה ואזרח אמריקני. אשר לסוריה, על פי מספר פרסומים פעלו כוחות אמריקנים במדינה למן 2003, כחלק מן המאבק בפעילי אל-קאעדה שנמלטו לשם מעיראק, אולם אלו בוצעו תחת מעטה החשאיות המאפיין מבצעים מיוחדים.

אם כן, מהו הדבר המייחד את הפעולה האחרונה ומה הופך אותה לשונה מקודמותיה? ראשית, יתכן כי הפעולה מלמדת על שינוי מדיניות אמריקני בהקשר לאיזון בין תקיפות אוויריות לבין "מגפיים על הקרקע", כפי שננקטה על אדמת אפגניסטאן ועיראק בעשור הקודם, במערכה נגד המדינה האסלאמית. למרות שהממשל האמריקני הנוכחי השתדל לצמצם את מעורבותם של כוחות קרקעיים באזורי לחימה, ונמנע משליחת כוחות אלו ללוב ולסוריה, ברור כי בהיעדר יחידות מתמרנות בעלות יכולת לחימה גבוהה, לא ניתן יהיה להביס את המדינה האסלאמית. יתכן שפשיטה זו הינה בבחינת "סנונית ראשונה" של סדרת פשיטות קרקעיות, אך גם במידה וכך הדבר - למען הישג משמעותי דרושים סדרי כוחות גדולים יותר שארצות הברית טרם פרסה בעיראק.

שנית, ייחודה של הפשיטה אינו בעצם ביצועה, כמו בעובדה שהממשל האמריקני לא רק שלא תיאם אותה מראש עם משטר אסד, אלא אף הדגיש עובדה זאת בהודעתו. המדיניות האמריקנית מתבלטת על רקע מקרי עבר, דוגמת זה שהתרחש ב-2007 כשעל-פי פרסומים זרים תקפה ישראל את הכור הגרעיני הסורי בדיר אל-זור, וממשל אולמרט נמנע מלקחת אחריות על הפעולה בעיקר משום שרצה להשיג את המטרה מבלי להשפיל את הנשיא הסורי. זאת, כיוון שההערכה בישראל היתה כי הכרזה שכזו תחייב אותו בתגובת נגד. ממרחק השנים נראה כי המהלך, אם אכן נעשה על ידי ישראל, הוכח כמוצלח שכן סוריה לא הגיבה על התקיפה. קו זה נשמר מאז גם בפעולות נוספות שביצעה, על פי כלי תקשורת זרים, ישראל בסוריה.

על רקע נתונים אלו, חשוב להבין מדוע בחר הממשל האמריקני בקו פעולה זה. התשובה טמונה ככל הנראה בהערכה בוושינגטון כי משטר אסד מתקרב לסופו. בכל אחד מן המקרים שפורטו לעיל פעלו כוחות אמריקני במדינות שהפעולה בהן לא סיכנה מהותית אינטרסים אמריקניים באזור. בשונה מן העימות האמריקני עם המשטר הסורי בשנת 2013 בסוגית הנשק הכימי, שעה שמשטר אסד נראה יציב ונחל הישגים במלחמת האזרחים, נראה כי כעת המשטר הסורי חלש ופגיע יותר לאחר הפסדים שנחל למורדים באזור אדלב וג'סר אל-שע'ור. בלי לבחון את נחיצותה של הפעולה עצמה, ניתן להסיק כי בחירתו של הממשל האמריקני לקחת אחריות על הפעולה מעיד יותר מכל על הערכתו כי אסד מפסיד במערכה ומתקרב לסוף ימיו כשליט סוריה.

***גל פרל הינו סטודנט לתואר שני בדיפלומטיה וביטחון באוניברסיטת ת"א, בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה ובמכון למחקרי ביטחון לאומי.

(מתוך הבלוג "שורטי", המכון למחקרי ביטחון לאומי, 18.05.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)