כתבות שהתפרסמו בשנים האחרונות על קצינים בכירים

(הקישור כבר אינו עדכני ועל כן מובא הנוסח המוקלד)

"לא אתן לפגוע בזכויות נכי צה"ל"\ מאת אבי צור

על הפנימייה הצבאית. על השירות בגולני. על מלחמת יום הכיפורים. על מבצע אנטבה בו השתתף. על הפציעה בלבנון. על השיקום. ועל השליחות שהוא רואה בטיפול בנכי צה"ל. ראיון עם אלוף (מיל') גבי אשכנזי, המנכ"ל החדש של משרד הביטחון, מיוחד ל'הלוחם'.
"עד גיל ארבע עשרה, גבי אשכנזי, מושבניק ממושב חגור, חלם בעצם להיות חקלאי. בגיל ארבע עשרה, שנה לאחר מלחמת ששת הימים, החליט להצטרף אל שלושה מחבריו מהמחזור, והלך ללמוד בפנימייה הצבאית. בגיל שמונה עשרה התגייס לגולני ומשם החיים של אשכנזי התגלגלו כבר מכורח הנסיבות. חייל וקצין מצטיין בגולני, מח"ט גולני, אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל. בשנת 2005 מונה דן חלוץ לתפקיד הרמטכ"ל ואשכנזי פרש מצה"ל. לפני כשלושה חודשים מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון ומעצם התפקיד הוא האחראי גם על אגף השיקום. למרות שהוא סרבן ראיונות ידוע, הוא נענה לבקשת ארגון נכי צה"ל והסכים להתראיין לביטאון 'הלוחם'. הראיון התקיים בלשכתו המרווחת, השוכנת במרומי אחד המגדלים שבקריה. על הקיר מאחורי שולחנו תלויות שתי תמונות בולטות. אחת של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והשנייה גדולה יותר, של תת אלוף ארז גרשטיין ז"ל, חברו הטוב, מי שעשה איתו כברת דרך ארוכה לאורך השירות כולו, עד שנהרג ממטען צד בלבנון ב־ 99' כשהיה מפקד היק"ל.
מה גרם לנער בן ארבע עשרה, ממושב חגור, להתגייס לפנימייה הצבאית?
'זה היה צירוף של כמה גורמים. קודם כל הרקע, התקופה והמקום בו גדלתי. כמו כן חיפשתי אתגר והרפתקה מעבר לחומר הנלמד. תוסיף לזה ששלושה מבני המחזור שלי, חברים טובים שלי, הלכו לפנימייה הצבאית, וזה משך גם אותי. אפשר לומר שאז בכלל לא חשבתי על קריירה צבאית'.
ולמה התגייסת דווקא לגולני?
'ההתגייסות לגולני לא היתה במקרה. היא היתה כתוצאה מהיכרות בלתי אמצעית של החטיבה, של אנשיה ושל האתגר הפיקודי שם. כבר כשהייתי בפנימייה היה ברור לי שאני ארצה ללכת למסלול פיקודי ולקצונה. במהלך השנים בפנימייה התאמנו בנושאים צבאיים. הפנימייה מכשירה אותך לתפקידי פיקוד, ואת מרבית האימונים, כך יצא, עשינו בחופשות בחטיבת גולני. התארחנו בסיירת ובגדודים והתאמנו יחד עם החיילים באופן מעשי, ונראה לי אז שזה מקום שאני ארצה להיות בו גם כחייל, גם כלוחם וגם כמפקד. לכן הלכתי לשם. כבוגר פנימייה יכולתי להתגייס להרבה מקומות אחרים בצבא אבל בחרתי ללכת לגולני'.
באותן שנים זו היתה גולני עם הדימוי האינדיאני?
'אני זוכר שדווקא לשם רציתי ללכת, משום שזה נראה לי כמפקד עיסוק יותר מאתגר, עם סוג האנשים וסוג הבעיות שזה הציב'.
איפה תפסה אותך מלחמת יום הכיפורים?
'הייתי צוער בקורס קצינים ונשלחנו להילחם בחזית הדרומית'.
יצא לך כחייל ומפקד להילחם בכל כך הרבה קרבות ואירועים. תסכים איתי שמלחמת יום הכיפורים היתה האירוע הטראומטי ביותר בתולדות ישראל?
'בהחלט. כנער וכחייל צעיר גדלתי על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. כמו כולם, אני מניח, חייתי עם הדימוי של הצבא הבלתי מנוצח וסמכתי על העוצמה הצבאית הישראלית. האמנתי כי שום צבא ערבי לא יוכל לנצח אותנו. כל זה התנפץ לי בפנים באחד הימים הראשונים של המלחמה, כשראיתי טנקים ישראלים מסתובבים ונסוגים תחת אש מצרית. אז בעצם הבנתי שמשהו מאד בסיסי, בעייתי, עמוק, קרה כאן. התמונה של שדירת הטנקים המסתובבת אחורה ובעצם נסוגה, היא היתה הרגע. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזה בעצם צריך להיות הפוך. קרה פה משהו מאד לא בסדר. זה הביא להתפכחות שכולנו, אני מניח, עברנו'.
ב־ 76' השתתפת במבצע אנטבה. אני לא ידעתי שגולני נטלו חלק במבצע הזה. אני מאמין שרוב הציבור לא ידע על זה. כל הזמן דיברו על הסיירת ועל הצנחנים. מה היה חלקך שם?
'גולני, בשנות השבעים, ניסתה להצטרף למועדון היוקרתי הזה של חטיבות, או יחידות העילית של צה"ל. המדד היה, איזה סוג של משימות נותנים לך, במה אתה משתתף. גולני זכתה להגיע לאנטבה בזכות. אם תשאל אותי, מהבחינה הזאת, מבצע אנטבה באמת היה נקודת המפנה. לא שאלו כבר האם גולני צריך להיות שם או לא, היה ברור שהוא שם. אני חושב שמאז מבצע אנטבה השאלה הזאת לא עלתה יותר. אני חושב שהדבר הכי אמיץ במבצע אנטבה- וכשהייתי חייל צעיר לא הבנתי את זה- הוא עצם קבלת ההחלטה לשלוח חיילים למבצע שכזה. כשאתה חייל אתה חושב שהדבר הכי אמיץ זה לקום מאחורי המחסה ולהסתער קדימה. כשאתה מתבגר אתה מבין שהיכולת לקבל החלטה, עם כל האחריות הכבדה והמשמעות של כישלון אפשרי, הופך את ההחלטה לאמיצה לא פחות, אם לא יותר. מבחינה מקצועית, אני חושב שהסיפור המרכזי של אנטבה היה אלמנט ההפתעה. מבצע אנטבה המחיש מה גורם ההפתעה יכול לעשות במבצע. העובדה שהצלחנו להגיע לשם באופן מפתיע, נתנה לנו את היתרון לאורך כל המבצע'.
היית אז קצין בגולני, מה היה תפקידך בכוח?
'הייתי אז מ"פ בגולני, אבל אף אחד מהמשתתפים במבצע, למעט המפקדים המאוד בכירים, לא היה בתפקיד המקורי שלו. היתה נבחרת של לוחמים שנאספה על בסיס הכישורים האישיים. המח"טים היו על תקן של מפקדי מחלקות ואנחנו היינו סוג של חיילים'.
אני מאמין שאנטבה היה המבצע הכי גרנדיוזי שהשתתפת בו.
'אין ספק שזה מבצע נועז בכל היבט שלא נסתכל עליו. הדמיון, המרחק, ההפתעה, התעוזה, אבל אם אתה שואל אותי אם הייתי במבצעים קשים ממנו? בפירוש כן. במלחמת יום הכיפורים, במלחמת לבנון, או בקרבות במהלך האינתיפאדה בשטחים, אני חושב שמבחינת הקושי הפיזי, זה היה לא פחות קשה, אולי אפילו יותר. יותר אינטנסיבי, מול אויב שנלחם, עם נפגעים, קשיים, עם כישלונות. אנטבה לא היה המבצע הכי קשה בתולדות צה"ל. גרנדיוזי? אולי כן'.
ב־ 78', במהלך מבצע ליטני, היית סמג"ד של גדוד 12 של גולני, ובהיתקלות עם מחבלים נפצעת קשה. אותה פציעה הפכה אותך למעשה לחבר בארגון נכי צה"ל. ספר לנו על אותה פציעה, על ההחלמה, על השיקום שאחרי.
'אין משהו מיוחד בפציעה הזאת. היינו בפשיטה גדודית על יעדי מחבלים צפונית למארג' עיון. נענו רגלית במהלך כל הלילה, ליל חורף. אני זוכר אותו כאחד הלילות היותר גשומים, מה שעזר לנו להתקרב ליעדים. תוך כדי הלחימה על היעד, עליתי עם פלוגה אחת, המג"ד עלה עם פלוגה אחרת. הלחימה היתה מטווח מאד קצר. מישהו מהצד השני היה מספיק זריז והצליח לפגוע בנו. לצערי נהרג לנו חייל באותה תקרית. אני נפגעתי מכדורים ביד ובירך. אני זוכר שברגע הראשון, מה שהיה חשוב לי זה להמשיך ולתפקד. זה כאב אבל לא שיתק אותי מבחינת התפקוד. זה היה לקראת סוף התקיפה ומכיוון שגם המ"פ נפצע, מיניתי את מי שלימים נלחם לצידי על הבופור ונהרג, גוני הרניק ז"ל, כאחראי על הלחימה, שהסתיימה כמה דקות אחר כך. קיבלתי טיפול בשטח כמו כל לוחם שנפצע ופינו אותי ואת שאר הפצועים לבית החולים'.
אתה סמג"ד צעיר. שוכב פצוע בבית חולים אחרי פציעה קשה. חששת מהמשך הקריירה?
'כן, בימים הראשונים אתה חושש. חששתי שלא אוכל להמשיך במסלול. אני מוכרח לומר שהטיפול הרפואי והשיקום, היו מאד מהירים. עברתי פציעה שחייבה טיפולים כירורגיים, טיפול אורתופדי, ועשיתי את זה יחסית מהר. מה שהטריד אותי, כמו כל פצוע אחר מהגדוד שלי, זה כמה מהר נחזור לגדוד, ואכן יחסית חזרתי לגדוד די מהר. עד היום יש לי מגבלות מסוימות בגלל אותה פציעה, אבל לשמחתי ומזלי הן לא מפריעות לי לתפקד'.
בסוף 78' השתחררת מהצבא והלכת ללמוד באוניברסיטה. למה השתחררת ולמה בעצם חזרת לצבא?
'נגמר לי החוזה והחלטתי שאני רוצה לנסות בחיים גם דברים אחרים. מהר מאוד קראו לי לחזור לשירות ואיפשרו לי במקביל להשלים לימודים. איפשרו לי לעשות את שני הדברים שהכי אהבתי באותם הימים- לימודים ופיקוד על חיילים'.
ב־ 2005 פרשת מהצבא, אחרי שדן חלוץ מונה לתפקיד הרמטכ"ל. כבר אז הורמו המון גבות לגבי עצם המינוי של כחול מדים לתפקיד. כיום, ארבעה חודשים לאחר מלחמת לבנון השנייה, אתה חושב שהמינוי של איש חיל האוויר לתפקיד הרמטכ"ל היה מינוי ראוי?
'אני התמודדתי עם דן על תפקיד הרמטכ"לות. ברגע ששר הביטחון קרא לשנינו והודיע שדן מונה, איחלתי לו הצלחה. רמטכ"ל זה לא עוד תפקיד. זה אחד התפקידים בעלי אחריות הגדולה ביותר במדינה כמו שלנו. גם כיום אני מאחל לו בדיוק את אותו האיחול, שיצליח בתפקיד. ההצלחה שלו זו ההצלחה של כולנו".
לפני מספר חודשים מונת לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון. בין השאר, המשרד שלך אחראי על הטיפול והשיקום של נכי צה"ל. אתה בעצמך נכה צה"ל. זה לא סוד שבקרב נכי צה"ל קיים כבר הרבה שנים מרמור גדול לגבי ההתנהלות של האגף מולנו כנכים. לגבי היחס המשפיל שנכים נתקלים בלשכות, כאילו שאנחנו גנבים שבאים לגנוב. איך אתה חושב שאפשר לשפר את ההתנהלות, את מערכת היחסים של נכי צה"ל מול משרד הביטחון?
'דבר ראשון אני רוצה לציין כי כיום נעשית עבודה יוצאת מן הכלל באגף השיקום, תחת ניהולו של רוני מורנו. המדיניות של משרד הביטחון היא להעמיד את הנכה, את הטיפול בו, את השיקום שלו, את החזרה שלו לתפקוד עד כמה שאפשר מלא בסביבה הקרובה, בראש סדר העדיפויות שלנו. איכות השירות היא לא סתם סיסמה, ויחס אנושי ואמפטי הינו אלף בית. מאידך, אני חושב שגם הנכים מחויבים לאותה 'אמנת שירות' וסטנדרטים של התנהגות. לא אנחנו ולא ארגון נכי צה"ל נהיה מוכנים לקבל גילויים של אלימות פיזית או מילולית. הרצון והנכונות לסיוע נעצרים בנקודה זו שאין לגביה כל פשרה. מעבר לכך אנחנו חותרים לשיתוף פעולה מלא עם ארגון נכי צה"ל בו אנחנו רואים שותף לחזון וליישום. במסגרת התפקיד, נפגשתי עם יו"ר ארגון נכי צה"ל וביחד אנחנו מנסים לשפר ולייעל את העבודה, הכול במסגרת מגבלות התקציב כמובן. אני יכול להבטיח לכל הנכים שנעמוד על כך שזכויותיהם לא יפגעו. יש לנו כעם, כמדינה, חוב מוסרי לאותם אנשים שעבורם המלחמה לא נגמרה. הרי בסופו של דבר הם היו שליחים של הציבור כולו. לכן לא אתן לפגוע בזכויות של נכי צה"ל. אני חושב שבסך הכל, הדו־שיח שלנו עם ארגון נכי צה"ל וגם עם מוסדות המדינה בהקשרים האלה, הוא כזה שמאפשר להביא הישגים. לשם דוגמה, אתמול אישרתי את תוכנית העבודה השנתית של אגף השיקום לשנת 2007. החלטנו כמה החלטות. במהלך החודשים האחרונים נפגשתי עם עובדי שיקום רבים. אני חייב לציין כי מדובר באנשים מצוינים, עובדים איכותיים, עם מוטיבציה גבוהה לשרת את הנכים. הגעתי למסקנה כי בחלק מהלשכות מצבת כוח האדם לא מספיקה כדי לתת מענה טוב מספיק לצרכי הנכים. ואני חותר לתגבור כוח העבודה. לא יהיה מצב שמישהו משש מאות הנכים החדשים שהצטרפו בעקבות מלחמת לבנון השנייה לא יקבל מענה לדרישות שלו בגלל שאין מספיק עובדים באגף. ובהתאם, הוספנו תגבור של עשרה עובדים חדשים. גם לנכים הוותיקים נתנו את הדעת. רק השבוע אישרנו תקציב מיוחד לנושא הביטוח הרפואי בכל הנוגע לתרופות שלא נמצאות בסל התרופות ולגבי השתלת איברים'.
אם אני מבין נכון, מדובר בצעד חדשני בכל הקשור לטיפול בנכה צה"ל שיחלה, חלילה, במחלה קשה.
'כן'.
ומה זה אומר תכל'ס?
'במסגרת ביקור שקיימתי בארגון נכי צה"ל, הועלתה ע"י יו"ר הארגון סוגייה של ביטוח רפואי משלים לכלל נכי צה"ל בכל הקשור לתרופות שאינן בסל התרופות ולגבי השתלת איברים שלא קשורים לפגימה של הנכה. במסגרת אישור תוכנית עבודה של אגף שיקום הנכים אשרתי תקציב מיוחד להסדר ביטוח רפואי משלים. כמו כן אישרתי תקציב מיוחד לתוספת חימום לקוודרופלגים. ארגון נכי צה"ל יוכל עכשיו לצאת למכרז לביטוח משלים לביטוח הסיעודי, שייתן מענה בנושא של תרופות שאינן בסל התרופות וביטוח השתלות איברים, וינסה למצות במכרז את ההטבה המקסימלית שאפשר לקבל. לא נחסוך גם בכל הקשור בשיפורים הטכנולוגיים שיעזרו לנכים. הראייה, האישור שניתן להבאת פרוטזת ה־'סי־לג' שעולה כמאה עשרים אלף שקלים וההתקנות שמתבצעות כסדרן. אנחנו לא נחסוך בכל הקשור לשיפור איכות החיים של הנכים'.
לסיום, יש לי שאלה לגבי הנכה המתבגר. כשחוקקו את חוק הנכים בארץ, כשאגף השיקום הוקם, הנכים היו צעירים מאוד ועם דרישות אחרות. כיום, יש לנו אוכלוסייה הולכת וגדלה של נכים מתבגרים. בן אדם שאיבד רגל בגיל שמונה עשרה, כיום, כשהוא בן מעל לשבעים, נוספו לו כתוצאה מהנכות אלף בעיות אחרות שאין להן מענה. מה אתה יכול לומר לאותם נכים מתבגרים שמרגישים כי הם מושלכים אל מחוץ למחנה?
'נושא הנכה המתבגר בהחלט מקבל התייחסות בתוכנית העבודה שאישרנו ל־ 2007. רק אתמול, למשל, עלתה הסוגיה של נכי מאה אחוז פלוס שהם סיעודיים והטיפול שאנחנו מעניקים להם. אנחנו עכשיו בתהליך בחינה של מכלול הסוגיות המאפיינות את הנכים המתבגרים האחרים ואני מניח שלקראת הרבעון הראשון, או הרבעון השני של 2007 כבר נהיה מגובשים בהסתכלות על הנכה המתבגר. בחנו כמה אופציות. קיימנו ביקור ב'משקם'- דיור מוגן לנכים מתבגרים, ויחד עם הארגון, נבחן סוגיות אלו. בהזדמנות זאת אני רוצה לברך את ארגון נכי צה"ל על היוזמה החדשה והמהפכה הטיפולית שהוא מוביל במסגרת בתי הלוחם. הארגון משקיע כיום ממון רב בבניית מכונים מהמובילים בארץ ובעולם. אני בהחלט חושב שזה צעד מבורך וייתן מענה מצוין לכל נושא טיפולי הפיזיותרפיה השונים שנכי צה"ל זכאים להם לשיפור מצב בריאותם ושיפור איכות חייהם. לסיום, אני רוצה לברך את כלל ציבור הנכים ובני משפחותיהם ולאחל לכולם בריאות, אושר ושיתוף פעולה פורה. מבחינתנו, כמשרד הממשלתי האחראי על שיקום וטיפול בנכי צה"ל, אני יכול להתחייב כי לא נחסוך בכל מאמץ על מנת לשפר ולתת מענה לכל דרישה, במסגרת מגבלות התקציב העומד לרשותנו'." (מתוך ביטאון נכי צה"ל "הלוחם", דצמבר 2006 , גיליון מס' 203)