איך להגיע למבוקש בכיר\ מישקה בן דוד

מודיעין מוצלח ויכולת מבצעית גבוהה

אין לי כל מידע על כך שעימאד מורנייה חוסל בידי ישראל. יתרה מכך: בהיעדרם מהארץ של ראש הממשלה ושר הביטחון, קשה לקבל החלטה מסוג זה, שהשלכותיה עלולות להיות קשות.
מורנייה, שכונה ראש מנגנון פיגועי חו"ל של חיזבאללה בתקופת הפיגועים בארגנטינה, ראש המבצעים, או הסגן הצבאי של נסראללה, הוא גם יעד של ה־CIA (עמד מאחרי הפיגוע בבניין המארינס וחטיפת מטוס ,(TWA ויכול היה להיות יעד לפיגוע של שירותי מודיעין ערביים, מסיבותיהם שלהם.
יחד עם זאת, למוסד הישראלי יכולות המאפשרות לו לבצע מבצע כגון זה. הדבר מחייב כמובן, בראש וברא־ שונה, יכולת מודיעינית רבה – איסוף מודיעין באמצעות סוכנים, סיורי לוחמים, האזנה ומעקב של תצלומי אוויר - עד להגעה למודיעין נקודתי למבצע, דהיינו: ידיעה האומרת שהאיש ייסע ביום מסוים, ברכב מסוים ליעד מסוים.
כאן צריכה להצטרף יכולת מבצעית גבוהה מאוד גם היא – היכולת להגיע ליעד, לרכב, ולדעת מתי להפעיל את המטען שהוטמן בו.
פעולה כזו היא מורכבת ומסוכנת, ועל מנת שלא לחשוף אמצעים ושיטות, אציין את מה שאושר לפרסום בספרי "דואט בביירות."
הספר מתאר ניסיון של המוסד לחסל בביירות את לא אחר מאשר ראש מנגנון הפיגועים של חיזבאללה, המסתיים ב... הטמנת מטען חבלה ברכבו.
מדובר במבצע נועז: "מי יאמין שניתן להתגנב למטה השמור של מנגנון פיגועי חו"ל של החיזבאללה, בלב השכונות השיעיות של ביירות, לירות בראש המנגנון ולהסתלק בשקט." נועז – אך אפשרי.
איסוף המודיעין בשכונות השיעיות הוא מורכב, כמובן: "אופי השכונה כמעט לא איפשר להם לסייר שם ברגל, וגם לא להרבות בסיבובים ברכב שכור. אחד הבתים ברחוב התאים לתיאור שניתן להם בת־ דרוך המודיעיני מפיו של סוכן מקומי. אחרי מספר מעברים בשעות שונות, אותרה בחניית הבית מכונית שנראתה גם בחניית המשרד. למחרת, כשהמתינו בשעת בוקר מוקדמת ביציאה מהשכונה, הם זיהו את האיש עצמו ברכבו."
מורכבת מאוד ומסוכנת היא הרכבתו של מטען ברכב של אובייקט שמור ומאובטח: "השומר נכנס לביתן שלו. זהו, קדימה. הוא סיים את הרכבת המטען במהירות והרים אותו בזהירות – אף אחד לא נהנה להסתובב עם קילו חומר נפץ בידיים. הוא התקרב בשפיפה למכונית, הוציא את הכלים מכיסו והשתחל אל מתחת לרכב."
כך או אחרת (בספר מתוארת גם הנחתה של מסתערבים במסוק בלבנון), מימושו של מבצע כזה דורש תכנון ואיסוף מדויקים, תעוזה, דמיון ויכולת עצומה.
("ישראל היום", 14.02.2008, עמוד 4)




"אם בחרת לצאת לדרך, אתה צריך לקחת בחשבון שמשהו ישתבש. לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם על בסיס שאני קורא לו מוסרי. אז תזכור את המדינה, את הפיגועים שיהיו אם לא תירה. ואחר כך תזכור שההחלטה מה לעשות במצב החדש שנוצר היא שלך ושלך בלבד. והיא נובעת מכל מה שאתה: לוחם, ישראלי, אכפתניק, הגיוני, נגיד אבל בעיקר בן אדם." (התדריך של גדי ללוחמיו בטרם משימה. עמוד 322)

"דואט בביירות" הוא ספר מתח מאת מישקה בן דוד, שיצא לאור הוצאת כתר בשנת 2002. את הספר ערך אורי אדלמן. בן דוד שירת ב"מוסד" בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד. הגיע לדרגה גבוהה במוסד. הספר הוא מותחן בדיוני המסתמך על אירועים דוגמת ניסיון החיסול של ח'אלד משעל בירדן בשנת 1997, מבצע אביב נעורים וחיסול מנהיג הג'יהאד האסלאמי ד"ר פתחי שקאקי במלטה בשנת 1995. הספר מתמקד במערכת היחסים שבין לוחם "המוסד" למפקדו בעקבות מבצע כושל בביירות.

תחילתו של הספר בוועדת בדיקה למבצע של "המוסד" בביירות. מטרת המבצע הייתה לחסל את "אבו חאלד", ראש מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה. הכוח המבצע היה "החוליה" של המוסד, קרי צוות נבחר של לוחמי המוסד המיומנים בביצוע פעולות מבצעיות. מפקד "החוליה" והגיבור והפרוטגוניסט של העלילה, הוא גדי, בנם של ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה, לוחם מוסד מיומן ומנוסה, אשר בעברו שירת כלוחם וקצין בצנחנים ונחשב לנווט ושדאי מצטיין. גדי פיקד על "החוליה" בשורה ארוכה של מבצעים מוצלחים לאורך השנים. את תפקיד "מספר 1" במבצע הטיל גדי על רונן דולב, לוחם ותיק בחוליה, יוצא שייטת 13. תפקידו של "מספר 1" בכל מבצע הוא למעשה להיות זה "הלוחץ על ההדק" והורג את המחבל. אולם במבצע הזה, שהתרחש בלב השכונות השיעיות בביירות, אף שרונן שלף את אקדחו מול אבו חאלד הוא לא ירה. בהמולה שהתפתחה מיד לאחר מכן נורו בגבם רונן ולוחם נוסף, ורק תעוזתו של גדי, שעמד בצד הרחוב כדי לפקח על המבצע הצילה את הלוחמים מלהישחט על ידי ההמון הזועם שהתאסף שם.

המלצותיה של ועדת הבדיקה, שקמה בעקבות הכישלון, היו קשות כלפי רונן. הוחלט כי הוא לא ייקח חלק בשום פעילות המבצעית של המוסד, ולא יהיה חבר באף יחידה מבצעית. המוסד, ובמיוחד ראש אגף המבצעים, דורון, קיבלו את ההמלצה במלואה. רונן הפגוע מסרב לכל תפקיד אחר ופורש לביתו במושב על שפת הים. לעומתו גדי המפקד מזוכה כמעט מכל אשמה, אולם הוא "הזכאי" חש למעשה שגילה במבצע "נחישות פושעת". הוא חש כי המבצע תוכנן ובוצע בלחצי לו"ז קשים ולא על פי הנהלים והשיטות הנהוגות במוסד ובחוליה בדרך כלל. רונן לא סולח לגדי על כך שהוא נמצא אשם ואילו לגדי לכאורה אין חלק בכישלון שלו. על יחסי השניים מעיבה גם העובדה שאשתו של רונן, נעמה, בעצמה לוחמת מוסד בחוליה בעברה, היא חברתו לשעבר של גדי. המתח הזה מצטבר במשך שנה שלמה אצל רונן, עד שפיגוע גדול בעפולה מביא אותו לנקודת רתיחה. כשהפרשן בטלוויזיה מסביר כי את הפיגוע ביצע למעשה מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה, מחליט רונן לפעול.

יומיים לאחר מכן מתקשרת נעמה לגדי ומספרת לו שהיא חושבת שרונן טס לביירות כדי להרוג את אבו חאלד. גדי מבין מיד את דחיפות העניין, שהרי אבו חאלד כבר לא משמש בתפקידו הקודם, הוא קודם לתפקיד מדיני במטה חזבאללה ועל כן הוא כבר לא יעד לחיסול. גדי מבין שחיסול כזה יכול להוביל למתקפת קטיושות קשה של חזבאללה על יישובי הגליל, ממש כפי שהייתה לאחר חיסול מזכ"ל חזבאללה הקודם, עבאס אל-מוסאווי, ב-1992. לאחר פגישה אצל ראש המוסד, המכונה "בופור", מקבל גדי אישור לצאת לרומא על מנת שיוכל להמשיך משם לביירות במידה והמוסד יאשר לו. בהגיעו לרומא מחליט גדי לצאת לביירות על דעת עצמו.

הספר ביקורתי מאוד כלפי החברה הישראלית וערכיה המשתנים, בפרט כלפי תופעת ההשתמטות. כמו כן הספר טוען שהציבור הישראלי לא מעריך את אלו הפועלים למען ביטחונו: "עם שלא יודע לכבד את הגיבורים שלו, לא יהיו לו גיבורים." (עמוד 319) הספר כתוב היטב. בן דוד אינו מוותר, אף שמדובר בספר מתח, על רמה גבוהה מאוד של כתיבה ואני מודה שבנימה אישית גם בשל השירות בצנחנים וגם בגלל שהעפלתי בחיי הן לפסגת החרמון והן לפסגות אחרות בדרום אמריקה הקטע הבא היה נהדר בעיני:
"הוא חשב לרגע על הדרך שעשה מאז נגלה לו המראה המופלא הזה לראשונה, כקצין צנחנים צעיר במשימה על שיא החרמון, ועד עכשיו. אז הם החלו לטפס עם שחר, ועם כל מאה מטרים של עלייה נחשפו לעיניהם עוד עשרה קילומטרים של נוף חום משובץ רצועות שלג שטרם נמסו, עד שהגיעו לפסגה, ולפניהם היו פרושות דמשק באמצע הבקעה ממזרח, ביירות והים ממערב, וכשהסתובב – רמת הגולן והתלים המושלגים שלה, כערימות צמר גפן, והלאה ממנה הגליל, ובקצהו הרחוק הכרמל הירוק ומפרץ חיפה. נשימתו היתה כבדה מכדי להיעתק, אבל הוא ציטט לעצמו מכתב שכתבה לו חברתו, שהיתה כבר בטיול שחרור, מאחת הפסגות בדרום אמריקה – ככה אלוהים רואה את העולם." (עמוד 330).

הספר כמובן מותח ומרתק את הקורא תוך שמירה על אמינות גבוה של הדמויות וריאליזם גבוה של האירועים. אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בעברית ובכלל. מומלץ בחום.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)