ב 1954-55 מצא עצמו הצי האמריקני עם לא פחות מ 22 נומ"טים מדגם אסקס (מתוך ה 24 שנבנו) מבצעיות או בתהליכי שדרוג שונים, מצב ייחודי שלא התרחש אפילו במהלך מלחמת העולם השנייה מאחר וכזכור כשליש מהספינות "איחרו את המלחמה". במקביל היו ברשות הצי 3 נומ"טים מדגם מידווי ובשלהי אותה שנה נכנסה לשירות הפורסטל כך שלרשות הצי עמדו לא פחות מ 26 נומ"טים, כמעט כפול מהמצבת 5 שנים קודם לכן! מתוך ה 22, לא פחות מ 15 עברו שדרוג מלא (אסקס, יורקטאון, אינטרפיד, הורנט, טיקונדרוגה, רנדולף, לקסינגטון, ווספ, הנקוק, בנינגטון, בון הומי ריצ'רד, קירסרג', אוריסקני, שנגרילה והלייק שמפלן שעברה כזכור שדרוג חלקי, מאחר ובניגוד ל 14 הספינות האחרות היא לא זכתה בסיפון זוויתי) כדי שיוכלו לתפקד כנומ"טי תקיפה עד תום שנות ה-60. שבע הספינות הנותרות (בוקסר, לייטה, פיליפין סי, פרינסטון, אנטיטם, ואלי פורג' וטראווה) עברו שדרוגים חלקיים בלבד ושירתו כנומ"טי תקיפה עד ל 1956 לערך בטרם הוסבו לנומ"טי נצ"ל, סער ואימונים.

כניסתן ההדרגתית של 9 הנומ"טים הענקיות מדגמי פורסטל, קיטי-הוק ואנטרפרייז, שכל אחת מהן נשאה כפליים מטוסים, חימוש ודלק בהשוואה לאסקס, לשירות בשנים 1955-1968 אפשרה לצי להסב 11 מתוך ה 15 הספינות המשודרגות לנומ"טי נצ"ל וספינה נוספת למשימת האימונים (הלקסינגטון) לאורך תקופה זו, כאשר הן מחליפות ספינות אסקס לא משודרגות, שיצאו משירות או הוסבו לנומ"טי סער. עם זאת, עלויות מלחמת ויאטנם וההתעצמות הגרעינית הביאו לכך שגם רוב הספינות המשודרגות יצאו משירות עד תום שנות ה-60 במסגרת קיצוצי תקציב וכ"א. לא פחות מתריסר נומ"טים מדגם אסקס נטלו חלק במלחמת ויאטנם, ובכלל זאת במשימת התקיפה, הנצ"ל, הנומ"ס והתובלה. למעשה ספינות מדגם זה נכחו ברגעי הפתיחה והסיום של המלחמה - הטיקונדרוגה השתתפה ב "תקרית מפרץ טונקין" באוגוסט 1964, שסללה את הדרך למלחמה, וההנקוק השתתפה בפינוי האווירי של סייגון באפריל 1975 כנומ"ס מאולתרת עבור חיל הנחתים. הצי האמריקני היה נכון לקטוע באיבו את המכבש הקומניסטי המאיים על דרום מזרח אסיה כולה ושלח למלחמה חלק ניכר מהסד"כ הפעיל שלו ובכלל זאת מיטב ספינותיו, טייסותיו וטייסיו. במלחמת ויאטנם מנה צוות הספינות למעלה מ 4000 איש, כשליש מהם אנשי הכנף אווירית, שפעלו כמעט מסביב לשעון בתנאי צפיפות נוראית. צריכת הדלק המוגברת של מטוסי הסילון (בין אם בהפצצות על ויאטנם ובין אם באימונים) הביאה לכך שהיה צורך לתדלק כל נומ"ט מדגם אסקס כל 3 ימי פעילות.

בין 1964-1973 היו מוצבות כמעט כדרך קבע לפחות 4-5 נומ"טים לחופי ויאטנם במסגרת כוח המשימה ה 77 הותיק של הצי השביעי, שלחם בשתי המלחמות הקודמות ונודע ברבים כ "מועדון היכטות של מפרץ טונקין", כאשר בד"כ 2 מתוכן הן ממשפחת האסקס. עם פרוץ המלחמה נותרו בשורות הצי חמש נומ"טי תקיפה – טיקונדורגה, שנגרילה, הנקוק, בון הומי ריצ'רד ואוריסקני – כולן השתתפו בה וביצעו מספר רב של סבבים לחופי ויאטנם. הצורך להחזיק סד"כ ימי התקפי ניכר לחופי ויאטנם במחצית השנייה של שנות ה-60 אף חייב את הסבת האינטרפיד בחזרה למשימת התקיפה למשך 4 שנים. האוריסקני נפגעה משריפת הנגר באוקטובר 1966 ושנה בדיוק לאחר מכן שיגרה מסיפונה את ג'ון מקיין (לימים סנטור ומועמד לנשיאות ארה"ב) למשימה גורלית שתוביל אותו ל 6 שנים ארוכות בשבי הקומניסטי (אביו אגב, מקיין סניור, התמנה למפקד הצי האמריקני באוקיינוס השקט חודשים ספורים לאחר מכן). שלש ספינות מדגם אסקס (אוריסקני, הנקוק ובון הומי ריצ'רד) נותרו נומ"טי תקיפה טהורות עד יציאתן משירות פעיל בשנות ה-70, כאשר האחרונה השתתפה כנומ"ט תקיפה ב 3 מלחמות – העולם השנייה, קוריאה וויאטנם – הישג ייחודי שנשמר עשרות שנים עד לעשור האחרון וצמד המלחמות באפגניסטן ועירק (לצד מלחמת המפרץ שקדמה להן).

כאמור כפי שנכתב בחלק הקודם, בתום המלחמה הקשה והאינטנסיבית הנומ"טים הנותרות מדגם אסקס כבר היו בלויות לגמרי ולא היה שום הגיון בהארכת חייהן, בעיקר כאשר בנייתה של המפלצת הגרעינית הראשונה מדגם נימיץ כבר החלה. מתוך 5 הנומ"טים ששומרו כמוזיאונים בארה"ב, לא פחות מ 4 הן מדגם אסקס. היורקטאון מהווה חלק מהמוזיאון הימי בפטריוט פוינט בדרום קרוליינה מאז 1975. האינטרפיד מהווה את אחד מסמליה של העיר ניו-יורק מאז 1982, היא עוגנת ברציף 86 ועליה וסביבה תצוגה מרשימה של כלי טיס שונים, לא בהכרח ימיים. הלקסינגטון עוגנת מאז 1992 בקורפוס כריסטי בחופה הדרומי של טקסס. בתום מאבק קשה לגיוס כספים והסרת חסמים בירוקרטים נפתחה ב 1998 ההורנט לציבור מאז בנמל הצבאי לשעבר באלמידה ומהווה יעד נגיש ואטרקטיבי למבקרים בסאן-פרנסיסקו. האוריסקני, שיצאה משירות ב 1976, נותרה גלמודה במעגן צי הרפאים במייר איילנד במשך 30 שנים כמעט. במהלך שנות ה-90 נעשו מספר ניסיונות להפוך גם אותה למוזיאון במקומות שונים אך מצבה הקשה של הספינה, שהחלידה לגמרי, לא אפשר זאת. ב 2006 נשלחה האוריסקני למצולות כריף מלאכותי ואתר צלילה במפרץ מקסיקו והייתה בכך לנומ"ט האחרונה בינתיים שטובעה בדרך כלשהי. אגב הנומ"ט החמישית הפתוחה כמוזיאון היא כמובן המידווי העוגנת בסאן-דייגו. בעשור האחרון גם הוכפל מספרן של אוניות הקרב המוצגות כמוזיאונים מ 4 ל 8 בזכות "שחרור" ספינות הניו-ג'רזי מצי הרפאים.

כאמור השינויים והשדרוגים שעברו הנומ"טים הללו נועדו לאפשר להן להפעיל מטוסי סילון מתקדמים עד תום שנות ה-60 כולל לשגר, לאחסן, לתדלק ולחמש אותם. בין 1949-1955 נשאו הספינות כנף אווירית הומוגנית למדי המורכבת מטייסות קרב עם מטוסי פנתר (החל מ 1954 קוגר) או באנשי, טייסות תקיפה עם מטוסי קורסייר וסקייריידר וכן גפי צילום וקרב לילה עם פנתר (החל מ 1954 קוגר) או סקי-נייט וגף הפצצה/צילום/תדלוק עם סאבג'ים (AJ). לעומת זאת בין השנים 1955-1965 נשאו הספינות ערב רב של מטוסי סילון, עדות לפריצות הדרך הטכנ' התכופות (בתחומי התכנון, החימוש, ההנעה, האלט' ועוד) שהביאו להתיישנות מהירה של כלי טיס (בחלק מהמקרים מיד עם כניסתם לשירות) לצד הרצון לספק פרנסה למספר יצרנים ולהקטין תלות בתכנונים ספציפיים (שחלקם יתבררו ככושלים). תוצרי לוואי שלילים של התהליך המעניין הזה היו קושי בהכשרת צ"א וצ"ק והתבדרות לוגיסטית מוחלטת ועל כן בתוך שנים ספורות החלה תגובת נגד קיצונית שהביאה לקונסולידציה, הן בקרב היצרנים והן בקרב המטוסים הנמצאים בייצור ובשימוש. כנף אוויר טיפוסית לתקופה זו כללה טייסות קרב (עם קוגר, פיורי, דימון, קאטלס, טייגר וסקייריי, שכולם הוחלפו בתוך שנים ספורות בקרוסיידר), טייסות תקיפה (עם סקייהוק), טייסות הפצצה עם סקייריידר וסקייווריור (שהחליף את ה AJ) וכן גפי צילום, התראה אווירית (עם סקייריידר ולאחר מכן טרייסר) ומסוקים מסוגים שונים, שהוחלפו כולם בראשית שנות ה-60 בסי-ספרייט. נומ"טי הנצ"ל נשאו כאמור כנף אווירית הומוגנית למדי משך כל חייהן, כפי שהוזכר בחלק הקודם.

עד פרוץ מלחמת ויאטנם כבר עברה הכנף אווירית של נומ"ט אסקס התקפית קונסולידציה משמעותית כך שטייסות קרב ויירוט היו מבוססות על טהרת הקרוסיידר, טייסות תקיפה על טהרת הסקייהוק, טייסת הפצצה עדיין עם סקייריידר בוכנתי וטייסת תדלוק/צילום/ל"א עם סקייווריור, וכן גף צילום עם קרוסיידר, גף התראה עם סקייריידר וגף מסוקים עם סי-ספרייט. עם כניסתם לשירות של מטוסי הפנטום והאינטרודר בראשית שנות ה-60 הוחלט בצי שלא להפעיל אותם מסיפון נומ"טי התקיפה מדגם אסקס אלא להמשיך להפעיל מהן את הקרוסיידר, הסקייריידר והסקייווריור, וזאת בגלל מעוטים חלשים יחסית ושטח סיפון והנגר מצומצמים. הדבר עמד בסתירה לאווירית הצי המלכותי, שהפעילה בהצלחה רבה מטוסי פנטום ובוקניר מסיפונן של נומ"טים בעלי דחי ומימדים זהים במשך 15 שנים. הבריטים ציידו את מטוסי הפנטום שלהם במנועי ספיי (החזקים בהרבה ממנועי ה J79 המוקדמים) ובכן נסע קדמי טלסקופי וגבוה, כדי לקזז את המעוטים הקצרים. עם כניסת האינטרודר הוציא הצי בהדרגה את הסקייריידר משירות, כאשר כנפות האוויר של נומ"טי האסקס היו האחרונות לעבור תהליך זה במהלך 1967. מאחר לסקייריידר לא היה מחליף אמיתי המתאים למימדיהם הצנועים של נומ"טי האסקס, התווספה במקום זאת טייסת סקייהוק שלישית. במקביל החליף הטרייסר את דגם ההתראה של הסקייריידר, שאף הוא יצא משירות. לימים החליפו מטוסי קורסייר 2 את הסקייהוקים כך במועד יציאת ההנקוק ואוריסקני משירות ב 1976 האלמנט ההתקפי שלהן היה מבוסס בכללותו על טהרת מוצרי חברת ווט – הקורסיידר (2 טייסות) והקורסייר (3 טייסות)! מעבר לכך נשאו הספינות גף טרייסר, גף סקייווריור (כמיכליות ול"א), גף סי-ספרייט וגף צילום עם קרוסיידרים.

נתחיל עם קצת השוואה בין ספינות האסקס ליורשות המגודלות שלהן. ינואר 1958, 3 נומ"טים עוגנות בבסיס הצי באלמדה – מלפנים לאחור אלו הן ההנקוק, המידווי (אחרי השדרוג הראשון לסיפון זוויתי, שהקנה לה מראה דומה מאד לספינות ה SCB-125 וטרם בנייתה מחדש של הספינה כמעט לגמרי בשנים 1966-1970) ובון הומי ריצ'רד, נומ"ט תקיפה נוספת מדגם אסקס. ברקע ניתן לראות בסיס גדול לספינות טיס ובו מרלינים וטריידווינד בודד (ונדיר) במים. בתוך עשור יכחד כלי הטיס האנכרוניסטי הזה והבסיס יהפוך לעוד רחבת חניה.



1961, האינטרפיד, הסרטוגה והאינדפנדס חוגגות 50 השנה לטיסה הימית הצבאית הראשונה בארה"ב. האינדי החדשה למדי נושאת על סיפונה לא פחות מ 10 מפציצי סקייווריור בעוד שהפורסטל מציגה 8 מפלצות כאלו, המגמדות את מטוסי הסקייהוק החונים לידם.



אוגוסט 1966, שיא מלחמת ויאטנם, לא פחות מ 5 נומ"טים ממשפחת האסקס עוגנות בבסיס הצי בלונג ביץ' – מימין לשמאל – ההורנט, הואלי פורג' (נומ"ס), היורקטאון, הבון הומי ריצ'רד (שעוברת שיפוץ תקופתי) והבנינגטון.



כוח המשימה 77 מדגים תמרון מוקפד לחופי ויאטנם. בתמונה 4 נומ"טים – 2 מדגם אסקס, 1 מדגם מידווי ו 1 מדגם פורסטל (או סה"כ כשליש מסד"כ נומ"טי התקיפה האמריקנים בעת ההיא) מוקפות ב 13 ספינות ליווי ובכלל זאת 2 סיירות.



יולי 1974 4 נומ"טים עוגנות בבסיס הצי באלמדה - מימין לשמאל - האנטרפרייז, האוריסקני, ההנקוק והקורל סי. בתקופה זו האוריסקני וההנקוק היו נומ"טי התקיפה האחרונות מדגם אסקס שנותרו בשירות, לצד הלקסינגטון כספינת אימונים.



שנה חלקה, אוגוסט 1975, 3 נומ"טים עוגנות בבסיס הצי באלמדה – מימין לשמאל – האוריסקני, צמד ספינות לוגיסטיקה ענקיות, הקורל סי והאנטרפרייז



קיץ 1954, שלש נומ"טים מדגם אסקס של הצי השישי עוגנות באחד מנמלי הים התיכון. על הסיפון האסקס הלא משודרגת (עדיין) ניתן לראות כנף אווירית המייצגת עדיין את ימי קוריאה העליזים ובה ערב של פנתרים, באנשי, קורסייר וסקייריידר.



תמונה צבע יפה מאמצע שנות ה-50 של היורקטאון המשודרגת. על הסיפון ערב רב של קוגרים (הנמצאים באמצע החלפת הסכימות מכחול ללבן-אפור), באנשי וטייסת סקייריידר בירכתיים זאת מאחר, ובניגוד למטוסי הסילון, מטוסי הבוכנה המגודלים הללו לא נדרשו לשיגור ממעוט, אפילו עם חימוש ודלק מלאים. למעט החלפת הפנתרים בקוגרים והעלמות הקורסייר, הכנף האווירית לא השתנתה בהרבה מאז מלחמת קוריאה.



תמונה של הבנינגטון המשודרגת מאותה התקופה, כאשר על הסיפון שוב ניתן לראות ערב של סכימות כהות ובהירות. צמד AJ ענקיים, ששוקלים כמעט כמו ה B-17 האגדי אך נושאים כפליים חימוש ממנו (בזכות ההנעה ההברידית) מאכלסים במדורג את מעוטי החרטום. ברקע תמהיל סטנדרטי של קוגרים, באנשי וסקייריידרים.



ספינת הצי השישי הלייק שמפלן עוגנת לחופי הריביירה הצרפתית, אחת מיעדי החופשה האהובים ביותר על המלחים האמריקנים לצד נפולי ופיראוס. על הסיפון הישר ערב רב של מטוסים ובהם טייסת סקייריידר, טייסת באנשי (בערוב ימיהם הפעילים), טייסת קוגר (כנ"ל) וצמד AJ. התמונה צולמה ב 1957 וכל המטוסים כבר צבועים בסכימה הלבנה-אפורה. שימו לב למרפסות הריקות ל QUADים הקדמיים ולאשכולות התאורה שהתווספו לקצוות הקדמיים של סיפון הטיסה בעקבות התאונה הלילית הקשה מ 1952, בה הווספ התנגשה בעוצמה במשחתת הובסון וטיבעה אותה.




תמונה של רנדולף המשודרגת מאותה התקופה הממחישה את השינויים הגדולים בתמהיל הכנף האווירית של נומ"טי התקיפה בעת ההיא - מעבר מבאנשי עתיקים וכחולים לסקייהוקים חדשים ואפורים, בהמשך ניתן לראות פיורי, UH-25 וצמד סקייריידרים.




לעומת שלשת האחיותיה, הלקסינגטון, המשודרגת לסטנדרט SCB-125 המלא, כבר נושאת כנף אווירית שונה לגמרי. על הסיפון ניתן לראות ערב של פיורי, סקיי-ריי, סקייווריור (שהחליפו את ה AJ), טרקר בודד וטייסת שלמה של סקייריידר בחרטום. אינדקציות נוספות ל SCB-125 הן התוספות בקצות מעוטי הקיטור המשודרגים, שמטרתן לקלוט את הרתמה אחרי שהתנתקה מגחון המטוס והגדלת המעלית הקדמית, שהפכה למשושה במקום ריבוע. שימו לב שסיפון ההמראה הזוויתי, שנצבע מחדש, פונה לגמרי לטובת המראת הטרקר וכל המטוסים שחנו עליו הועברו לגזרות אחרות סביב מבנה האי (שימו לב לקו התיחום) ולחרטום. פעילות אינסופית זו – הידועה בשם RE-SPOTTING – כילתה את רוב זמנו של צוות הסיפון הגדול, זאת עד שהמטוסים הפכו גדולים וכבדים מדי ואז נדרשו טרקטורים וגוררים לטובת העניין. אומנות ה RE-SPOTTING נותרה הכרח יומיומי בנומ"טי הצי האמריקני מאז שנות ה-20 ועד עצם היום הזה כמעט 100 שנים בגלל ההרגל האמריקני "לדחוס" מטוסים מעבר לתכולת ההנגר, מה שחייב חניית קבע על הסיפון של אותם הכלים שלא נותר להם מקום פנוי בהנגר עצמו. הבריטים והצרפתים אגב דגלו מסורתית בהרגל הפוך, בו כל נומ"ט נשאה אך ורק את תכולת ההנגר שלה, במחיר של סף שחיקה מוגבר והעדר ורסטיליות.



תמונה נוספת של הלקס מאותה התקופה לערך, בחרטום ניתן לראות ערב של סקיי-ריי, דימון, קוגר וסקיי-ריידר. מאחור חונה שלישית סקייווריור מפלצתיים לצד פיורי בודד. שימו לב שכל אחת מ 4 טייסות הקרב שעל הספינה עשתה שימוש במטוס שונה מה שהוביל מן הסתם לכאוס לוגיסטי.




על סיפון הבון הומי ריצ'רד ניתן לראות ערב של פיורי, דימון, טייגר, רביעיית מפציצי סקייווריור וסקייריידר חונים כהרגלם בירכתיים. למרות שניתן לחשוב לרגע שמדובר כאוס שיצא משליטה הרי שבפועל תמיד יש הגיון רב בסידור המטוסים על הסיפון, הנשלט ממגדל הפיקוח, שם נמצא גם שולחן הוויג'י המפורסם ועליו דגמי המטוסים ומיקומם המדויק בכל רגע נתון.





דוגמא נוספת לכאוס מאורגן שכזה ניתן לראות על סיפון ההנקוק ועליו ערב רב של סקייריידר, באנשי, קוגר ופיורי, כאשר מטוסים בודדים עדיין צבועים בכחול ככה, עדות לשנה (1956-1957).




זוהי השנגרילה בשלהי שנות ה-50, בטרם זכתה במעלית החרטום המשושה שלה. על הסיפון כרגיל ערב רב של מטוסים בני התקופה ובהם סקייהוקים, קרוסיידרים, סקיי-ריי, סקיי-ריידר ומסוק UH-25 בודד. המעלית קצה הסיפון הימנית האחורית מקופלת למחצה, עדות לתספוק שהיה או שבדרך.



שוב השנגרילה, הפעם משגרת סקייווריור מפלצתי ממעוט החרטום בסמוך לכניסתו של המפציץ החדש לשירות ב 1956. מטוס נוסף, שכנפיו וזנבו עדיין מקופלים, מוכן לשיגור מהמעוט השני. בירכתיים רביעית פיורי וצמד סקייווריור נוספים, אף הם בסכימה הכחולה כהה בערוב ימיה. שימו לב לרתמה הצונחת אל הים מתחת לגחון הסקייווריור ולאדי הקיטור הנפלטים ממסלול המעוט. בסוף המעוט ישנו וו מיוחד שאמור לתפוס את הרתמה המשתחררת מגחון המטוס אך לעתים הדבר לא צלח. כמו כן שימו לב לצינורות התדלוק המקופלים בדופן הספינה, ששימשו את הנומ"ט כדי לתדלק את משחתות הליווי שלה במקרה הצורך.



תמונות של מטוסי סילון דור 2 משלהי שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 ובהם פיורי,קטלאס, סקייריי וסקייווריור פועלים מסיפונן של נומ"טי אסקס









הנה הסיבה בגינה נדרש שדרוג המעלית - מטוסי הסילון בקושי התאימו יותר למעליות הישנות והקרוסיידר הארוך לא נכנס בה כלל. כפי שניתן לראות בתמונה התחתונה גם ההנהגר הפך צפוף מאד בעידן הסילון וסידור המטוסים בו הפך לאומנות של ממש. הטייגרים נטולי הכנפיים המתקפלות היו מן הסתם נטל רציני. קוריוז מעניין הייתה היכולת לתלות מטוסים מתקרת ההנגר ובכך להגדיל לכאורה את תכולתו אך בפועל כמעט ולא נעשה בזה שימוש מבצעי.




אפרופו תספוק, הנה תמונה נוספת של תהליך מורכב שכזה לחופי ויאטנם... מאחר וזהו מסורתית הזמן בו כוח המשימה הינו פגיע במיוחד, מנסים כמובן לקצר אותו ככל האפשר, בין היתר על ידי שימוש ב 6 צינורות תדלוק, הממלאים בו זמנית את מיכלי הדלק והדס"ל של הספינה. כמו כן מתבצעת העברת מזון, חלפים וחימוש באמצעות רכבל ארגזים. חלוקת דואר, מבקרים רמי דרג ופינוי חולים התבצעה לעומת זאת דרך מטוסי הטריידר, גרסת ה COD של הטרקר, מבסיסי הצי בסוביק ביי (בפיליפינים) ובקם ראן (בויאטנם).




אוריסקני משגרת סקייהוק מוקדם



העמסת סקייהוקים על סיפוון הבון הומי ריצ'רד בדרכה לויאטנם



שנגרילה בראשית שנות ה-60, על הסיפון ערב רב של קרוסיידרים, סקייהוקים, סקייריידרים, טריידר ומסוק UH-25 בערוב ימיו.



השנגרילה לחופי ויאטנם, שימו לב למסוק סי-ספרייט שהחליף את כל המסוקים המוקדמים יותר בגף השירות של הנומ"ט.




הנקוק בשלהי שירותה, על הסיפון ערב רב של קרוסיידרים, סקייהוקים (3 טייסות) וטרייסרים מגף ההתראה האוווירית




תמונות שונות של האוריסקני במהלך מלחמת ויאטנם, על הסיפון הרכבים שונים ובהם סקייהוקים רבים (3 טייסות), קרוסיידרים, טרייסרים, סקייריידרים ופה ושם גם סקייווריורים.







הטיקונדורגה לחופי ויאטנם ב 1967, על הסיפון ניתן לראות סקייהוק (משני דגמים, כולל F המאוחר עם הדבשת), קרוסיידר, סקייריידר בודד (מהדגם הארבע מושבי הנדיר למדי בשורות הצי), סקייווריור וטריידר בודד מגף ה COD של הנומ"ט.



תמונה נוספת של הטיקונדורגה, הפעם מתספקת לחופי ויאטנם. על הסיפון גף קרוסיידרים מדגם הצילום ואחריהם קרוסיידרים רגילים, סקייהוקים וסקייריידר בודד.




קורסיירים את הסקייהוקים על סיפון ההנקוק והאוריסקני בשנים האחרונות לפעילותן החליפו. שימו לב כיצד צוות המעוט גדל ועבר מצידי הסיפון (ה CATWALK כפי שידוע בשפת אנשי נושאות המטוסים) למרכזו, שם הוא נמצא עד עצם היום הזה.




מאי 2006 - רגעיה האחרונים של האוריסקני המפוארת




ספינות המוזיאון - היורקטאון, האינטרפיד, הלקסינגטון וההורנט